פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3257

תוכניות פנסיה – מתכון לפשיטת רגל?
ישראל בר-ניר (שבת, 03/12/2005 שעה 0:09)


תוכניות פנסיה – מתכון לפשיטת רגל?

ד''ר ישראל בר-ניר



תכניות פנסיה, או ביטוח פנסיוני, הן חלק בלתי נפרד של החיים המודרניים. תכניות הפנסיה כפי שאנו מכירים אותן היום הן תופעה חדשה יחסית. הן הופיעו על הבמה רק במחצית השניה של המאה ה-‏19. ביסמארק ירה את ''ירית הפתיחה'' כשהנהיג תוכנית פנסיה ממלכתית בגרמניה. לא טובת העובדים היתה מה שעמד בראש מעייניו. הוא הבין שתחושת ביטחון כלכלי בקרב הציבור הרחב היא מרכיב חשוב בהבטחת יציבות המשטר. בנוסף, הוא ראה את הביטוח הפנסיוני כמכשיר להוצאת הרוח מהמפרשים של הסוציאליזם שהחל לצבור תנופה באותם ימים. במרוצת השנים שעברו מאז ימיו של ביסמארק, הונהגו תכניות פנסיה במרבית ארצות המערב. למרות הבדלים משמעותיים בין הביטוחים הפנסיוניים הנהוגים בארצות שונות, ביסודן חותרות כל תוכניות הפנסיה להשיג את אותה מטרה – לאפשר לאדם קיום בכבוד בתקופה בה איננו מסוגל לעבוד. על מנת שלא להרחיב את הדיון יותר מדי, אצטמצם כאן לביטוח פנסיוני לגיל הזיקנה בלבד ולא אגע בכיסויים אחרים, אם כי אין שוני עקרוני.

כלכלה איננה בדיוק השטח שלי, אבל ישנם נושאים שבהם שכל ישר ומתימטיקה בסיסית הם כל מה שאדם זקוק להם כדי להבין את הפרובלמטיקה שלהם. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שעסק שמוכר באופן קבוע את המוצרים שלו במחירי הפסד – בפחות ממה שעלה לו לייצר או לרכוש אותם, יפשוט את הרגל תוך זמן סופי מוגבל. זה נשמע פשוט ומובן מאליו. ברם, לא חסרים כלכלנים שהעובדה הזאת מפתיעה אותם כל פעם מחדש. הדיון להלן יעסוק בעיקר במה שקורה בארה''ב. בסוף אתייחס גם למה שקורה במדינת ישראל.

למרות שביטוח פנסיוני הוא ביסודו צורה של ביטוח חיים, תחום שהוא תעשיה משגשגת בעולם המודרני, הוא שונה באופן מהותי מכל הצורות האחרות המוכרות של ביטוח חיים, מה שהביא לכך שמעורבותן של חברות ביטוח מסחריות בתחום הזה היא מינימלית. בתוכניות הפנסיה, כפי שהן מוכרות בישראל ומרבית ארצות העולם המערבי, ''המבטח'' הוא גוף ציבורי, בדרך כלל המדינה או הסתדרויות העובדים, ולפעמים (בעיקר בארה''ב) המעסיקים.

בארה''ב אין ביטוח פנסיוני כפי שהוא מוכר בארץ. מה שמכונה כאן ''קופות פנסיה'' הן במרבית המקרים תוכניות חיסכון הפועלות בצורה דומה למה שבארץ מכונה ''קופות גמל''. החריג הם עובדי המימשל הפדרלי (כולל משרתי הקבע בכוחות המזויינים) שנהנים מפנסיה תקציבית (כדאי לציין שכמו בארץ, נבחרי הציבור – הסנטורים וחברי בית הנבחרים, דאגו לעצמם טוב מאוד והם מה שנקרא ''מסודרים'' לכל החיים...) יש בנוסף מספר לא מבוטל של מעסיקים גדולים הכוללים ביטוח פנסיוני כחלק מתנאי העבודה (מדובר ב''גדול'' בקנה מידה אמריקאי – מעבידים כאלה מעסיקים הרבה עשרות, ובדרך כלל אפילו מאות, אלפי עובדים. אלו חברות כמו איי בי אם, היולט פקרד, בואינג או ג'נרל מוטורס). לאחרונה החלו להתגלות בקיעים במגזר האחרון. זה למעשה היה הגורם לכתיבת המאמר הזה.

את הפרובלמטיקה הכרוכה בביטוח פנסיוני קל להבין אם מסתכלים על המתרחש בשוק הביטוח המסחרי. חברות הביטוח המסחריות מציעות ללקוחותיהן, בין השאר, מוצר שמבחינה חיצונית נראה ונשמע כמו תוכנית פנסיה. זה ידוע בשם ''פוליסת גימלא'' (Annuity). תמורת מחיר הולם, התוכנית מבטיחה לרוכש אותה שהחל ממועד נקוב, הוא יקבל הכנסה חודשית קבועה למשך כל החיים. מחירה של התוכנית נקבע ע''פ גובה ההכנסה החודשית המבוקשת וכן ע''י שורה ארוכה של גורמים, בכללם בעיקר גורמים אישיים (גיל, הגיל בו תתחיל ההכנסה, ומצב בריאות), מצב השוק (התשואה שחברת הביטוח יכולה לקבל על השקעותיה) וכן הוצאותיו של המבטח והרווח שלו. זאת התמונה הכוללת. שאלות כמו האם הוצאות כאלה או אחרות מוצדקות או לא, או האם הרווחים מופרזים או לא, הן נושא לדיון בפני עצמו, כפי שזה קיים בכל תחום אחר. מבין הגורמים שמניתי, רק לגבי אחד – מצב השוק – ישנה אי וודאות משמעותית. המבטח יכול להניח מה שהוא רוצה לגבי התשואה הצפויה על השקעותיו, אבל אין לו שום ביטחון שזה אכן מה שיקרה בפועל (בנקודה זו המצב בישראל שונה באופן רדיקלי כפי שיובהר להלן). כדי לצמצם למינימום את הסיכון הנובע מאי הוודאות הזאת, נוקטות חברות הביטוח המסחריות במדיניות השקעות זהירה, וגורם הריבית אותו הן מכניסות לתחשיב נמוך באופן משמעותי ממה שניתן לקבל ברגע נתון (שוב, בישראל המצב שונה כפי שיוסבר להלן). כאשר הביצועים עולים על מה שהיה צפוי, דבר שקורה כמעט כל שנה, המבוטחים נהנים מבונוסים (זה יכול להתבטא בהגדלת סכום הביטוח ללא תמורה או, מה שיותר נפוץ, בוויתור על תשלום פרמיות לשניים או שלושה חודשים).

פוליסת הגימלא היא ''עיסקה סגורה''. המבטח יודע בדיוק מה הן ההתחייבויות העתידיות שלו וגובה מחיר בהתאם. אם האקטואר של חברת הביטוח מבין בעשירונים ובאחוזים יותר טוב מצדק, לא יכולות להיות כל הפתעות.

לכאורה הכל תקין ואין כל סיבה לא להתייחס לפוליסת גימלא כאל תוכנית פנסיה. כדי להמחיש למה בכל זאת זה לא זה, נחזור למדינת ישראל. בשנת 1950, אדם שהיתה לו הכנסה חודשית של 1,000 לירות (כמה מבין הקוראים זוכרים שפעם היתה לירה?) יכול היה לקיים רמת חיים. לא היתה לו שום בעיה ''לגמור את החודש''. בשנת 1960, הכנסה חודשית של 1,000 לירות זה כבר היה סיפור אחר. לא בכל העולם היו תהפוכות מטבע כמו במדינת ישראל (לירה, שקל, שקל חדש ומי יודע מה הלאה), אבל אינפלציה בשיעור כזה או אחר היא תופעה אוניברסלית. בארה''ב של היום, גם עם 1,000 דולר לחודש לא מגיעים רחוק. וכאן הקוץ שבאליה. אדם הרוכש היום פוליסת גימלא מחברת ביטוח מסחרית, יקבל בעתיד, בתמורה לתשלומיו, סכום כסף. הוא לא יקבל את השווי הנוכחי של אותו סכום כסף אלא את השווי העתידי שלו. כשמדובר בתקופות של 30 שנה ויותר, גם בשיעורי אינפלציה מתונים כמו בארה''ב, הפער יכול להיות עצום. לסיכום הקטע הזה כדאי לציין שגם בעולם אידיאלי בו אין אינפלציה, פוליסת גימלא איננה ''מציאה'' בשל מחירה הגבוה. ''יקר'' או ''זול'' הם מושגים יחסיים ולכל אחד סדרי העדיפויות שלו. כשאדם רוצה מה שהוא בכל מאודו, שום מחיר הוא לא ''יקר מדי''. יש אנשים המוכנים להוציא מאות אלפי, ולפעמים מיליוני, דולרים תמורת בול נדיר שהוא בסך הכל פיסת נייר זעירה שאין לה כל שימוש. קצת מגוחך לפיכך לאמר שהמחיר של רכישת הכנסה חודשית מובטחת של X דולרים לכל החיים החל מגיל נתון, הוא ''יקר''. בכל זאת, המציאות היא ששכיר ממוצע אינו יכול להרשות לעצמו רכישת פוליסת גימלא משמעותית במחיר הריאלי של השוק המסחרי.

ביטוח פנסיוני הוא ''חיה'' שונה לחלוטין. ההבדל מתמצה ביעד הבסיסי של התוכנית שהוא הבטחת קיום הוגן. למרות שלאנשים שונים יכולות להיות הגדרות שונות למושג ''קיום הוגן'', מקובל לראות כ''קיום הוגן'' שמירה על רמת החיים ממנה נהנה העובד לפני הפסקת העבודה (או לפחות אי ירידה משמעותית ברמת החיים). את היעד הזה לא ניתן להשיג באמצעות הכנסה חודשית של סכום כספי קבוע. כדי להגשים את היעד הזה צריך להבטיח לאורך זמן לא את הסכום הכספי אלא את הערך שלו. תוכניות הפנסיה למיניהן, כולל קיצבאות הביטוח הלאומי (שהוא גם כן צורה של ביטוח פנסיוני), אינן נוקבות בסכום כספי מסויים כשהן מתייחסות להכנסה אותה הן מבטיחות לעובד בעת הפרישה. ההכנסה המובטחת מוגדרת באחוזים משכרו של העובד בתקופה שהיה פעיל (במקרה של הביטוח הלאומי, נקודת הייחוס היא בדרך כלל השכר הממוצע במשק או גודל דומה). כאן קבור הכלב, כפי שיובהר להלן. מספר האחוזים כמעט ולא משנה. כל אחוז שתנקוב בו – התוכנית עדיין תהיה מוקש זמן. לפעמים למוקש הזה יש ''פתיל השהיה'' ארוך, מה שמאפשר לפוליטיקאים להתעלם מהבעיה, בחינת ''זה לא יקרה במשמרת שלי'', אבל במוקדם או במאוחר יגיע רגע האמת. המשבר בביטוח הלאומי בארה''ב הוא דוגמא מצויינת.

בניגוד לפוליסת הגימלא המסחרית, אותה הגדרתי כ''עיסקה סגורה'', ביטוח פנסיוני הוא ''עיסקה פתוחה'' (Open ended deal) בה המבטח (המדינה, האיגוד המקצועי או המעסיק) נוטל על עצמו התחייבות עתידית שאין לו כל אפשרות להעריך מראש מה יהיו המימדים שלה. מנקודת מבט מסחרית טהורה זה כמו אדם שמחלק צ'קים ללא כיסוי עם מועד פרעון בעתיד הרחוק, וכששואלים אותו מה יהיה כאשר הצ'קים יוגשו לפרעון הוא עונה ''אלוהים גדול''. בהתייחס לדוגמא שבתחילת המאמר, ביטוח פנסיוני הוא עסק המוכר את ה''סחורה'' שלו במחירי הפסד לאורך כל הדרך.

מוכרות שתי צורות של ביטוח פנסיוני. ישנה פנסיה תקציבית וישנה פנסיה מצטברת. בסוג הראשון המבטח (בדרך כלל המדינה) מתחייב לשלם את הפנסיה לה העובד יהיה זכאי בבוא העת ''מתוך התקציב''. מהעובד לא גובים כל תשלום עבור הביטוח הזה (לפחות לא תשלום כספי), וגם המבטח איננו תורם כלום למעט רישום חשבונאי של מחוייבות עתידית. בסוג השני הכיסוי הפנסיוני ממומן באמצעות הפרשות שוטפות משכרו החודשי של העובד, וכאשר המבטח הוא המעסיק, הפרשות שוטפות נוספות של המבטח. כספי ההפרשות האלו, ביחד עם הרווחים שהם צוברים עד למועד הפרישה, מהווים רזרווה כספית ממנה תשולם הפנסיה של העובד בעתיד. לכאורה תוכניות פנסיה מהסוג השני נשענות על בסיס כלכלי ''בריא'', וכל מה שנחוץ על מנת להבטיח את ה''איתנות הפיננסית'' של קופות פנסיה כאלה, הוא חישוב אקטוארי נכון של ההפרשות השוטפות ביחס להכנסה העתידית המובטחת. זו טעות אופטית. שתי הצורות של הביטוח הפנסיוני הן מכירת ''סחורה'' במחירי הפסד. ההבדל היחיד בין פנסיה מצטברת לפנסיה תקציבית הוא שבראשונה ההפסד יותר קטן. לאורך זמן ההבדל הוא לא משמעותי. הדוגמא הבאה ממחישה את זה.

אדם בשנות העשרים המוקדמות לחייו מסיים את לימודיו ונכנס למעגל העבודה בשכר התחלתי בסביבות 30,000 דולר לשנה. לשם פשטות נניח שאנחנו חיים בעולם אידיאלי בו אין אינפלציה. הכנסתו של אותו אדם לא תישאר 30,000 דולר. במהלך תקופת עבודתו הכנסתו תגדל. זה יקרה בעיקר בשל שינוי תפקידים וקידום. בהגיעו לגיל הפרישה, אי שם בשנות השישים לחייו, הכנסתו של אותו אדם תהיה לפחות כפולה מזו שבה התחיל (זו הנחה קונסרבטיבית למדי מהכרת המציאות כאן). שום חישוב אקטוארי, מדוייק ככל שיהיה, לא יוכל להפוך רזרווה שהצטברה מהפרשות הנגזרות מהכנסה של 30,000 דולר לשנה, לכזאת שתאפשר הבטחת הכנסה הולמת הנגזרת ממשכורת של 60,000 דולר לשנה. אומנם בצמוד לעליית השכר תהיה עלייה בהפרשות השוטפות, אבל זה לא ישנה את העובדה שהתוכנית התחילה ''ברגל שמאל'', עם גרעון מובנה, גרעון שילך ויגדל עם הזמן. נהוג למתן את האפקט של הגרעון הזה באמצעות חישוב ההכנסה לתקופת הפרישה לא על פי המשכורת האחרונה אלא על פי ממוצע משוקלל של המשכורות בשנים שקדמו לפרישה – ''השכר הקובע''. יש גבול לכמה שניתן ''למתוח'' את הגדרת השכר הקובע אם רוצים למנוע ירידה דרסטית ברמת החיים. גורם נוסף, לא פחות חשוב, שיתרום ל''ניפוח'' של הגרעון, היא העובדה שהפנסיה המשולמת לעובד שפרש תמשיך לגדול (על מנת להגשים את היעד של מניעת ירידה ברמת החיים, חייבים להתאים את גובה הפנסיה להשתנות השכר במשק). מאחר ואין מנכים הפרשות מהפנסיה הגורם האחרון הוא הפסד ''נטו''. למעשה, כל תכנית פנסיה מצטברת כוללת בתוכה מרכיב של פנסיה תקציבית – המבטח מתחייב (גם אם זה לא נאמר במפורש) לכסות את הגרעון מתוך התקציב שלו.

אין כל דרך לחשב את גובה ההפרשות לכיסוי ביטוח פנסיוני על בסיס אקטוארי. מי שטוען אחרת מרמה, ואם הוא מאמין בזה, אז אולי הוא מבין בכלכלה אבל הוא לא יודע חשבון. על מנת לחשב את הפרמיות אותן יש לגבות לתוכנית פנסיה על בסיס אקטוארי צריך לדעת את השווי בדולרים של היום של הכנסה חודשית שתהיה X אחוזים ממשכורת עתידית לא ידועה. בכל תוכניות הפנסיה המצטברת למיניהן, ללא יוצא מן הכלל, שיעורי ההפרשות המקובלים נקבעים באופן שרירותי ללא כל קשר לגובה הכיסוי הפנסיוני המובטח. בפועל הם משקפים את יכולת המיקוח ואת הכח של אירגוני העובדים. כל הדיבורים על ''איתנות פיננסית'' של קרן פנסיה, או על כך שניתן ''להבריא'' את מצבה של קרן פנסיה אם ישתיתו אותה על ''בסיס אקטוארי נכון'', הם הונאת הציבור או שהם מעידים על חוסר הבנה בסיסי אצל אלה שאומרים אותם. מתרצים את משבר קרנות הפנסיה של ההסתדרות בארץ ב''ניהול כושל'', ובכל מיני ''מונקי ביזנס'' שנעשו בכספי הקרנות. אלה דברים נכונים, אבל הם לא היו הגורם למשבר, הם רק זרזו אותו. כל תוכנית שבנויה על התחייבות לספק ''סחורה'' בלי לגבות עבורה תמורה מתאימה (דבר שלמעשה לא ניתן לביצוע כשמדובר בביטוח פנסיוני) נידונה לכישלון. קל מאוד לנהל מדיניות של בת יענה ולהתעלם מהמציאות, כי כל תוכנית פנסיה מתחילה את הדרך עם תזרים מזומנים (Cash flow) חיובי. בהתחלה יש [הרבה] יותר עובדים פעילים, המפרישים כספים לקרן, מאשר ''פורשים'', המושכים כספים מהקרן. זה יוצר מצב בו לקרן יש בהתחלה רזרוות כספיות גדולות (כשמדובר בציבור עובדים גדול, גם אם ההפרשות הן בגובה של אחוזים בודדים מהשכר, הרזרוות הכספיות תתבטאנה בסכומי עתק. קרנות הפנסיה של המעבידים הגדולים בארה''ב ''מגלגלות'' מאות מיליארדים של דולרים!). עם רזרוות כאלה לא פלא שאנשים פיתחו את האשליה שאין מה לדאוג, שיהיה ממה לשלם, ושבאמת ''אלוהים גדול''. ''שכחו'' לקחת בחשבון את העובדה שהיחס עובדים/פורשים משתנה עם הזמן.

אחרי תקופה ארוכה של משחקים ב''נדמה לי'' האמת מתחילה לצוף על השטח. המשבר הצפוי בביטוח הלאומי בארה''ב (משבר שעדיין לא קרה בפועל, אבל הוא כבר ''מחכה בסיבוב''), הוא הסנונית הראשונה. בניגוד למקובל אצל פוליטיקאים, הפעם הם לא מנסים לטשטש והנושא זוכה להתייחסות רצינית. יש חילוקי דעות לגבי הדרכים לפתור את המשבר, אבל אין כל נסיון להתעלם מקיומו. הבעיה היא שכל הרעיונות המוצעים חדשות לבקרים אינם מהווים פיתרון למשבר, הם רק דחיה של המועד בו הוא יתרחש. לנוגעים בדבר, ובמיוחד לפוליטיקאים, קשה מאוד להפנים את העובדה שהפיתרון היחיד, כמו בכל עסק שעומד לפני פשיטת רגל, הוא ''לסגור את החנות''.
המצב אינו יותר טוב בתוכניות הפנסיה של המעסיקים הגדולים. יותר ויותר מעסיקים מגלים שהם אינם מסוגלים לעמוד בהתחייבויות הפנסיה שלהם, וחלק מהם כבר הגיע אל סף פשיטת רגל. מה שמסבך את המצב היא העובדה שמרבית קופות הפנסיה האלו השקיעו חלק מהרזרוות שלהם במניות של המעסיקים. כאשר המעסיק נקלע לקשיים (שבעיקרם נובעים מהמחוייבויות הפנסיוניות) ערכן של המניות יורד, מה שמגדיל עוד יותר את אי היכולת לעמוד בהתחייבויות. זה יוצר מעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו. היום קל מאוד לבוא ולאמר שזו היתה מדיניות השקעות לא חכמה, אבל עד לפני שנתיים שלוש לא היה אחד שהעלה ספקות לגבי התבונה הכלכלית של השקעות במניות של חברות כמו איי בי אם, ג'נרל מוטורס, ג'נרל אלקטריק או אינטל. מספר מאמרים שהתפרסמו לאחרונה בניו יורק טיימס, נותנים תאור ממצה (ועגום) של המצב. מסתבר שהמשבר אינו מצטמצם רק לארה''ב. סימנים ראשונים מתגלים גם באנגליה.

לכאורה, מצבם של המבוטחים בפנסיה תקציבית הוא יותר טוב, מאחר ויכולתו של המבטח (המדינה) לעמוד בהתחייבויותיו עולה על זאת של כל גוף פרטי. זו אשליה אופטית בלבד. למדינה כעסק, יש שני מקורות הכנסה. מקור אחד הוא המסים שהיא גובה, והמקור השני הוא מכבש הדפוס – המדינה יכולה להדפיס כסף. ממקורות אלה המדינה צריכה לכסות את כל ההוצאות הכרוכות בשרותים השונים שהיא מספקת לציבור. כל מחוייבות שנוספת לתקציב בלי שיש לה כיסוי מכרסמת ביכולתה של המדינה לממן את השרותים לציבור מתוך המסים שהיא גובה. בלית ברירה, כשההכנסות מהמסים אינן מספיקות, לא נותר למדינה אלא להשלים את החסר באמצעות מכבש הדפוס. זה עובד כפתרון זמני כל עוד גודלה של אוכלוסית הפורשים קטן יחסית לגודלה של כלל האוכלוסיה. אבל יגיע רגע האמת. מקובל לחשוב שמדינה לא יכולה לפשוט את הרגל. זה לא מדוייק. זה לא קורה לעתים קרובות, אולם כבר היו דברים מעולם. אם לא מרסנים את הגרעון התקציבי ונותנים לחוב הלאומי לתפוח בלי גבול, הכלכלה תתמוטט בסופו של דבר.

לסיום, מספר מלים על המצב בישראל. תעשיית הביטוח (זה כולל את חברות הביטוח, את הביטוח הפנסיוני, ואת קופות הגמל) בישראל שונה באופן מהותי מזו של ארה''ב. ההבדל העיקרי הוא בכך שבישראל יש פיקוח צמוד על המבטחים בכל מה שקשור להשקעות הכספים הנגבים מהלקוחות. בעבר היו המבטחים חייבים להשקיע את הרוב המכריע (כ-‏92 אחוזים) מכספי הפרמיות שנגבו מהלקוחות באיגרות חוב לטווח ארוך שהממשלה הנפיקה עבורם, איגרות חוב שהבטיחו תשואה מוגדרת והצמדה. שני הגורמים האלה, תשואה מובטחת והצמדה, לא קיימים בשום מקום בעולם. הגורמים האלה נתנו לציבור תחושת ביטחון שהמבטחים יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם ושלפרט לא יהיה קושי לשמור על רמת חייו בתקופה בה הוא יפסיק לעבוד. מבחינה ציבורית, לעומת זאת, זה היה הימור שטמן בחובו פוטנציאל לאסון כלכלי שלעומתו התמוטטות הבנקים בשנות ה-‏80 תיראה כמשחק ילדים. המחוייבות שמדינת ישראל נטלה על עצמה להבטיח תשואה מוגדרת והצמדה לאורך זמן, הפכו את כל תעשיית הביטוח על צורותיו השונות, לווריאציה של הפנסיה התקציבית. המשמעות האמיתית של הנפקת איגרות חוב עם הצמדה ותשואה מובטחת היא שהמדינה העמיסה על תקציב העתיד את כל ההתחייבויות של המבטחים השונים. אלו התחייבויות שאין להן שום כיסוי. במאמר מוסגר כדאי לציין שזה לא מדוייק לאמר שההצמדה היא ''פטנט'' ישראלי ייחודי. את התאמת ההכנסה של הפורשים לרמת השכר במשק, ''תוספת היוקר'', אפשר בהחלט לראות כצורה של הצמדה. אבל בכל זאת אין כאן זהות מלאה, כי בישראל כל ביטוחי החיים הפרטיים ותוכניות החיסכון של קופות הגמל נהנו מהצמדה מלאה ומתשואה מוגדרת מובטחת, דבר שאין לו אח ורע בארצות אחרות, בהן ה''הצמדה'' בצורת תוספת יוקר חלה רק על תוכניות הפנסיה. זאת היתה מחוייבות עתידית של המדינה ברמה שעולה לאין שיעור על מה שקיים בארצות אחרות. זאת היתה מעמסה תקציבית שלא היה שום סיכוי שניתן יהיה לעמוד בה.

בתקופת נתניהו חל שינוי במדיניות ניהול כספי תעשיית הביטוח, כשהמגמה היא להגיע למצב בו רק 30 אחוזים מהכספים יושקע באיגרות חוב ממשלתיות והיתר יושקע על פי שיקול הדעת של מנהלי הקרנות (מצב דומה לזה הקיים בארה''ב). משמעות השינוי הזה היא הקטנה דרסטית של המחוייבות העתידית של המדינה. זאת אומנם התפתחות חיובית, אבל אין בכך משום פיתרון לבעיה הבסיסית שהיא הגרעון המובנה שקיים בכל תוכנית ביטוח פנסיוני. המעמסה על תקציב העתיד הנובעת מתוכניות הפנסיה התקציבית לא תשתנה (צריך לזכור שאחוז המועסקים בשרות הציבורי בישראל, הזכאים לפנסיה תקציבית, הוא גדול מאוד יחסית לארצות הברית). באשר לתוכניות פנסיה אחרות, קשה להאמין שכשיבוא המשבר, הממשלה (ואין זה משנה כלל איזו מפלגה תהיה בשילטון) לא תתערב על מנת למנוע פגיעה בציבור גדול של מבוטחים. אפשר, לפיכך, לראות את זה כנתון שהמחוייבות העתידית לכיסוי ההתחייבויות של תוכניות הפנסיה תישאר בעינה, גם אם זה לא נאמר במפורש.

מנקודת מבטו של ציבור המבוטחים, השינוי במדיניות ההשקעות מהווה הרעה משמעותית בכך שאין לו יותר וודאות שהערך של השקעותיו יישמר לאורך זמן. מעכשיו הוא חשוף לכל הסיכונים הנובעים מתהפוכות שוק ההון. חברות הביטוח והבנקים, וגם קרנות הפנסיה לצורך העניין, אינם מוסדות צדקה. הם לא ייתנו ללקוחות שלהם תשואה והצמדה מעבר למה שהם יצליחו להפיק מההשקעות שלהם. הציבור יהיה תלוי, לטוב או לרע, במיומנות הניהולית של מנהלי הקרנות.

אין למדינת ישראל מקורות הכנסה שונים מאלה של מדינות אחרות – מסים והדפסת כסף. סביר להניח שגם בעתיד, כמו היום, ההכנסה מגביית מסים תידרש רובה ככולה לכיסוי ההוצאות הכרוכות באספקת השרותים השונים לציבור. במה יכסו את ההוצאות שתדרשנה למימון הפנסיה של אוכלוסיית פורשים שרק תגדל עם הזמן? מאחר והעלאה דרסטית של המסים עשויה לשתק את הכלכלה, והדפסת כסף ללא הגבלה תשחרר את השד האינפלציוני, מה שנותר זה ''אלוהים הוא גדול''.

אי אפשר לסיים בלי טיפה של הומור. במדור בדיחת השנה, דוד סיון מספר לנו על כך שפרץ חוזה שנצחונו בבחירות הקרובות יהווה ''איתות לקרנות הפנסיה האמריקניות, שהן יכולות להזרים כסף לישראל''. לא בטוח שמנהלי קרנות הפנסיה האמריקאים יבינו את האנגלית של פרץ (אם שופטים לפי נאומו בפני נציגי המגבית), אבל אם בכל זאת ייצא מזה מה שהוא אז באמת ''אלוהים גדול'', ובא גואל לעם ישראל...

לוי אשכול המנוח ניסח את זה בצורה קצת אחרת: הוא לא היה מודאג מבצורת בישראל, אותו הדאיגה האפשרות שתהיה בצורת בארה''ב.







http://www.faz.co.il/thread?rep=71036
כל פעם אתה חוזר על השטות הזאת
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 1:35)

''כלכלה איננה בדיוק השטח שלי, אבל ישנם נושאים שבהם שכל ישר ומתימטיקה בסיסית הם כל מה שאדם זקוק להם כדי להבין את הפרובלמטיקה שלהם''.

כלכלה היא נושא ששכל ישר (בלי פוליטיקה) ומתימטיקה בסיסית הם כל מה שנחוץ ברוב המקרים. לפי המאמר שלך יש לך גם את זה וגם את זה.

כאשר אתה עוסק בפוליטיקה אתה מצטייר אחר לגמרי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71038
אתה צודק רק באופן חלקי
ישראל בר-ניר (שבת, 03/12/2005 שעה 4:21)
בתשובה לדוד סיון

''כלכלה היא נושא ששכל ישר (בלי פוליטיקה) ומתימטיקה בסיסית הם כל מה שנחוץ ברוב המקרים'' --- לא כל הכלכלנים שאני מכיר שמעו על זה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71046
נימוק לא רלוונטי
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 9:41)
בתשובה לישראל בר-ניר

1. לא פלא שהרבה כלכלנים לא שמעו על זה, כי רובם לא שמעו אותי אף פעם.
2. הקטע הוא לא תיאוריה בכלכלה אלא דעה פרטית על המקצוע.

לכן הנימוק שלך, ''...לא כל הכלכלנים שאני מכיר שמעו על זה'', לא רלוונטי ביחס לכותרת.

בכל מקצוע יש אנשים שאוהבים להתפלפל ולהציג הסבר מסובך ומאד מורכב. אבל המצליחים יותר מציגים הסבר פשוט יותר. כך זה גם בכלכלה ולכן לפעמים גם הלא כלכלנים נוטים לחשוב שכלכלה זה מאד מסובך. כבר היו לי כאן ויכוחים ארוכים בהקשר הזה (גם איתך אם אינני טועה): כמה משתנים נחוצים למודל חיזוי סביר והאם המודל חייב להיות מורכב ומסובך.

בין הכלכלנים הויכוח הזה הוכרע כבר בצעירותו של מילטון פרידמן שיצא מנצח.......

אני נדגיש שהכלכלן המנצח הוא זה שלא מערב פוליטיקה בניתוח שלו.......

http://www.faz.co.il/thread?rep=71047
הלא דוד, זה אתה?
פרקש (שבת, 03/12/2005 שעה 9:44)
בתשובה לדוד סיון

====> ''לא פלא שהרבה כלכלנים לא שמעו על זה, כי רובם לא שמעו אותי אף פעם'' (-:

http://www.faz.co.il/thread?rep=71074
הלא דוד, זה אתה?
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 21:07)
בתשובה לפרקש

לא, זה לא. וכו חשבת שאני....... ?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71037
סבירות
ע.צופיה (שבת, 03/12/2005 שעה 2:45)

בקרנות הפנסיה(במתכונת הנוכחית)כמו בכל ביטוח נלקחת בחשבון מסגרת סבירה של סיכון(''סבירות'').
אינפלציה,לדוגמא,כמו שהיתה בישראל בשנות השמונים היא מעבר למסגרת סיכון צפויה. למרות שבחישוב לאורך עשרות שנים גם היא יכולה להכנס למסגרת סיכון צפויה.
למיטב ידיעתי המתכונת הנוכחית של קרנות הפנסיה החדשות(משנת 1995)משאירה רק אי-ודאות אחת: ממוצע שנות חיי האדם.ולכן יהיה צפוי בעתיד ,מדי פעם עידכון ההפרשות לפנסיה.
בנושא פשיטות הרגל:אין שום דבר מסחרי שאינו חשןף לכך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71040
יש לך טעות בסיסית
ישראל בר-ניר (שבת, 03/12/2005 שעה 4:47)
בתשובה לע.צופיה

הפרובלמטיקה של תוכניות הפנסיה היא תוצאה של העליה הריאלית בשכר, ולא של האינפלציה. האינפלציה, במיוחד בשיעורים שהיו בעבר בישראל, מסתירה את זה.
אפשר להניח הנחות סבירות לגבי עליית השכר של עובד שנשאר באותו התפקיד לאורך כל הדרך (כמה כאלה יש?) אבל אין אפשרות להעריך את עליות השכר שמתלוות לשינוי בתפקיד וקידום בדרגה.
לשם דוגמא, עליה ממוצעת של השכר הריאלי בשיעור של 2 אחוז בלבד לשנה, תביא ליותר מהכפלת השכר בתקופת עבודה של 35 שנה. תוסיף לזה את העובדה שהשכר ממשיך לגדול גם אחרי הפרישה.
דווקא לגבי ''ממוצע שנות חיי אדם'' (המונח הנכון הוא ''תוחלת חיים'') אין כל אי וודאות. כשמדובר באוכלוסיות גדולות זה פרמטר ידוע היטב עם אחוז שגיאה קטן מאוד. הוא משתנה בעיקבות ההתקדמות ברפואה, ולכן מעדכנים אותו באופן שוטף.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71043
יש לך טעות בסיסית
ע.צופיה (שבת, 03/12/2005 שעה 6:42)
בתשובה לישראל בר-ניר

טעות בידך לגבי חישוב העליה הריאלית בשכר במתכונת החדשה של קופות הפנסיה.
ראשית יש זיקה בין התגמול החודשי העתידי לבין ''השכר הממוצע במשק'',כלומר ''עליה דרסטית'' בשכר לא תשקף בהכרח עליה זהה בתגמול החודשי.
שנית: כל הפקדה היא השקעה בפני עצמה ועל פי התשואה שהקופה השיגה בכלל וההפקדה בפרט,כך יהיה התגמול החודשי.
כמובן שמבחינה תיאורטית כל מבנה הקופה נועד להבטיח תגמול חודשי הולם (תמיד יש ירידה בהכנסה מפנסיה לעומת משכרת)ולכן ''ניבנו'' הקשרים והגבלים שימנעו חריגות בלתי סבירות בעתיד.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71049
המשתנים העיקריים
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 9:53)
בתשובה לע.צופיה

בקרנות החדשות, המשתנים העיקריים המשפיעים על גובה התגמול הם שלושה:

1. הסכומים שגובים מן המשתתפים-הלקוחות.
2. שיעור התשואה שהקרן משיכה לאורך זמן (מהי התשואה המצטברת עד שהזכאי יוצא לפנסיה). האג''ח המיוחדות משחקות כאן תפקיד של הבטחת ריצפה מסויימת.
3. משך חיי הפנסיונר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71078
המשתנים העיקריים
ע.צופיה (שבת, 03/12/2005 שעה 21:25)
בתשובה לדוד סיון

זה שאמרתי

http://www.faz.co.il/thread?rep=71048
לגבי פנסיה צוברת - אתה צודק
פרקש (שבת, 03/12/2005 שעה 9:50)
בתשובה לישראל בר-ניר

האינפלציה גורעת חלק ריאלי גדול יחסית מערך הפנסיה (מותנה בסוג הפנסיה). לגבי פנסיה תקציבית - ערכי השקל מתעדכנים ריאלית בד''כ עם עדכון המשכורות של עובדי מדינה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71079
לגבי פנסיה צוברת - אתה צודק
ע.צופיה (שבת, 03/12/2005 שעה 21:32)
בתשובה לפרקש

במתכונת החדשה אין קשר לאינפלציה ,יש קשר לתשואה שהקופה תשיג.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71058
מפליא אותי חוסר ההתיחסות לעליה בתוחלת החיים
חזי (שבת, 03/12/2005 שעה 14:32)

לא נתקלתי להתיחסות כזו לא במאמר הארוך (אולי יש ו לא הבחנתי ?) ולא בתגובות שהיו.

עלייה משמעותית בתוחלת החיים בכל העולם, מהווה את הנטל העיקרי על משלמי הפנסיה הנוכחיים והעתידיים.

פה קבור הכלב...

http://www.faz.co.il/thread?rep=71076
הכלב שחיפשת קיים בhttp://www.faz.co.il/thread_71049
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 21:10)
בתשובה לחזי

כתוב שם המספק 3 ''משך חיי הפנסיונר''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71080
מפליא אותי חוסר ההתיחסות לעליה בתוחלת החיים
ע.צופיה (שבת, 03/12/2005 שעה 21:35)
בתשובה לחזי

נלקחה בחשבון ''תוחלת חיים'' מסוימת,לכן הוגדלו ההפרשות לפנסיה לפני מספר שנים.
שינוי נוסף יגדיל את ההפרשות,או יגרום לשינוי בגיל היציאה לפנסיה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71060
לבר ניר, תודה על המאמר המושקע!
רפי אשכנזי (שבת, 03/12/2005 שעה 17:10)


http://www.faz.co.il/thread?rep=71062
כמ ההערות
עמיש (שבת, 03/12/2005 שעה 17:43)

הדבר הראשון - קרנות פנסיה בנוסח הישראלי (ודומני כי יש כאלה גם במקומות אחרים) אינן קרנות אישיות והסכומים המשולמים לחברים אינם פונקציה ישירה של הצבירה האישית אלא נובעים מכמה הנחות בדומה להנחות ולחישובים של חברות ביטוח. על חלק הקרן מפסידה ועל חלק היא מרויחה. גם חברת ביטוח, בכל הענפים החל מביטוח חיים וכלה בביטוחי נזיקין, אינה משלמת כספים כתלות ישירה בפרמיות אלא מניחה כי חלק מהמבוטחים לא יזדקקו לכסף וחלק כן ובסך הכל הכסף יספיק עבור כולם וגם ישאיר רווח.

דבר שני - בייסוד הקרנות ההסתדרויותיות לפני כמה עשרות שנים הסתתרה הנחה נוספת, קצת תמימה אבל מעניינת. היתה הנחה כי דורות צעירים ישלמו את החסר בדורות הותיקים. ההנחה היתה כי בכל שנה יתווספו מבוטחים חדשים אשר יזרימו כספים בהתאם למצב המשק והשכר באותה עת וכי כספים אלו יכסו את החוסר במידה ויהיה חוסר. הנחה זו התבדתה לאחר כמה עשרות שנים מסיבות שונות והעקרית היא שדורות חדשים הצטרפו לשיטות חסכון אחרות. וזאת בנוסף לטעויות אקטואריות ובנוסף לחיוב הקרנות בידי הממשלה לשלם פנסיות לאנשים שחסכו תקופות קצרות (כגון עולים חדשים).

דבר שלישי - הפנסיה התקציבית. ביסוד העניין היתה הנחה כי המעסיק ישלם בעתיד מתקציבו את הגמלאות לפורשים מבלי לנכות דמי השתתפות מהעובדים. בתמורה לכך נקבע כי שכרם של העובדים בארגונים אלה יהיה נמוך יותר מהשכר המקביל בארגונים המנכים מעובדיהם לחסכון פנסיוני. (עיקר ההשואה היה לארגונים הסתדרותיים שבאותו עידן היו המעסיק הגדול ביותר). במהלך השנים הצטברו מספר תהליכים אשר יצרו פצצת זמן כספית. הראשון היה כי העקרון של שכר נמוך יותר לא נשמר והשכר בארגונים המשלמים פנסיה תקציבית הגיע לרמות גבוהות מאד. (כגון צבא). הגורם השני היה כי ארגונים רבים מלבד הממשלה העתיקו את הפטנט וזאת למרות שאין להם את האפשרויות הקיימות בידי המדינה לשלוט בגבה תקציבם. דוגמה בולטת הן עיריות, אוניברסיטאות, בתי חולים (לאחרונה התפרסם ביה''ח ביקור חולים), ארגונים ממשלתיים שהפכו לחברות עצמאיות (כגון תע''ש) וכו'.
על ארגונים אלה היה ליצור קופה מסודרת התלויה בגבה השכר המשולם בהם והם לא עשו זאת תוך עצמית עין של כל הגורמים ועתה הם עומדים בפני שוקת שבורה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71068
שני הפני שלי
יובל רבינוביץ (שבת, 03/12/2005 שעה 18:55)

אני רוצה להצטרף למקהלת המברכים. העובדה שהכותב אינו כלכלן עזרה לו, לדעתי, לחבר מסמך ברור לכל. זו הפעם הראשונה שקראתי משהו על פנסיה מבלי להרגיש שאני הולך לאיבוד בסבך של נתונים ושל מונחים מקצועיים.

[בהקשר זה, שיעור המבוא הטוב ביותר שראיתי אי פעם בפיסיקה לאוניברסיטה היה בספר כימיה. הוא סיכם את כל הידע הפיסיקלי הנדרש לכימאי מבלי להעמיק, והחשוב ביותר – מבלי להוכיח דבר. מי שרוצה הוכחות והעמקות – יתכבד ויפנה לספרי פיסיקה.]

חזי הצביע על נקודה נכונה. העליה בתוחלת החיים היא אלמנט קריטי באובדן היציבות הפיננסית של תכניות הפנסיה. בשנת 1889, כשאוטו פון-ביסמארק הציג את תכנית הפנסיה שלו, תוחלת החיים של גרמני ממוצע היתה 49 שנים. מעטים שרדו עד גיל הפנסיה, אך כולם השתתפו בחיסכון לפנסיה. לכן התכנית היתה ריווחית למדינה.

תוחלת החיים כיום היא כמעט 80 שנה. ראה, למשל, http://www.cdc.gov/nchs/data/nvsr/nvsr53/nvsr53_15.p... עמ' 25 (טבלה 6). אלה הן סטטיסטיקות אמריקאיות. בישראל ובאירופה תוחלת החיים ארוכה מעט מאשר בארה''ב, אבל המספרים דומים למדי. תוחלת החיים הזו היא הצפי עבור כלל האוכלוסיה. מובן שכאשר מישהו כבר מתקרב לגיל הזה, תוחלת החיים הצפויה לו היא ארוכה יותר. כך, לאדם בן 80 יש עדיין צפי של 9 שנות חיים. כאשר מגיע אדם לגיל 65, יש לו צפי של כ-‏20 שנות חיים.

אדם המתחיל לעבוד בגיל 20 יכול להתחיל לשלם ביטוח לאומי. אם הוא צפוי לסיים את חייו כעבור 30 שנה, הרי שבמהלך תקופה זו הוא יצבור 360 חודשי ביטוח לאומי, שיעשה קופה מכובדת. מדי פעם יהיה מי שיעבוד 540 חודשים, ואז ייפלט ממעגל העבודה ויחיה עוד כשנתיים-שלוש (פחות מ-‏40 חודשים). אם נניח שבגרמניה של ביסמארק הגיע לכך אדם אחד מכל 5 (הנחה שרירותית. אינני יודע מהו המספר האמיתי), הרי שעל כל 1980 חודשי תשלום לביטוח לאומי, יצטרך הביטוח הלאומי להחזיר 40 חודשים, שהם 2% מההכנסות, דבר שקל לעמוד בו. בעמ' 7 במסמך דלעיל (טבלה 1), יש שיעורי תמותה בגילאים שונים. מתוך 2.4 מיליון נפטרים בוגרים, היו 29% בני 85 שנה ומעלה. 75% מהנפטרים היו בני 65 ומעלה.

למרות העליה הדרמטית בתוחלת החיים, העליה ביכולת העבודה היא מתונה בהרבה. אדם יכול לעבוד ברוב המקרים גם מעבר לגיל 65, אך מעטים יכולים לעשות זאת מעבר לגיל 75. אינני יודע מה היה המצב מבחינה זו בסוף המאה ה-‏19, אך סביר שבמצב בו תוחלת החיים היא 49 שנים, הירידה בכושר העבודה היא סמוך למוות, שלא כמו היום. ואכן, גם בסוף המאה ה-‏19 לא ניתנה פנסיה בגיל כזה.

תכנית פנסיה נועדה לכך שאדם יחסוך בשנות העבודה שלו מספיק כסף כדי לחיות בכבוד בערוב ימיו. צודק הכותב באמרו שהעלות העתידית של חיים בכבוד אינה ניתנת לחישוב פשוט. עם זאת, אני סבור שכלכלנים יוכלו לאמוד מהי רמת ההשקעה הנדרשת לתשואה ספציפית. במהלך חיים רגיל על האדם לשאת בתשלומים שאינם נדרשים לעת זקנה. גידול ילדים הוא הוצאה כבדה, וכמוהו גם משכנתא. יש לקוות שכשאדם מגיע לגיל זקנה, הוא אינו צריך לשאת בתשלומים לשתי ההוצאות הכבדות האלה. עם זאת, אם הוא בריא יש לצפות שהוא יצטרך לשלם עבור פעילות פנאי הרבה יותר מאשר בשנות עבודתו. כל החישובים האלה אינם קשורים לרמת החיים שאליה התרגל האדם בשנות החיים שלו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71081
זה לא היה חזי.
דוד סיון (שבת, 03/12/2005 שעה 21:43)
בתשובה ליובל רבינוביץ

תוחלת החיים היא רק חלק מן המשתנים העיקריים שמשפיעים על קיצבת הפנסיה שיקבל הפנסיונר. אתה כמו חזי לא שמת לב שהנושא עלה כבר. יחד עם זאת אתה הצגת יפה את השינוי המשמעותי בהשפעת תוחלת החיים, מאז שהונהגה הפנסיה על ידי ביסמארק.

אני מסכים שהעובדה שישראל אינו כלכלן עזרה לו לחבר מאמר בהיר לרוב אלו היכולים לקרוא. אבל כבר היתה לך הזדמנות לקרוא מאמרים כאלו בעבר (למשל http://www.faz.co.il/story_1649).

http://www.faz.co.il/thread?rep=71094
כדאי אולי להבהיר מספר נקודות
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 2:13)
בתשובה ליובל רבינוביץ

שמטבע הדברים, על מנת למנוע מהמאמר לגדול מעבר לכל פרופורציה, נמנעתי מלעסוק בהם.
ראשית, המבנה האקטוארי של תוכניות הפנסיה. כאן הביטוח הלאומי הוא דוגמא מצויינת. בעיקרון אפשר לאמר שהביטוח הלאומי בארה''ב בנוי על בסיס אנטי אקטוארי --- ההפרשות השוטפות משכרו של העובד גבוהות מאוד יחסית לקיצבה לה הוא יהיה זכאי בעת הפרישה (זה נכון במידה רבה גם בישראל. אינני יודע מה המצב בארצות אחרות). אדם שצבר כאן את מלוא הוותק והיה ברמת ההכנסה המכסימלית לצורך הפרשות הביטוח הלאומי, יהיה זכאי לקיצבה של בערך 1,800 דולר לחודש (2,700 אם יש לו בן/בת זוג שתלויים בו). זה המכסימום. מזה מנכים תשלומים עבור ביטוח בריאות (כ 10 אחוזים). עם הכנסה כזאת לא מגיעים כאן רחוק. בכל זאת, למרות שעדיין יש בביטוח הלאומי רזרוות כספיות משמעותיות, פשיטת הרגל היא וודאית , והוויכוח הוא רק על המועד בו זה עתיד לקרות. הסיבה לכך היא פשוטה. בשנות ה 30, כשרוזבלט הנהיג את הביטוח הלאומי בארה''ב, היו בערך 6 או 7 עובדים על כל פורש שהיה זכאי לקיצבה. היום יש בקושי 2 עובדים על כל פורש, והמצב עוד יחמיר בעתיד הקרוב כשהגל של ה Baby Boomers (אנשים שנולדו בשנים מיד לאחר תום מילחמת העולם) יגיע לגיל הזכאות. הגידול בתוחלת החיים הוא רק אחד (ואפילו לא העיקרי) מהגורמים למשבר. לפוליטיקה יש תרומה נכבדת. הכללת ביטוח רפואי (Medicare) בביטוח הלאומי ע''י הנשיא ג'ונסון הוסיפה מחוייבות תקציבית מעל ומעבר (ההפרשות הנוספות משכר העובד רחוקות מלכסות את התוספת בכיסוי). החלטותיהם של הנשיאים קרטר וקלינטון להרחיב את הזכאות לקיצבאות למיליוני מהגרים לא חוקיים שבמיקרה הטוב הפרישו חלק מיזערי בלבד משכרם גם הן לא תרמו לבריאות הפיננסית של הביטוח הלאומי. לאחרונה, ביזמת המימשל הנוכחי, עוד הרחיבו את הכיסוי של Medicare והכלילו בו תשלום עבור תרופות. כל הגורמים שמניתי כאן הם בבחינת זרזים בלבד. המשבר היה מגיע בכל מיקרה, הם רק האיצו אותו.
בתוכניות הפנסיה למיניהן המצב הוא הרבה יותר חמור. נכון לעכשיו, ההכנסות המובטחות לגימלאים נקבעות כאחוז מהכנסתו של העובד בתקופה בה היה פעיל. ללא יוצא מן הכלל, זה הרבה יותר מקיצבאות הביטוח הלאומי, בעוד שההפרשות לקרן רחוקות מלשקף את ההבדל הזה. לא צריך לפרט היכן נמצאות תוכניות הפנסיה התקציבית בתמונה הזאת.
באשר לתוחלת החיים. לא צריך לחזור לימיו של ביסמרק. מספיק לעקוב אחרי השינויים שהיו במחצית השניה של המאה ה 20. ההתפתחויות ברפואה בתקופה שאחרי מילחמת העולם הביאו לעליה בתוחלת החיים שלא ניתן היה לחזות אותה מראש. אין שום סימן שהמגמה הזאת עומדת להשתנות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71097
לישראל בר-ניר
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 4:36)

מה דעתך על תוכנית 401K (כשהמעסיק משלם לעובד גם כן)

האם הוא כדאי?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71098
תוכניות 401K
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 5:14)
בתשובה למהנדס אזרחי

הן למעשה קופות גמל. זאת הצורה המפוצה ביותר היום של ביטוח לגיל הפרישה בארה''ב. שיעורי ההפרשות אינם זהים למקובל בארץ (בעיקר במה שקשור לחלקו של המעביד). מידת הכדאיות משתנה לפי המיומנות של מנהלי הקופות.
עד היום מרבית התוכניות האלו הניבו תשואה יותר טובה ממה שהמשקיע הפרטי הממוצע יכול היה להשיג. אבל היו גם מספר מקרים בהם ניהול כושל (שלא לדבר על מעילות) גרמו לכך שהעובדים נשארו בחוסר כל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71100
תוכניות 401K
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 5:45)
בתשובה לישראל בר-ניר

מה ידוע לך על הקופה GREAT WEST אם בכלל?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71104
לא מוכר לי
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 8:08)
בתשובה למהנדס אזרחי


http://www.faz.co.il/thread?rep=71106
בכל אופן זה מה שהמעסיק
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 8:21)
בתשובה לישראל בר-ניר

שלי נותן לעובדיו
עד 2000 דולר בשנה תרומת המעסיק + הפחתה קבועה ממשכורת העובד שהולכת לאותה קופת גמל עד לגיל 59


http://www.faz.co.il/thread?rep=71113
''2,000 דולר''?
ישראל בר-ניר (יום ראשון, 04/12/2005 שעה 10:28)
בתשובה למהנדס אזרחי

למיטב ידיעתי, ההפרשות תמיד מתבטאות באחוזים מהשכר ולא בסכומים מוחלטים.
אצלי העובד יכול היה להפריש עד 12 אחוזים, והשתתפות המעביד נעה בין 2 ל 3 אחוזים.

מאחר וביצועי הקרן היו מעולים, אין לי מה להתלונן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71161
חברת הנדסה של 150 עובדים
מהנדס אזרחי (יום שני, 05/12/2005 שעה 4:41)
בתשובה לישראל בר-ניר

על כל דולר שהעובד מפריש לקופה המעסיק נותן דולר עד לסכום כולל של 2000 דולר מקסימום.
בנוסף העובד יכול להפריש עד 14,000 $ בכל שנה.

ד''א: זו חברה טובה בעלת ארבעה סניפים ב. CA

http://www.faz.co.il/thread?rep=71163
בשביל חברה בגודל כזה
ישראל בר-ניר (יום שני, 05/12/2005 שעה 5:19)
בתשובה למהנדס אזרחי

אלה תנאים יוצאים מן הכלל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71295
פיתרון לפנסיה-- תוצרת רפובליקת הבננות
מהנדס אזרחי (יום רביעי, 07/12/2005 שעה 7:20)

הצרכנים לא ישלמו את הפנסיה של חברת חשמל...

כי כבר שילמנו אותה... חה חה חה
אתם ממש פתתיים (אלו שחיים ברפובליקה).

לא שזה יזיז לכם אבל הרי פתרון פטנטי חדש מבית היצר של רפובליקת הבננות

החל מינואר, החשמל יופחת ב-‏6.19%. עד כה שילמנו את פנסיית העובדים בעקבות הסדר בין הממשלה לבין חברת החשמל מ-‏1996

בהתאם לאמור בחוק, שילמו הצרכנים תוספת לתעריפי החשמל בגין הפנסיה, החל משנת 1996. בהחלטותיה חייבה הרשות את חברת החשמל לדווח לציבור מדי שנה בחשבונות החשמל על הסכום שנגבה, וגובה החוב שנותר לתשלום. על פי נתונים שבידי הרשות, על בסיס אומדן צריכה, הגבייה לכיסוי מלוא החוב צפויה להסתיים במהלך חודש נובמבר 2005. על כן, החליטה הרשות להפסיק את גביית התוספת החל מינואר 2006 ולהפחית בהתאם את תעריפי החשמל.

הללויה


http://www.faz.co.il/thread?rep=71303
סליחה שאני שואל
עמיש (יום רביעי, 07/12/2005 שעה 8:31)
בתשובה למהנדס אזרחי

אבל מה לא בסדר בעניין זה?
מאיפה צריכה חברת החשמל לשלם פנסיה לעובדיה אם לא מהכנסותיה?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71321
ואני שואל
דוד סיון (יום רביעי, 07/12/2005 שעה 13:21)
בתשובה לעמיש

מי משלם את חלקם של עובדי חברת החשמל?
מדוע נוצר חוב כל כך גדול עד 1996?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71402
חברת החשמל
מהנדס אזרחי (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 7:16)
בתשובה לעמיש

איננה חברה עם תחרות בשוק. ואנחנו נשלם ויהי (כמו בכל רפובליקה)

ועל כן ''האזרח משלם כי האזרח מטומטם''

כמו שידוע לכולנו.

ראה להלן משכורת ממוצעת בחברת החשמל ואם אתה חושב שמגיע להם יותר זו היא דעתך האישית והיחידה ששמעתי ממשהו עד עכשיו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71403
הציבור משלם כי הציבור מטומטם
מהנדס אזרחי (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 7:21)
בתשובה למהנדס אזרחי

השכר הממוצע במשק עלה ב-‏3.5% בספטמבר

בחודש ספטמבר עמד השכר הממוצע על 7,582 שקל, כאשר ברבעון השלישי היה 7,251 שקל. עובדי חברת החשמל ומקורות נהנו מעלייה של 11.6% בשכרם ל-‏18,394 שקל ברבעון השלישי

http://www.faz.co.il/thread?rep=71419
למה מטומטם?
עמיש (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 8:39)
בתשובה למהנדס אזרחי

מאיפה אתה רוצה שהציבור יקנה חשמל?

מנין הנתונים על השכר, האם אלו הן עלויות שכר או שכר ברוטו/נטו לעובד?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71418
תחרות היא לא דבר קדוש
עמיש (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 8:38)
בתשובה למהנדס אזרחי

אבל יש כאן גם בעיה אובייקטיבית, מדינת ישראל לא יכולה לסחור בחשמל עם המדינות השכנות וזה מגביל מאד את היכולת לפתח תחרות בטריטוריה כה קטנה.

השאלה היתה תשלום חוב לפנסיה של עובדים, אני לא מבין על מה הפליאה שחברת החשמל משלמת את החוב הזה מהכנסותיה. וכי מנין היה עליה לדעתך לשלם?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71425
ואני שוב שואל אותך עמיש
דוד סיון (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 10:28)
בתשובה לעמיש

מי משלם את חלקם של עובדי חברת החשמל בצבירת הפנסיה?
מדוע נוצר חוב כל כך גדול עד 1996?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71426
אין לי מושג
עמיש (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 10:35)
בתשובה לדוד סיון

או פנסיה תקציבית או שהם משלמים או כל דבר אחר.
מכל מקום ברור שבצורה כזו או אחרת העלות מתגלגלת על מחיר החשמל, במה זה שונה מדברים אחרים?
האם הפנסיה התקציבית, או עלויות השכר מהם מנכים הקצאה לפנסיה, של עובדי המערכות הציבוריות לא משולמות בסופו של עניין מההכנסות של מערכות אלה ממיסים?

http://www.faz.co.il/thread?rep=71428
בכל מקרה משהו לא סביר
דוד סיון (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 11:48)
בתשובה לעמיש

הצטברות חוב בהיקף כזה רק בגלל פנסיה הוא לא סביר. ראשית, אם זה חוב אמיתי הרי שמישהו לקח הלוואה ושילם עליה ריבית. שנית, אם זה סתם הסכם פנסיה רטרואקטיבי, כפי שנראה לי, זה לא תקין.

http://www.faz.co.il/thread?rep=71429
זה איזה הסכם ישן
עמיש (יום חמישי, 08/12/2005 שעה 11:50)
בתשובה לדוד סיון

עם הממשלה, יתכן והוא לא בסדר אבל לא ראיתי שמישהו יודע להסביר מה זה בכלל


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.