אי אפשר לחשוד בי כי אני תומך במהלך הזוי ובלתי מוסרי בעליל כמו ההתנתקות, בה בעת שהבעתי בעיתונות היומית ובאינטרנט את הדעה, כי ראוי וצפוי שגוש קטיף ייבנה מחדש, וכי אין להבטיח לאויב הבטחות שווא לפיהן אין למדינת ישראל מטרות של כיבוש.
אף על פי כן, אני תומך להעניק לאריק שרון את פרס ישראל, וזה הנוסח שהייתי מציע לרשום בתעודת הפרס:

הפרס מוענק לאלוף במילואים אריאל שרון, יליד כפר מל''ל 1928, על שירותו במלחמת העצמאות כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני ופציעתו בקרב על לטרון.
על פיקודו בתושייה ובחירוף נפש כמפקד יחידה 101 של הצנחנים, אשר הוקמה לשם ביצוע פעולות תגמול נגד התקפות הפדאיין.
על פיקודו על גדוד הצנחנים משנת 1954, שהמשיך בפעילות הבלתי-שגרתית מעבר לקווי האויב.
על פיקודו ב-‏1956 כמפקד חטיבת הצנחנים ולחימתו בגבורה במבצע קדש.
על תפקודו מ-‏1964 כראש מטה פיקוד הצפון וכעבור שנתיים לראש מחלקת ההדרכה בצה''ל, תפקיד בו זכה בדרגת אלוף.
על תפקודו במלחמת ששת הימים כמפקד אוגדת שריון, תפקיד בו זכה לתהילה על קרבות שניהל באום-כתף ובאבו-עגיילה.
על תרומתו הצבאית המכרעת בשנים 1970 – 1971 בחיסול הטרור וקיני המחבלים ברצועת-עזה ובפינוי הבדואים מצפון-סיני.
על כיתור הארמייה השלישית וחציית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, 1973.
על ניהולו כשר ביטחון את מבצע שלום הגליל.

אריק שרון, גיבור ישראל יותר מכל חייל מעוטר ככל שיהיה בצה''ל, ראוי לפרס ישראל. מדינת ישראל חבה לו את הפרס, שלמרבה הצער כבר לא יועיל לו במאום, אך יהא בכך משום הצהרה כי המדינה יודעת לגמול גם לחייבים – טובות, וזוכרת להם את חסד נעוריהם.

---