ההולכים ב-‏2006

לפני שנתיים פירסמתי כאן מאמר תחת הכותרת „ההולכים ב-‏2004”, שסקר את הדמויות הבולטות שהלכו לעולמן במהלך השנה ההיא. בשנה שעברה נתתי לכם קצת מנוחה מהנושא המורבידי הזה, אבל השנה החלטתי לעסוק בכך שוב. לפניכם אפוא, באיחור אופנתי של שבועיים, רשימת ההולכים ב-‏2006.

שלי ווינטרסשלי ווינטרס – שחקנית קולנוע שהתחילה את דרכה בתפקידי הבלונדינית המטופשת וטיפסה הן בהיררכיית השחקנים והן מבחינת ההערכה אליה. טענה פעם שהיא לימדה את מרילין מונרו כל מה שידעה כשחלקו דירה משותפת. יהודיה חמה, שביקרה רבות במדינת ישראל. אחד משני פרסי האוסקר שבהם זכתה ניתן לה על תפקידה כשחקנית משנה ב„יומנה של אנה פרנק”. מאוחר יותר היא תרמה את הפסלון לבית אנה פרנק באמסטרדם. נפטרה בגיל 86. אתרים רלוונטיים: אתר המוקדש לשלי ווינטרס, סיכום מקיף – שלי ווינטרס.

פיטר בנצ'לי וחברפיטר בנצ'לי – מי שהיה על כדור הארץ בשנות השבעים של המאה שעברה לא היה יכול להתעלם ממה שהיה, כנראה, סרט האסונות המודרני הראשון – מלתעות (Jaws). מי שראה את הסרט לא היה יכול להימנע מתחושת אי נוחות כלשהי כשהלך לאחר מכן לחוף הים. בנצ'לי היה המחבר של הספר שעל פיו נעשה הסרט המצליח הזה, אחד הראשונים שביים סטיבן שפילברג. בארץ נקרא הספר „הכריש” והסרט „מלתעות”, אחד מכשלונות התרגום הרבים שיש אצלנו. השנה הלך בנצ'לי לעולמו והוא בן 65.
שושנה דמארישושנה דמארי – הררי מלים נכתבו על הילדה התימניה שהיתה במשך עשרות שנים הגברת הראשונה של הזמר הישראלי, והמשיכה לשיר עד סמוך לפטירתה בגיל 83. בסך הכל היתה זמרת פעילה במשך 70 שנה. יתכן שזהו שיא עולמי; אינני יודע, אך ודאי שאינו רחוק מכך.
דניס וויבר כמקלאודדניס וויבר – גיבור טלוויזיה משנות ה-‏70. כוכב סדרת הטלוויזיה „מקלאוד”, על שוטר טקסני המסתפח למשטרת ניו-יורק ופותר את הבעיות בסגנון טקסני ישיר, המהווה ביקורת יותר ממרומזת על הצביעות של העיר הגדולה. נפטר בגיל 82. אתר רשמי: דניס וויבר.
דנה וכריסטופר ריבדנה ריב – לפני שנתיים ביכינו את מותו של השחקן כריסטופר ריב שהלך לעולמו בטרם עת, מספר שנים לאחר תאונת רכיבה שהותירה אותו משותק מהצוואר ומטה. אלמנתו, שחקנית וזמרת שנטשה את הקריירה שלה לטובת טיפול בבעלה, גילתה חודשים מספר לאחר מותו, שהיא עצמה סובלת מסרטן ריאות גרורתי. השנה נפטרה גם היא, בת 44.
אוקטביה באטלראוקטביה באטלר – סופרת המדע הבדיוני הכושית הראשונה. למרות שאובחנה בילדותה כדיסלקטית, בחרה בקריירה של סופרת. זכתה פעמיים בפרס ההוגו ופעמיים בפרס הנביולה היוקרתיים. היא נפטרה בגיל 58, כנראה באופן פתאומי. סיבת מותה לא נמסרה. אתר אישי: אוקטביה באטלר.
אהרון ספלינגאהרון ספלינג (ולמי שמתעקש על התעתיק האמריקאי – אארון ספלינג) – מפיק-על של סדרות טלוויזיה נפטר בגיל 83. חתום על הצלחות היסטריות כ„שושלת”, „המלאכים של צ'ארלי”, „ספינת האהבה”, „מלרוז פלייס”, „בברלי הילס 90210” ועוד. אבל הקריירה שלו לא הסתכמה בהפקה בלבד. משנת 1957 הוא היה תסריטאי, שחקן ובמאי. הרשימה המלאה, כנראה, של מה שעשה נמצאת כאן.
סיד בארטסיד בארט – לאוהבי להקת פינק פלויד נראה שאין צורך לפרט. לכל האחרים – כן. מוסיקאי שהיה שותף להקמת להקת פינק פלויד, אחד ההרכבים המרעננים ביותר שהוקמו בשנות ה-‏60. בהמשך איבד את שפיותו ואושפז. חברי הלהקה בהנהגתו של רוג'ר ווטרס כתבו עליו את האלבום Wish You Were Here, אחד האלבומים הטובים ביותר של כל הזמנים. בהמשך חזר סיד בארט לפעול כמוסיקאי עצמאי והוציא שני אלבומים, אך לא הצליח לשחזר את האיכויות הקודמות שלו. נפטר בגיל 60. אתר רשמי: סיד בארט, אתר מעריצים: סיד בארט.
מיקי ספילייןמיקי ספיליין – כותב סדרת ספרים מצליחה על הבלש מייק האמר. ספריו נמכרו ביותר מ-‏140 מיליון עותקים ברחבי העולם. למבקרים שלא אהבו את סגנון הכתיבה הפשטני שלו התייחס בזלזול. „יש אנשים שאינם מבינים שבוטנים מלוחים נמכרים טוב יותר מאשר קוויאר”, אמר. נפטר בגיל 88.
ג'ראלד פורדג'ראלד פורד – אנחנו רגילים לכך שכל נשיאי ארה''ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, נבחרו לתפקידם. ידוע לי רק על שלושה חריגים: ג'ורג' W בוש, שבחירתו בקדנציה הראשונה היתה בקולות מיעוט והתייצבותו כמנצח היתה בסיומו של תהליך מוזר במקצת, אנדרו ג'ונסון, שהיה סגנו של אברהם לינקולן שנרצח והפך בתוקף זה לנשיא, וג'ראלד פורד. להבדיל מהשניים האחרים שנבחרו בצורה זו או אחרת (ג'ונסון נבחר לתפקיד סגן הנשיא), פורד לא נבחר לשום דבר. ריצ'ארד ניקסון מינה אותו כסגנו במקום ספירו אגניו שהתפטר, וכשניקסון עצמו התפטר בעקבות שערוריית ווטרגייט, מצא את עצמו ג'ראלד פורד כנשיא ארצות הברית. אחד המעשים הראשונים שעשה היה להעניק חנינה גורפת לבוס הקודם שלו, ניקסון. רבים גרסו שאין זה ראוי שסגן הנשיא יהפוך לנשיא במקרה זה, שבו היה כשל מוסרי של המפלגה. נפטר בגיל 93.
סדאם חוסיין, דקות לפני הוצאתו להורגסדאם חוסיין – השליט לשעבר של עיראק הוצא להורג לפני מספר ימים, בגיל 69. אינני יכול להימלט מן המחשבה הטורדנית שמשפטו היה משפט ראווה. מצד שני – לא נראה מתאים לעלות על בריקאדות ולגנות את משפטו של מי שניסה לרצוח אותי. הוא אמנם נשפט על פשע אחר, ובסך הכל ניתן היה לשפטו על פשעים רבים אחרים. חבל שההליך התנהל כפי שהתנהל, החל מלכידתו המתוקשרת, עבור בהליך המשפטי וכלה בביצוע גזר הדין. למרות כל אלה, נראה שקיבל את שהגיע לו.
יוסי בנאייוסי בנאי – אמן ענק. אוטודידאקט שלא סיים בית-ספר עממי, אבל כתב ספרים. פנה לתיאטרון למרות שהמורה שלו למשחק, פאני לוביץ', אמרה לו שאינו מוכשר להיות שחקן. לאחר מספר שנים לא היסס להתפטר מתיאטרון „הבימה” לטובת לימודי משחק בצרפת ולפתוח בקריירה עצמאית. הוא היה שחקן קולנוע ותיאטרון, זמר, קומיקאי, סופר, כותב מערכונים ושירים. כנראה שבני משפחת בנאי קרוצים מחומר אחר מאשר כולנו. פעם אחת הזדמן לי לעמוד סמוך מאד אליו והרהרתי כמה ענק הבמה הזה נראה בלתי-מרשים מבחינה פיזית. הוא הופיע גם בגפו וגם בחיבורים מצליחים מאד עם רבקה מיכאלי, יונה עטרי ועוד. הלך לעולמו בגיל 74.
הרב יצחק כדוריהרב יצחק כדורי – זקן המקובלים. גילו המדוייק אינו ידוע. בשנת 1922 עלה ארצה מעיראק, והוא כבר תלמיד ישיבה ותיק. משערים שנולד בסביבות שנת 1900. שנים רבות התפרנס מעבודתו ככורך ספרים ובהמשך היה לראש ישיבת מקובלים שהוקמה על-ידי בנו. בגיל מופלג חבר לרב עובדיה יוסף כאחד ממנהיגיה הרוחניים של ש''ס ובהמשך נפרד ממנו לטובת הקמת תנועת „אהבת ישראל”. בשנותיו האחרונות הפכה דמותו למוכרת על מסכי הטלוויזיה. מהמלל שנקלט באמצעי התקשורת לא השתכנעתי שהוא צלול. כשנקשר באחת ממערכות הבחירות לגגו של אוטובוס בתוך מבנה זכוכית והובל כך כחלק ממערכת הבחירות של „אהבת ישראל” היה לי הרושם שזוהי התעללות באיש זקן שאינו מבין את המתרחש סביבו. בכל אופן – הסובבים אותו המשיכו לטעון שהוא צלול כתמיד. אולי. כדורי לא השאיר אחריו כתבים או פסיקות מסודרות. גילו בעת פטירתו מוערך כ-‏106.
פֶרֶנץ פושקשפֶרֶנץ פושקש – אחד מהכדורגלנים היעילים בהיסטוריה. כבש 84 שערים ב-‏85 משחקים בינלאומיים ו-‏511 שערים ב-‏533 משחקי ליגה. הוא גדל בהונגריה והיה שם לשחקן הכדורגל הטוב ביותר באירופה. עם פלישת הרוסים להונגריה ערק למערב ושיחק בליגה הספרדית, בה היה מלך השערים ארבע פעמים. הוא חזר למולדתו רק לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ונפטר השנה, בגיל 79.
פול מורִיהפול מורִיה – מוסיקאי צרפתי שהקים וניהל תזמורת פופולרית מאד שניגנה מוסיקה קלה. התזמורת של פול מוריה החלה את פעילותה במהלך מלחמת העולם השניה והיא עדיין פעילה כיום. פול מוריה עצמו הופיע לאחרונה על הבמה לפני 8 שנים, בגיל 73. פרט לניהול תזמורות הוא הלחין מספר להיטים והיה שותף בקידום הקריירות של זמרים שונים, ביניהם שארל אזנאבור ומוריס שבלייה. הוא נפטר השנה בגיל 81.
רוברט אלטמןרוברט אלטמן – במאי אמריקאי מוערך. יליד ארה''ב, שירת כטייס במלחמת העולם השניה. ניסה לתקופה קצרה להתפרנס כשחקן והשתתף בסרט של דני קיי. בהמשך ניסה את כוחו כתסריטאי, אך עבר במהרה לבימוי, בתחילה של סרטים תעשייתיים ומשנת 1955 עבר לבימוי סרטים מסחריים. הוא ביים מספר פרקים בסדרת טלוויזיה של אלפרד היצ'קוק, אך הפריצה הגדולה שלו לתודעה היתה בסרט מ.א.ש. (M.A.S.H.), קומדיה מקאברית יוצאת דופן על בית חולים צבאי אמריקאי במלחמת קוריאה. מספר פעמים נעלם מהשטח בשל התמכרותו לאלכוהול וחזר לביים. בין הסרטים שעשה ידועים במיוחד „נאשוויל”, „וינסנט ותיאו” ו„השחקן”. בשנה האחרונה לחייו עוד הספיק לביים את הסרט „המדריך לחיים בכפר” ולקבל פרס אוסקר על מפעל חיים. את הרשימה המלאה של יצירותיו ניתן לראות כאן. בן 81 במותו.


ג'יימס בראוןג'יימס בראון – זמר וכותב שירים כושי, אבי סגנון ה-funk וכוח מניע חזק מאחורי התפתחות סגנונות מוסיקליים שונים, ובכלל זה מוסיקת נשמה, רית'ם-אנד-בלוז, ג'אז, דיסקו ומוסיקה אלקטרונית. בהיותו בגיל 16 השתתף בשוד מזויין, נתפס ונכלא לשלוש שנים. לאחר שיחרורו ניסה את כוחו כשחקן בייסבול וכמתאגרף, ללא הצלחה יתרה. בשנת 1955 החל להקליט באופן מקצועי. במהלך השנים הקליט בסגנונות שונים בהצלחה גדולה. בשנת 1988 נאסר שוב, הפעם בגין נהיגה פרועה, שימוש בסמים ואיום בנשק. הוא נדון לשש שנות מאסר, אך שוחרר לאחר שלוש. נפטר בגיל 73 מדלקת ריאות. המשיך להקליט גם בשנה האחרונה לחייו.
אורי דןאורי דן – „מי שלא רצה את שרון כרמטכ''ל יקבל אותו כשר הביטחון, ומי שלא רצה אותו כשר הביטחון יקבל אותו כראש הממשלה”. אלה הן מילותיו של אורי דן, עיתונאי שליווה את אריאל שרון עוד בהיותו מג''ד בשנת 1954. בהמשך כתב את הספר „המחדל” על מלחמת יום הכיפורים ובתקופת מלחמת לבנון הראשונה שימש כיועצו של אריאל שרון. זמן מה לאחר שנכנס שרון לתרדמת נפל גם הוא למשכב שממנו לא קם עוד. נפטר בגיל 71.
אוגוסטו פינושהאוגוסטו פינושה – פינושה היה קצין בצבא צ'ילה שהפיל בהפיכה צבאית בסיוע אמריקאי את הנשיא הסוציאליסטי הנבחר סלבדור איינדה בשנת 1973. שנה מאוחר יותר מינה את עצמו לנשיא צ'ילה, תפקיד בו החזיק במשך 16 שנה. להיות מתנגד משטר בצ'ילה של אותם ימים לא היה עיסוק בריא במיוחד. ההערכות הן ש-‏3,000 בני אדם נרצחו וכ-‏30,000 עונו בשל כך. בשנת 1998 נאסר פינושה בבריטניה בשל האשמות בדבר הפרת זכויות-אדם, שהוגשו נגדו על-ידי ממשלת ספרד, על רצח אזרחים ספרדים בתקופת שלטונו. הוא היה מספר חודשים במעצר בית תוך כדי מאמצים לבטל את ההאשמות. בסופו של דבר שוחרר מבלי שעמד למשפט בנימוק של בעיות רפואיות. הוא חזר לצ'ילה, בה קבע בהמשך בית משפט שהוא כשיר לעמוד לדין. נפטר בגיל 91 לפני שהספיק לעמוד לדין. בשנים האחרונות נחשפו למעלה מ-‏125 חשבונות בנק בארה''ב, בהם השתמש להעברת כספים. נגד בני משפחתו עדיין עומדים אישומים בדבר העלמות מס ועבירות מטבע אחרות בצ'ילה ובארה''ב.
ג'ין קירקפטריקג'ין קירקפטריק – אמריקאית, ילידת אוקלהומה. אחד מסביה ייסד מפלגה סוציאליסטית באוקלהומה. כשהיתה בת 19 הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. בשנת 1968, בגיל 42, סיימה את לימודיה באוניברסיטת קולומביה כדוקטור למדע המדינה. כעבור 5 שנים קיבלה משרת פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בשנות ה-‏70 של המאה שעברה הצטרפה למפלגה הדמוקרטית והיתה פעילה בקידום מועמדותו הכושלת של יוברט האמפרי לנשיאות. היא ביקרה קשות את מדיניות מפלגתה והיתה מתנגדת נחרצת לנשיא ג'ימי קרטר, אף הוא ממפלגתה. בשנת 1980, למרות השתייכותה למפלגה הדמוקרטית, נעשתה יועצת למועמד הרפובליקני לנשיאות, רונלד רייגן. לאחר שנבחר לנשיאות ארה''ב, מינה אותה רייגן כשגרירת ארה''ב באו''ם, האשה הראשונה בתפקיד זה. לאחר 5 שנים עברה למפלגה הרפובליקנית. נפטרה השנה בגיל 80.
קספר ויינברגרקספר ויינברגר – שר ההגנה בממשל רייגן. בשנת 1985 היה מעורב בפרשת איראן-קונטרה, עיסקת נשק סיבובית בה נמכר נשק אמריקאי על-ידי ישראל לאיראן וכספי האיראנים הועברו למחתרת האנטי-קומוניסטית (קונטרה) בניקראגואה. באותו זמן נתפס ג'ונתן פולארד, שריגל בארה''ב עבור ישראל. לפני הכרעת הדין העביר ויינברגר לשופט מסמך בן 46 עמודים שפרטיו נותרו חסויים עד היום. בעקבות המסמך הזה נגזר על פולארד מאסר עולם. ויינברגר התפטר בשנת 1987 לאחר שנחשפה פרשת איראן-קונטרה, לדבריו – מסיבות אישיות וללא קשר לפרשה. הוא נפטר השנה בגיל 89.
בטי פרידןבטי פרידן – נולדה בשם בטי נעמי גולדשטיין. היתה עיתונאית לעת-מצוא, אך ב-‏1963 פירסמה את הספר המכונן של התנועה הפמיניסטית האמריקאית, The Feminine Mystique (המיתוס הנשי). בספר היא ביכתה את הפוטנציאל המבוזבז של תלמידות קולג' כשרוניות שהפכו לעקרות בית. הספר נמכר בלמעלה מ-‏2.5 מיליון עותקים ומיקד את תשומת הלב הציבורית במעמד האשה. בהמשך דיברה נגד החיבור בין הפמיניסטיות ללסביות ולאחר שנים רבות אף כתבה ספר שהטיף להחייאת ערכי המשפחה הישנים. מספר שנים לאחר גירושיה טענה שהיתה אשה מוכה במהלך נישואיה, דבר שהוכחש נמרצות על ידי בעלה לשעבר (קארל פרידן הלך לעולמו לפני שנה). בהמשך חזרה בה בחלק מהדברים וטענה שעניין ההכאה נופח מעבר לכל פרופורציה, ושעדיף היה אם לא היתה כותבת זאת כלל. נפטרה ביום הולדתה ה-‏85.
פייר ג'מאיילפייר ג'מאייל – מדינאי לבנוני אנטי-סורי. בשנתיים האחרונות הוא הנרצח האנטי-סורי החמישי מבין המדינאים הלבנוניים. בעת הירצחו שימש כשר התעשיה של ממשלת לבנון. בן 34 במותו. דודו, באשיר ג'מאייל, שהיה נשיא לבנוני פרו-ישראלי, נרצח לפני 24 שנים.
סלובודן מילושביץ'סלובודן מילושביץ' – למד משפטים באוניברסיטת בלגרד, שם היה פעיל פוליטי קומוניסט. בהיותו בן 19 נעשה יועץ לראש עיריית בלגרד. בגיל 27 קיבל משרה בחברת „טכנוגז”, וכעבור 5 שנים הפך ליושב הראש של החברה. בגיל 37 נעשה מנהל אחד הבנקים הגדולים של יוגוסלביה. במקביל התקדם בשורות המפלגה הקומוניסטית ובן 47 נעשה נשיא סרביה, שהיתה עדיין חלק מיוגוסלביה. יוגוסלביה בעת ההיא היתה עדיין קיימת כמדינה, אך תוך שלוש שנים התפוררה למרכיביה. מילושביץ הנהיג טיהור אתני בחבל קוסובו, שהיה מאוכלס ברובו במוסלמים אלבנים, בתחילה על ידי שימוש בקיפוח תקציבי ותרבותי ובהמשך על ידי רצח וגירוש. בשנת 1999 נוצר משבר הפליטים הגדול ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השניה, בעקבות הפיכתם של כמיליון מוסלמים תושבי קוסובו לפליטים. נאט''ו פתחה במלחמה נגד סרביה והכוחות הסרבים נסוגו מקוסובו. בשנת 2001 הוסגר מילושביץ לבית הדין הבינלאומי בהאג והואשם בפשעים נגד האנושות וברצח עם. בטרם הסתיים משפטו הוא נמצא מת בתאו בגיל 65. באופן רשמי מת מהתקף לב, ואכן היה אדם חולה. עם זאת, לא מעטים מאמינים כי נרצח. נראה שמוות טבעי הוא לא דבר טבעי במשפחת מילושביץ'. אביו של סלובודן התאבד כשהיה סלובודן בן 21. אימו התאבדה כשהיה בן 33. אתר תמיכה: סלובודן מילושביץ'.
יובל נאמןיובל נאמן – מבכירי הפיסיקאים בעולם, היה גם חבר כנסת מטעם תנועת „התחיה”. יליד תל-אביב. בגיל 15 התגייס לאירגון ההגנה באותה שנה כבר סיים את בית הספר התיכון (גימנסיה הרצליה) בהצטיינות. בהיותו בן 16 כבר היה סטודנט לתואר ראשון בהנדסת מכונות בטכניון. ביום הולדתו ה-‏23 הוכרזה הקמת מדינת ישראל. במלחמת השיחרור שירת כסגן מפקד גדוד בחטיבת גבעתי וכקצין המבצעים של תל אביב. לאחר מכן היה ראש מחלקת התכנון במטכ''ל. בגיל 33 ביקש חופשה מצה''ל כדי ללמוד פיסיקה. ביוזמת משה דיין התמנה כנספח צה''ל בלונדון ובאותו זמן התחיל ללמוד פיסיקה אצל פרופסור עבדוס סלאם, מוסלמי יליד פקיסטן, לימים חתן פרס נובל לפיסיקה. בגיל 35 השתחרר נאמן מצה''ל. באותה שנה פרסם את מאמרו החשוב ביותר, שהכניס סדר בעולם החלקיקים התת-אטומיים וחזה את קיומו של חלקיק האומגה מינוס. חודש וחצי אחרי ששלח את מאמרו לפרסום שלח גם הפיסיקאי היהודי-אמריקאי מארי גל-מאן עבודה דומה. לימים זכה גל-מאן בפרס נובל לפיסיקה על עבודתו. עד יומו האחרון היה נאמן בטוח שעל ועדת הפרס היה לתת לו את הפרס ושהיא לא עשתה כך משיקולים פוליטיים. בשנת 1965 כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל-אביב ובשנת 1971 כנשיא האוניברסיטה. בשנת 1969 זכה בפרס ישראל, בגיל 44. בשנת 1979 היה שותף להקמת תנועת „התחיה” וב-‏1981 נבחר מטעמה לכנסת. בהמשך היה גם שר המדע. הוא נפטר השנה בגיל 81. אחותו, פרופסור רות בן-ישראל, היא משפטנית, כלת פרס ישראל לשנת 2001.

פיטר בויל
פרנקנשטיין הצעיר, 1974	כולם אוהבים את ריימונד, 2000

פיטר בויל – שחקן אמריקאי רבגוני. הצליח הן בתפקידים דרמטיים („נהג מונית”), הן בתפקידים קומיים („פרנקנשטיין הצעיר”) והן בתפקידי טלוויזיה („כולם אוהבים את ריימונד”). בגיל 55 עבר אירוע מוחי שהותיר אותו ללא יכולת דיבור במשך חצי שנה. בהמשך התאושש, חזר למסך הקטן והמשיך לשחק ולשיר. את אשתו, לוריין אלטרמן, שהיתה כתבת של ה„רולינג סטון”, פגש על סט הצילומים של „פרנקנשטיין הצעיר”. בעודו מאופר כמפלצת הציע לה לצאת איתו. כך התוודע גם לזוג ידידיה, ג'ון לנון ויוקו אונו. לנון היה השושבין בחתונתם. הם היו נשואים עד יום מותו של בויל, במשך 29 שנים. בויל נפטר בגיל 71. את הפילמוגרפיה המלאה שלו ניתן למצוא כאן.
קורטה סקוט קינגקורטה סקוט קינג – אלמנתו של הלוחם לזכויות האזרח מרטין לותר קינג ופעילת זכויות אדם בזכות עצמה. לאחר שבעלה נרצח בהיותו בן 39 (היא היתה אז בת 41), המשיכה בפעילותה הציבורית. היא הטיפה לצמחונות, נגד האפרטהייד הדרום-אפריקאי, בעד זכויות ההומוסקסואלים והלסביות ונגד המלחמה האמריקאית בעיראק. נפטרה השנה בגיל 78.
מילטון פרידמןמילטון פרידמן – אחד הכלכלנים החשובים ביותר במאה ה-‏20, אם לא החשוב שבהם. הטיף למען שוק חופשי ברוח תורתו של אדם סמית. בשנת 1976 זכה בפרס נובל לכלכלה. המציא את מבחן פרידמן לזיהוי יחסים בין משתנים. לאחר פטירתו כתב ד''ר דוד סיון דברים לזכרו כאן בפא''צ.
ס. יזהרס. יזהר – זהו שם העט של יזהר סמילנסקי, נצר למשפחת סופרים ידועי-שם. נחשב לסופר המודרני יליד ישראל הראשון. הוא היה גם הסופר הישראלי הראשון שמתח ביקורת על התנהגות חיילי צה''ל כנגד אוכלוסיה אזרחית כבושה בסיפור „חירבת חיזעה”. בכנסת הראשונה כיהן כחבר כנסת מטעם סיעת מפא''י ובהמשך עבר לסיעת רפ''י שהוקמה על ידי בן-גוריון. הסיפור הקצר שדרכו זינק לתודעה הציבורית היה „אפרים חוזר לאספסת” (1938). בשנת 1958 פירסם את יצירתו הגדולה „ימי צקלג”. בשנות ה-‏70 התעורר דיון ציבורי בשל חילוקי דעות בטלוויזיה הישראלית אם לשדר את הדרמה „חירבת חיזעה” או לגנוז אותה. בסופו של דבר שודרה התוכנית בצמוד לדיון מומחים באולפן. הרייטינג של אותה תוכנית הרקיע שחקים בשל הכמעט-גניזה. ס. יזהר נפטר השנה בגיל 90.
יעקב חודורוב מול בריה''מ, 31.7.1956יעקב חודורוב – ביום האחרון של השנה, 31.12.2006, נפטר גדול שוערי ישראל בכל הזמנים. בשיא הקריירה שלו הוא נחשב לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם ודחה הצעות מקבוצות ארסנל הבריטית, פנרבחצ'ה התורכית ודנדי יונייטד הסקוטית, בשל מה שראה כחובתו הלאומית להגן על שער נבחרת ישראל. היות שהכדורגל בארץ לא היה מקצועני, הוא עבד כמסגר, כעובד חברת מקורות וכמורה דרך. שיחק בקבוצות הפועל תל-אביב, הפועל רמת-גן ושמשון תל-אביב. אימן את הפועל חולון. בשנת 2006 זכה בפרס ישראל, אך נפל למשכב בשל אירוע מוחי מספר ימים לפני טקס קבלת הפרס. נפטר בגיל 79.
עלי מוהרעלי מוהר – משורר בן-משורר. כתב שירים שחלק גדול מהם הפכו ללהיטים, אך גם בפרוזה שלח ידו. במשך שנים כתב את הטורים „בשער” ו„מהנעשה בעירנו” במקומון התל-אביבי „העיר”. הליכתו מעימנו בגיל 58 בשל מחלת הסרטן היא מכה קשה. להמחשת האובדן הנה קטע אופייני:

ובאמת, יש תקופות שבהן גם רחובות תל-אביב חשוכים להחריד, כנראה מטעמי חיסכון; חשוכות שדרות נורדאו, חָשֵך רחוב בן-יהודה, ורק ממרחק מבליח מן הכותל אור חיוור, קלוש, ובכל זאת מרגיע.

זהו אורו של הכספומט, כספומט בודד, רחוק, המאיר את הדרך ומפיג את האופל הנורא.

הנזקק לו בימים קרים אלה, מכיר גם את חמימות שטרי הכסף המגיחים ממסתרי הקופה ומחממים את הידיים כאותן מדורות שהבעירו דַלי לונדון בימים רחוקים. ממשש האדם את השטרות הנאים, המהבילים, ואחרי שהוא טומנם עמוק בכיסו הם מחממים גם את ליבו.

מהנעשה בעירנו, 1994, הוצאת עם עובד

יצחק בן-אהרוןיצחק בן-אהרון – למה התכוון יצחק בן-אהרון, מזכ''ל ההסתדרות לשעבר, כשהודיע שאינו מקבל את הכרעת העם ביום המהפך של 1977? כנראה שלא נדע לעולם, וספק אם הוא ידע. יליד אוסטרו-הונגריה. בגיל 22 עלה ארצה. כעבור 5 שנים הצטרף לקיבוץ גבעת חיים, שם חי עד יום מותו. מספר התפקידים שמילא הוא גדול: מזכיר מועצת פועלי תל-אביב, מזכיר מפא''י, שליח אירגון „החלוץ” בגרמניה הנאצית (גורש משם בשנת 1935). בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי ובשנת 1941 נפל בשבי הגרמני. הוחזק במחנה שבויים עד סוף מלחמת העולם השניה. עם שיחרורו חזר לארץ. היה מראשי אחדות העבודה, שהתאחדה בהמשך עם מפ''ם וגם התפלגה ממנה אחר-כך. היה מזכ''ל ההסתדרות. כיהן בשבע מתוך שמונה הכנסות הראשונות. שימש כחבר בועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים, ועדת איכות הסביבה וועדת החינוך והתרבות. במשך שלוש שנים היה שר התחבורה. בשנת 1977 פרש מפעילות פוליטית. נפטר חודשיים לפני יום הולדתו המאה. נותר צלול עד מותו.
פיטר וילם בותהפיטר וילם בותה – נשיא דרום-אפריקה לשעבר. הוא אמנם לא יזם את האפרטהייד ואף עידן אותו במידת מה, אך היה תומך אדוק שלו עד יום מותו, בגיל 90. אביו היה איש גרילה שלחם נגד הבריטים במלחמת הבורים, בעוד אימו שהתה במחנה ריכוז בריטי במהלך אותה מלחמה. בשנת 1939 היה שותף להקמת ארגון פרו-נאצי שמנע את הצטרפות דרום-אפריקה לצד בעלות הברית במלחמת העולם השניה. שנתיים לאחר הקמת אותו ארגון פרש ממנו ושינה את עמדותיו באופן חד, בטענה שאותו ארגון מונע את התפתחותה של דרום אפריקה. בשנת 1948 נבחר בותה לראשונה כחבר פרלמנט בדרום-אפריקה מטעם המפלגה הלאומית. באותה שנה נולדה באופן רשמי מדיניות האפרטהייד. 10 שנים לאחר מכן מונה כסגן שר הפנים, ובשנת 1966 לשר ההגנה של דרום-אפריקה. בשנת 1978 נבחר כנשיא דרום-אפריקה. למרות הקלת חלק מחוקי האפרטהייד תחת שלטונו, סירב למתן זכויות לכושים והתפטר לאחר שעבר אירוע מוחי בשנת 1989. מחליפו, פרדריק דה-קלרק, הכריז על ארגוני האנטי-אפרטהייד כחוקיים, שיחרר את נלסון מנדלה והעניק זכות בחירה לכל תושבי דרום-אפריקה.
נגיב מחפוזנגיב מחפוז – סופר מצרי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988. ספרו „בני שכונתנו” משנת 1959 נאסר להפצה בשל סיבות דתיות בכל העולם הערבי, פרט ללבנון. בשנת 1977 תמך ביוזמת השלום עם ישראל של נשיא מצרים אנואר סאדאת, דבר שהביא בחלק ממדינות ערב לחרם כללי על יצירותיו. בשנת 1994 נפצע קשה בנסיון התנקשות, אך החלים. נפטר השנה בגיל 95.
סטניסלב לםסטניסלב לם – כנראה גדול סופרי המדע הבדיוני שיצאו מהגוש המזרחי. נולד בפולין כקתולי ממוצא יהודי, אם כי תמיד הצהיר על עצמו כאתאיסט בשל „סיבות מוסריות”. למד רפואה. לימודיו נקטעו בשל מלחמת העולם השניה. לאחר תום המלחמה סופחה עירו, לבוב, מפולין לאוקראינה. הוא השלים את לימודי הרפואה תחת המשטר הסובייטי, אך נכשל בבחינות הגמר היות שלא תמך בהשקפותיו המדעיות של טרופים ליסנקו בדבר השבחה תורשתית בשיטות לא גנטיות, שהיתה מדיניות מוצהרת של המפלגה הקומוניסטית. עבד כעוזר מחקר והחל לפרסם סיפורי מדע בדיוני שכתב. בשנת 1973 התקבל כחבר כבוד באגודת סופרי המדע הבדיוני של אמריקה. לאחר שפירסם מאמר שבו תקף את הרדידות של סופרי המד''ב האמריקאים בוטלה חברותו בנימוקים טכניים. ספרו הידוע ביותר „סולאריס” הופיע גם בעברית. לם נפטר השנה בגיל 85. אתר רשמי: סטניסלב לם.

יש עוד אנשי שם שהלכו לעולמם ב-‏2006. לא על כולם כתבתי. נזכיר עוד כמה:

• מלקולם ארנולד, מלחין ''הגשר על הנהר קוואיי'' שבזכותו זכה באוסקר. בן 85. אתר רשמי.
• השופט יעקב צמח, בן 76. בין השאר, היה גם אב בית הדין שהרשיע את אריה דרעי.
• הסופר שלמה ניצן (לא להתבלבל בינו לבין השחקן הנושא שם זהה), בן 85.
• ישראל טויטו, פעיל חברתי (כיכר הלחם, מפלגת לח''ם), בן 41.
• המלחין יוסף הדר, בן 80. ראה סיכום באתר מומה.
• הסופר אביגדור דגן, בן 94. ראה כתבה ב-ynet.
• פרופסור גרשון שקד, חוקר ספרות עברית, בן 77.
• ארנולד (רד) אורבך, מאמן קבוצת הכדורסל בוסטון סלטיקס, בן 89.

הרוגי מלחמת לבנון השניה – במלחמה הזו נהרגו 119 חיילים ו-‏44 אזרחים ישראלים. בצד הלבנוני נהרגו כ-‏1,800 איש, מהם כ-‏700 אנשי חיזבאללה. בנוסף לכך – לא התקבל כל אות חיים משני החיילים שנחטפו ביום הראשון ללחימה, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ואני סבור כי נרצחו מייד לאחר חטיפתם. זו גם הערכתי בדבר גורלו של גלעד שליט, החייל שנחטף לעזה ולדעתי נרצח סמוך לחטיפתו. בסך הכל נהרגו בעימות כולו כ-‏2000 איש בתוך חודש ימים, או הרוג אחד בכל 22 דקות. ועדת חקירה ממלכתית לא הוקמה למרות הלחץ הציבורי הכבד שהופעל על ראש הממשלה, ונראה שיהיה צורך בהקמתה בעתיד, על ידי גורם שאינו מעורב כעת בשלטון. המאמר הזה מוקדש להרוגינו במלחמה הזו.

---