הפוליטיקאים שלנו, מאימת המפץ הגדול, משחררים הצהרות מטומטמות, חסרות כל בסיס, המסתמכות על ההנחה, הנכונה כנראה, כי אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן או את כל האנשים חלק מהזמן.
ובכן לפרסים:
את פרס השליפה מהמותן מקבל כמובן טומי לפיד על הצהרתו כי שם מפלגתו של שרון זהה לשם מפלגתו של בניטו מוסוליני.
את פרס העיוורון מקבל השר ישראל כ''ץ שאמר כי ''הליכוד יזכה בבחירות אפילו אם יעמוד בראשו נשיא תוניסיה'', ושכח שזה נכון רק אם נשיא תוניסיה יהיה אריאל שרון...
את פרס הצביעות צריכים לחלוק לדעתי שניים - השר סילבן שלום והשר שאול מופז, שגילו לפתע את ''הנושא החברתי'' ותוקפים את ''ילד השמנת'' מרחביה. כזכור היה זה מופז שטרפד כל נסיון להקטין את תקציב הבטחון ותמך בכל קיצוץ חברתי שיזם נתניהו ואילו שלום אף הגדיל לעשות ויזם קיצוצים נרחבים אלה בעצמו כשהיה שר האוצר. התלבטתי והחלטתי שאריאל שרון שאמר כי ''המשימה השנייה היא לעשות סדר בבית פנימה ולטפל בנחישות בעוני, בפערי ההשכלה, בפשע ובאלימות'' לא זכאי לפרס, מכיוון שהצהיר שזוהי רק המשימה השנייה שלו, כאשר ברור שאין בכוונתו לקיים אפילו את הראשונה (שלום עם הפלשתינים).
את פרס הגזענות הבוטה ניתן דווקא לקרוב משפחתו של פוליטיקאי - מר גיגי פרס שהצהיר היום כי ''פלנגות של צפון אפריקאים'' השתלטו על מפלגת העבודה. אני חושש כי רבים ממצביעי העבודה, ואולי גם פרס שותפים בסתר ליבם להרהורים מכוערים אלה.
את פרס ההיתממות המתחסדת ניתן לבנימין נתניהו הטוען כי הוא מייצג את ''הליכוד האמיתי'' וכי הוא מאס בדיקטטורה ובשחיתות של שרון, זאת כאשר עד לא מכבר היה שותפו הבכיר של שרון ובן בריתו המסור. כולנו יודעים כי רק תאוות השררה מדברת מגרונו.
וכדי לא להצטייר כנגטיביסט מוחלט, אעניק את פרס הפוליטיקאי ההגון והישר לעוזי לנדאו (שאני סולד מדעותיו סלידה קיצונית). עוזי לנדאו לא נתפס מעולם, לא בשחיתות ולא באבק שחיתות, לא ניצל את מעמדו ל''עשיה לביתו'', הוא אדם צנוע ולא נהנתן, פיו וליבו שווים, אומר את מה שחושב וחושב על מה שהוא אומר, היה מוכן לשלם את המחיר על דעותיו, ויש האומרים אף שמלא את תפקידיו כשר בצורה נאותה.