פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3975

מילטון פרידמן – דברים לזכרו
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 21/11/2006 שעה 15:00)


מילטון פרידמן – דברים לזכרו

ד''ר דוד סיון


…my monetary studies have led me to the conclusion that central banks could profitably be replaced by computers geared to provide a steady rate of growth in the quantity of money... … I must confess that the past eight weeks have impressed on me that not only is there no free lunch, there is no free prize.

מילטון פרידמן: הלימודים המוניטריים שלי הביאו אותי למסקנה שהחלפת בנקים מרכזיים במחשבים שיותאמו לתת שיעור קבוע של גידול בכמות הכסף, יכולה להביא תועלת... אני חייב להודות ששמונת השבועות האחרונים הטביעו בי את ההבנה שלא רק שאין ארוחת חינם, אין גם פרס חינם.


מילטון פרידמן
פרופסור מילטון פרידמן
לפני מספר ימים הלך לעולמו פרופסור מילטון פרידמן, בגיל 94. בעיני רבים הוא היה מגדולי הכלכלנים של המאה ה-‏20. אבל נדמה לי שבמאמץ קל יחסית אפשר יהיה להראות שהוא מועמד ראוי לעמוד גם בראש רשימת גדולי הכלכלנים בכל הזמנים. תרומתו המקצועית של פרופסור פרידמן הטביעה את חותמה על הידע בכלכלה בצורה מכרעת. הוא גם טרח רבות להפיץ את הידע הזה הרבה מחוץ לעולמם של הכלכלנים ובכך השפיע רבות על התנהלותם של קובעי המדיניות הכלכלית.

הציטוט מדבריו בטקס קבלת פרס נובל לכלכלה מדגיש שני היבטים מאד חשובים ממשנתו הכלכלית. האחד, שהודגש גם בנימוקי ועדת הפרס, הוא שהידע שלנו מוגבל ולא ראוי להתעלם מכך. וההיבט השני היא האמירה שבעצם אין ארוחת חינם – לכל דבר יש מחיר. אבל שתחרות ויוזמה חופשית הם הכלים להשיג כל דבר במחיר הזול ביותר.

כמובן שאי אפשר בלי הנקודה היהודית. פרופסור מילטון פרידמן היה יהודי חם ותרם מזמנו כדי לקדם עקרונות מדיניות כלכלית ראויים גם בין קובעי המדיניות בישראל. אם להשתמש במושג שטבע נתניהו, פרידמן הניע תהליך להחלפת הדיסקט אצל פוליטיקאים לא מעטים (בישראל ובעולם) ובכך השפיע על התפתחות המדיניות הכלכלית והמשק הישראלי.



נקודת המוצא של פרופ' פרידמן היתה העיקרון שמדגיש את חופש הפרט לעשות כרצונו עם עצמו ועם רכושו בתנאי שאינו מפר זכויות אלו של אחרים. מבט אחר המדגיש את העדר הכפיה על הפרט. העיקרון הזה בנוי על יחסי הגומלין בין החופש האישי, הפוליטי והכלכלי. העקרונות של יוזמה חופשית ותחרות חופשית (היד הנעלמה) הם חלק אינטגראלי של מארג העקרונות הללו. שני העקרונות האלו היוו את הבסיס של עבודתו ומחקריו בתחומים השונים של הידע בכלכלה.

לא זכיתי לשבת בכיתה בה לימד פרופ' פרידמן לכן אינני יודע דבר על יכולתו בהקשר הזה. מצד שני אני יודע שהספרים והמאמרים שלו היוו מפתח חשוב ביכולת של תלמידי כלכלה רבים לראות את היער למרות העצים הרבים. בדרכו לפסגה המקצועית לימד אותנו שלא תמיד רצוי להציג מודלים מורכבים ומסובכים כדי להסביר איך מתנהגת הכלכלה או להוכיח תיזה כלשהי. לדידו תמיד היה עדיף המודל הפשוט ביותר האפשרי – כזה שמסתיר את העצים המיותרים. המודלים הפשוטים שלו היו יעילים יותר והפכו את מקצוע הכלכלה לנגיש יותר לרבים יותר.

המודל המקרו-כלכלי, הפשוט יותר, של פרופסור פרידמן היה אחד האמצעים שבעזרתם קידם את התיאוריה המונטרית שלו להבנת הכלים המתאימים למדיניות מונטרית – מדיניות ביחס לכמות הכסף. כאמור לאחר שנות מחקר לא מעטות המסקנה שלו היתה שהידע שלנו מוגבל מכדי שננסה לנהל את המשק באמצעות מדיניות מקרו כלכלית. הטענה העיקרית שלו היתה שאנחנו לא יודעים מספיק על התיזמון והגודל שיש להשפעת מהלכי המדיניות הכלכלית. בתחילת הדרך, בשנות ה-‏50 וה-‏60 עמדתו של פרידמן נשמעה כמו קול בודד במדבר – לא קיבלה תשומת לב. באו הסערות והמשברים של שנות ה-‏70 (אמברגו על יצוא הנפט...) והעירו את החוקרים משלוותם. הפרדיגמה של פרופ' פרידמן החלה לזכות לתשומת לב ולהשפיע על כלכלנים ועל קובעי מדיניות.

בערך באותו הזמן החלה העבודה של שני הכלכלנים שבסופו של דבר הביאה לזכייתם בפרס נובל לכלכלה בשנת 2004. השניים, אדוארד פרסקוט ופין קידלאנד, בעצם לקחו את הטענה של פרידמן כמה צעדים קדימה. הם שיפרו את הבסיס התיאורטי של המודל המקרו-כלכלי המקובל בשלושה תחומים ובכך שיפרו את הידע המוגבל (על פי פרידמן) בצורה משמעותית מאד. הם הציגו תיאוריה ובנו מודל מקרו-כלכלי ששילב בתוכו את התנהגות הפרטים עם הציפיות שלהם ועם האופי הדינמי של המשק.

אבל המודל המשופר שלהם הראה שמדיניות ניהול הביקוש המצרפי נגדה טען פרידמן היא לא אופטימלית ואפילו מזיקה. לכן עדיף לנצל את הידע התיאורטי כדי להעריך ולנסח מדיניות כלכלית כהוראה ארוכת טווח ולא להשאיר זאת לשיקול דעתו של הפוליטיקאי (פרס ''נובל'' בכלכלה – 2004). במילים אחרות הם הראו באמצעים יותר משוכללים שראוי ליישם את הרעיון של פרופ' מילטון פרידמן, 'החלפת הבנק המרכזי במחשב'.

גם את קביעותיו ביחס לשיטת מדינת הרווחה הוא ביסס על לימוד רחב של המציאות והנתונים בעולם. בסופו של דבר הוא קבע שתכניות הסיוע של מדינת הרווחה נכשלו כי לא השיגו את יעדיהם: למתן את פער ההכנסות והעוני ולהגביר את השוויון בין האזרחים. באמצעות מודל התנהגות פשוט הוא הראה מדוע נכשל הרעיון (החופש לבחור, 1980, עמ' 116). בתמצית הכשלון נובע מבעית היד הנעלמה ההפוכה: בתחומי הפעילות הממשלתית ''אדם המתכוון אך ורק לשרת את האינטרס הציבורי באמצעות טיפוח של התערבות ממשלתית מונהג באמצעות יד נעלמה לקידומו של אינטרס פרטי שאין לו דבר וחצי דבר עם כוונתו המקורית (שם, עמ' 25).

בשום מקום לא טען פרופ' פרידמן שהיעדים של מדינת הרווחה לא ראויים. הוא פשוט טען שבתחומים רבים המגזר הפרטי - החופשי יכול ויעשה את העבודה הנחוצה בצורה יותר טובה וראויה (יד שרה, גאידמק ודנקנר בזמן מלחמת לבנון השניה,...). אלא שפרידמן לא הסתפק בביקורת על מדינת הרווחה ופיתח כלים לשיפור רווחת הפרט שמקטינה את המעורבות של המערכת הציבורית בחיי הפרט באופן משמעותי. העיקרון הבסיסי הוא הגדלת חופש הבחירה והיוזמה של הפרט גם בצד הביקוש וגם בצד ההיצע.

מילטון פרידמן בין הרעיונות המבוססים על העקרון הזה היו שיטת השוברים לביזור מערכת החינוך ומס הכנסה שלילי להגברת המוטיבציה לצאת למצוא עבודה. שיטת השוברים עובדת כך: הצרכנים, ההורים של ילד בגיל בית הספר, מקבלים שובר שמאפשר להם לבחור את בית הספר בו ילמד הילד. עבור בית הספר הפוטנציאלי מהווה השובר את אמצעי הגביה ממשרד החינוך. הסידור הזה גורם לתחרות בין בתי הספר על איכות השרות כדי לזכות בשוברים. בצורה הזאת קל יותר למערכת הציבורית לשלוט בתקציב החינוך ואם, כמו שנקבע במקרה השבדי, לא מאפשרים להורים להוסיף תשלומים מכיסם נשמרים גם השוויון וגם ''הצדק הסוציאלי''. השיטה יושמה בהצלחה במערכת החינוך בשבדיה בשנת 1992. מדד ההצלחה הוא יישום העיקרון במגזרים אחרים של השירות הציבורי בשבדיה (
נפט גולמי וכלכלה).

כדי ליישם את רעיון מס ההכנסה השלילי צריך לקבוע רמת הכנסה נורמטיבית, הכנסה בסיסית, למשפחה. אם ההכנסה של המשפחה גבוהה מההכנסה הבסיסית היא תשלם מס הכנסה על ההפרש מעל להכנסה הבסיסית. מצד שני אם הכנסתה של המשפחה נמוכה מהרמה הנורמטיבית היא תקבל משלטונות מס ההכנסה סכום שמחושב לפי מכפלה בין ההפרש ושיעור המס. באמצעות הרעיון הזה ניתן כמובן להחליף את כל תוכניות הרווחה בתוכנית אחת של השלמת הכנסה (על האשליה שבמדיניות הרווחה).



יותר מכל אחד אחר פרופ' מילטון פרידמן החזיר את רעיון הכלכלה החופשית של אדם סמית אל מרכז הבמה המקצועית והמדינית. הוא היה הגורם העיקרי לתהליך יישום עקרונות החופש הכלכלי ברחבי העולם לרווחת האנושות. הוא קידם את רעיונותיו בסבלנות, בסובלנות ובצניעות רבה. גם באלו נמדדה גדולתו.

יהי זכרו של פרופ' מילטון פרידמן, ברוך!







http://www.faz.co.il/thread?rep=87414
מאחר ואף אחד לא הגיב אני אעשה חסד לך
איש צדק ושלום (יום שישי, 24/11/2006 שעה 19:23)

ולאיש שהזכרת. איך קוראים לו?

בכל מקרה הוא היה יהודי טוב ועזר לישראל
ועל זה אני ויתר חברי לעבודה [לא למפלגה]
רוצים להודות לו עד עומק ליבם

[בשם העובדים הקבועים
של בנק הפועלים]

http://www.faz.co.il/thread?rep=87615
מדוע שיטת המס השלילית אינה מיושמת בישראל
נחום שחף (יום ראשון, 26/11/2006 שעה 18:24)

מה הנימוקים הפורמאלים לכך?

http://www.faz.co.il/thread?rep=87651
מדוע שיטת המס השלילית אינה מיושמת בישראל
דוד סיון (יום ראשון, 26/11/2006 שעה 23:08)
בתשובה לנחום שחף

לא ממש עקבתי אחר הפרטים אבל הנה מה שידוע לי:
בשנים האחרונות הנושא עלה לדיון (נדמה לי שאחרי שנתניהו עזב את משרד האוצר) רציני. בסופו קבעו המומחים (בנק ישראל או באוצר) שיישום העיקרון בארץ הוא בעייתי ודורש זמן:
1. מערכת המידע של מס הכנסה לא ערוכה לכך,
2. העלות השנתית של המשימה.
3. יש מתנגדים בשטח (http://www.hazofe.co.il/web%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?...).

אבל לא אלמן ישראל ולאחרונה שוב עלה הנושא לראש דאגותיו של שר האוצר (http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/500/040.html). אולי עוד יקרה משהו בכיוון של יישום העיקרון. אם כעת יתחילו ליישם את הנחוץ (למשל, שיפור רמת המידע במס הכנסה שדורש ודאי שינוי בחוק) יש סיכוי שתוך מספר שנים יונהג העיקרון בפועל...

http://www.faz.co.il/thread?rep=88030
מדובר בעיקרון בסיסי שתואם גם את התפיסה הסוציאליסטית
נחום שחף (יום רביעי, 29/11/2006 שעה 19:40)
בתשובה לדוד סיון


http://www.faz.co.il/thread?rep=88044
יתכן מאד
דוד סיון (יום רביעי, 29/11/2006 שעה 21:59)
בתשובה לנחום שחף

התפיסה הסוציאליסטית לא מאפשרת בעלות פרטית על אמצעי יצור והון. כולם עובדים לפי יכולתם ומקבלים לפי צרכיהם ולכן אין מקום לתמריץ כספי.

העיקרון של מס הכנסה שלילי הוא ליצור תמריץ לעבוד גם אם השכר שמשלם המעביד נמוך.

רק אם המבחן שלך הוא מבחן התוצאה אז יתכן שיש לשני המקרים בסיס משותף

http://www.faz.co.il/thread?rep=88053
דומני שבסוציאל דמוקרטיה מתאפשרת בעלות פרטית
מיכאל שרון (יום רביעי, 29/11/2006 שעה 23:20)
בתשובה לדוד סיון

אף בדמוקרטיות העממיות היתה בעלות פרטית מוגבלת. אף בבריה''מ איפשרו לעובדים בקולחוז להחזיק בבעלותם חלקות קטנות. אבל אתה צודק מבחינה זאת, שהנחת הבסיס היא קולקטיביסטית, דהיינו במידה לא מועטה הפרט ונכסיו, הם רכוש הקולקטיב. הגישה הקולקטיביסטית היא הנחת הבסיס מאחורי חלוקה מחדש מסיבית של הנכסים והעושר. אמרתי ''מסיבית'' שכן מידה של חלוקה מחדש קיימת בכל חברה.

ובישראל: בגלל הקיטוב בין שני העשירונים העליונים ושאר האוכלוסיה - יחייב מס הכנסה שלילי נגיסה מסיבית בתקציב, שגם ככה אינו מתיר עודף רב (הגם שקיים עודף - שגורלו - מי ישורנו...). למזלה של חלק נירחב מהאוכלוסיה המדווחת על הכנסה חודשית בסביבות 3000 שקל למשפחה - יש עבודה והכנסה לא מדווחת. וכך, עניין זה, של היעדר הדיווח או הרישום האפקטיבי, עניין המקיף נאמר, כ-‏20 אחוז נוספים בהם קיים פער ענק בין הדיווח להכנסה (הכלכלה השחורה), מותיר כ-‏40 אחוז או יותר מאוכלוסיית ישראל בצד האפל של הירח, ומביא לשיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה או לפחות שעות עבודה חודשיות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88066
הכוונה לתפיסה הסוציליסטית, לא הקומוניסטית
נחום שחף (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 3:04)
בתשובה לדוד סיון

סוציאליסטית כמקובל בישראל או באירופה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88035
חשיבות עיצום מדינת רווחה בישראל
מיכאל שרון (יום רביעי, 29/11/2006 שעה 20:05)

יש הטוענים שישראל היא מדינה ענייה מדי כדי להנהיג מדינת רווחה מכל סוג שהוא. נסביר ונדון בטענה זאת.

ניבחן טענה זו בפרוט, על כל רכיביה:

1) ראשית, ישראל כלל אינה מדינה ענייה. הת.מ.ג. (התוצר) הממוצע לנפש בה היה בשנת 2005 בסביבות 23 אלף דולר לשנה. זוהי רמת חיים והכנסה מערבית, הניבדלת באופן חד מזו של מדינות עניות, כגון מדינות העולם השלישי – בהן התוצר הממוצע לנפש הוא בסדרי גודל של 1000 דולר או פחות לשנה, דהיינו בסביבות 5% מהתוצר לנפש הישראלי או פחות. במדינת תרבות בת הסטוריה חברתית וכלכלית רבת שנים כבריטניה (ולא מדינה צעירה כישראל) התוצר הממוצע לנפש הוא בסביבות 29 אלף דולר לשנה - ובארצות סקנדינביה העשירות מאד – בסביבות 36 אלף דולר לשנה. דהיינו העשירות שבמדינות עולות על ישראל רק ב-‏26-56 אחוזים (פי אחד ורבע או אחד וחצי יותר) בעוד ישראל עולה על המדינות הנחשבות עניות בסדרי גודל של פי 20 ויותר. שעל כן, ישראל כלל אינה ארץ ענייה לפי כל קנה מידה. אף אם נקזז את התוצר לנפש בכוח הקנייה של המטבע - ובישראל רמת המחירים למוצרי צריכה בסיסיים כגון מזון – עולה בממוצע פי 1.5 או פי 2 על רמת המחירים במערב (ראה למשל מדד הביג-מאק של מקדונלד), הרי עדיין הערך המקוזז הוא בסביבות 19 אלף דולר בשנה, ארץ אמידה, הגם שלא מהעשירות ביותר.

2) שנית, עושר ועוני אינם עובדות טבע הכרחיות. כמות הנכסים במשק אינה קבועה, אלא עשוייה לצמוח, או לפחות. עושר מייצרים וגם עוני והתכווצות כלכלית עשויים לנבוע מהתכווצות יצור המשאבים במשק. וכאן, בנושא של ''יצור'' עושר חברתי, יש חשיבות רבה למדינת רווחה. שהרי מה היא בעקרון מדינת רווחה, אם לא בעקר טיפוח האדם כך שימצה ויביא לביטוי את משאביו האישיים ואת הפוטנציאל שלו, יוציאם מן הכוח אל הפועל, במקום שישארו לא מתופעלים ויתנוונו? אמנם כן, מדינת רווחה היא גם צדק חברתי, חלוקה מחדש של ההכנסות, דאגה לזקנים וחסרי ישע וכיוצא בזה. אלא שהמושג של צדק חברתי מניח בעקרו את טיפוח האדם וסגוליותו, תחת לנטשו לדעיכה, עליבות, וחיים מרודים שעיקרם הוא השקעת זמן ענקית למצוא משאבי קיום בסיסיים, פת לחם למשל, למען המשך הקיום.

3) וכך, מדובר בטיפוח הפוטנציאל האנושי, דבר המניח ביסודו ראיית האדם כזכאי לקיום ראוי, דבר הנמשך אף בימי הזקנה וחוסר האונים, כאשר בשנים המעצבות של האדם, משמעותו של קיום ראוי היא לאפשר מיצוי הפוטנציאל שלו, תחת סביבה מסוככת ומשקיעה – שבה כאמור אין הוא נידרש באופן חלופי להשקיע את כל זמנו בצרכי קיום בסיסיים, תחת לפתח את יכולותיו.

4) מכאן, שמדינת רווחה, מביאה כמעט בהכרח לטיפוח יכולותיו של האדם, דהיינו למיצוי המשאב האנושי. כללית איפוא, מדינת רווחה עשוייה להביא להגדלת משאבי האנוש הנימצאים בחברה נתונה, ולכן לייצור עושר. יוצא, שדווקא מדינה החפצה בהתרחבות כלכלית, חייבת להשקיע משאבים בקיום מדינת רווחה, דבר המחייב מידה מסויימת של חלוקת הנכסים החברתיים והעושר החברתי.

5) אלא שישראל היא בעייתית מבחינה זאת, שבעוד שאינה כלל מדינה ענייה על פי כל שיפוט סביר, כפי שראינו בסעיף 1, הרי שקיים בה הפער הגדול ביותר בעולם בין העשירון העליון לשאר העשירונים. אחוז גבוה, אולי 70 אחוז או יותר מאוכלוסיית ישראל, חיים איפוא בתנאי קיום לא ראויים, ואינם מגיעים למיצוי יכולותיהם. וכך, שיעור כוח האדם הלא מיקצועי בישראל הוא גבוה ביותר, וגם פיריון העבודה בישראל (שהינו פונקציה בין היתר של מיומנות מקצועית – פרט לגורמי יעול בתהליך היצור עצמו) נופל בשליש מרוב ארצות המערב. כך איפוא, מתחייבת בישראל ביתר שאת חלוקה מחדש של העושר, אם ישראל חפצה בצמיחה ברת קיימא (ראינו למשל ברבעון האחרון גידול שלילי בתוצר חרף התחזיות האופטימיות, דבר המעיד על כך שהגידול הזה היה תלוי במידה רבה בערבויות האמריקניות לגיוס אשראי מצד ישראל בחו''ל, והצפת המשק הישראלי במטבע זר, יותר מהתרחבות היצור בר הקיימא בישראל).

6. לסיכום: על כן, אף שלפי ניראות הדברים, ישראל הינה מדינה עשירה למדי, קיימת בה אנומליה של חלוקת הנכסים והעושר החברתי, דהיינו מאפייני עוני מובהקים בתוך העושר הזה (כאשר 20% מאוכלוסייתה מוגדרים כעניים) הבולמים את התפתחות כלכלתה. וכך, דווקא אם קיימים בה מאפייני עוני, מתחייבת ביתר שאת חלוקה מחדש של הנכסים החברתיים, למטרת קיום מדינת רווחה – העשוייה, כפי שראינו, לייצר עושר וצמיחה באמצעות ניצול טוב יותר של משאבי אנוש. המשאבים לקיומה של מדינת הרווחה הזאת מרובים, ונעוצים בעובדה שישראל היא ככלל מדינה עשירה למדי אף שיש בה עיי עוני ומאפייני עוני, והעושר הזה יביא לצמיחה טובה יותר (על ידי מיצוי משאבי אנוש) באמצעות יצירת מדינת רווחה משמעותית יותר, על ידי חלוקה מחדש של העושר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88056
חשיבות עיצום מדינת רווחה בישראל
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 29/11/2006 שעה 23:32)
בתשובה למיכאל שרון

>„... שקיים בה [בישראל] הפער הגדול ביותר בעולם בין העשירון העליון לשאר העשירונים.”

ברצוני לראות מקור מהימן למשפט הזה.

אחת הבעיות בהבנת היקף העוני הוא שקו העוני מוגדר על ידי הכנסה ולא על-ידי נכסים. לכן אדם בעל נכסים הבוחר לא לעבוד, או העובד במשרה חלקית והכנסה נמוכה, ייחשב כחי מתחת לקו העוני, גם אם יש ברשותו דירה ומכונית. לכן הסתמכות על נתוני הלמ''ס בנקודה זו נראית לי לא אמינה.

הייתי רוצה שקו העוני ייקבע על ידי נכסים. כך נוכל לדעת מהו היקפו האמיתי של העוני בישראל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88059
במאמרים בהארץ ובמרקר. אין לי מקור כרגע.
מיכאל שרון (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 0:16)
בתשובה ליובל רבינוביץ


http://www.faz.co.il/thread?rep=88060
לרבים יש דירה אך הכנסתם נמוכה.
מיכאל שרון (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 0:23)
בתשובה ליובל רבינוביץ

יש רכוש שאין נטייה או מגמה ברת תועלת להפטר ממנו אף שהכנסתך נמוכה, כגון מכונית ישנה. חשוב הסכום הזמין העומד לרשותך, הייתי סבור. יש רכוש שאין לו ביטוי בהכנסה, ואף על פי כן תחזיק בו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88061
לרבים יש דירה אך הכנסתם נמוכה.
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 0:29)
בתשובה למיכאל שרון

ניקח אדם דמיוני, שאולי קיים במציאות ואולי לא. מר שוע הוא בנו של בנקאי אמיד. יש לו דירה מרווחת, שתי מכוניות וטרקטורון, כדי שיהיה לו משהו מתאים לכל מצב רוח.
כדי שהילד לא יהיה עצוב, הוא משתמש בכרטיס האשראי של אבא לקנות לעצמו כל מני פינוקים.

בחשבון הבנק שלו עצמו לא מורגשת שום תנועה. על הנייר אין לו הכנסות.

אם אני מבין נכון, הלמ''ס יתייחס אליו כאל מי שחי מתחת לקו העוני.

האם אני טועה?

http://www.faz.co.il/thread?rep=88062
מדובר במקורות הכנסה העומדים לרשותו
מיכאל שרון (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 1:31)
בתשובה ליובל רבינוביץ

המכוניות והטרקטורון הם אינדיקציה לרמת חיים גבוה, שנידרשת הכנסה-הזרמת כסף רב כדי לעמוד בה ולתחזקה. הצהרה על הכנסה נמוכה תראה לא קבילה. ניתן לאמוד את ההכנסה האפקטיבית שלא באמצעות תנועות חשבון העו''ש שעל שם שוע.

מאידך, דירתו שערכה 70 אלף דולר של מר עוגתי אינה אינדיקצייה להזרמת כסף רבה, והינה בבחינת צורך. כמובן, מהכנסתו הדלה של עוגתי לא ירדו 1600 שקל לחודש שכ''ד - אותו סכום עצמו שיפחית באופן ניכר את הסכום הזמין החודשי העומד לרשות מר לחמן. יש עוני, ויש עוני חרוף יותר, ורכוש בסיסי אינו אינדיקציה להכנסה אפקטיבית לקיום.

אבל רכוש מותרות (כמו טרקטורון או 4X4 ) הינו כן אינדיקטיבי להכנסה ומקורות העומדים לרשותך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=88197
מדובר במקורות הכנסה העומדים לרשותו
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 30/11/2006 שעה 20:49)
בתשובה למיכאל שרון

הוא אשר אמרתי: קו העוני צריך להיקבע על ידי רכוש. לא קבעתי מהו הרכוש המינימלי שמגדיר אדם מעל לקו העוני. מה שאני מנסה לומר הוא שהכנסה היא מדד פחות טוב מרכוש לקביעת עושרו של הפרט.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.