אם תשאל דובר עברית מהי לשון נקבה של ''לא יוצלח'', יש לשער שתשובתו האוטומאטית תהיה: ''לא יוצלחית''. הצירוף ''לא יוצלח'' נתפס בתודעת הדוברים כשם תואר, ולכן מופעל עליו בעברית המדוברת הכלל הדקדוקי של נטיית המין בשמות – תוספת ה' או ת' לשם תואר בנקבה, כמו ''ענקית'', ''אלוהית'' וכדומה. אך לאמתו של דבר הצירוף ''לא יוצלח'' (או ''לא יִצְלַח'') גרעינו
פועל בעתיד (כמו ''לא יורגש''), ונטייה דקדוקית תקנית בלשון נקבה אמורה ליצור את הצירוף ''לא תוצלח'' (או ''לא תִצְלַח'').
התנהגות הצירוף לעיל מראה תופעה מעניינת בלשונות חיות –
שינוי דקדוקי צורני של יסודות לשוניים בעקבות שינוי בתפקידם. במקרה לעיל פועַל נתפס בטעות כשם, ובעקבות כך מתחיל ''לעטות עליו'' לבוש של שם. מילים מקבוצה דקדוקית מסוימת עשויות אפוא ''לזוז'' לקבוצה אחרת, מה שנקרא בפי חוקרי לשון ''
תזוזה קטגוריאלית''. דוגמה נוספת של תזוזה מפועל לשם היא בצירוף הדיבורי ''לא יאומן'' (איני עוסקת כאן בצירוף הנורמאטיבי ''לא יֵאָמֵן'', המומלץ על-ידי מְתקני לשון). בתודעת חלק מהדוברים נתפס הצירוף ''לא יאומן'' כתואר ולא כפועל, ואם אומרים ''הוא לא יאומן'', הרי שהיא ''לא יאומנת'', במקום ''לא תאומן'' (את הצירוף ''לא יאומנת'' אני שומעת לא אחת מפי הסטודנטים שלי, ואף מצאתי אותו פעם מודפס בריאיון עיתונאי שהתפרסם בעיתון מקומי, ודווקא בדבריו של העיתונאי, שהתייחס לתופעה כלשהי כ''לא יאומנת'').
דומה הדבר בשמות פרטיים, המורכבים ביסודם מפועַל, כגון ''יאיר'' או ''יצחק''. מבחינה דקדוקית הם אמנם פעלים, אך הם ''מגויסים'' לתפקיד נוסף – לשמש כשמות פרטיים, ובתפקידם זה הם מתחילים להתנהג כשמות גם בצורתם הדקדוקית. לכן יש הורים הקוראים לבנותיהם ''יאירה'', במקום ''תאיר'' (נטיית הנקבה בפועַל).
תזוזת יסודות לשוניים מקבוצה דקדוקית לאחרת בעקבות שינוי בתפקידם מתרחשת בכיוונים שונים, ולא רק מפועל לשם. ניקח לדוגמה את מילת הסלנג ''חתיך''. מילה זו כל כך רווחת בסלנג, כתואר זכר של ''חתיכה'', עד שאיננו חשים עוד בזרותה הדקדוקית. ומה מוזר כאן? האם אפשר לומר בעברית: ''אני מבקש חתיך עוגה''? הרי רק שמות תואר בעברית נוטים הן בזכר והן בנקבה, כגון ''גדול''/''גדולה'', ''חכם''/''חכמה'', אך שמות עצם, שאינם מציינים יצורים חיים, יש להם רק צורה אחת – או זכר או נקבה. שם העצם ''תמונה'', לדוגמה, אינו משתנה ללשון זכר ''תְמוּן'', ושם העצם ''ילקוט'' אינו משתנה ללשון נקבה ''ילקוטה''. ומדוע יש בעברית המדוברת הן ''חתיך'' והן ''חתיכה''? המילה ''חתיכה'' החלה לשמש בסלנג הישראלי
כתואר לבחורה נאה וסקסית, כלומר, המילה זזה מקבוצת שם העצם לקבוצת שם התואר, ותפקידה החדש גרר שינוי דקדוקי – נטייה הן בזכר והן בנקבה, כנהוג בקבוצת שמות התואר: ''גדול''/ ''גדולה'', ''חכם''/''חכמה'', ומכאן נוצרה צורת הזכר – ''חתיך'', שנגזרה מ''חתיכה''.
תזוזה באותו הכיוון, משם עצם לשם תואר, קרתה בסלנג הישראלי לשם העצם ''כְּלי''. בעברית התקנית פירוש המילה, כידוע – מכשיר, ובסלנג – תואר במשמעות ''גבר לעניין''. ואם הפכה המילה לתואר, נדרשת כמובן נטייה גם בלשון נקבה, והרי לכם מילת הסלנג החדשה ''כֵּלָה''. כך נוצר בסלנג גם שם התואר ''פרפרית'', שנגזר מ''פרפר'' – במקורו שם עצם, שבסלנג הישראלי שינה את תפקידו לשם תואר, והתאים את נטייתו הדקדוקית לתפקידו החדש.