  
  
  
|
  לאומיות היא גזענות? | |||||
| שמעון גלבץ (שבת, 01/06/2002 שעה 14:58) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  לאומיות ופרויקטים לאומיים מול רדיפת סנסציות |
|||
|
|||
נעזוב לרגע ענינה של תעמולת אויב. דומה שקיים ווקום מדכא בצחיחותו בהוויית החיים והתרבות הישראלית. כמובן שנוכח ריקנות זאת מוטות אוזנים רבות לצעקנות סנסציונית - גם אם מדובר בתכנים עוינים - עקב גלישה למוכונות כלפי גירויים בעלי ''ערך-עניין'' גרידה , תופעה קוגניטיבית/נפשית המכונה Sensation-seeking . זאת, בהיעדרה של התכוונות בונה לטווחים ארוכים, תחושת חיים בהווה נקודתי, אובדן הקישוריות בין מרחב הוויה תודעתי אחד למשנהו, והרגלי נהנתנות של ''לחטוף כל פרור נחת שניתן''. קישוריות בין מומנטים של תודעה ברמת כלל האזרחים ניתנת להיעשות רק מתוך הוויית רקע של רתימה לפרוייקטים לאומיים, ותנופות בנייה והרחבה תודעתית המלווה אותן. בן גוריון הבין זאת יפה, בהציבו פרוייקטים לאומיים כגון ''הפרכת השממה'', ''ישוב הגליל'', ''כינון ממלכתיות עברית'', ופרוייקטים רבים, חדשים לבקרים. בשנים האחרונות הוחלפו תנופות בנייה אלה בדמויי-פרוייקטים שעיקרם השגב הרטורי, כגון ''שיקום השכונות'', ''האכלת רעבים על בסיס פילנטרופייה אזרחית'' (בתקופת ברק) ''חוקה לישראל'' וכד', הנעדרים כל רלוונטיות קיומית ממשית. מציאות של פרוייקטים לאומיים קיומיים/מרחיבים מאצילה חיוניות גם להוויית הפרט. בהיעדרם, רווחים חיפוש רוחניות אינסטנט, רבני וויסקי, שיתוק מחשבתי מרצון באמצעות התמכרות לטלהנובלות, גיבורי רייטינג והתרפקות על רכילות נובו-רישית ברוח השיינקינאית, חיפוש גוונים דמויי מרדנות-ממסד והתרפקות על תעמולה עויינת מוקצנת, כשכל אלה, עיקרם בפנייה לרדיפת סנסציות להפגת השממון הקיומי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לאומיות ופרויקטים לאומיים מול רדיפת סנסציות |
|||
|
|||
הפרכת השממה - חזק! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גזענות מתקנת |
|||
|
|||
המונח 'גזענות' מצוי במצב אינפלציה קשה בשיח הפוסט מודרני, אשר ברובו הגדול מנתץ את נאראטיב מדינות העולם הראשון לטובת גרסאות אחרות המועמדות על פי רוב באופן קוטבי והפכי למחקרים הסטוריים קיימים. במסגרות חדשות אלו מתפרש מונח הגזענות באופן חופשי ביותר ובלתי מחייב, ואף באופן פלאקאטיבי במיוחד. ההקבלה הנוצרת בין מונח זה למונח 'אפלייה' או למונח 'לאומיות' מראה ומציגה לשיטתי כל פעם מחדש את רדידות הדיון בנושא לטובת הדבקת תוויות קולקטיבית ומשחררת מצד קבוצות מתקני עולם למיניהן. השמאל הקיצוני באירופה, אשר ניזון מאידיאולוגיה דוגמטית ואוטופיסטית כאחת, יכול לראות אך ורק במודל מדינות מסויימות את התופעה הגזענית לשיטתו, אשר המרכזיות שבהן הינן ארה''ב וישראל. הדבר קצת מוזר, היות ובהתחשב באוכלוסיות ההגירה המגוונות בשתי מדינות אלו ניתן לומר, כי דווקא שם נבדק רעיון 'כור ההיתוך' לאשורו, בעוד שבדמוקרטיות אתניות מובהקות כמדינות סקנדינביה אין כלל מתופעת כור ההיתוך, וראה זה פלא שדווקא משם מרוכזת ומתרכזת עיקר הביקורת והאשמת הגזענות כנגד התופעה האמריקאית-ישראלית. דבר זה הנו לשיטתי עמוק הרבה יותר, ושורשיו האמיתיים מצויים בכתבי פילוסופים חברתיים וכלליים מסוף המאה ה- 19. במידה מסויימת ניתן אולי לומר, כי רעיונות הקידמה והשוויון הפוסט מודרניסטים דומים בעטיפתם החיצונית לרעיונות מבשרי הדיקטטורות האוטופיסטיות מהתקופה האמורה לעיל. האשמתן השיטתית והמכוונת של ישראל וארה''ב מבעין מתכונת 'השטן הגדול והשטן הקטן' מסמלת יותר מכל לדעתי את זלזולם הגורף של האינטלקטואלים משורות השמאל האירופאי ברעיונות החופש והקידמה, היות וביקורתם מופנית ומשולחת בכוון אחד בלבד, ללא כל בדיקה נוספת של מצבי התרחשות שונים בקונטקסט ספאציפי. זהו כמובן פן אחד של הבעייה, אשר חוברת לבעייה לא פחותה, הקשורה לרפלקס מדינת ישראל ויהודי העולם לראות ולמצוא אנטישמים אמיתיים או מדומים בכל התבטאות ביקורת נגד מדינת ישראל, אשר במסגרתה נעשית אינסטרומנטליזציה קשה בשואת יהודי אירופה לצורך הטפת מוסר רבתית. הרעיון שיהודי העולם ויהודי ישראל יוכלו לבדם לקבוע מהי ביקורת 'לגיטימית' ומהי ביקורת פסולה וגזענית אינו מריח טוב, ומדיף אף הוא ניחוחות 'גזעניים' למכביר, במעין 'גזענות הפוכה' לשיטת חוגי האוטופיסטים הסהרוריים באירופה ובמערב. מבחינה זו ישראל מהווה תופעה יוצאת דופן, אשר במאמר אחר כונתה על ידי כשימוש בלתי מבוקר ב'מוסר משולש'. המשיכה והחיבור ההדדיים בהאשמות השמאל האירופאי הקיצוני את ישראל בגזענות, מול האשמותיה וסימוניה של ישראל מבקרים לגיטימיים כאנטישמים אינו אלא בבחינת 'מצא מין את מינו', וחבל. מדינת ישראל יכלה לנהוג באופן חכם ומתוחכם הרבה יותר בנדון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הלאומיות - יסוד החברה האנושית |
|||
|
|||
כל אדם - או לפחות רו בני האדם - חיים בתא משפחתי, היוצר שלם הגדול מסך כל חלקיו. שורה של ''מולקולות'' אוטונומיות - יוצרות תרכובת הקרויה ''משפחה'', ואילו המשפחות יוצרות שבטים/עדות וביחד נוצר הלאום. הלאום - שגם הוא יישות משפטית/מטאפיזית הגדולה מסך כל חלקיה - מהווה את המסגרת הטבעית והרצויה ביותר לקיום החברה האנושית. פחות מזה - הוא פיצול והתרסקות יותר מזה - הוא ניסיון ליצירת כור היתוך כפייתי שדינו להפוצץ. בני הלאום רצוי מאוד שיחיו בארץ מוגדרת משלהם - בדיוק כשם שבני משפחה גרים בביתם הפרטי. הלאום מתפתח על-פי ייחודו ודרכו - ותורם לעולם סממנים יחודיים של תרבות חומרית, אמנותית, או רעיונות וסמלים. רק הגיוון שבערוגה האנושית - רק קיומם של פרחים צבעוניים שונים - הוא המבטיח את התקדמות האנושות והתפתחותה החיוביים. באירופה אנו עדים לשתי תופעות מרכזיות: א) הגירה מאסיבית של בני-אדם שאינם מעוניינים או אף מגלים קושי אובייקטיבי להשתלב בערכי ובתרבות אירופה. ב) העמקה הולכת וגוברת של האיחוד הכלכלי והמדיני. תופעת ההגירה, שרובה הגדול היא הגירה מוסלמית היוצרת גושים מונוליטיים עויינים, שבקרוב יפתחו נטיות אירידנטיות - תוביל בקרוב להתנגשות גלויה - שסופה הפסקת הגירה מוחלטת - אם לא גירוש המוני. בצרפת ישנם כבר היום כ-11% מוסלמים, המתרבים בקצב מהיר כתוצאה משולשת של יילודה, הגירה ואיסלום. כאשר יגיע המיעוט המוסלמי ל-30% - ויתבע מדינה ''דו-לאומית'' - ניזכר כולנו ב-18% שקיבל לה-פן במין שעשוע - שכן יורשיו הרוחניים של לה-פן - שיהיו קיצוניים ממנו - יזכו ברוב מכריע. התופעה השניה, של התמוססות הריבונות, תוך כדי רמיסת עקרונות הדמוקרטיה (הנציבות של השוק האירופי לא חייבת דין וחשבון לאף אחד למעשה, והיא מציפה את אירופה בתקנות-לאין-ספור היורדות לחיי האירופים). תופעה זו תסתיים בתגובה ריאקציונית, שמקורה היא המשיכה הטבעית למבנה של הריבונות הלאומית. הפחד הלגיטימי מפני אובדן הזהות הקיבוצית, החשש מפני היטמעות שלא מתוך רצון - תביא לחיכוכים שסופם למוטט את האיחוד בקול תרועה רמה. ההתנגדות של רוב תושבי צרפת ודנמרק לאיחוד (בצרפת הושג לבסוף רוב חיובי של 50.0001%) וההסתייגות הבריטית הנחרצת - הינם רק סימנים התחלתיים לבאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דת או לאום - המקרה היהודי באירופה 2002 |
|||
|
|||
מר פרלמן הנכבד, קראתי בעיון את ניתוחך על המגמות המנוגדות באירופה, ועליי לציין כי הבעיות עליהן אתה מדבר אכן קיימות ברמות השונות, אם כי המגמה הכללית ביבשת זו אינה ברורה. זהו נושא למאמר ארוך נוסף, אשר אנסה לגשת ולטפל בו לקראת סוף שבוע זה. השאלה המעניינת מבחינתי, ובוודאי מבחינת משתתפי הפורום השונים, היא כיצד אתה מסווג את הקבוצה היהודית באירופה במסגרת ניתוח זה? האם היהודים 'שייכים' ללאום בו הם מתגוררים, או שמא הם אורחים בעלי לאום אחר? האם היהדות במקרה זה לשיטתך הינה דת בלבד, או שמא היא לאום בפני עצמו, אשר מרכזו ומושאו מצוי במדינת ישראל? אשמח לקבל תשובה בנדון, שלך בברכה א. מאן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| היהדות - דת שהיא לאום ולאום שהוא דת |
|||
|
|||
בחינה שטחית של מאפייני התרבות היהודית, מגלה כי אין להפריד בין השניים: חג החנוכה מציין גם את טיהור בית המקדש - אך גם שיחרור לאומי מעול היוונים; סוכות ופסח הם חגים דתיים לזכר אבותינו שנדדו במדבר ולכבוד אותות האלוהים - אך גם זכר לשיחרור העם מעול העבדות במצרים; הלשון העברית היא גם לשוננו לאומית שבה דיבר העם בענייני חול - ואף כתב בענייני חול בעת שלא דיבר - וגם, כמובן, לשון הקודש, כתבי הקודש וההגות ההלכתית. ארץ-ישראל היא בעת ובעונה אחת נחלת אבותינו כדברי נחמיה ומתתיהו החשמונאי - וגם ארץ הקודש, שבה קשורות מצוות חקלאיות ואחרות. וכך הלאה והלאה. ייחודה של היהדות כשילוב מיוחד בין דת ולאום התבטא אפילו בקרב הקיבוצים החילוניים, אשר שמרו על חגים וטקסים דתיים - גם אם בשינויים ובדגשים לאומיים ו'סוציאליסטיים' (ירמיהו הנביא כ''לוחם למען הפרולטריון'') - לא מתוך אמונה דתית, אך כן מתוך נאמנות למסורת שמקורה דתית. היהודים באירופה, מבחינתי לפחות, הינם בני העם היהודי - בדיוק כמו היהודים בישראל, ובמישור האידיאולוגי - שהותם שם זמנית. אחת ממטרותיה המרכזיות של הציונות, על-פי תפיסתי - היא להפוך את כל היהודים לישראלים ואת כל הישראלים ליהודים. מכאן משתמע, כמובן, שיהודי אירופה הם ''אורחים'' בני לאום אחר - הזכאים כמובן לכל הזכויות המקובלות בקרב אזרחים במדינות דמוקרטיות - לא פחות מהגרמנים ממוצא טורקי או האוסטרים ממוצא פולני. בעת הקמת הבית הלאומי לעם היהודי, נידונה סוגיה זו ונכללה בהצהרת בלפור, אשר קבעה שאין בה כדי לפגוע במעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ וארץ, שמא יגידו ליהודים: ''יש לכם בית לאומי - נא להתכבד ולהתחפף שמה''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורח שאינו פורח |
|||
|
|||
הטיעון כי היהודים הם אורחים באירופה, וכי שהותם שם זמנית, מתחבר לגמרי לא רע לטיעונים אחרים ובלתי חביבים - גם אם אנו מסייגים אותו בהצהרת בלפור, בזכויות דמוקרטיות ובכוונות ציוניות כנות. יש לשער שאם גוי אירופאי היה אומר דבר מסוג זה היה מוקע, ובצדק לשיטתי. אין לשכוח שיהודי אירופה עצמם, משיחות שניהלתי עם רבים מהם, אינם מגדירים את לאומיותם כיהודית אלא כלאומיות בני המקום (1), אשר דתם ואמונתם יהודית. חלקם המכריע עומד ומגן בלהט על עמדה זו. ________________________________________________ (1) להוציא יהודי גרמניה, אשר כיום אינם מגדירים את לאומיותם כ'גרמנית' אלא אומרים כי הם אוחזים בדרכון גרמני, לפחות מבחינת עמדתה הרשמית של נציגות יהודי גרמניה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על טיעונים מתחברים ועל עולמות נפגשים |
|||
|
|||
שנים רבות היה לאריאל שרון ולאחמד ג'יבריל אינטרס משותף (שאני מאמין כי עודנו קיים - וטוב שכך) והוא: לחסל את יאסר ערפאת. האם זה גרע מהלגיטימיות של שרון כנץ ציוני שתבע את חיסול אוייבו? האם שיתוף אינטרסים זה הדביק בשרון ולו רבב של אהדה חלילה לאירגוני החבלה הפלשתינאיים? ומצד שני - האם מישהו מבין הערבים העלה על דעתו לומר שג'יבריל הוא ''משתף פעולה ציוני'' בגלל שלו ולשרון היה וישנו אוייב משותף? האם הברית האובייקטיבית שהתקיימה בין גרמניה הנאצית לבין פינלנד כנגד ברית-המועצות - ברית שנבעה מהתלכדות אינטרסים שונים לחלוטין - הפכה את פינלנד למדינה נאצית? ועוד ועוד. כך גם לגבי היהודים באירופה. אילו אני הייתי יהודי באירופה - יש להניח שגם אני הייתי מנסה להתחמק מלהגדיר את עצמי כבעל לאומיות כפולה - אם כי אינני בטוח בכך. כך או אחרת - אני סבור שהניסיון לנתק את הלאומיות היהודית מהדת - סופו אחד מהשניים: התבוללות מוחלטת או דיסוננס שיוביל לשיבה אל הגישה האינטגרטיבית. בנוגע לגויים באירופה, אינני סבור שאני צריך להימנע מלקרוא לאחיי היהודים לשוב ארצה, או לנתק עצמי מהם ולעבור לתנועה הכנענית, למשל - רק בגלל שהאנטישמים מעוניינים לגרש את היהודים. האנטישמים צריכים ללמוד שיש לכבד את זכותם של בני מיעוט לאומי המגלים נאמנות למדינה ושמירה על שלטון החוק לחיות היכן שנולדו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלכת הדבורים היא דבורה? |
|||
|
|||
אלכס, מלכת הדבורים שונה פיזית ותפקודית במידה עצומה מהדבורה הפועלת (פירוט במאמרי ''פרופ' ליבוביץ' והדבורים העמלות'', קישורית מצ''ב). כעת, הרהר בשאלה: מלכת הדבורים היא דבורה? או לא? משתגבש את תשובתך, בדוק לאורה שוב את השאלה מיהו יהודי, והאם היהדות היא דת או לאום. אשמח לשמוע לאיזו מסקנה הגעת. שמעון קישורים: פרופ' ליבוביץ' והדבורים העמלות: http://www.haayal.co.il/story.php3?id=362 | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלכה ליום אחד (1) |
|||
|
|||
שמעון ידידי, הדבר היחידי שאני מבין ממאמרך המעניין בהקשר שאלות ההגדרה הנדונות כאן, מתייחס לקביעתך בפיסקתך האחרונה באמרך האמור, בו אתה שואל, ובצדק לשיטתי, האם מונח תמים לכאורה במסגרת השיח המדעי עלול לקבל משמעויות מרחיקות לכת שהוא מחלחל לתחומי השיח החברתי - אך דווקא התייחסותך זו הפתיעה אותי משהו; בדברי בפתיל דיון זה בפא''צ על בעיות הגדרת הלאום/דת, לא כל שכן אינני עוסק מלכתחילה בהגדרה מדעית אלא בהגדרה ערכית. אני מאוד מקווה שאתה לא מתכוון לטעון שיש משהו בגניוס היהודי שהוא מדעי, שאולי מבוסס על מזון פיזי ו/או תרבותי-רוחני אחר... התייחסותי לשאלת המגדר הקולקטיבי היא שאלה פילוסופית ערכית מבחינתה, ואין בתוכה כל הצצה לעולמות רחוקים ואסורים של פילוסופי הטבע או פילוסופי האלימות באיצטלה המדעית. הדבר המפליא אותי אישית ביהדות היא העמדה האופוזיציונית-רפלקסיבית כמעט כנגד כל תופעה קיימת, באופן שיוצר דיסונאנס מערבל, אם תרצה, שמחבר ומדביק שכבות שונות של זהויות ותת זהויות בקליידוסקופ אין סופי של הוד והודייה בפני הבלתי נודע לכאורה. שים לב שאינני מחפש להגדיר את הדיספוזיצייה היהודית הגלותית במונחים פסיכולוגיסטיים פשוטים, הגם שדבר זה לעיתים ממש מתבקש. השאלות נושאות בקירבן אופי פילוסופי יותר, אשר אמור לחבר בין ניגודים אפשריים או להפריד בין אחדויות מדומות. זיקת הפכים זו היא אשר מניעה את הדיון המרכזי בשאלה זו. כמובן שייתכן שפיספסתי לשיטתך את כל מאמרך האמור, ולא ירדתי לפואנטה אחרת, אשר אליה אולי כיוונת. אנא תקן אותי במידה ואלו הם פני הדברים. שלך אלכס (1) בהתייחס לסיפור היהודי המפורסם על 'מלך ליום אחד' בפולין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מלכת הדבורים היא דבורה? |
|||
|
|||
אלכס, איני חושב שלאומים מוגדרים ע''ס הביולוגיה שלהם, או שהגניוס היהודי הוא דבר ביולוגי. אני מתייחס לשאלה ''האם היהדות היא לאום או דת?'' ברמה ההיסטורית והתרבותית. (כלומר, אתה יכול להתייחס בשלב זה למאמר על ליבוביץ' והדבורים רק ברמה האינפורמטיבית של ההבדלים בין מלכה לדבורה פועלת). אם הבנתי אותך נכון אתה מתנגד ל''אחדויות מדומות''. ועל כן אציג את שאלתי אליך בניסוח כזה: האם אין אחדות מדומה בכך שמקובל לתפוס את הדבורה המלכה כדבורה, שעה שהיא שונה כל כך מהפועלת? | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי