פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(וישלח סז) תעשיית האשליות
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 08/12/2006 שעה 4:38)


(וישלח סז) תעשיית האשליות

נסים ישעיהו



לאחרונה עלה על על סדר היום עתיד יחסינו עם ארה''ב. לא מדובר בך ובי באופן אישי, אם כי יתכן שגם אנחנו נושפע בסופו של דבר; מדובר ביחסים בין המדינות.

מצד אחד מדינת ישראל הקטנה והמאויימת על ידי שכנים רבים וחזקים, אשר מזה שלושה עשורים טורחת להקטין עצמה עוד ועוד, לכאורה בניסיון לרצות את אויביה, תוך אשליה שתוכל להמשיך בכך, בהקטנת עצמה, בלא להיעלם סופית.

מן הצד האחר, ארה''ב שעד לא מזמן נחשבה למעצמה היחידה בעולם וכעת כבר לא ברור אפילו אם עודנה המעצמה החזקה בעולם ולכמה זמן, אבל ברור שהיא בת הברית היחידה של מדינת ישראל.

האווירה הכללית אצלנו היא שאנחנו תלויים בארה''ב. אם אצלנו לא יורד גשם, מילא; אבל אם בארה''ב תהיה בצורת חלילה, מה נאכל?

אלא שזה רק פן אחד של התלות ולא הפן המרכזי. תלותנו בארה''ב מבחינה מדינית, כך מקובל אצלנו, היא מוחלטת. אנחנו אמורים להיות קשובים לכל איוושה העולה מן הבית הלבן ולהתאים את צעדינו לציפיותיהם של האדונים מוושינגטון.

הנושא עלה לסדר היום בעקבות דו''ח בייקר המילטון. הדו''ח הזה נראה כמשהו שאינו מבשר טובות למדינת ישראל, ועל השאלה מהן ההתפתחויות המדיניות הצפויות בעקבות הדו''ח הזה, אם בכלל, הושמעו דברים הסותרים זה לזה.

ברשותכם, נתרום גם אנו את חלקנו לדיון הזה.

כאמור, הנחת היסוד ביחסי מדינת ישראל-ארה''ב היא שאנחנו מדינה קטנה שחייבת להיות סמוכה על שולחנה של מדינה גדולה כדי לשרוד. על דרך דברי הנביא (עמוס ז') ... מִי יָקוּם יַעֲקֹב: כִּי קָטֹן, הוּא.

אנחנו כל כך קטנים, בקושי ניתן למצוא אותנו על הגלובוס; אז איך נוכל להסתדר לבד? ואכן כשחושבים על מדינה, זה אולי נכון; אבל כשוחושבים על עם ישראל, נו באמת.

אילו היה קיומו של עם ישראל תלוי באומות העולם, הוא היה נכחד מזמן. ספק אם היה נזכר אפילו בספרי ההיסטוריה שלהם. הקיום של עם ישראל מבוסס על נס תמידי כי כך הבטיח הקב''ה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב. ואם כבר הזכרנו את יעקב,

פרשת השבוע שלנו פותחת בפסוק הבא:
(בראשית ל''ב) ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
בשביל מה הוא שלח אליו מלאכים? וגם לְמה טוב כל ההמשך דלהלן?
ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.
יעקב מודיע לעשו כי הוא מבקש לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. ומה הנימוק לחן המבוקש? עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. חוץ מזה גם צברתי רכוש, וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; אבל איך כל זה אמור לעורר את אהדת עשו ליעקב?

רש''י נותן לנו רמז באומרו כי גַּרְתִּי בגימטריא תרי''ג; יעקב מספר לעשו כי הוא מקפיד על קיום תרי''ג מצוות התורה ועמד בהקפדה זו גם בעת שהיה אצל לבן.

ומה מניע את יעקב לחשוב שעשו מתעניין בשמירת המצוות שלו? הרי עשו ויתר במוצהר על המחוייבות לשמירת המצוות והוא מסתפק בכך שיהיה לו טוב בעולם הזה. לכאורה, לכל היותר הוא ילעג ליעקב ולמצוות שהוא מקפיד לקיים.

אבל עשו אינו לועג ליעקב והרעיון הזה מתפרש בהרחבה בתורת החסידות; גם יעקב וגם עשו יודעים שנשמתו של אדם יורדת לעולם הזה כדי למלא את השליחות שהטיל עליה בורא העולם ומנהיגו.

השליחות היא לברר את הטוב מהרע על ידי שמירת המצוות. יעקב מודע לכך שתפקידו בעולם הוא לברר את חלקו והוא אכן מברר. בהודעתו לעשו כי מילא את חלקו בשליחות, בירר את חלקו, הוא מבקש תגובה שתבהיר לו אם גם עשו פעל בירור בחלקו שלו. כי אם כן, הרי שמשיח יכול כבר להגיע.

להתפשר = להתאבד בשלבים

יעקב מתאכזב קשות כאשר מתברר לו שעשו לא השלים את בירור חלקו בעולם ואף לא התחיל בכך; ברור לו שהעול כולו יוטל על כתפיו, ומעתה יהא עליו לברר גם את חלקו של עשו בעולם עד אשר יכין את העולם כולו לקבלת פני המשיח.

עשו לא מרגיש בנוח עם הפער הזה שביניהם; הוא פוגש את יעקב בחיבוקים ונשיקות ומנסה לפייס אותו בכל דרך. קודם הוא מסרב לקבל את המתנות שיעקב שלח לו בטענה: יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. (ל''ג, ט) יעקב מתעקש שעשו יקבל את המתנות בטענה: כִּי-חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; (שם יא) ובכך משדר מסר ברור כי גם הרווחה החומרית תלויה בברכת ה', ואינה מחייבת הליכה בדרכו של עשו.

יעקב מנצח, וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. התמים הזה, האברך כולל שנחשב לא יוצלח, אחרי שעשו מכריז בגאווה יֶשׁ-לִי רָב, הוא מודיע בענווה: יֶשׁ-לִי-כֹל, מתעקש וכופה על אחיו המוצלח ממנו לכאורה, לקבל אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ. אתה מתגאה בעושרך הרב, קח, שיהיה לך עוד.

עשו נקלע למצב די מביך; אחיו הקטן, לא רק שאינו נסוג ולו צעד אחד קטן, הוא עוד כופה את רצונו עליו, על האח הגדול. בניסיון להציל משהו מן הכבוד האבוד הוא מעלה הצעה: יב וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ.

יעקב מסרב. הוא חושש כי ילדיו יספגו משהו מהשפעתו של עשו ומעדיף ללכת לבדו: יד יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה.

עשו מציע הצעה חדשה: טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו–אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ, מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; ושוב יעקב מסרב: וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.

והסוף: טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה. יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

כל אחד לדרכו. כנ''ל, יעקב מודע לכך שמוטל עליו לברר גם את עשו ואת חלקו בעולם, אבל נראה שעוד לא הגיע הזמן לכך. בינתיים עשו מסרב לשתף פעולה ומכיוון שכך עדיף לשמור מרחק ממנו עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. ומה יקרה אז? אז עשו יהיה מוכן גם הוא לגאולה האמיתית והשלמה.

בעצם, מדוע לא מעכשיו? מדוע לא לקבל את הצעתו של עשו ו''להשפיע מבפנים'' כמקובל במקומותינו? כי זה אומר פשרה של יעקב עם דרכו של עשו, ויעקב מודע לכך שפשרה כזאת מבוססת על אשליה ולא יותר. אין לה שום סיכוי להצליח.

עמדנו בעבר על העובדה שחז''ל מזהים את תרבות המערב עם תרבות עֵשָׂו, אֱדוֹם. בדורות האחרונים, ארה''ב היא נושאת הדגל של תרבות זו, ומיחסה כלפי היהודים בכלל וכלפי מדינת ישראל בפרט ניתן להסיק בוודאות כי כבר הגיע הזמן למימוש דבריו של יעקב אבינו: עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה.

אלא שכאן יש בעיה; אנחנו מאסנו בתרבות יעקב ואימצנו לנו את תרבות אדום. ומכיוון שתרבות זו לא באמת מתלבשת עלינו, כל הזמן אנחנו מנסים למצוא חן בעיני הגוי, שיסכים לקבל אותנו ל''משפחת העמים''. מכאן נובעים כל הרעיונות לפתרון הסכסוך באזורנו, רעיונות שכולם מבית היוצר שלנו. פשרה ועוד ויתור, אולי סוף סוף יקבלו אותנו.

ועכשיו נחשוב רגע ברצינות, מה עשו צריך את יעקב אם הוא העתק שלו? מה עוד שיעקב, בניסיון להדמות לעשו כפי שהוא בדמיונו, עושה דברים שעשו רואה אותם ומורט את שערות ראשו בחוסר אונים.

יעקב מוותר על כל נכסיו האסטרטגיים, מבליג על רצח אנשיו, מציע לאויביו פרסים על פגיעתם בו ועוד ועוד תופעות מוזרות מבית היוצר של האדוֹמים מבית יעקב.

בסוף עשו עוד יצטרך להציל את יעקב, אחרי שלזמן מה נראה היה שדווקא יעקב הוא המסייע לעשו בהתמודדות עם מבקשי נפשו מבני ישמעאל. אז למה לעשו כל הצרה הזאת?

אצלנו, בחוגים הרשמיים אבל לא רק, מעדיפים להמשיך לשגות באשליות. 'הנשיא אינו מסכים עם דו''ח בייקר' או משהו כזה. המבט שלהם מופנה החוצה תמיד. לעולם לא פנימה. הם לא מעלים בדעתם שאולי התנהלותם היא שהניעה את מחברי הדו''ח להגיע למסקנות שהגיעו. אז הישועה תבוא מהנשיא האמריקני. ומה יקרה כאשר יסיים את תפקידו? עוד חזון למועד. נחיה את הרגע וכשנגיע לגשר וכו'.

אכן, הגיע הזמן שנשוב לדרכו של יעקב. רק כך עשו יכבד אותנו, וגם ישמעאל. והכי חשוב, תהיה לנו סיבה טובה גם לכבד את עצמנו.

וכאשר תהיה לנו סיבה לכבד את עצמנו, יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


על מעמד ועל פשרה
צדק (יום שישי, 08/12/2006 שעה 6:57) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יחסים בין מדינות זהים ליחסים בין בני אדם.
ההבדל היחיד הוא במורכבות היחסים.

אדם המכיר בערך עצמו, בעל בטחון עצמי גבוה אך לא יהיר,
יהיה אדם המסתדר עם רוב בני האדם.
בטחונו העצמי מאפשר לו לראות את מורכבות החיים כהוויתם,
להבדיל בין עיקר לתפל, לתקשר, להתפשר.

יהודי המכיר בערך עצמו ינהג באותה הדרך כלפי אחרים.

כשמדובר ביהודי, הכרת ערך עצמו היא הכרת ערכו כיהודי.
המסורת שלו, ההיסטוריה שלו, המנהגים שלו.
יהודי שאיננו מכיר בערך זה, הרי שהוא כלי ריק.

וזהו המצב בו נמצאת מדינת ישראל, כלי ריק.
מדינת ישראל איננה מייצגת שום דבר יהודי.
איננה טוענת את טענותיה על סמך יהדותה.
מה שנשאר לה הן טענות סרק שניתן לדחותן בקש.
בטחון? תקבל ערבות. גם לי מגיע? לא על חשבון אחר.
רוצחים אותי? תעזוב, לא ירצחו אותך.

וכמו בין בני אדם, מעדיפים ללחוץ על החלש והנכנע, על ישראל.
מי רוצה להסתבך עם חזקים, עם עקשנים.
ישראל החלשה תמשיך להיחלש עם כל כניעה,
ותמשוך אליה עוד ועוד לחץ עד שתקרוס.
_new_ הוספת תגובה



מאמרים כאלה מתסכלים מאד.
חנה אייזנמן (יום שישי, 08/12/2006 שעה 13:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זאת משום שכותביהם נאלצים לטרוח להגיד את מה שצריך היה להיות מובן מאליו. הכל כאן נכון ומדוייק, ועל כן מצער כל כך לדעת, שיש מי שאינם רואים זאת, או מסרבים לראות זאת.

ותודה על דברי התורה המובאים כאן ונמצאים לכל דורש...
_new_ הוספת תגובה



מאמרים כאלה מתסכלים מאד.
נסים ישעיהו (יום שישי, 08/12/2006 שעה 14:56)
בתשובה לחנה אייזנמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

אכן נכון, אבל אסור להתייאש. ואם הזכרת תסכול, הכי מתסכל זה לפגוש את הפוסחים על שתי הסעפים. 'מסכימים אתך, אבל חייבים לשחות עם הזרם'.

הם אפילו מסכימים לקביעה שעם הזרם, שוחים דגים מתים; החיים שוחים נגד הזרם, לפחות לפעמים. אבל להגיע למסקנה מעשית, עד כאן.

לפעמים גובר התסכול עד כדי שיתוק יכולת החשיבה, והכח היחיד שנותר להניע את הכתיבה, הוא כח העקשנות.

אחרי הכל, כשבע שנים של כתיבת מאמר שבועי כאשר לכאורה אין שום תועלת, כי הרכבת מאיצה את מהירות נסיעתה אל התהום ונוסעיה אפילו לא צועקים 'הצילו', אז במה הועילו מאות המאמרים שנכתבו במאמץ להראות את האקטואליה בפרשת השבוע?

אבל כאמור, עקשנות. אותי חינכו שלא זונחים משימה, ויהי מה.

חוץ מזה, פה ושם קיבלתי תגובות מאנשים שבישרו לי כי הם מדפיסים את המאמרים ולומדים אותם בבית הכנסת או בשולחן השבת, אז איך אפשר לאכזב אותם באי כתיבה?

והעיקר, צריכים להתפלל לבורא יתברך שיעזור לנו לפקוח את העיניים כך שנזהה את המעשה הנכון שעלינו לעשות, ושיתן לנו כח לעשותו. שהרי 'המעשה הוא העיקר' אומרים חז''ל ו''ברוב דברים לא יחדל פשע'' אמר החכם מכל אדם.

שתהיה שבת טובה ומבורכת לכל בית ישראל.
_new_ הוספת תגובה



אני קורא אותך פעמים רבות
עמיש (יום שישי, 08/12/2006 שעה 21:55)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומדי פעם אני מוצא הסתכלות מעניינת ומקורית על התורה.
נקודת המוצא והמסקנות שלך בודאי שאינם מקובלים עלי אבל כדאי לי לעיין בשביל הפעמים הספורות הללו בהן מצאתי משהו.
_new_ הוספת תגובה



אני קורא אותך פעמים רבות
נסים ישעיהו (שבת, 09/12/2006 שעה 18:25)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

תודה.

אכן, לא תמיד אני מצליח לבטא את הרעיון בכתב אף שבחשיבה הוא ברור.

מה שיותר קשה זה שלפעמים הראש אפוף איכשהו ולא מצליח לחשוב בבהירות.

בין כך ובין כך זו בעיה בכותב, והקורא מוזמן להשלים את החסר ואף להודיע את מסקנותיו לכותב. זה בהחלט יכול להעשיר.
_new_ הוספת תגובה



אסביר את עצמי
עמיש (שבת, 09/12/2006 שעה 18:44)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה עוסק בחמרים שקראתי פעמים רבות, לא תמיד הקדשתי להם מחשבה וחלקים רבים גם לא קראתי בדקדקנות.
אתה קורא והופך בדברים ולפעמים מאיר עבורי איזו פינה עלומה ומעניינת.
ובתמורה אספר לך סיפור שאבי סיפר לי ושבתחילה לא הבנתי אותו כלל אבל במשך השנים למדתי להעריך אותו.

לאבי המנוח היה חבר שהוא רב גדול ונערץ על חצר לא גדולה של חסידים בירושלים. הרב הזה ואנשיו נהגו לשמור אתו על קשר, לברכו בחגים, לשלוח מצות שמורות ואי אלו גינוני כבוד, חיבה וחברות אחרים. יום אחד שאל אבי את הרב על מה ולמה הם נוהגים כלפיו בכזה אופן שהרי הוא כופר גמור וחילוני לתיאבון. ענה לו הרב כי מקובל עליו מאביו (הרב הקודם) לכבד את אבי מאחר והסבא של אבי היה חסיד בחצרם שבירושלים שלימד את הרב ''ניגון חשוב'' ולשיטת אותו רב (ובנו אחריו) יש לכבד מאד כל מי שאי פעם לימד אותו דבר מה.
כששמעתי זאת לראשונה זה נראה לי קצת מצחיק. במהלך השנים ראיתי שזה רציני, שיש ערך רב למקרים המעטים שבהם אתה לומד דבר מה.
_new_ הוספת תגובה



אסביר את עצמי
נסים ישעיהו (שבת, 09/12/2006 שעה 19:46)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בס''ד.

תודה על הסיפור. ואם תרשה לי, איני יודע באיזה רב מדובר, אבל אני מניח שמשהו יותר עמוק הסתתר מאחורי ההקפדה על שמירת קשר עם מי שהתרחק לכאורה.

לענ''ד מה שהסתתר שם זו המחשבה שרק ע''י פעולות של קירוב אפשר להשפיע לטובה. ואם לא השפיע – לא הפסיד כלום. רק הרוויח אהבת ישראל נטו.
_new_ הוספת תגובה



גם לדעתי יש שם עוד משהו
עמיש (שבת, 09/12/2006 שעה 20:20)
בתשובה לנסים ישעיהו
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל אני לא יודע מה.
בימיו האחרונים של אבי בא הרב לבקר אותו עם שלשה בני לויה.
אני חיכיתי אתם בחוץ בעת שאבי והרב דברו והם היו נרעשים ונרגשים. הם אמרו לי שהרב לא יוצא כמעט את ביתו ומבקר אנשים רק לעתים רחוקות מאד. כששאלתי למה הוא בא הם אמרו שהם לא יודעים ובעצם רצו לברר אתי אם אני יודע.
_new_ הוספת תגובה



גם לדעתי יש שם עוד משהו
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 10/12/2006 שעה 9:04)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני אספר לךָ.

הרב אמר לו: ''מכל מלמדי השכלתי''

וכמו שכל קטן לומד מהגדול ממנו כך אותו רב כיבד את אביך, בזכות אביו (סבך), הגדול ממנו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי