פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
בוקר טוב, אליהו!
אורי אבנרי (יום שישי, 25/08/2006 שעה 20:18)


בוקר טוב, אליהו!

אורי אבנרי



מספרים על אוסקאר ויילד שביקר בהצגת-בכורה של אחד מעמיתיו, וכל כמה דקות הרים את כובעו בברכה. משנשאל על כך, ענה: ''אני אדם מנומס. אני מסיר את כובעי בכל פעם שאני פוגש מכר ותיק.''

אילו נהגתי כך, הייתי צריך להסיר את הכובע שלי כל כמה דקות כשאני צופה בימים אלה בטלוויזיה, מקשיב לרדיו וקורא את העיתונים. אני פוגש בהם דברים שכתבתי לפני שנים, ובמיוחד דברים שכתבתי מאז ראשית המלחמה.

לדוגמה: במשך עשרות שנים הזהרתי שוב ושוב שהכיבוש משחית את צה''ל. עכשיו העיתונים מלאים במאמרים מלומדים של פרשנים מכובדים, הטוענים - הפתעה! הפתעה! - שהכיבוש קילקל את צה''ל.

על כך אומרים בעברית טובה: ''בוקר טוב, אליהו!''

אם יש בדבריי קורטוב של אירוניה, אני מתנצל. הרי אני כותב מתוך תקווה שהדברים ישכנעו את הקוראים - ובעיקר את אנשי הממסד - ושהם יחזרו עליהם אחר-כך בדבריהם. כאשר זה קורה עכשיו, אני שמח על הפלגיאט.

אבל חשוב להגיד א י ך ''הכיבוש השחית את צה''ל''. אחרת זאת סתם סיסמה, ולא נלמד ממנה דבר.

פלאש-בק אישי: באמצע מלחמת 1948 הייתה לי חוויה ממש לא נעימה. ישנתי שינה עמוקה בשדה בסואפיר (עכשיו ספיר), אחרי יום-קרבות. מסביב ישנו שאר אנשי פלוגת ''שועלי שמשון''. פתאום עוררה אותי פצצה נוראית, שהתפוצצה בינינו. הרוגים: אפס. פצועים: 1.

איך זה? פשוט מאוד: כולנו שכבנו בשוחות אישיות שחפרנו, למרות עייפותנו, לפני שהלכנו לישון. היה אז מובן מאליו שכאשר מגיעים למקום כלשהו, מתחפרים. לפעמים עברנו שלוש פעמים ביום ממקום למקום, ובכל פעם התחפרנו מחדש.

לא עוד. באחד מרגעי השיא של המלחמה השנייה בלבנון נהרגו 12 חיילים של פלוגה, שישבה בשדה ליד כפר גלעדי. החיילים התלוננו אחר-כך שלא הכניסו אותם למקלט או למרחב מוגן. האם החיילים של היום לא שמעו מעולם על שוחה? האם בכלל היו להם אתי חפירה אישיים?

וגם בעומק לבנון: איך זה הצטופפו החיילים בחדרים של בתים, שם נפגעו בסיטונות, במקום לחפור שוחות?

נראה שהצבא בכלל נגמל מהמנהג הזה. ולא פלא: צבא המתעסק עם ''מחבלים'' בגדה ובעזה אינו צריך להתחפר. הרי שום מטוס לא יטיל עליו פצצות, שום תותח לא יפגיז אותו. את-החפירה נזרק מזמן.

זה נכון לגבי כל זרועות צה''ל ביבשה, באוויר ובים. זה בטח כיף להילחם באויב שאינו יכול להתגונן כראוי. אבל מסוכן מאוד להתרגל לזה.

חיל-הים, למשל. זה שנים הוא משייט לו להנאתו לאורך חופי עזה ולבנון, מפגיז כאוות נפשו, עוצר דייגים, בודק ספינות. בכלל לא עלה על דעתו שהאויב עלול להשיב אש. פתאום זה קרה, ועוד בשידור חי. חיזבאללה ירה בו טיל ופגע.

אין קץ להפתעות. זה נתפס כמעט כחוצפה. מה זאת אומרת? אויב שיורה בחזרה? לאן הגענו! ולמה המודיעין לא סיפר לנו שיש דבר כזה, טיל יבשה-ים?

ובאוויר כמו בים. זה שנים חיל-האוויר יורה ומפציץ והורג כאוות נפשו. הוא יכול להרוג בדיוק רב אדם במכונית נוסעת (יחד עם עוברים-ושבים, כמובן.) הרמה הטכנית היא מצוינת ממש. אבל מה? אף אחד לא יורה בו באותו הזמן.

הטייסים הבריטיים בימי הבליץ (''המעטים שכה רבים חייבים להם כה הרבה'') נאלצו להתמודד עם טייסי הוורמאכט הנחושים, ורובם נספו. אחר-כך,כאשר הפציצו הבריטים והאמריקאים את גרמניה, הם נתקלו באש נ''מ רצחנית.

ואילו לטייסים שלנו אין בעיות כאלה. כשהם פועלים בגדה וברצועה, אין טייסי-אוייב, אין טילי נ''מ, אין תותחי נ''מ. השמיים שייכים להם, והם יכולים להתרכז בתפקידם האמיתי: להרוס את תשתיות החיים ולשמש כתליינים מעופפים, המוציאים להורג את יעדי ''הסיכול הממוקד'', והמרגישים ב''מכה קלה בכנף'' כאשר הם ממטירים פצצה של טון על בית-מגורים.

האם זה יוצר חיל-אוויר טוב? האם זה מכשיר אותם לקרב עם אויב אמיתי? אפילו בלבנון לא נתקלו (עדיין) בהגנת נ''מ. המסוק היחידי שהופל נפגע על-ידי נשק נ''ט, כאשר הנחית חיילים על הקרקע. אך מה יקרה במלחמה הבאה, זו שכולם מדברים עליה כעל ודאות גמורה?

וכוחות-הקרקע עצמם? איך הם הוכשרו למלחמה הזאת?

זה 39 שנים נאלצים חיילי צה''ל למלא תפקיד של שוטרי-כיבוש: לרוץ אחרי ילדים הזורקים אבנים ובקבוקי-תבערה, להתגבר על נשים המגנות על בניהם מפני מעצר, לתפוס אנשים ישנים בבתיהם. לעמוד שעות במחסומים ולהחליט אם לתת לאישה הרה לעבור או לשלוח זקן חולה הביתה. במקרה החמור ביותר עליהם לפלוש לקסבה, להתמודד עם ''מחבלים'' בלתי-מאומנים שכל מה שיש להם כדי להיאבק בכובשים זה קלצ'ניקובים מול טנקים ומטוסים, אומץ לב ונחישות שכמעט לא ייאמנו.

פתאום שלחו את החיילים האלה להתמודד בלבנון עם לוחמים קשוחים ומאומנים היטב, בעלי מוטיבציה חזקה, שהיו מוכנים למות במילוי משימתם. לוחמים שלמדו לבוא מכיוון בלתי-צפוי, לחמוק לתוך בונקרים ערוכים היטב, להפעיל נשק חדיש ויעיל.

''לא אימנו אותנו למלחמה כזאת!'' מתלוננים המילואימניקים, ובצדק. איפה יכלו להתאמן? בסמטאות ג'באליה? במחזות המבוימים, עתירי החיבוקים והדמעות, של ''רגישות ונחישות'' מול מתנחלים מפונקים? מסתבר שקל יותר להטיל מצור על יאסר ערפאת וקומץ שומריו הבלתי-מאומנים במוקטעה מאשר לכבוש את בינת-ג'בייל פעם ועוד פעם ועוד פעם.

הדבר נכון שבעתיים לגבי השריון. קל להפעיל טנק ברחוב הראשי של עזה או על טורי בתים במחנה-הפליטים ג'באליה, מול ילדים זורקי-אבנים, כשאין ליריב לוחמים מאומנים ונשק מודרני. הרבה-הרבה יותר קשה להפעיל טנק בשטח בנוי בלבנון, כאשר מכל פינה יכול לצוץ לוחם מאומן, בעל נשק נ''ט חדיש ביותר - זה סיפור אחר לגמרי. מה גם שהטנק המודרני ביותר של צה''ל אינו מחוסן מפני טיל חדיש.

הריקבון העמוק ביותר אכל את מערכת הלוגיסטיקה. לצה''ל יש עכשיו מילה חדשה (תספוקת), אבל אין לו מערכת אספקה מתפקדת. ולמה שתהיה? אין צורך בלוגיסטיקה מסובכת כדי להביא ''תספוקת'' לחיילים במחסום קלנדיה.

האמת הפשוטה היא שכבר עשרות שנים לא נאלץ צה''ל להתמודד עם כוח צבאי רציני. הפעם האחרונה הייתה בלבנון ב-‏1982, לפני 24 שנים, בגזרת הצבא הסורי.

אמרנו אז ב''העולם הזה'' שהמלחמה מהווה כישלון צבאי חרוץ, אבל הדבר הושתק ושום פרשן צבאי לא עמד על כך. גם במלחמה ההיא לא הגיע צה''ל אל יעדיו בזמן שנקבע: או שהגיע באיחור, או שלא הגיע כלל. בגזרה הסורית לא הגיע צה''ל בכלל לכביש ביירות-דמשק, ובגזרה הפלסטינית הגיע לשם אחרי המועד שנקבע, ותוך הפרת הפסקת-האש.

המלחמה הרצינית האחרונה של צה''ל הייתה מלחמת יום-הכיפורים. אז אכן נחל ניצחון, אחרי המפלה המחפירה בראשית המלחמה. אבל זה היה שש שנים בלבד אחרי התחלת הכיבוש. עכשיו, 33 שנים יותר מאוחר, אנחנו רואים את מלוא התוצאות של סרטן הכיבוש, ששלח את גרורותיו לכל אברי צה''ל.

איך לעצור את הסרטן? איך לרפא?

הפרשן זאב שיף מציע תרופה. שיף מביע בדרך כלל את דעת המטכ''ל. (יתכן שהיו מקרים, ב-‏40 השנים האחרונות, שבהם הביע דעה שלא חפפה במקרה את דעת המטכ''ל - אך אם היו, שכחתי אותם.) הוא מציע להעביר את תפקידי הכיבוש מצה''ל למשמר הגבול.

הצעה יפה, אך בלתי-מעשית לגמרי. האם תחזיק המדינה צבא גדול שני, מיוחד לכיבוש, מין לגיון-זרים דרוזי, נוסף על צה''ל, העולה כבר עתה כמעט 50 מיליארדים בשנה?

אבל יש, ברוך השם, תרופה אחרת. תרופה מדהימה ממש בפשטותה: להשתחרר מהכיבוש. להסתלק משטחים הפלסטינים בהסכמה ובשיתוף-פעולה. לעשות שלום עם העם הפלסטיני ולהניח לו לבנות את מדינתו העצמאית לצד ישראל.

ובאותה ההזדמנות גם לעשות שלום עם סוריה ולבנון.

כך ש''צבא-הגנה-לישראל'' - זה הרי שמו הרשמי - יוכל לחזור לתפקידו המקורי: להגן על גבולותיה הבינלאומיים המוכרים של מדינת-ישראל.ׁ




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שוב פזמון ''הכיבוש'', לא נמאס לכה ?
חזי (יום שישי, 25/08/2006 שעה 22:18) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כתבתה:

גם במלחמה ההיא לא הגיע צה''ל אל יעדיו בזמן שנקבע: או שהגיע באיחור, או שלא הגיע כלל. בגזרה הסורית לא הגיע צה''ל בכלל לכביש ביירות-דמשק,''

לא ידעתי כי צה''ל היה אמור להגיע לכביש בירות-דמשק...
_new_ הוספת תגובה



לילה טוב, אורי
א. פרקש (יום שישי, 25/08/2006 שעה 23:03) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

(אור מסתדר טוב עם לילה)...

אז מספרים... ואז אורי מספר לעצמו... ואח''כ הוא גם מאמין בזה.... הכיבוש משחית את המושחתים. בכל מקרה הכיבוש קידם את ישראל ואת צה''ל במעלות הצבא, המדע, הכלכלה ועוד כמה דברים בדרך. תאר לך שללא הכיבוש לא היינו כמו שאנחנו היום. כי היינו קטנים, עניים ובטח מפא''י עדיין היתה כובשת את השלטון.

בקיצור, לכיבוש אין ולא כלום לעניין מצבו של צה''ל, מצבה של הכלכלה ומצבו של ישראל. כי הכלים קיימים והרשות נתונה. וכל ממשלה וכל קואליציה יכולה לנווט למדיניות כזאת או אחרת, כך שמצבה של ישראל נקבע קודם כל במעשיהם או במחדליהם של ממשלת ישראל, הצבא והחברה.

להיות כובש אין משמעותו לא להתכונן למלחמה, אלא להיפך. ואם הנהגת הצבא בעשור האחרון לא התכוננה למלחמה זו אשמת הנהגת הצבא. הם קיבלו את כל הכספים הראויים אבל החליטו להציבם ברשומות שלא מטפחות את הכוח.

הצבא החליט להגדיל את חיל האויר על חשבון החי''ר ומיגון השיריון - האם זה קשור לכיבוש? לא ולא ובדיוק להיפך!

הצבא החליט להרחיב את יכולת ההגנה מפני טילים ארוכי טווח ולהפסיק פרוייקט הגנה מקסאמים וקטיושות - האם זה קשור לכיבוש? לא ולא ובדיוק להיפך!

הצבא הזניח את יחידות המילואים - האם זה קשור לכיבוש? לא ולא ובדיוק להיפך!

מה עניין שועלי שמשון למילואימניקי תל חי? ומה עניינם 'החיילים בחדרים של בתים', מלבד דמגוגיה איני מוצה את הבסיס להשוואה. לי אורי נשמע שרלטן תקשורת.

הצבא לא היה מוכן למלחמה קונבנציאלית בתנאים לבנונים רק משום שההנהגה הצבאית חשבה שלא נצטרך לחזור לשם. עוד קו מחשבה שמאלני שפגע בכשירותו של צה''ל. אצל רפול ודן שומרון דבר כזה לא קרה, למרות הכיבוש.

לגבי טייסי חה''א מתלונן הכותב אורי שהם פעלו בחוצפה ללא אוייב אויירי וזה לא פייר. אני חושב שאורי צודק כשמאלן. אורי בודאי היה רוכש כמה מטוסים לחזבאללה ומאמן את טייסיהם לפני שהוא פותח נגדם במלחמה בתנאים שווים. א ב ל , אם אורי כל כך רוצה מלחמה בתנאים שווים ודומים הוא חייב לתת לצה''ל את הזכות והחובה לתקוף ערים שלמות כדרך שהחזבאללה עשה, ולא לברור רק את יעדי המחבלים המסתתרים תחת סינורן של אמא או המוצץ של הילד.

כוחות הרגלים והשריון דווקא הראו הצלחה מרשימה במלחמה. נסיונו של אורי להלך אימים נובע רק מהסתכלות בכותרות העיתונים, כדרך שהדיוט מסתכל על נוסחה מתמטית מורכבת.
היכן שצה''ל פעל ''לפי הספר'', התקדם עם ראש חץ, חיפוי, טיווח, תנועה הוא השיג הצלחות מרשימות וללא נפגעים. למשל הגדוד של ''אלכסנדרוני'' שפעל בגזרה המערבית מהשבוע השני של המלחמה חיסל כ-‏70 מחבלים וללא הרוג או פצוע אחד לכוחותינו!!! הם פעלו כח''יר ששולב בו מעט שיריון ותיאום הדוק על טייסי הקרב. כמו שלימדו אותם בשטחים ובלבנון של פעם. וכל זאת על אך שהם לא פעלו כיחידה אחת אורגנית מזה 6 שנים!

חזבאללה לוחמים קשוחים? מספיק עם האגדות! מי שנלחם נלחם כי צה''ל לא שם את היד (או את הפצצה) עליהם ולא איתר את מחבואם על סוף המלחמה. א ב ל , במקום בו צהל איתר מרתף/מחילה של מחבלים לא נותר בהם ולו אמיץ אחד לרפואה. או שהם חוסלו, או שברחו כל עוד רוחם בם או שהם נישבו רועדים כעלה נידף (ובחקירות הם לא חיכו בטרם החלו ''לזמר'').

אנשים כאבנרי, הניזונים כאמור ממוכחשות עיתונים שמשתנות למחרת, מרכילויות וממאוויי לב, נוטים להדגיש את הביזארי, המלנכולי והתפל ומתלעמים מהמציאות כפי שהיתה. בעיקר משום שזה מתאים להשקפת עולמם הפוליטית כבר כ-‏40 שנה.... ממש כמו הבחור שנופל ממגדל גבוה וכשהוא עובר את הקומה ה-‏40 בדרכו לחבטה הורסת עם המציאות שעל הקרקע, הוא עדיין שבע רצון ומנחם את עצמו עד כמה הוא צודק בכיוון הנכון....

וביצור, זה לא הזמן לעשות שלום עם הפלסטינים ובודאי לא עם סוריה. הגיע הזמן שנפסיק ללכת שולל אחר כמיהות הלב האלה ולהבין שיש במרחב הזה גורמים שאינם רוצים בכלל בקיומה של יהודים ציונית. חבל לשלם על עוד אינתיפאדה ואלפי הרוגים בגלל חזיון שווא.

הרוצה שלום, ייכון למלחמה !!!!!!!
_new_ הוספת תגובה



האם זה אפשרי?
עוז (יום שלישי, 29/08/2006 שעה 3:43) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש לי שאלה בהקשר לסוגיית החזרת השטחים. עד למלחמה האחרונה גם אני האמנתי שניתן להחזיר את השטחים ולהגיע לשלום, אבל עכשיו עושה הרושם שזה כבר לא אפשרי.

עושה הרושם שכוחה של איראן מפיח תקוות בחלומות הערבים, תקוות לגבי האפשרות למחוק את ישראל מהמפה. עושה הרושם שההישג של 67 מתנדף, וכבר לא לוקחים אותנו בתור דבר שהוא מובן מאיליו. תוסיף לזה את ההתפוררת המוחלטת של הרשות, ואני לא ממש מבין למי אנחנו יכולים להחזיר את השטחים, איזה אינטרס יש לערבים לעשות איתנו הסכמים שאנחנו חלשים?

אני אמנם מסכים איתך בלב שלם שהחזקת השטחים מזיקה לנו מאד, אך איזה פתרון אמיתי יש לנו? עושה הרושם שפיספנו את ההזדמנות, ועכשיו כל מה שנשאר לנו הוא להתכונן למעגל האלימות הבא.
_new_ הוספת תגובה



האם זה אפשרי?
א. פרקש (יום שלישי, 29/08/2006 שעה 9:42)
בתשובה לעוז
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עמדה מעניינת ''לא כיבוש, כן כיבוש'' כי זה הכי טוב לישראל...... _)(-:
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי