בחנוכה, חג השופע שמן ואור יש לשאול:
במה זכה חודש כסלו שבכ''ה בו תהא תשועה גדולה לישראל מיוון הרשעה ויתרחש בו נס כד השמן, עד אשר נקבע חג זה (וכן פורים) להמנות בין מועדי ישראל הכתובים בתורה אותו ציוו חז''ל על ישראל לדורי דורות?
האם הכלל של ''מועד'' במובן של אירוע היסטורי שחל על ישראל או על הבריאה, והשפיע שפע רוחני על ישראל לדורות תופס גם בעניין חנוכה, חג השמן והאורים?
מועד במובנו האמיתי מתכוון לעת בה האקט של הבריאה או אירוע היסטורי ניסי השפיע שפע רוחני על עם ישראל, כך שבכל שנה באותו תאריך נפתח חלון ההזדמנות לשאוב מאותם כוחות של ישועה אנרגיה רוחנית, יום של התוועדות מחודשת – מועד – בין ה' ועמו, הינו יום של יעוד – הבנת התכלית והיעוד של כנסת ישראל ושל הבריאה. כך הוא חג הפסח זכר ליציאת מצרים, חג החירות ועוד.
הנה כי כן חזרנו לשאלה מה אירע בכסלו, אירוע האוצר בתוכו מצברי אור כה גדולים השמורים וגנוזים עד ליום בו קרה נס חנוכה – כ''ה כסלו?
אקסיומה היא, חוק שימור החומר, שאין דבר הולך לאיבוד בעולמנו. אם בחומר כך, קל וחומר בעניין רוחני.
כל מעשה שיש בו אור רוחני נקבע לדורות וממשיך לזרום בצנור הדורות עד אשר הוא בוקע בבוא יומו. תקף הכלל ''מעשה אבות סימן לבנים''. כך עקדת יצחק מחלחלת כל דורות האומה ועומדת לזכותה, כמו מסעיו של אברהם בארץ, כמו התנחלותו של יצחק על צדדיה השונים ומעשיו של יעקב אבינו.
כל אלו משדרים לנו עתה אנרגיה, זריקות של תעצומות נפש, אף אחרי אלפי שנים, שכן רקמת תולדות ישראל והאנושות מפה אחת היא, בעתה נפרשת לקראת תכליתה. נראה שאנרגית התשועה והאור הפורצת בעז בכ''ה כסלו, בתשועת המכבים ובנס פך השמן, נארגה ונאגרה בימים רחוקים, ימי הקמת המשכן במדבר. וכך נאמר,
ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני-ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (ש''מ לכל ל''ב). מתי הסתיימה מלאכת הקודש?
אמר רבי יוחנן שישה חודשים היה עוסק (משה עם ישראל) ב(מלאכת) המשכן, שלושה חודשים עשאוהו (שציוה על מלאכת המשכן למחרת יום הכיפורים), ומלאכתו נמשכה עד כ''ה בכסלו (שמות רבה, פרק נב'). מלאכת המשכן הסתיימה, תנו האורות בכ''ה כסלו לעיתם. דבר אינו הולך לאיבוד, אורות הקדושה של מלאכת המשכן, הכלים, המנורה, שמן המאור ושמן המשחה המתינו לדורם, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרה של שום בריה ושכר עמו, עת צרה היא לישראל בזכות אור מלאכת המשכן נושעו. כהבטחה: ''נוצר חסד לאלפי''. הנה פשר בכינוי ''מועד'' מלשון עדות – יבואו אורות כ''ה כסלו, יום סיום מלאכת המשכן בקודש, ויעידו על ישראל, לכשידרשו יבקעו, מהם ישאבו החשמונאים וישראל בבוא עת נכונה, את האור הדרוש לניצחון, יסוב העת על עקביו ינק משמנו של משכן יזין את פך השמן הטהור, יבוא נס השמן יטביע את חותם הבורא על התשועה, כך נסגר, עוד מעגל ברצף הדורות: זכות מלאכת המשכן תעמוד למלאכת טיהור המקדש.
בזכות שמן שלא נטמא, בזכות הנשמה (השמן) הטהורה, נשמה של מסירות נפש, גבורת ''השמן'' השם – המהות הנמשכת מן השכינה לכנסת ישראל.
גבורה הממשיכה לחלחל מדור המכבים לדור תקומת ישראל. עלינו אך להכין את הכלים, לא להחמיץ, בשמונה ימי החנוכה עת רצון, ימי הנשמה המאירה בחג האורים, לשאוב את השמן שיפיץ אור בבתינו, שיגיה אור על בית ישראל.
סוב, סוב, סוב
