מהפכה בשלטי הדרכים?

מאז ראשית המאה ה-‏19 כותבים מילים עבריות בספרי לשון למיניהם גם באותיות לטיניות. המחברים הקפידו בדרך כלל שכל אות עברית תועתק לאות לטינית מיוחדת, כדי שיהיה ברור מהי האות העברית המקורית. כך כ=K, ק=Q, ב רפה=V, ו=W, א=', ע=´ וכיוצא בהן. כעת עלתה אצלנו על הפרק שאלת התעתיק בשלטי הדרכים, וועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון העברית החליטה שבשלטי הדרכים יוכנס ''תעתיק אנגלי'': ק' תיכתב מעתה כמו כּ' (k), ו' כמו ב' (v), כ' רפה תהיה (kh), א' ו-ע' יסומנו באותו אופן ('), ובסוף המילה ע' תושמט; אותו הסימן (') ישמש גם להפריד בין אותיות כאשר יש חשש לשתי משמעויות, כגון הַקְהֵל יתועתק hak'hel. גם צ תסומן על ידי צירוף שתי אותיות (ts), ו-ש' כמובן כמו שמקובל באנגלית(sh) . זהו ''תעתיק אנגלי'' מובהק, שאינו מייצג את המילים העבריות של הכתב העברי, אלא הוא צל חיוור של מנהגי ההגייה (לא הכתיבה) המקובלים בין בעלי המבטא האשכנזי לשעבר או צאצאיהם.

מדוע נכנעה האקדמיה לתעתיק האנגלי? הכניעה נועדה כביכול לאפשר לכל חוואי מוויומינג להגות כהלכה את שמות המקומות (ממילא זה בלתי אפשרי), ולמעשה - לראות בשלטי הדרכים בישראל רק את האותיות שהוא מכיר מאז למד בבית הספר את השפה היחידה בעולם ששווה משהו, היא האנגלית. גם ישראלים רבים שכחו שיש עוד שפות בעולם, ונדמה להם שאפילו האותיות שכותבים בהן אנגלית הן ''אותיות אנגליות'' (ולא אותיות לטיניות). על התפיסה המעוותת של ישראלים כאלה מיוסדת ההחלטה, והיא מנומקת כאילו היא ''הבנה אמיתית של צרכי הציבור''. אבל ההחלטה היא פגיעה בדמות העברית. והרי האקדמיה נוצרה והיא מחויבת לפי התקנון שלה ''לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית... בכתב, בכתיב ובתעתיק''. כן, גם את התעתיק יש לכוון לפי דרכי ההתפתחות הרצויה של העברית. האם הערבוב הנ''ל הוא ''התפתחות רצויה''?

גישת האקדמיה היא שיש לחלק את התעתיק לשתי רמות. תעתיק ''מדויק'' בעיני האקדמיה פירושו תעתיק הנותן תחליף לכול סימן ניקוד, ומכיוון שזה עומס בלתי נסבל - עמדו והמציאו גם ''תעתיק פשוט'', ובו ויתרו על כמה סימנים של הניקוד.

ההחלטה של ועדת הדקדוק מיוסדת על גישה זו, שרק תחליף מלא של הניקוד הוא ''התעתיק המדויק'' של העברית. אבל גישה זו היא גישה שגויה. הניקוד שלנו הוא רישום פונטי המתאר את הגייתם של נקדני טבריה לפני 1200 שנים. הגייה זו שונה ביותר מההגייה שלנו היום. לניקוד אומנם יש חשיבות עליונה כמקור להבנת מבנה המילים בעברית, אבל תהיה זו שגיאה בעלת תוצאות קשות לזמננו אם נדבק בגישה של ''טרנסליטרציה של הכתב המנוקד''. גישה זו יוצרת ''רמות'' של תעתיק: היא מביאה ואולי עוד תביא ליצירת סוגים שונים של תעתיק. מה שהתקבל כעת בוועדת הדקדוק הוא כאילו רק ''לצורך שלטי דרכים ומפות''. כלומר זה לא נוגע לצרכים אחרים כגון שמות ספרים או שמות מחברים ברישומי ספריות בחו''ל. כשיוחלט על עוד רמה אחרת של תעתיק יצטרך המשתמש להחליט באיזה תעתיק הוא ישתמש.

אילו היה מתקבל תעתיק טוב אחד, כלל לא הייתה עולה שאלה כזאת. תעתיק טוב צריך לשמש כמות שהוא בכל שימוש נדרש. גם בשלטי הדרכים, גם בשמות מחברים של ספרים עבריים ובשמות הספרים עצמם, גם ברישום שמות עסקים מסחריים (אם אינם שמות אנגליים...). אומנם בכתיבה פרטית, כגון במכתב אלקטרוני שלפעמים נאלצים לכתוב אותו באותיות לטיניות, לא הכרחי לאדם לזכור כול פרט, די שיסמן בסדר את העיצורים כדי שבן שיחו יבין את דבריו. לא כן בכתיבה ציבורית כגון בשלטי הדרכים. כאן אין שום צורך להשתמש בשום תעתיק ''פשוט'' יותר, כי הקורא אינו נדרש לעשות מאומה, רק להתבונן בשלט תוך כדי נסיעה.

ועדת הדקדוק בהחלטתה הלכה בעקבות מה שעשו רשמית האנגלים כבר לפני עשרות שנים. הם הראשונים שמרדו בתעתיק המדויק של הוועדה החשובה - Committee on Geographical Names for British Official Use, שהתעתיק שלה כלל כמובן סימנים דיאקריטיים, והיה מיטב ההבנה הבלשנית באותו זמן (לא היום). למשל, בספר יקר ערך ושמו Palestine & Transjordan שהוציאה (Naval Intelligence Division (B.R. 514, ב- 1943 כך נאמר בעמ' 7 :
לאינטליג'נס הימי הבריטי לא הייתה שום מחויבות לשפה העברית. מה איכפת להם אם התעתיק שלהם ניתן לשחזור לכתב העברי או לא; מה איכפת להם מה הן הפונמות העבריות; מה איכפת להם אם הן מתערבבות; מה מפריע להם אם אותה אות עברית מועתקת בצירוף אותיות ''אנגליות'' או לא. אבל האקדמיה ללשון העברית מחויבת גם על פי החוק וגם על פי התקנון שלה, לשמור על הלשון העברית גם בתעתיק, ומה יותר בולט לעין- כול בתעתיק מן השלטים המתנוססים בראש חוצות בדרכים ובשדות.

אני קורא לחברי מליאת האקדמיה ללשון העברית ולאוהבי העברית להודיע שאינם מסכימים להחלטה זו של הוועדה, החלטת כניעה של האקדמיה לאמריקניזציה רוחנית ובגידתה בייעודה כמגן העברית.

עוזי אורנן
חבר האקדמיה ללשון העברית

---