אנו שקועים עד צוואר בהוויות אקטואליה, ותכופות נעלם משימת ליבנו אותו רובד מציאות שנמצא בתשתית התופעות הגלויות לעין, זה שחשיפתו מחייבת עיון תאורטי. רבים מסתפקים בהבחנה בין הימין ובין השמאל, ורואים בה חזות הכל. אלא שזהו הסבר שגוי וכהה, שהרי מה שמכונה ''שמאל'' במחוזותינו, רחוק מרחק רב מלהיות שמאל במובנו האירופי. שהרי, מה הקשר בין התמיכה בעמדת הערבים בסכסוך ובין שמאל? האם רבים מאלה המכונים שמאל, קראו אי פעם מימיהם שורה אחת של מרקס, לנין, טרוצקי, פרנס פנון? האם למשל, בית המשפט העליון, זה שפרקליטות המדינה היגישה כלפיו בימים אלה עתירה לבג''ץ תוך ציון העובדה שגישתו גורמת לשחרור עצורים מסוכנים ומטרפדת את הלוחמה בפשע, האם הוא “שמאל”, כפי שיש רבים הגורסים זאת (
הפרקליטות: גישת העליון גורמת לשחרור עצורים מסוכנים)?
והרי מה הקשר בין רשות משפטית עליונה המועלת בתפקיד שמירת החוק ומעודדת פשיעה, ובין שמאל? האם יוסי ביילין, המתגורר בדירת שרד, עוטה חליפות הארמני, מסתופף עם האוליגארכיה בני המאיון העליון ואשר מפלגתו מעניקה מקלט לפושעי מלחמה הוא “שמאל”? הנה כי כן, משהו לקוי מאד בתפיסה השוררת. בהקשר זה, אציג כאן את תפיסתי החורגת מהדיכוטומיות השגויות המקובלות, שהרי נישאלתי, אם אתה ''ימין'', כיצד זה אתה מעז לכתוב גם בבמה שמאלית?
ובכן, אפתח בכך שאני ימני כשם שהפילוסוף הדגול מישל פוקו, בקונספט ''הפוליטיקה המתקדמת'' שלו היה ימני. הוא דחה את המרקסיזם, אך בפעילותו האישית היה מעורב בכל פעולה ועצומה רדיקלית. בניגוד לו איני דוחה את המרקסיזם, אלא מזקק ממנו את התכנים המתאימים לפעולה וחשיבה ממוקדת כלפי גורמים היוצרים מחסומי כוח ופיקוק נתיבים בפני ההתקדמות האנושית. איני דוגל במלחמת המעמדות, אלא שבמוקדים שונים בחברה עשויים להווצר צווארי בקבוק עריצים החוסמים נתיבי יצירה ומשביקים את רוח האדם, תוך הפצת גזל שיטתי המקרין סאוב, כגון האליטות בישראל. מכאן, שאני מאמץ מושגים מרקסיסטיים באופן סלקטיבי, למשל, המושג המרקסיסטי החל לגבי מציאותנו, שככל שאדם מייצר יותר, כך הוא מתרושש יותר, בעוד שכבה גזלנית ועושקת עושה חיל על חשבון עמלו, תוך מציצת דמו. או מושג הניכור (של מרקס המוקדם), לפיו במבנה היחסים הקיים, האדם חש הזרה לגבי הוויתו הכמוסה והחשובה ביותר, היא הוויתו היוצרת, שהרי פירות עבודתו ניגזלים ממנו, ומועמדים לשרות עושקיו ואויביו. תחושת האזרח הישראלי הממוצע היא שבמציאותו, דווקא הגזלנים עושים חייל, כל ממזר מלך, ועוד במצח נחושה, וכאילו לתעתע בחושינו, דווקא אלה, בני שדרה חברתית גזלנית שאין שנייה לה במערב, נוקטים כלפי העם ברטוריקה חסודה ופרובוקטיבית של דאגה לאויבינו הנחושים השואפים לבצע בנו ג'נוסייד, ומישימים עצמם, לאנשים נאורים וליברליים. הכיצד זה יתכן? והרי גישתם העריצה, השחצנית והנבערת בצדקנותה בולטת לעיני כל.
והרי גם, רבים מאזרחי ישראל, חשים בניכור רב, שאין דומה לו במערב, כלפי מציאותם החברתית והשילטונית, ויש לניכור זה, שדווקא הימין בישראל נותן לו פה, את כל הסיבות שבעולם. וכך, אני מאמץ גם ובאופן סלקטיבי מושגים מרקסיסטיים, תוך אינטגרציה עם גישתי, העוסקת מאז 1970 בשאלות החשובות והתשתיתיות באמת, להבנתי, אלו של יחסי כוח, מוקדי כוח, ופיקוק נתיבים תוך דיכוי. בהקשר זה, ב-1970, בגיל 20, כתבתי במסגרת צבאית עבודה חלוצית בנושא: ''שילטון ונחשלות - הכוח הריכוזי במצרים של גמאל עבד-אל נאצר''. זאת תוך הסתמכות, בין היתר, על סופרים מצריים כגון נאג'יב מחפוז, שהראה את תחושת הדיכוי וחוסר האונים של האדם המצרי תחת מערכת הכוח ההגמונית המצרית, בפרט בספרו ''מתחת לסככה''. וכן עסקתי בדרמה ובתיאטרון המצרי, ובשיקוף הכוח החד מוקדי הזה ובפעפועו לכל פינות החיים במצרים, כאשר ההמון נחסם מיכולת שליטה ושינוי על ידי שכבת בירוקרטייה מעובה.
איני גם נאו-ליברל טהור, שכן גם כאן יכולות להווצר סתירות מבניות. כמו בישראל, בה רטוריקה ליברלית של תחרות חופשית משרתת פרקטיקה של קרטליזם משקי וקפיטליזם מנוון.
יש להבין: חלקים מהשמאל הרדיקלי בישראל, הם בעלי תפקיד חשוב ביצירת ביקורת ממוקדת, וזאת בנבדל מ''השמאל'' ההגמוני הפאשו-סטליניסטי בישראל, שבצפידותו מחליאת הרוח הוא משליט אקלים של עריצות מאחורי פסאדה של ליברליזם, תוך מתן שרות אידאולוגי ופוליטי לאליטות הקרטליזם המשקי בישראל.
גם הימין הליברלי הוא לגישתי בעל תפקיד משחרר ומהפכני בישראל, באשר בצד תצורות רוחניות צפידות ודכאניות יש בו מוקדים חיוניים של פוליטיקה משחררת מדפוסי עריצות שרווחו בישראל מאז המורשת הבן גוריונית והמורשת הסטליניסטית של העלייה השנייה. בדומה לפוקו, איני דוגל בדיכוטומיות המקובלות, ואני בעד אינטגרציות הפורצות קבעונות מחשבתיים וסימוני גבולות.
דוגמא לביקורת - זו שמעבר לימין ולשמאל, תוך התמקדות באליטות העריצות בישראל ובמבנה הכוח הדכאני בישראל ושקריו לאוכלוסייה - הינה בשאלה של יהדות פולין והאנטישמיות הפולנית -
וכאן יש להצביע באומץ על היסטוריוגרפיה בעייתית. הכוונה לשקר המיתולוגי של הממסד הבן-גוריוני בנושא יהדות פולין והאנטישמיות:
כך, אחד הסילופים הקשים של תעמולת הזרם ה''שמאלי''-הגמוני הפאשו-בולשביקי בציונות מתעל חלק מהאשמה הגרמנית בשואת יהדות אירופה כלפי הפולנים , תוך הבאת דימויים ואסוסיאציות רופפות, וכמעט ללא בסיס עובדות כלשהן. זאת, במסגרת הצגת הפולנים כמגה-אנטישמיים מאז ומתמיד תוך קפיצות חסרות פרופורצייה מארוע אנטישמי אחד למשנהו ומחיקת עשרות שנים של שקט ושגשוג יהודי פולין שהיו ביניהם.
אלא שיהודי פולין מעולם לא ממש נידחו על ידי הפולנים, בארץ בה ישבו 800 שנה, התקבלו בברכה על ידי מלכי פולין, שפתחו במאה ה-13 את שעריהם לרווחה בפני היהודים שנירדפו בגרמנייה ופיתחו תרבות משגשגת תוך אוטונומייה חלקית ושליטה על חיי הכלכלה בכמה מחוזות. ראוי בניגוד לכך לציין שדווקא יהודי גרמנייה הם אלו שנידחו על ידי הגרמנים, שסיכלו את שאיפתם המוצהרת לסימביוזה יהודית-גרמנית. זאת, הן בגלל אנטישמיות ארסית, ואולי גם, משום תפיסתם שיהודי גרמנייה שלטו מאז המאה ה-18 על עולם הפשע הגרמני, וכפי שכותב פרופ' יעקב טלמון, יהודים היו מעורבים ב''תפקידים'' ראשיים מאז אמצע המאה ה-19 בכל פרשות השחיתות הענקיות שהתגלו בגרמנייה, דבר שהתעמולה הנאצית ניצלה היטב. התעמולה ההגמונית של הממסד ה''שמאלי'' מתחה עוד מתחילת שנות ה-50, בשגב רב ובטון קשה ומדביר-נשמה גזירה שווה בין פולין, גרמנייה הנאצית ואוקראינה, תוך הדבקה בדומה של דימויי צוררים לפולנים (דימויים הלקוחים מהאנטישמיות הרוסית והגרמנית) והסתמכות על אסוסיאציות רופפות. אלא שזהו מעשה נבלה היסטורי. סיבת הדבר, דומני היא שמאז הסכם השילומים עם גרמנייה של קונרד אדנאאואר ב-1952, דיללה ההנהגה הבן גוריונית את האשמה הגרמנית והיטטה אותה כלפי פולין וארצות נוספות, תוך יצירת אסוסיאציות ודימויים רופפים. וכך, נהוג לדבר כיום בישראל על אשמת האמריקנים, השוויצרים, האנגלים וכלל אומות אירופה בשואה, ובעיקר על אשמת הפולנים, ודומה שאשמתה הבלעדית והאיומה של גרמנייה, אבוי, התפוגגה לה במידת-מה מהמשוואה רבת המשתנים הזאת. והרי אין שקר היסטורי סלפני וקשה מזה: מאות אלפי חיילים פולנים נילחמו בשורות בנות הברית, היתה מתחילת המלחמה מחתרת אנטי-גרמנית גדולה בפולין, ובניגוד לאוקראינים, אף פולני לא שרת בתור Wachmann או בתפקיד אחר במחנות ההשמדה. פולנים רבים היצילו יהודים, וכל הכנסייה הקתולית הפולנית נירתמה להצלת יהודים, כך שכמרים פולנים רבים נישלחו לאושוויץ.
ראה השתלשלות דיון חשוב על יהדות פולין ושקריו הקשים של הממסד השמאלי-הגמוני בישראל, בשולי המאמר המובא בקישור להלן (
הרפתקה גרעינית). זאת כאשר עקב בצד אגודל, נהדפות הגישות והמנטרות הרווחות בנושא, עד שהתבונה והשכל הישר מפציעים, ניתן לאמר (הערה: באתר ''הגדה השמאלית'' כותבים כותבים שמאליים בצד כותבים ימניים, כשנשמרת מסגרת תרבותית ראוייה).
גישתי הפוליטית-כלכלית
