בתאריך 17.05.2006 התקיים במכללת ''שערי משפט'' כנס בנושא: ''תביעות נזיקיות של מסורבות גט''.
לקראת סיום הכנס, עלה השופט גלובינסקי על דוכן הנואמים כדי להגיב במספר משפטים על הנאומים הקודמים של עמיתיו.
''תפקידו של בית המשפט אינו לעשות צדק!'' אמר אל הציבור בהתרסה, ''תפקידו של בית המשפט הוא לפסוק דין על פי מערכת העובדות והראיות שנפרשו בפניו!''
לא מעטים מן הנוכחים הביעו תמיהה, בין בקול רם, בין בינם לבין עצמם...
האם זה אשר אנו מצפים לשמוע משופט בישראל?
האם נעדר השופט רגישות ציבורית לכמיהת הציבור לצדק?
האם משפטו נכון? אין עוררין כי מצפים מבית המשפט שיוציא פסקי דין צודקים. האזרח נושא את עיניו אל בית המשפט ורוצה כי בזה המקום ייעשה צדק.
אמנם האזרח יודע כי לא תמיד ייצא הצדק אל האור, אך הוא נסמך על בית המשפט ועל שופטיו כי כוונתם, מטרתם וחתירתם היא אל עשיית הצדק.
החוקים, הכללים, הפרוצדורה, סדר הדין וכו' – כל אלה נועדו להיות כלי שרת בידיו של השופט כדי להוציא את הצדק אל האור. כל אלא הם בגדר
אמצעים להשגת המטרה.
השופט גלובינסקי הפך בדבריו את היוצרות ושמט את הקרקע מתחת למטרה המהותית והעיקרית של בית המשפט.
לא תמיד השופט יוכל לקבוע בבטחה כי משפטו משפט צדק, אולם הוא יוכל להסתכל בראי ולומר לעצמו: ''פעלתי על פי הדין ועל פי העובדות והראיות שהובאו לפניי ותקוותי היא כי משפטי צודק.”
שמא יקום הגולם על יוצרו?
האם החוקים, הכללים, ההנחיות וההוראות הפכו למטרה?
לו היינו סומכים על השופטים שהם בעלי יכולת לבחון כליה ולב... לו היינו בטוחים כי יש להם את היכולת, החכמה, הכשרון, התבונה, הרגישות והנחישות לדעת את האמת ולהכריע בכל נושא ונושא על פי כללי הצדק – לא היינו נדרשים לארגן עבורם מערכת חוקים!מערכת החוקים נועדה להתוות דרך, להגדיר גבולות ולהנחות את השופט כיצד להגיע אל הצדק כפי שראה בעיניו המחוקק.
בשגרת יומו, עוסק השופט בַּחוקים, בדינים, בעובדות, בראיות, בתיאוריות... ושוקל שיקולים ומאזן בין אינטרסים.
בדרכו השיפוטית השופט נעזר בחוקים. הוא מותווה, מובל ומודרך על ידי אלה, מבלי יכולת לסטות מהם.
יחד עם זאת אסור לשופט ולו לרגע לזנוח את השאיפה לעשיית צדק!ברגע שנזנחת השאיפה לצדק – הופך השופט לפקיד, לטכנוקרט ואפשר להחליפו במחשב.
אין דברים אלה באים לגרום לשופטים לסטות מהדין.
הדברים אמורים להזכיר לכל שופט ושופט כי מטרת הדינים היא להגיע אל משפט צדק.
הצדק כמטרת החוק
