ראש הממשלה, אלוף (מיל.) אריאל שרון נלחם על חייו. הפעם לא עומדות לרשותו לא כיתות, לא מחלקות, לא פלוגות, לא גדודים, לא חטיבות, לא אוגדות ולא עוצבות, לא חילות יבשה, ים ואוויר. הוא ניצב לבדו מול מלאך המוות כאשר אשפת חצי תכסיסיו הייחודיים ריקה. ומי שמאמין בהשגחה העליונה אולי היא משקיפה על מאבקו באמפתיה.
רבים מכירים את אריאל שרון, את עלילותיו ואת מעלליו. אשר לי, הכרתי אותו בימי נעורי ובעת בחרותו. הוא לא היה הרבה יותר מבוגר מאנשי הגדנ''ע שאני נמניתי עימהם ואשר אותם הדריך בכפר הנוער במגדיאל אשר בהוד השרון של ימינו, סמוך למקום מגוריו בכפר מל''ל. אנו היינו אודים מוצלים שטרם ניערנו את האפר מעלינו. וכמובן, כרבים אחרים, ובעיקר עיתונאים, עקבתי אחריו בתקופות השונות שבהם פיקד ולחם.
אריאל שרון היה אולי הנועז שבמפקדים הצבאיים של צה''ל. לעתים נועז מדי, כאשר המציאות לא עלתה בקנה אחד עם תפיסתו את הזירה. ואני מתייחס אך ורק לזירה הצבאית. הוא היה הטוב שבטקטיקנים הצבאיים בייחוד כאשר נדרשה תושייה למצב שנתהווה, שלא היה כתוב במשנה הצבאית הסדורה. בתחום הזה לא היה כמוהו במציאת פתרון שרוני מובהק.
אריאל שרון, כפי שכתבתי באחד ממאמרי, ייכנס להיסטוריה בשל פריצת הדרך עם פינוי עזה כצעד שמשמעותו היפרדות, בשלבים, מן הפלשתינאים והבטחת מדינה יהודית חופשית ודמוקרטית. בסוגיה זאת וודאי שיש שחולקים עלי. אך גם אלה לא יוכלו לקחת ממנו את העוז והגבורה של חייל אמיץ ומיוחד זה.
דברים אלה נכתבים כאשר ראש הממשלה חי ונושם ומצבו מוגדר קשה, קריטי ויציב. הם נאמרים כדי שמבחינתי אני לא אנהג על משקל האמירה הלקוחה מפרשיות השבוע: ''אחרי מות, קדושים, אמור..'' כלומר רק כאשר האדם הוציא את נשמתו משפיעים עליו כל ההלל והקילוסים ומאוד צפוף שם. או שלא ''מספידים אדם'' בטרם מותו, וכל הנקרולוגים מוכנים לדפוס, לרדיו, לטלוויזיה אם וכאשר יעצום את עיניו לנצח. אני חולק על גישה זאת. איני רואה טעם לפגם בהשמעת השבחים לאדם בעודנו חי. אדרבא, לדעתי חשוב שייאמרו, על ידי אזרח מן השורה כמוני, כאשר האיש חי. והיה אם הוא יתאושש וישוב להכרה, ההספדים שוב יוכנסו למקפיא, ומה שנאמר נאמר.
בהתבטאויות רבות בכתובים חלקתי על מדיניותו של האיש ואת התנהלותו השלטונית שגבלה לעתים בביזנטיניות, אף שהערכתי את עוז רוחו. אבל כאיש צבא מקומו מובטח בפנתיאון הבטחוני של מדינת ישראל. על שרון אפשר לומר את שנכתב והושר בבלדה אמריקנית ידועה:
Old soldiers never die, they just fade away. בתרגום: חיילים וותיקים לא מתים לעולם, הם רק נמוגים... כמו שמוכיח זאת בפועל אלוף האלופים (מיל.) אריאל שרון.
חיילים וותיקים לא מתים לעולם – לאריאל שרון
