פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(מטות ומסעי סו) אחדות בצל המלחמה
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום ראשון, 23/07/2006 שעה 19:13)


(מטות ומסעי סו) אחדות בצל המלחמה

נסים ישעיהו



ימים קשים עוברים על תושבי מדינת ישראל; צפון הארץ משותק לחלוטין בגלל הפצצות תכופות של המחבלים, בדרום חרדים פן החפצים המעופפים יגלו שהם יודעים לפגוע בנפש חלילה, וגם במרכז הארץ המצב רוח לא משהו.

אני מניח שקולות ה'אמרנו לכם' נשמעים לא מעט, רק שאין כל כך מי שיקשיב להם; 'מה זה משנה עכשיו מה שעשינו או לא עשינו בשנים האחרונות? צריכים להתמודד עם הבעיה הקיימת כעת ולא להתחשבן על העבר' טוענים חסידי הקונצנזוס, שהם במקרה גם חסידי הקונספציה שהובילה למצב הנוכחי.

ימים אלו הם ימי 'בין הַמְּצָרים' בהם אנו זוכרים ומזכירים את חורבן בית המקדש מצד אחד ומייחלים לגאולה האמיתית והשלמה מצד שני. ככה זה אמור להיות אצלנו, זכרון החורבן – לא כערך לעצמו אלא כמנוף לבנין. כי כל חורבן הוא לצורך בניין שיהיה גדול יותר ומפואר יותר מזה שנחרב.

לזכר החורבן אין שום ערך מצד עצמו; להיפך, צריכים להביט ולחתור קדימה. אלא שהחתירה קדימה עלולה להסיג אותנו לאחור כידוע, על כן מזכירים לעצמנו את החורבן ואת המהלכים שקדמו לו, כדי שנדע ממה להזהר ואת מה עלינו לתקן.

כי בלי לזכור את החורבן וסיבותיו, לא ניתן לחתור אל הגאולה באמת. רק הודאה בשגיאות, שלא לומר פשעי, העבר ותיקונם – יש בהם כדי לבטל את התוצאות של אותן שגיאות ולהבטיח שלא נשוב ללכת באותו נתיב של חורבן.

תועלת אחת גדולה מאד כבר יצאה מהמצב הקשה והצפוי אליו נקלענו, האחדות בעם. דומה כי מאז ימי מבצע אנטבה לא היתה אחדות כזאת, וזה הטוב שנולד מהרע. אבל ככה זה תמיד בעם ישראל; כשיש 'צרה' ח''ו, זה רק כדי שנהפוך אותה ל'צהר' שדרכו יגיה עלינו אור הגאולה האמיתית והשלמה.

אלא שצהר זה נפתח כמו מאליו; זה לא שמישהו מאתנו יזם את פתיחתו. מן השמים נתנו לנו הזדמנות לתקן את שגיאות/פשעי העבר הקרוב והרחוק, ואנחנו צריכים לתפוס את ההזדמנות הזאת ולא להרפות ממנה.

בזמן הזה אשתקד, מצבנו היה הפוך בדיוק; על רקע התוכניות לעקירת היהודים מגוש קטיף, עקירה שעמדה להתבצע מיד לאחר תשעה באב, הקרע בעם נראה נורא והיה חשש כי אינו ניתן עוד לאיחוי.

כאמור, מן השמים זימנו לנו גורם אחדות בדמותו של אויב קשה אשר מעולם לא הסתיר את כוונותיו הרצחניות, ואף הרבה להתפאר באותן כוונות. לפי זה כבר מזמן היה עלינו לקפד את פתיל חייו, אלא שאנחנו בחרנו בדרך אחרת, אשר בינתיים נסתיימה בכך שמצד אחד גבתה וממשיכה לגבות מאתנו מחיר דמים יקר, ומצד שני ''אילצה'' אותנו להתאחד כולנו סביב מאמצי ההצלה של החטופים בפרט ושל תושבי מדינת ישראל בכלל.

השאלה אם דרך זו אכן נסתיימה עבורנו או שמא נשוב אליה, זו השאלה הגדולה. מהאזנה אקראית לפרשנים שונים, כולל שרים המככבים כפרשנים בכל עת שיש להם הזדמנות, עולה חשש כבד כי הלקח לא נלמד ואין שום כוונה ללמדו. ממשיכים לדבר על 'אופק מדיני' שאליו עלינו לחתור. לא למדו כלום.

בעבר דברנו על כך שהקב''ה עושה לנו נסים גלויים בכך שאויבינו אינם מצליחים לפגוע בנו, ואנחנו מנצלים את אותם נסים כדי להגביר את המרידה בו ר''ל. כך למשל, הקסאמים בדרום הארץ זכו לכינוי 'חפצים מעופפים' ו'קסאם שמסאם' בזכות העובדה שלא גרמו פגיעות רבות (מדי!) בנפש.

בשנים עברו, גם קרית שמונה ספגה מאות קטיושות בלא שהיו פגיעות בנפש. נס גלוי שפירשנו לא נכון ובעקבותיו איפשרנו לחזבאללה לאגור אלפים רבים של חפצים מעופפים, מתוך שאננות מטופשת של מי שבטוחים כי לנו זה לא יקרה.

ובאמת, מה קרה שהקטיושות הורגות פתאום? מה, השתנה משהו? החליפו את החומר נפץ?

לא נראה לי. פשוט, מנהיגינו הוכיחו כבר כי כל עוד אין אבדות בנפש, אין הם רואים לנכון להגיב על סכון חיי אדם בידי האויב. ראינו זאת בשדרות ובנותיה ועוד יותר ראינו זאת בשכונת גילה הירושלמית.

קשה לומר זאת, אבל דומה כי אם החיזבאללה היו פוצחים בהרעשה כללית של הצפון בלא שיגרמו אבדות בנפש, ובעיקר בלי לחטוף חיילים, מדינת ישראל היתה עוברת על כך לסדר היום. לכל היותר היו מנסים לפגוע בכמה משגרים.

ההשפלה שבחטיפת החיילים מצד אחד גרמה לתגובה הקשה, והפגיעה באזרחים מצד שני גורמת שתגובה זו תתמשך לבינתיים. ושתי אלה ביחד, גורמות לכך שהתחושה היא כי העם כולו מגבה את הממשלה ואת הצבא, וזוהי האחדות. עכשיו רק צריכים לפעול שאחדות זו תמשיך להתקיים.

אחדות לאור המנהיגות

כאמור, ימים אלו הם ימי בין המצרים, בהם מתאבלים על החורבן שנגרם כתוצאה משנאת חנם כידוע. האחדות השורה בינינו בימים אלו, היא תיקון ראוי לאותו פילוג שהוביל לחורבן ועלינו לפעול שאחדות זו תתקיים, לא רק אל מול אויב אכזר, אלא כמצב של קבע.

מרבים להאשים את התקשורת בחרחור מדנים בין חלקים שונים בעם; יש בכך מן האמת וגם הח''מ הזכיר זאת בעבר לא אחת. אלא שהאשם האמיתי אינו בתקשורת המפלגת לכאורה; האשם האמיתי הוא במנהיגים. העלינו זאת ברשימה לפרשת בלק, ורש''י (לד, יד) אומר זאת בפירוש בפרשתנו:

ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים, שיש כח בידם למחות:

כמובן, אין הכוונה למנהיגים פוליטיים או צבאיים בלבד; מנהיגות בעם ישראל היא קודם כל מנהיגות רוחנית/דתית. כאשר מנהיגות זו אינה ממלאת את תפקידה, אם משום שהיא כפופה לממסד הפוליטי ומקבלת על עצמה את השפה ואת הסגנון הפוליטי, ואם מסבות אחרות – התוצאה היא שלא רואים אחדות בעם.

השבוע קוראים בתורה שתי פרשות, מטות ומסעי. בשתיהן יש הוראות ברורות שנכתבו כאילו רק עבורנו, יהודים בארץ ישראל בשנת ה-תשס''ו. לא נוכל לעמוד על כל הנושאים, אבל משהו על קצה המזלג:
(במדבר ל) ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה ה'.
מדובר בנשיאי השבטים, אבל כאן הם מכונים רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת; אפשר היה לכנותם גם 'זקני העם', אבל משה בוחר לכנותם דוקא רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. כינוי זה מלמד אותם ואותנו כי בכוחם להטות את דעת הקהל אל כיוון החשיבה הנכון וגם אל המעשה הרצוי. הם המנהיגים ובהם תלוי הכל.

בדרך הטבע, אדם הולך אחר נטיות לבו; הרי לא מזמן שמענו את ראש הממשלה מתגאה בכך שאשתו הטתה את לבו מן הימין אל השמאל. עובדה זו מלמדת שאינו מנהיג, שכן כאמור, מנהיג נדרש להטות את לב המונהגים ולא לנטות אחריהם. אבל נניח לזה כעת.

כינוי זה, רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, מלמד אותנו גם כי בהפעלה נכונה של הראש הפרטי, אפשר לנטות מהנתיב בו הולכים אל נתיב אחר, בטוח יותר ומאוזן יותר.

והנה נושא אקטואלי נוסף, מהפרשה השניה שקוראים בשבת זו:
(במדבר לג) נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.
נחלקו הפרשנים בפירוש פסוק זה; רש''י מפרש כי המצווה היא וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ. בזכות קיום מצווה זו, ה' מקיים את הבטחתו: וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.

רמב''ן מפרש כי המצווה היא וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ, ומה שנצטווינו וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, זה רק כדי שנוכל לקיים את מצוות הישיבה בארץ.

אור החיים מכריע כפירוש רש''י: ואם הישיבה היא המצוה (כפירוש הרמב''ן) היה לו לתלות בעיקר המצוה ולומר כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לשבת בה. מכך שסיום הפסוק הוא לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, משמע שזו המצווה.

בין כך ובין כך, אין מחלוקת בשאלה למי שייכת הארץ. לכולם ברור שהיא שייכת לעם ישראל ואנחנו מצווים להוריש את יושביה ולרשת אותה. ככתוב:
נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.
ומה קורה כאשר אנחנו מתעקשים להיות הומניים, לא לפגוע ביושבי הארץ? אגב, אור החיים מעלה כאן רעיון מעניין מאד, שמאחורי ההומניות מסתתרים שיקולים כלכליים...
נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.
לכאורה, לא נורא. יעשו צרות – נטפל בהם; אנחנו מספיק חזקים, לא?! אבל זה לא כל כך פשוט:
(אור החיים) וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, פירוש לא בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו...
הנה כי כן, הכל כבר נחזה מראש. הגיע הזמן שנטה את עצמנו לכיוון הנכון של התחברות מחודשת לשורשים שלנו.

וכאשר זה יקרה, או אז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שום דבר לא ''נחזה מראש''
רמי נוי (יום ראשון, 23/07/2006 שעה 20:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ודווקא בגלל זה צריכים אחדות, עד כמה שאפשר, לנוכח פני המלחמה
_new_ הוספת תגובה



האמנם?
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 23/07/2006 שעה 20:51)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא מפי מלאך, לא מפי שרף, אלא מעבדכם הנאמן, לפני 6 שנים: http://www.haayal.co.il/story?id=228&NewOnly=2
_new_ הוספת תגובה



האמנם?
יהודה-אודי דוכן (יום ראשון, 23/07/2006 שעה 21:57)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אולי אתה יודע לאן נעלם אותו יובל?
_new_ הוספת תגובה



האמנם נסיגת האיוולת?
דוד סיון (יום שני, 24/07/2006 שעה 7:37)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון שעיסוק בשאלה כמו 'מה היה קורה אילו?' לא מלמד הרבה.
ובכל זאת זה יכול להיות מעניין. לכן אני שואל:
האם אתה יכול לתאר 'מה היה קורה אילו לא יצאנו אז?
_new_ הוספת תגובה



ללא ספק, מנוסת האיוולת
צדק (יום שני, 24/07/2006 שעה 8:43)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

וכמו שמאלני מצוי אתה שואל שאלה אידיוטית בעליל,
''האם אתה יכול לתאר 'מה היה קורה אילו לא יצאנו אז?''
אם נישאר או לא נישאר קובע הרבה פחות,
מאשר השאלה אם נינהג כעם נורמלי ולא כשמאלנים עלובים ותבובסתנים
המזמינים את שפיכות הדמים.

עם טקטיקה אפשר לשחק,
עם תבוסתנות אפשר רק להיות מובס.
_new_ הוספת תגובה



התוויות שלך כבר משעממות
דוד סיון (יום שני, 24/07/2006 שעה 9:33)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



האמנם נסיגת האיוולת?
יובל רבינוביץ (יום שני, 24/07/2006 שעה 9:17)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במקרה הגרוע ביותר: נאמר שישראל היתה נשארת על הקו ההוא וחיזבאללה היה ממשיך להתעצם ללא מניעה. נאמר גם שישראל לא היתה מצליחה למנוע את מותם של 10 חיילים בשנה ממטעני צד.

עדיין הקטיושות היו מרוחקות 40 קילומטר צפונה מהטווח הנוכחי שלהן;. החיזבאללה לא היה נישא על גלי ההערצה של גירוש ישראל לפרלמנט הלבנוני; האינתיפאדה לא היתה פורצת בתחושה שהסבת אובדנים נקודתיים לישראל מביאה להתקפלות; חיילים לא היו נחטפים ללבנון; חלק גדול מהאוכלוסיה בדרום לבנון היה תומך בנו.

יש גם תרחישים אפשריים אופטימיים יותר; יתכן שניתן היה לשפר את אמצעי ההגנה על החיילים, לשמר את צד''ל תוך התפתחות עורף מדיני שלו ועוד.

המחיר: היינו ממשיכים להיחשב „האיש הרע” בעיני העולם ובעיני גדעון ספירו. אבוי – גם לאחר יציאתנו מלבנון לא חל שינוי מהותי בעמדה הזו.

על פי הדוקטרינה הישראלית הקלאסית, כשמתפתח עימות צבאי יש להעביר את המלחמה לשטח האוייב, היות שאין לנו שטחי לחימה נרחבים. בשנת 2000 ניסה אהוד ברק משהו חדש: להעביר את הלחימה לתוך שטחנו כדי למנוע הרג חיילים ממטעני-צד. עכשיו ברור לנו מהי המשמעות של דוקטרינת ברק-שרון.
_new_ הוספת תגובה



האמנם נסיגת האיוולת?
דוד סיון (יום שני, 24/07/2006 שעה 9:31)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איך אתה רואה את האפשרות ש'האח הגדול'
(דיון 3693) היה עושה כמעשהו בשנת 1956-7?

מדוע לדעתך ממשלת שרון לא חזרה ללבנון?
_new_ הוספת תגובה



האמנם נסיגת האיוולת?
יובל רבינוביץ (יום שני, 24/07/2006 שעה 12:21)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בדיון „האם מדינת ישראל עצמאית” מוצגת תזה מסויימת. יתכן שהיא נכונה ויתכן שלא. בצורתה הקיצונית ביותר של התזה, ישראל לא מחליטה על שום דבר. לא על הישארות בלבנון ולא על נסיגה ממנה. במקרה כזה, כל הדיון שלנו הנסוב על מה צריך לעשות בתרחיש ספציפי לא שווה את הפיקסלים שהוא תופס על המסך.

בצורה פחות קיצונית, יש לנו חופש פעולה, שיש לו מגבלות, כפי שטוען פרקש. במקרה כזה, אנחנו יכולים להישאר בלבנון ולשלם מחיר כלשהו, כלכלי ומדיני. במבט לאחור אני מעריך שהמחיר שגבתה מאיתנו הנסיגה גבוה בהרבה ממחיר ההישארות, ואת הסיבות לכך מניתי לעיל.

>„מדוע לדעתך ממשלת שרון לא חזרה ללבנון?”
לאור ההתנתקות נראה ששרון היה שותף לקונספציה של ברק. החלטת הנסיגה מעזה היתה גדולה יותר מהחלטת הנסיגה מלבנון, הן מבחינת אי-הקונצנזוס שלה, הן מחמת הפינוי הפעיל של התיישבויות יהודיות. לא סביר שמי שיוצא מעזה יחליט לחזור ללבנון.
_new_ הוספת תגובה



תודה
דוד סיון (יום שני, 24/07/2006 שעה 13:58)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



האמנם?
$$$$$$$ (יום שלישי, 25/07/2006 שעה 0:13)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אמרתה דברים נכונים מאד. דרך אגב, מישהו אמר שבשנה וחצי האחרונות בלבנון מתו 21 חילים. עכשיו, אחרי שבועיים לחימה, מתו הרבה יותר.

מעבר לזה, במבט לאחור על מילחמות ישראל לא ניתן להסיק שלא היה נס אחרי נס כי לאור השבועיים האחרונים בהם אנו נילחמים באויב אנו סופגים מכה אחרי מכה והרי אז נילחמנו עם צבאות שלמים.

גם עכשיו ניתגבר אבל הפעם אנחנו חיבים לשנות תודעה ולהבין שהכל זה בזכות בורא עולם. אם לא נשנה תודעה זו יבואו מכות גדולות יותר, ר''ל. ראו מה כתוב ביחזקאל פרק כ', פסוקים לב-לג.
_new_ הוספת תגובה



שום דבר לא ''נחזה מראש''
יהודה-אודי דוכן (יום ראשון, 23/07/2006 שעה 22:17)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לו היית עוסק בעיקר ולא בטפל,אולי גם אתה היית מבין שאכן הכל נחזה מראש.

אמירתך שיש צורך באחדות ל''נוכח פני המלחמה'' מעידה כאלף עדים על צורת חשיבתך המעוותת כאילו רק בעיתות מלחמה יש צורך באחדות.

לאחר שאתה וחבר מרעיך הכופרים שברתם את הכלים,קצת קשה עכשיו לאחות אותם.אומנם למראית עין נראה כאילו יש אחדות בעם אולם המשקעים יעלו ויצופו עת תחלוף הסערה.

אם היא תחלוף.
_new_ הוספת תגובה



אתה הרי הדוגמה והמופת הגדולים
רמי נוי (יום שני, 24/07/2006 שעה 22:32)
בתשובה ליהודה-אודי דוכן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ביותר לאחדות - בריון מילוי נבער ואכול שנאה המאיים באש הגיהנום על כל מי שאינו דומה לו
_new_ הוספת תגובה



אתה הרי הדוגמה והמופת .
יהודה-אודי דוכן (יום שני, 24/07/2006 שעה 23:05)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנני מאיים על אף אחד אלא לכל היותר מזהיר,אולי בצורה בוטה, אך זו מעוררת כנראה הכי טוב את תשומת הלב.

חוץ מזה למה לזרוק את האשמה על אחרים? האדם במו ידיו קובע את גורלו אם ילך לגן עדן או גיהנום, לא אני ולא אף אחד אחר.

והיות וממילא אתה לא מאמין ב''שטויות'' האלה אז מה איכפת לך מה אני ''מקשקש''?

אלא אם כן אתה חושש שמא יש דברים בגו.
_new_ הוספת תגובה



קראתי את מאמרך ולהלן תגובותי
מהנדס אזרחי (יום שלישי, 25/07/2006 שעה 8:04) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון מה שאמרת לגבי העניין הזה שבעת צרה כללית (משותפת...) מאיימת אז העם מתאחד.
אבל צריך להבין את סיבת האיחוד. שסיבת האיחוד איננו ''בכוונה להשפיע'' לזולת קרי עניין הערבות שבני ישראל ערבים זה לזה אלא סיבת האיחוד הוא אותו רצון אגואיסטי רואה שבאיחוד הוא מקבל יותר...

כלומר סיבת האיחוד הוא רצון לקבל האגואיסטי ביותר להגן על עצמו...

לדוגמא: חייל שמנסה, בעיתות ''שלום'', לתפוס ''טרמפ'' הסעה יזכה למענה רב יותר בעת מלחמה וזאת משום שאותו ''נהג'' יודע שאותו חייל הולך למות בשבילו במלחמה אז צריכים להסיע אותו מהר לפני שיהיה מאוחר מדי והאויב ידפוק בדלת...

אין האנשים רוצים להבין אלא על ידי מכות מהשם יתברך ולזכור את שני הכללים הבאים:
''אנשים ושרים ביד השם''
''אין עוד מלבדו'' סוד גדול הוא בתורה הוא ואכמ''ל
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי