המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר זרקור

השאלה איננה מי יהיה שר הביטחון, אלא באיזה ביטחון מדובר, ולא איך תתנהג מפלגת העבודה- אלא מי ינהיג אותה, ולא אם היא תישאר בממשלה, אלא באיזו ממשלה.

באחרונה גוברים הקולות להחליף את שר הביטחון, עמיר פרץ, ועיתון הארץ אף הכתיר את מאמר המערכת שלו:''דרוש שר ביטחון''. כמובן שהכוונה איננה שמשרת שר הביטחון לא מאוישת.מדובר על משקל אותה אמירה שמיוחסת לווינסטון צ'רצ'יל ''שהוא ראה מכונית ריקה וממנה יצא קלמנט אטלי'', מנהיג הסוציאליסטים בבריטניה. רוצה לומר שתפקיד שר הביטחון אינו מאויש באדם מתאים, הוא ''חלול'' כהגדת הסופר דויד גרוסמן. ואכן אם מתוך ה''מטבח הפוליטי'' של ''העבודה'' בוקעות צעקות, זה לא בגלל התבשילים אלא בגלל השף, עמיר פרץ. יתרה מזאת, גם מחוץ לפרומים הסגורים, אם יש כאלה כיום בכלל, אישים במפלגת העבודה מותחים ביקורת פומבית על שר הביטחון.

משום כך הערתו של יו''ר סיעת העבודה בכנסת, יורם מרציאנו, אינה משקפת מציאות בהגנה על אדם שאיננו אנין ריחות, והכוונה למנהיג שלו. ח''כ מרציאנו, התייצב במפלגתו כנגד מבקרי פרץ ואמר כפי המצוטט: ''יש גבול כמה אפשר לרמוס אדם. זה גובל בחוסר אחריות. במקום להשמיץ אותו מאחורי הגב, לא מחזקים אותו''. זאת התבטאות מופרכת. איש לא רמס את פרץ. מתחו ומותחים עליו ביקורת פומבית ומכאן שאין כאן השמצה מאחורי הגב. לעומת זאת ההערות ששמענו מפי ''מקורבים'' לעמיר פרץ כאילו פרץ ''שילם מחיר יקר על הכנסתו של ח''כ איתן כבל לממשלה'', היא התבטאות של שוק. כל זאת מכיוון שכבל, מתומכיו של פרץ, התבטא בפומבי בביקורתו על יו''ר המפלגה שלו. אילו השמיץ אותו מאחורי גבו, תופעה מקובלת יותר, וניתנת לטשטוש, אפשר היה לטאטא זאת מתת לשטיח.


חה''כ עמי איילוןכמי שלא מתכחש שבשעתו, במאמרים באתר זה, תמך במועמדותו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, ובקבלת תפקיד כשר ביטחון בממשלת אולמרט, לא מתקבל על הדעת שהוא, כלומר אני, נמנה עם בולעי עמיר פרץ. הבעיה של עמיר פרץ לא טמונה בתפקיד שהוא ממלא, שר ביטחון, בלא שיהיה לו רקע ביטחוני. אין כל ערובה שאדם עם רקע ביטחוני היה מצליח יותר במלחמת לבנון. ברוח זאת התבטא, ח''כ עמי איילון, חבר מפלגתו של פרץ, ויריב פנימי, אשר אמר כי הסוגיה הלבנונית הייתה קיימת לפני בוא פרץ למשרד הביטחון ותהיה קיימת אחרי שהוא יעזוב את התפקיד. זה מראה משהו על יושרתו של האיש ועל תבונתו כמנהיג פוליטי.

דרך אגב, לדעתי ,איילון, איש בעל עבר ביטחוני מפואר, ואיש של שלום, יוזם אמנת ג'נבה, הוא האיש שלכמותו מפלגת העבודה זקוקה בשעה זאת. הבעיה של פרץ היא, אפוא, לא תפקידו ותפקודו כשר הביטחון אלא העדר מנהיגות במפלגתו שלו. זה שורש העניין. כל השאר הוא פועל יוצא. עמיר פרץ לא בחר את עצמו. המפלגה שבחרה בו היא שצריכה להסיק את המסקנות על פי הכללים המקובלים. רק אחר כך להחליט על מקומה בממשלה הקיימת. באותה מידה מפלגת העבודה לא יכולה להרשות לעצמה שאיש כמו אהוד ברק לא יהיה פעיל בה, בשל יריבות אישית או התנהלותו בעבר.

לסיכום העיקר שוב.ליבה של הבעיה אינה תפקודו של שר הביטחון אלא כיצד רואים את הביטחון מעבר לקנה התותח וטיל המטוס. לא מאגרי הנשק של החמאס, אלא איזו מוטיבציה תהיה לו להשתמש בו. לא איך הממשלה מגיבה למצבים ביטחוניים ופוליטיים שונים, אלא מה הבשורה של הממשלה הזאת, בכל הקשור לעתיד הנראה לעין ולחזון לעתיד לבוא. כל השאר הוא חשוב אך משני.

---