הָרְאִי הֶחָסֵר – אֵם כָּל חַטָּאת

שטחים בכל מחירניק מקבל את מנת שטיפת המוח היומית בנושא לא הכיבוש.

המאמר הוא מתנה לאנשי הימין שאוהבים לפתור את בעיותיהם בסגנון של דון קישוט. כמוהו הם מקימים טחנות רוח דמיוניות ויוצאים למלחמה...

כאשר הופיע ספרו של ג'ורג' אורוול 1984, הפך סיפורו של וינסטון סמית לסמל ודוגמה לסיפורם של משטרים בהם העריצות, הגבלת החופש ושיטות בהנדסת אנוש (שטיפת מוח) היו שם דבר. דומה שהסופר, גם בחלום הלילה ההזוי ביותר, לא העלה על דעתו שגם משטרים דמוקרטיים יהוו כר נרחב לשטיפת מוח; הוא לא העלה על דעתו שבמשטר דמוקרטי יהוו סיסמאות כמו 'מלחמה היא שלום' לחם חוק של ציבורים חופשיים.

אלא שזה מה שבדיוק קורה בשנים האחרונות בישראל של תחילת האלף השלישי.
מדי פעם מתגלה אצל ה'שטחים בכל מחירניקים' מושג שמקלקל להם את תמונת המציאות. או אז הם יוצאים למסע שטיפת מוח בו מככבות סיסמאות כמו 'הכיבוש הוא לא הכיבוש'.

איך זה עובד?
מחפשים מוצאים דרך לפגוע במשמעות המושג כיבוש ובלגיטימיות של השימוש בו. לצורך זה הם סורקים את המידע הקיים ומביאים ציטוטים משובשים כדי ליצור תדמית שלילית לשימוש במושג.

הנה לאחר שפורסם הדו''ח השנתי של ה-UNDP (United Nations Development program) על פיתוח אנושי בין הערבים (Arab Human Development Report 2004), נמצאה הדרך לטפל בלגיטימיות של המושג ה''כיבוש''. בתיאור של המגבלות על פיתוח אנושי כתוב בעמוד 8':

Despite variations from country to country, rights and freedoms enjoyed in the Arab world remain poor. Even disregarding foreign intervention, freedom in Arab countries are threatened by two kinds of powers: that of undemocratic regimes, and that of tradition and tribalism, sometimes under the cover of religion.

למרות שונות מארץ לארץ, זכויות וחופש בעולם הערבי נשארים ברמה ירודה. אפילו אם לא לוקחים בחשבון התערבות זרה, חופש בארצות ערביות נמצא בסכנה בגלל שני סוגים של כוח: זה של משטרים לא דמוקרטיים, וזה של המסורת והשבטיות, לפעמים תחת הכיסוי של דת.

בחלקים של הדו''ח שיוחדו לתיאור המצב בפלשתין (כך במקור) מודגשת מגבלה נוספת לחופש ולפיתוח אנושי – הכיבוש הישראלי (עמ' 6-7, 219-222). השטחים בכל מחירניק מפרש את הדו''ח כאילו, שנטען שם שהכיבוש בפלשתין פוגע בחופש ובפיתוח אנושי בכל העולם הערבי. אבל זוהי טענה לא נכונה כי אין לה זכר בעמודי הדו''ח. כעת אפשר להתחיל את תהליך ההכחשה של המושג כיבוש ולחזור מספיק פעמים על הסיסמא החדשה 'לא הכיבוש'.

אבל זה עוד לא מספיק, כי הם גם לא מספרים את העובדות שמעידות שיתכן שהדו''ח אינו אובייקטיבי; שאולי הוא נכתב על ידי 'בעלי עניין'. אין בחומר שהתנחלואידים מציגים בפנינו ציון שכותבי הדו''ח הם ערבים ושהוא נדפס בעמאן. לא מספרים לנו שבין השאר הדו''ח מתבסס על סקר שנעשה בירושלים המזרחית, פלשתין (במקור: East Jerusalem, Palestine), לא מספרים לנו שהדו''ח של האו''ם נכתב על ידי צוות ערבי ולא מספרים לנו ושהוא הודפס בעמאן. יוצא שיש לנו מראית עין של דיון אובייקטיבי על שימוש מוטה במושג הכיבוש.

זהו תהליך ההתנחלואידציה, תהליך של הכחשת הקשר בין סיבה למסובב שבקצהו ניצבים ההתנחלואידים; תהליך שאינו מכיר בקשר בין מציאות כיבוש, חופש ופיתוח אנושי. זהו תהליך למחיקת מושג ויצירת מושג חדש והזוי.

המושג המחודש של, 'לא הכיבוש' משמש את ההתנחלואידים כדי להצדיק כל פשע שהם אחראים לו. כמו הדמגוגים הגדולים הם מקווים שכאשר יחזרו על ההכחשה מספיק פעמים אנשים יאמינו להם. אבל מה שקורה בפועל הוא שרק הם עצמם מאמינים ונכבשים בתעלולי עצמם. כך לאט לאט מוגבל אוצר המילים שלהם למילים תואמות-אידיאולוגיה של השטחים בכל מחירניק - לשיחָדָש.

אילו הם היו משקיעים רק חלק מהאנרגיה שהם מקדישים להכחשת המציאות גם למחשבה חיובית על האלטרנטיבה ... ?

---

כאשר משום מקום מופיע מישהו שמאיר את האלטרנטיבה; מישהו הטוען שלא ראוי להכחיש את הכיבוש וכי יש קשר בינו ובין המציאות בשטחים. אבל השטחים בכל מחירניקים החושבים שלנכס את השטחים זה מוסרי וצודק יוצאים למסע הכחשה מחודש כאילו עבורם זה בלתי אפשי לעכל את האלטרנטיבה. אחד הביטויים למסע ההכחשה הזה של ההתנחלואידים הן התקפות אישיות על 'בעל הדעה האחרת'. במקרה כזה השמים הם הגבול לביטויי הזעם והגידופים. צריך להבין אותם. השטחים בכל מחירניקים – קשה להם להביט במציאות נכוחה.

אבל 'בעל הדעה האחרת' בסך הכל הציב את הָרְאִי הֶחָסֵר מול פניהם ...

---