(לך לך סו) העולם מתפורר או שזה סתם תהו ובהו? | |||||
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 11/11/2005 שעה 1:18) | |||||
|
|||||
http://www.faz.co.il/thread?rep=69776 | |
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mehkarim/rav-2.htm | |
סתם אחד (יום שישי, 11/11/2005 שעה 4:59) | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=69863 | |
עם כל הכבוד לישעיהו, ויש כבוד- | |
רפי אשכנזי (שבת, 12/11/2005 שעה 18:40) | |
המאמר הנאה שכתב ישעיהו, עומד על רגליו רק בתנאי אחד: התנאי, שאני {הקטן} אקרא בו ואתייחס ברצינות לכתוב טמון בכך שלא יקשר {או יקשור} באופן כה ברור וסכמטי למציאות. אתה יכול לטעון באופן אנאלוגי לקשר למציאות אך אינך יכול לקשור ישירות למציאות. בכך אתה קוטם את הדברים מיופים ומנצחיותם בזמן. הרי אם דבריך נכונים ככתבם ולא היה חורבן בכל פעם בשנה בה נקראת הפרשיה, הרי הבערות ניצחה ואת זה כמובן אינך רוצה. שבוע טוב לך. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=69866 | |
עם כל הכבוד לישעיהו, ויש כבוד- | |
נסים ישעיהו (שבת, 12/11/2005 שעה 21:03) בתשובה לרפי אשכנזי | |
בס''ד. דומני כי בגוף הרשימה מדובר בתהליכי חורבן, כלומר תהליכים שסופם חורבן, ולא בחורבן מיידי. התרגלנו לצפות לתוצאה מיידית, עכשוויזם; המציאות אינה עכשוויסטית ודומני שעמדתי על כך לא פעם בעבר. כאמור בגוף הרשימה, בדרך המובילה לחורבן יש צמתים בהם ניתן לפנות לדרך חדשה, דרך של בניין. קריאת הפרשה מדי שנה והתבוננות בה ובמסריה, אמורה להציע לנו אחד מאותם צמתים בדרך לגאולה. הכלל הוא שתחזית של חורבן, ביחוד אם טורחים לפרסם את אותה תחזית, נועדה להניע אותנו לעזוב את הדרך המסוכנת ולפנות לדרך חדשה, דרך של בניין. מעולם לא ניסיתי לטעון שהחורבן הצפוי הנו מיידי; להיפך, טענתי לא פעם שהקב''ה עושה עמנו חסד אין סופי ואנחנו ממשיכים להתקיים למרות השטויות שעושים מנהיגינו, כי נותנים לנו הזדמנות לפנות לדרך חדשה למרות הכל. שבוע טוב ומבורך, נסים. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=69872 | |
לא קול חורבן אני שומע אלא | |
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 13/11/2005 שעה 3:17) | |
לא אוסיף'' לאחר המבול, הקב''ה הבטיח שלא יוסיף עוד לקלל את האדמה: ''וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ, לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי''. (בראשית ח', כא) האמנם ה' גילה שיצר לב האדם הוא רע רק כעת? הרי יצר לב האדם היה רע עוד לפני המבול, ומדוע העניש ה' את הארץ במבול מלכתחילה? כדי לענות על שאלה זו, יש לעיין תחילה בבעיה נוספת: מדוע הותר לאדם לאכול בשר רק אחרי המבול? נוכל לענות על שאלה זו אם נבין מה גרם המבול לאדם. לאחר שבזמן המבול היו נח ומשפחתו בתיבה ביחד עם החיות וחלקו עמם גורל משותף, נח חשב שבשל חטאי האנושות הוא חזר להיות במעמד זהה למעמדן של הבהמות. לכן, כשיצא מהתיבה היה נח מצוי בפחד מתמיד, שהרי הוא במיעוט מזהיר: יש מאות זוגות של בעלי חיים, ורק מספר מועט של בני אדם. בכל רגע עלולים היו אריה או נמר לקפוץ עליהם ולטרוף אותם. כיוון שהאדם חשב שלאחר המבול איבד את עליונותו על בעלי החיים, הקב''ה היה צריך לחדש עליונות זו באמצעות הבטחה: ''וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ''. (בראשית ט', ב) בנוסף, הקב''ה התיר לאדם לאכול בשר, כדי להזכיר לו שהוא שולט בטבע ושהוא מרכז הבריאה. רק לאחר שחזרה לאדם ידיעה זו, הוא הבין שכמרכז הבריאה - מעשיו יכולים לרומם את הטבע אם יעשה טוב, ולהחריב אותו אם יחטא. אולם כיצד יכול האדם לרומם את הטבע כאשר כל הזמן מרחפת מעל האנושות סכנת השמדה? הרי בכל רגע יכולים כל היצורים לטבוע שוב במבול? אולי זוהי הסיבה לדברי הרמב''ן, שאת ההבטחה שלא יהיה עוד מבול אמר ה' אל לבו, ולא אמר זאת לאדם. מצד אחד - על האדם לדעת שמעשיו עלולים להשמיד את העולם, כמו שקרה במבול; מצד שני - ה' מבטיח שלא יהיה עוד מבול, ובכך מאפשר בחירה חופשית והתפתחות של העולם. | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |