פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3290

הפתיון החברתי
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 20/12/2005 שעה 23:14)


הפתיון החברתי

ד''ר דוד סיון



כלכלנים קבעו חד-משמעית, כי קיים בארץ קשר מובהק בין העוני לבין צמיחת המשק, דבר המתבטא בגידול התוצר לנפש. בעברית פשוטה, פירוש הדבר, שקיים מיתאם גבוה בין שיפור רמת החיים הכללית בישראל לבין שיפור ברמת חייהם של העניים.
דן סואן, ממדינת רווחה לדרוויניזם חברתי, מבט ברקאי, 2005

..... הפערים בהכנסה הכלכלית, לפני תשלומי העברה ומסים, גדלו בשני העשורים האחרונים ב-‎23%. בשנת ‎2001 היתה ההכנסה הכלכלית של העשירון העליון גבוהה פי ‎22 מזו של העשירון התחתון..... מספר האנשים העניים, המשפחות העניות והילדים העניים בישראל גדל פי ‎2.5-2.7 ב-‎15 השנים האחרונות!
חה''כ רן כהן, מכתב ההגשה, דו''ח ועדת חקירה פרלמנטרית, 2002
צמיחה כלכלית היא אכן מקור מובהק לצמיחתה של רמת החיים. בשפה יותר פשוטה נאמר כי קיים קשר חיובי בין הצמיחה של התוצר (תמ''ג: תוצר מקומי גולמי) ורמת החיים (תמ''ג לנפש). ואומר הכלכלן בן-דוד שקיים קשר חיובי חזק בין רמת החיים הכללית ורמת החיים של העניים (עוני, צמיחה וחינוך בישראל). מכאן שצמיחה כלכלית אמורה לשפר את רמת החיים של כולם.

אנחנו יודעים שהמשק הישראלי צמח במרבית השנים בדור האחרון. מצד שני, כפי שראינו ממכתבו של חה''כ רן כהן, מספר העניים והפערים בהכנסה התרחבו. לכאורה יש לנו סתירה בין המציאות ומה שאומרים הכלכלנים. איך מיישבים את הסתירה הזאת?

על רקע הצמיחה הכלכלית שהתחדשה לקראת סוף שנת 2003 נשמעים לא מעט קולות ''חברתיים''. כבר לא מעט זמן אנחנו שומעים הצעות הקוראות להרחיב את התקציב לתשלומי ההעברה (הרווחה) כדי למגר את העוני. כאשר ברור לכל שהמשק צומח, בתקופת בחירות קשה מאד לפוליטיקאים לעמוד מנגד ולא לאחוז בפתיון ''החברתי''. בכל זאת נשאל, מהי התשובה ''החברתית'' הראויה בעיני כלכלן?



המציאות על פי הנתונים

תשלומי העברה הם כל התשלומים המתבצעים שלא בתמורה לפעילות כלכלית (סעד, הבטחת הכנסה, דמי אבטלה ועוד). הנתונים של הדור האחרון מבהירים שחלקם של תקציבי הרווחה בהוצאה הממשלתית צמח באופן משמעותי מאד (צמיחה ואי שוויון). בין שנת 1980 לשנת 2001 גדל הערך הריאלי (במחירי 2001) של תשלומי גימלאות הביטוח הלאומי מ-‏7.98 מיליארד ש''ח ל-‏45.48 מיליארד ש''ח (דוח ועדת חקירה פרלמנטרית). יחד עם זאת, ולכאורה בניגוד לצפוי ולמרות הגידול המשמעותי ברמת החיים, צמחו ממדי העוני והפערים בהכנסות באופן משמעותי מאד.

לוח 1 מציג בפנינו את עיקרי מגמות הצמיחה הכלכלית במשק הישראלי והגידול ברמת החיים בדור האחרון. התמ''ג, התוצר המקומי הגולמי, מודד את סך התוצר שמייצר המשק המקומי. התמ''ג לנפש, מייצג את ההכנסה הממוצעת לנפש וככזה הוא בעצם מדד של רמת החיים במשק. קל לראות שבמהלך התקופה התוצר המקומי הריאלי (בניכוי האינפלציה) צמח ביותר מ-‏138% (יותר משהכפיל את עצמו). מאחר והצמיחה ברמת החיים (תמ''ג לנפש) מושפעת גם מהגידול באוכלוסיה וגם מהגידול של התמ''ג עצמו שיעורה מתון יותר, 38.4%.

לוח 1: נתוני התוצר המקומי הגולמי (התמ''ג) במחירי 1995, האוכלוסיה והתמ''ג לנפש
 תמ''ג במיליארדי ש''חאוכלוסיה באלפיםתמ''ג לנפש בש''ח
1980138.43,877.735,691
2003330.56,690.149,401
צמיחה לאורך התקופה138.8%72.5%38.4%
מקור: למ''ס


באופן כללי אפשר לציין שהמשק צמח ברוב שנותיו מאז 1950. בין השנים 1950 ל-‏1973 צמחו התמ''ג והתמ''ג לנפש בשיעור שנתי ממוצע של 8.9% ושל 5.5% בהתאמה. מאז ועד שנת 2000 צמחו שני המדדים הללו בשיעור שנתי ממוצע של 4.2% ושל 1.5% בהתאמה (צמיחה ואי שוויון).

סביר להניח שבמהלך התקופה ההכנסות של רוב האוכלוסיה השתפרו ולכן גם רמת החיים של רובנו השתפרה. אבל השאלה החשובה קשורה במצב הדשא של השכן ירוק יותר. בחינת המגמה , על פני זמן, של התפלגות ההכנסות תראה את ההתפתחות היחסית בעקבות הצמיחה ברמת החיים. אחת הדרכים היא להציג התפלגות ההכנסות בין משקי הבית כאשר הם מחולקים לעשירונים - כל עשירון מכיל עשירית ממספר משקי הבית.

לוח 2 מציג מגמה כזו בין שנת 1990 לשנת 2004 בחברה הישראלית. קל לראות את הפער בין הקיים העשירונים: ההכנסה החודשית הממוצעת של העשירון העליון גבוהה פי 12.1 מזו של העשירון התחתון. קל גם לראות שהצמיחה באותה תקופה שיפרה את עמדתם היחסית של שני העשירונים העליונים, בעוד עמדתם היחסית של שאר העשירונים הידרדרה (ההפרש הוא שלילי). יחד עם זאת, צריך להדגיש שאין בנתוני לוח 2 שום אינדיקציה על ירידה ריאלית בהכנסות של העשירונים התחתונים.

לוח 2: התפלגות ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי הבית
עשירון19902004ההפרשהכנסה חודשית ממוצעת ב-‏2004
1024.4%27.8%3.4%37,864
915.9%16.4%0.4%22,280
812.7%12.7%--17,283
710.7%10.4%(0.3%)14,193
69.2%8.7%(0.5%)11,785
57.8%7.3%(0.6%)9,873
46.6%6.0%(0.6%)8,153
35.5%4.8%(0.7%)6,549
24.4%3.7%(0.7%)5,055
12.7%2.3%(0.4%)3,127
מקור: תמונת מצב חברתית, עמ' 11.


לוח 3: מדד ג'יני לאי-השוויון התחלקות ההכנסות בקרב משפחות
שנהג'יני - על פי הכנסה כלכליתג'יני - על פי הכנסה נטו
19440.2848 
19500.2336 
19540.2958 
19580.3572 
   
19790.43180.3181
19800.43370.3239
19810.43900.3185
19820.44410.3122
19830.43920.3005
19840.47230.3267
19850.46780.3119
19880.45740.3221
19890.47410.3252
19900.47990.3263
19910.49010.3272
19920.49770.3391
19930.49400.3290
19940.50190.3441
19950.49710.3365
19960.49560.3285
19970.50450.3332
19980.50700.3470
19990.51200.3550
20000.50880.3500
20010.52770.3567
20020.53200.3616
20030.52130.3629
20040.51930.3752
מקורות:
קיימת עוד דרך להסתכל על המציאות היחסית שלנו. זה נעשה באמצעות מדד ג'יני. המדד הזה פותח כדי למדוד, במספר אחד, את אי-השוויון בחלוקת ההכנסות, במשק, בחברה. ערכו של המדד נע בין 0 ל-‏1. כאשר ערכו הוא 0 יש שוויון מלא בחלוקת ההכנסות. כאשר ערכו של המדד הוא 1פרוש הדבר שיש במשק, בחברה אי-שוויון מוחלט (אדם אחד זוכה לכל ההכנסה). מקובל לחשב את המדד לפי ההכנסה הכלכלית (ברוטו) ולפי ההכנסה נטו. הראשון מודד את ההכנסה מפעילות כלכלית ואילו השני מודד את המצב לאחר מיסוי ותשלומי ההעברה (שאחת המטרות שלהם היא טיפול באי-שוויון. לוח 3 מציג את חישוב מדד ג'יני בישראל על פני זמן.

הלוח מבליט מספר עובדות חשובות על המשק הישראלי:
  1. במקביל לצמיחה הכלכלית לאורך השנים החריף אי-השוויון בחלוקת ההכנסות. יש קשר חיובי בין הצמיחה ואי-השוויון.

  2. למרות התרחבות תשלומי ההעברה לאורך השנים המדד (ג'יני) על פי ההכנסה נטו מראה החרפה הדרגתית של אי-השוויון.

  3. תשלומי ההעברה והמיסוי מיתנו את פערי ההכנסות במשק.

  4. גם בשנים הראשונות, כאשר שיעורי הצמיחה היו גבוהים יותר והמשטר יותר סוציאליסטי התקיים יחס חיובי בין הצמיחה ומדד אי-השוויון.

עובדה בולטת נוספת היא שבין המדינות המערביות דרגת אי-השוויון בהכנסה הכלכלית בישראל הוא בין הגבוהים. המצב דומה גם כאשר משווים את מדדי הג'יני של ההכנסה הפנויה (מקורות אי-השוויון בישראל, נספח לוחות).



פרשנות

בישראל, כמו בארצות אחרות, העוני נמדד בצורה יחסית. קו העוני נקבע על כמחצית ההכנסה החציונית למשפחה. ההכנסה החציונית היא ההכנסה הנמצאת באמצע סדרת ההכנסות המשפחתיות; ההכנסה שמפרידה את מחצית המשפחות בעלות הכנסה גבוהה מהמחצית בעלת ההכנסות הנמוכות. מאחר וההכנסה החציונית עולה כאשר המשק צומח גם קו העוני עולה בהתאם. לכן, באופן פראדוקסלי בגלל ההגדרה התרחבות העוני נגרמת, לפחות באופן חלקי, על ידי הצמיחה בהכנסות.

צמיחה בת-קיימא היא תוצאה של תהליך השיפורים הטכנולוגיים וההמצאות. מאפיין נוסף של הצמיחה, לפחות מראשית שנות ה-‏90, הוא עובדה שהיצוא במגזר העסקי היווה גורם ראשי לצמיחה (על הצמיחה). השכר בענפים שנמצאים בתהליך של צמיחה נוטה לצמוח בגלל העליה בביקוש לעובדים. במקביל אפשר לחשוב על המגזרים שלא צמחו שבהם השכר לא צמח או אם צמח הרי שתהליך צמיחתו היה איטי יותר. זה כמובן מקור לא קטן להתרחבות הפערים בהתחלקות ההכנסות.

אנחנו גם יודעים כי השיעור הנמוך של ההשתתפות בכוח העבודה תורם לצמיחת אי-השוויון ומגביל את פוטינציאל הצמיחה הכלכלית. המגמה לצמיחה של שיעור ההשתתפות היא אולי אחת הסיבות לירידת הערך של מדד ג'יני במהלך השנה האחרונה (החושך ונקודות האור).

לבסוף נזכיר שלמרות הגידול החד בתשלומי ההעברה צמיחת אי-השוויון לא נבלמה. כן צריך להזכיר את התמריץ השלילי שיש לתשלומי ההעברה על ההשתתפות בכוח העבודה. מכאן שנגיסת הפתיון החברתי או הרחבת תשלומי ההעברה לא ממש תועיל; היא לא ממש תפתור את בעית העוני ואי-השוויון כמו שלא פתרה אותן בעבר. אם נדמה את המשק לספינה השטה על פני הים ליעדים חדשים של צמיחה, הרי שתשלומי ההעברה הם מעין מצוף. אלא שאין ביכולתו של המצוף לשפר את קצב התקדמותה ליעדיה. כל שיש לאל ידו לעשות יהיה למנוע את טביעת הספינה וגם זה רק לתקופה מוגבלת.



הפתרון – תנו להם חכות

הפתרון של הכלכלן מתמקד בגורם האנושי המשפיע על תהליכי הצמיחה. ראינו שתהליך הצמיחה הכלכלית מתקיים בעיקר במגזרים בהם יש שיפורים טכנולוגיים ופוסח על מגזרים אחרים. ראינו גם ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא נמוך, בסביבות 55%. על כן טיפול בשתי הבעיות הללו ישפר את שיעורי הצמיחה ואת הערכים של מדדי אי-השוויון.

הגורמים האנושיים העיקריים לאי-השוויון בחלוקת ההכנסות הם הבדלים בכישורים, פערים בחינוך, בהשכלה ופערים במימוש הזדמנויות. לכן כושר התרומה שלהם לתהליכי הצמיחה הכלכלית ולכושר ההשתכרות שלהם מוגבלים. הביטוי הציורי הוא שלרבים אין חכות או שהיכולת שלהם להשתמש בחכות היא מוגבלת. אם כן הפתרון הוא, השקעה בהון האנושי שלהם כדי לשפר את יכולת הפעלת החכות, או היכולת לייצר אותן ובבוא העת גם להמציא ''חכות'' משוכללות יותר.

צמיחת ההון האנושי, ההשכלה והכישורים, שיש לו לאדם היא המנוע העיקרי לחידושים טכנולוגיים וצמיחה כלכלית. צמיחת ההון האנושי, היא לכן גם המנוע העיקרי בשיפור שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה והגדלת כושר ההשתכרות. גידול במספר האנשים בעלי רמת הון אנושי גבוהה מרחיבה את פוטנציאל הצמיחה והירידה בפערי ההכנסות.

למרות כל הנאמר הרי ברור שתהליך בר-קיימא של צמיחת רמת ההון האנושי הוא ממושך מאד וגם יקר מאד. הקצאת פירורים, בצורה אקראית, לא תעשה את המלאכה. היעד הזה דורש שינוי ארוך טווח בסדר העדיפויות כך שהטיפול יהיה יסודי ולא נקודתי.








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.