|
| נסים ישעיהו (יום ראשון, 19/11/2006 שעה 10:19) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
[* הוסרו הערות למדיניות המערכת. הגיע הזמן שתקראי ותכבדי את הכללים הפשוטים הללו.] בציבור שלי נחשבתי תמיד לבוטה ומה לא. וזה נכון, שהלוא הציבור ''שלי'' יפה נפש עד מאד. וכך, קוראים הגולשים את ההערה הזו וחושבים לעצמם - מי יודע מה היא כתבה שם, ''אייזנמן הנבזה'' (רמי נוי, ביטוי ראוי), או, ''הכלבה הסלפנית'' הזו מסוגלת לכל. וכו' את מתייחסת ל''מנגנון תעמולה מפלצתי'', ומיד, כל מה שקשור בך הוא מפלצתי. ברור שהכל בעיני הקורא - הכל לפי נטיותיו, דעותיו ואמונותיו או חוסר אמונותיו. מעולם לא התייפיפתי בטענות סרק על לשון נקיה, מה שאין כן משגיחי הכשרות שלי, שלהם מותר הכל. כמו שקרים בעליל - רמי נוי נתקל בפעם הראשונה בהצדקת רצח רבין. מאיפה הוא לומד את זה? אמרתי שעמיר לא צריך היה לשבת בכלא אפילו לא יום אחד. הוא רק ''שכח'' להתייחס גם לדברי, שאם הרוצח רבין לא ישב, אז שום רוצח אינו צריך לשבת, ממילא גם לא יגאל עמיר. והאמת היא, שאם עמיר ירה, הוא הזיק אך ורק, אך ורק, למחנה המכונה ''ימין''. כנ''ל, ההפניה ל''פרצופה של הכותבת'', בתגובה -nfc. גם כאן שכח היפהפה להקדים ולהביא את הדברים שעליהם באה תגובתי. זהו מנגנון התעמולה המפלצתי! | |||
|
|||
מאז שהגעתי לחנות החרסינה של faz החנות כולה רועדת מצעדי הפיל. לא חראם? כל החרסינה היפה הזאת - עם הקישורים והמספרים של ''סדר צריך להיות'', עלולה להתנפץ לרסיסים. להגנתם יש לומר, הם באמת חטפו שוק. איך מרשה לעצמו מישהו מן ה''ימין'' להתבטא כאחד האדם השמאלני? איך מעז ה''ימין'' להעיז פנים: עד כה התנהל הכל על מי מנוחות. איש הישר בעיניו ימשיך להסית, בלי שום תגובה או ביקורת. פתאם, מכה כזו.... זו בטח מכה כתובה בתורה שלהם, כי עד כה השמאל לא הכיר אותה. | |||
|
|||
עובדה... | |||
|
|||
[* מדיניות המערכת היא לא נושא לדיון במסגרת הפורום (דיון 1510)] | |||
|
|||
יש משהו בדבריך. בעוד את מתווכחת על תכנים (למרות שלא כולם מסכימים איתך בגדול), ישנם כמה אנשי שמאל שמתווכחים איתך על האריזה, סוג, צבע, מתאים/לא מתאים. זכותך להתרעם. | |||
|
|||
דרישת המקום בדורנו (על ירושלים ובית מקדשנו) לאחר הנס האדיר של חזרתנו ליהודה, שומרון וירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, החלה נהירה המונית לכל המקומות הקדושים שאך זה עתה שבו לשליטה ישראלית: מערת המכפלה, קבר יוסף, קבר רחל – וגם הר הבית. בעקבות זאת יצאה באלול ה'תשכ''ז הודעה חתומה על ידי רבים מגדולי חכמי הדור, שהזהירה על קדושת ההר ועל האיסור לעלות אליו. ראוי היה לסמן את שטח מחנה שכינה והחֵיל ולהגדירם 'מחוץ לתחום' לכול: יהודים כערבים, ישראלים כתיירים. חלף זאת, מסר שר הביטחון דאז את מפתחות הר הבית לוואקף המוסלמי. בכך הפך ההר למעשה לשטח בריבונות מוסלמית, ובד בבד הפכה 'רחבת הכותל' למקום בעל משמעות עצמית, מנותקת מן ההר, ויותר מכך: לתחליף לו. בראש ובראשונה מתבטא הדבר בעצם השימוש במונח 'כותל' (ואכן, הכותל הנו קיר התמך המערבי של הר הבית): וכי כשהולך אדם, להבדיל, לבקר מישהו שאינו בביתו, הוא חש שהוא מבקר את קיר הבית?! מן הראוי לקרוא לרחבה זו: ''מרגלות מקום בית מקדשנו''. יותר מכך, בהתפללם ברחבה זו פונים רובא דעלמא לעבר החומה המערבית של ההר, בעוד שלפי ההלכה (וההיגיון הפשוט) ראוי לפנות לכיוון מקום קודש הקודשים (ראה שיעור 2), שאותו מזהים הרדב''ז ועוד תחת כיפת הסלע. על גודל הניכור והבורות מעידה כמאה עדים התכנית המקיפה שתכנן אדריכל אחד לאחר מלחמת ששת הימים לבניין בית המקדש ברחבת הכותל... כל אלו ביטויים שונים להפיכת 'רחבת הכותל' למקום בפני עצמו, שאינו קשור בטבורו אל מה שמעליו. במרוצת הזמן חדלה לחלוטין הנהירה אל ההר, כרוז הרבנים נותר בתוקפו, והשליטה המוסלמית בהר הלכה והתחזקה. ביטוי קיצוני קיבלה מציאות זו בשוד הנורא שערכו המוסלמים לפני כחמש שנים בדרום-מזרח הר הבית: רצפת ההר נשברה באמצעות כלים כבדים, על מנת להתחבר בעומק 12 מטר למבנה אורוות שלמה במתכונתו הצלבנית ולפתוח פתח חיצוני מצפון למסגד החדש שנבנה בחללו. זהו ביטוי רוחני לחולשת אחיזתנו במקום. ביטוי קשה אחר הנו ההתייחסות ליהודים הרוצים לעלות להר בקדושה ובטהרה. סוגיית העלייה להר היא מורכבת וכוללת צדדים רוחניים, הלכתיים ורעיוניים, שלא נעסוק בהם כאן. לענייננו, המציאות כיום היא שבמקום המקודש בעולם אין יהודי יכול לפצות פה בתפילה – אף לא כתפילת חנה, ''רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע'' (שמ''א א', יג). כל קבוצה מלווה על ידי שוטרים במדים, שוטר סמוי ואנשי ואקף, הבוחנים את פיותיהם של העולים הדתיים, ומי שנתפס מתפלל, נעצר על ידי משטרת ישראל בעוון הפרת הסדר הציבורי. כללו של דבר, אין כיום ולוּ רמז לנוכחות ושלטון יהודיים על ההר: לא דגל ולא שום סימן שלטוני אחר. מצב זה יצר סוג של שליטה מוסלמית דה-פקטו (De-facto) על ההר, ותודעה ציבורית ועולמית כאילו הר הבית שייך למוסלמים, וליהודים – הכותל המערבי. נ.ב. משטרת ישראל מבחינה (בעקבות הוואקף) הבחנה ברורה בין יהודים דתיים, המלווים ונבדקים ביסודיות רבה לכל אורך מסלולם, ובין מי שאינם דתיים, שיכולים לעלות באופן חופשי ובלא שום ליווי, ככל תייר. חשוב להדגיש שאין כל איסור בחוק להתפלל בהר הבית, וכך אכן פוסקים בתי המשפט במקרים המובאים אליהם. אלא שהמשטרה מתייחסת לכל תפילה בהר כאל הפרת הסדר הציבורי, מחשש להתעמת עם הוואקף. ואכמ''ל. אחד הביטויים הכואבים למציאות זו הוא נכונותה של ממשלת ישראל לדון עם הפלשתינים על האפשרות להעניק להם שליטה מלאה בהר, ולהותיר בריבונות יהודית את הכותל המערבי בלבד. בלא שום קשר להשלכותיו הפוליטיות, מעיד הדבר על ניכור גדול כלפי המקום. | |||
|
|||
שליטה מלאה בהר'' לפרופ' בו עמי, שכהן כשר בממשלתו של אהוד הראשון, היה רעיון יותר ''מוצלח''. הוא הציע לתת לערבים את השליטה על פני הקרקע בעוד שישראל תסתפק בריבונות ''מתחת לאדמה''. אני בטוח שהערבים היו מוכנים ליישם את הרעיון הזה בכל שטחי ארץ ישראל. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |