שנת 2014 - תרחיש סביר
חג המולד לקראת שנת 2014 היה חם מהרגיל בעונה זו, לאחר שנתיים מעוטות גשם. הסילבסטר נחוג באווירה של ימי פומפיי האחרונים, כשהחוגגים המעטים התפזרו בשעות השחר לרחוב, חלקם אוחז בבקבוקי שמפנייה, תוך שירה ניחרת בקולי קולות של פיזמונים עם מילים מקבריות שפשטו באותו זמן בציבור.
הציבור נעור ליום חם ומעוט תקווה, כשהמוני המובטלים המסתובבים בכרכים - חלקם עוסקים בפעולות אלימות וחוליגניזם מאורגן - הפכו את המציאות העירונית לקשה מנשוא.
מאז שנת 2009 פנתה ארה''ב עורף לישראל, תוך הבלטת הברית האסטרטגית במזרח התיכון עם מצרים, סוריה עירק וירדן, מול סכנת טורקיה, איראן וסעודיה הפונדמנטליסטיות.
לאחר שטורקיה נידחתה שוב ושוב מהצטרפות לאיחוד האירופי בעילות שונות, קמה תסיסה מצד סיעה חדשה ומהפכנית בקרב המפלגה המוסלמית המתונה השלטת, שדיברה על החזרת האדם המוסלמי למרכזי הגרויטצייה והאמונה שלו, תוך זקיפת ראש ודחיית מסורת ההתרפסות בת מאות השנים בפני האדם המערבי ''שהוכח שוב ושוב במהלך ההיסטוריה כגזען, כסוגד רשע במהותו, בלתי מאמין ולא נאמן, ומתנער מאמונת האמת באלוהים האחד, וכדורס ומנצל ללא גבולות תרבויות לא לבנות''.
''זאת המהפכה השנייה, המפוארת, והדרך ההגיונית היחידה בהמשך מפעלו של אבי האומה אתא טורק'', הכריז בפני הפרלמנט וקבל רשתות הטלויזיה העולמיות ד''ר ניזמט עומדר, שהוטל עליו להרכיב את הממשלה הבאה, לאחר הבחירות בהן אזרחי טורקיה ניסחפו בהמוניהם אחרי תוכנית ''ההתחדשות והאמונה'', במסגרת מפלגת השילטון המוסלמית.
אתא טורקהנשק הגרעיני שפותח בפרויקט המצרי-עירקי בחסותה של פקיסטן, ניטרל את עליונותה הגרעינית של ישראל. אמנם, היו מאמצי גרעין גם מצד אירן הפונדמנטליסטית, אך לאחר מדיניות המקל והגזר של ארה''ב והאיחוד האירופי, שבה בה אירן מתוכניתה, בתמורה קיבלה הטבות מפליגות, בדומה למועמר קדאפי שליט לוב והוסר הנידוי הבינ''ל כלפיה (
יוותרו על הגרעין כמו לוב?).
כיום, שנים רבות לאחר אותם ארועים, אנו ניזכרים כיצד אירן, כמדינה פונדמנטליסטית ומתריסה, עוררה חששות כבדים מצד הקהילייה הבינלאומית בפרוייקט הגרעין שלה, ובהתאם, נעשו מאמצי ענק להניאה מכך. מאידך, לא היתה כל בעייה מיוחדת מצד מצרים ועירק חביבות המערב להעשיר אורניום ולפתח נשק גרעיני, כאשר מחאות רופפות של רוסיה וסין, נחסמו באמירה נחרצת, על ''הצורך להתגונן בנחישות וביעילות בפני הפונדמנטליזם ולהלחם נגדו מלחמת חורמה''.
מדינת פלשתין בהנהגתו של מי שנחשב לידיד ישראל, מרוואן ברגותי, והנהגה הדוברת עברית המדברת עם מנהיגי ישראל בשפתם ומושגיהם, החלה בשנתיים האחרונות להעלות יותר ויותר את נושא ''השיבה לאדמות השדודות''.
ישראל המבודדת בעולם, שתעשייתה ומוצריה מוחרמים על-ידי מדינות המערב, שרידותה הכלכלית מותנית ביצוא תחת מותגים המסווים את המקור הישראלי, תוך תשלום הון רב לגורמי תווך קרואטים, צ`כים, קוריאנים ואחרים. תעשייתה הצבאית מוכרת באפס מחיר נשק לגורמים מזדמנים בעולם השלישי לאחר דחיקה הדרגתית על-ידי יצרניות נשק אמריקניות, בריטיות, סיניות ואחרות, שהגבירו בשנים האחרונות מאד את יצור הנשק. הארץ נמצאת מזה מספר שנים תחת מיתון כלכלי הולך ומעמיק, הפולט לרחוב כל חודש אלפי עובדים חדשים.
בנאומו ערב הרמאדן האחרון שוטח ברגותי את מצבה הנואש של ישראל, ופונה למנהיגיה ולציבור הישראלי במחווה נירגש: ''אנשים אחים אנחנו, בני אותו אב קדמון אברהם, אך את העוול של גזילת האדמות ונישול אחיכם הפלשתינים מאדמתם יש לתקן. אזי, נקבלכם באהבה למשפחת האומה הערבית, ונבטל את החרם כלפיכם. אני מדבר כאן בשם האומה הערבית כולה''.
נשיא ישראל בעל הסמכויות הנרחבות גבריאל עציון (לאחר רפורמות בשיטה הפוליטית) לאחר שהימין גבר בבחירות האחרונות, פונה לאומה, ומסביר שישראל ניצבת בפני הברירה הקיומית הקשה בתולדותיה, לחיות או לחדול:
''אין מנוס, ובכאב גדול מנשוא אני אומר זאת, אך רבים מבני קיבוצי ישראל וישוביה החקלאיים צריכים להתפנות מאדמתם למען הצדק ההיסטורי וקבלתה מחדש של ישראל למשפחת העמים''.
בקיבוצים, במושבים ובישובים חקלאיים הולכת ומתגבשת מחתרת שמאלנית, המצטטת את ''מעגל הגיר הקווקזי'' של ברכט (''מי שעיבד את האדמה והרווה אותה בזיעתו - לו תהיה האדמה הרחומה הזאת'').
בכינוסים חשאיים לאור מדורות ליליות מצטטים שוב את אנשי דת העבודה, את פסוקי חשיבות וטוהר האדמה, את הוגי הציונות הסוציאליסטיים.
מפה לאוזן מתפשטת האידאולוגיה החדשה, הלובשת מימדים דתיים של אמונה יוקדת: ''האדם ללא אדמתו, ללא השדות הרעננים, טל השחר והמרחב הפתוח הינו תלוש ומנוכר. מהו האדם אם לא הקשר לטבע?''.
השאר ידוע: ב-27 בדצמבר בדרכו לאולפני הטלוויזיה לקראת נאום לאומה, גבריאל עציון נורה בעשרות כדורים על-ידי שניים משומרי ראשו, בישראל פורצות מהומות -
אפילוג: יקוד אש (סיום דימיוני)
שרויים הינו אז באביב קסום להפליא, בו אד חרישי, חמים ומבושם היה אופף את האדם עת יצא מביתו. מזה זמן ריתקה את כולנו המשיחיאדה: היה זה מרוץ חמורים חודשי, בו האיש הזוכה או הנערה המאושרת שנבחרה הוכתרו למשיח החודש. כל אותו חודש היו הם מרעיפים בערוצי הטלויזיה הממלכתית, מערוץ א` עד יג` מרעיונותיהם וחזיונות נעוריהם על עם ישראל.
היה זה עוד יום אביב, שבו בנבדל מהימים האחרונים הכמעט קיציים, נשבה רוח סתווית.
בעוד רבים מרותקים למרוץ החמורים החודשי, מעטים הבחינו בחמור הלבן שפסע מרחוב סלאח א-דין לכוון הר הבית. הדמות שישבה עליו נראתה מרחוק לשומרי שער האריות כאיזה מוכר בייגעלך ערבי צעיר.
אך עיניו הבורקות אש --
סביב ההתכנסות וזכות השיבה
