|
| שמעון גלבץ (יום חמישי, 30/05/2002 שעה 1:38) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
שמעון שלום, אם הניתוח שלך נכון, לא כל שכן הערותיו השונות של ברמן, אזי הרבה אנשי שמאל ישראלים סובלים מאנטישמיות כללית, מי במינון גבוה יותר ומי במינון נמוך יותר, מי יודע, אולי אף כמה אנשים שכותבים בפא''צ. העדר האפשרות להגדרת מינוח ה'אנטישמיות' הופך מושג זה לסופרמרקט רעיוני נפיץ ומסוכן, אשר אכן בו מתערבבות תחושות אנטי ישראליות או סתם ביקורת כללית; האם רק ליהודים מותר לבקר יהודים ללא שאלה הראשונים יכונו 'אנטישמים'? האם היהודים בלבד יכולים להחליט מי כשר דיו כדי להעביר ביקורת על ישראל ללא כינויו כאנטישמי? האם כלל ניתן לבקר את מעשיה של ישראל בימים אלו באופן מאוזן ושקול, או שמא דבר זה אינו אפשרי ללא הדבקת תווית האנטישמיות? אני נוטה לייחס חשיבות רבה למחשבה נוספת בנקודות אלו, היות ולדעתי הדבקת תווית האנטישמיות באופן סיטונאי לכל אדם שמתרכז בביקורת על מדינת ישראל היא מסוכנת ומיותרת. הרבה יותר חכם ונבון יכול להיות להראות ולהציג לאנשים אינטיליגנטים תחושות שותפות גורל ציוויליזטורית לצד עובדות, נתונים ונימוקים - אשר יסבירו לציבורים במערב עם אילו ערכים חסרי אנושיות על ישראל להתמודד. העולם המערבי אינו מאוהב בפלסטינאים, ומבקש ברובו לאמץ את ישראל למעגל המוסר הכפול לשיטתו. ישראל ויהודי העולם חייבים להיגמל לאלתר מנטייתם האינסטינקטיבית להטפת מוסר וביצוע מורליזציה גורפת; בעולמנו המרושת והמתוקשר נדון נסיון זה לכישלון, היות והמערב מאס לחלוטין בסצינות המוסר המשולש, אשר במסגרתו מטיפים ללא הרף יהודים מקומיים ברחבי העולם מוסר לגויים נבערים לכאורה באשר לצדקתה הבלתי ניתנת לעירעור של ישראל ולא לגופו של עניין, תוך רמזים סמויים לאנטישמיות מצד אלו האחרונים. הדבר המרכזי שעל ישראל לצד יהודי העולם לעשות, הוא לנסות ולהסביר את קודקס הרצחנות ושפיכות הדמים בקרב חלקים נכבדים באוכלוסייה הפלסטינאית, כמו גם את תיאולוגיית-הטרור שבבסיס מחשבתם, אשר לצערי מורכבת משנאה גזענית, פרימיטיבית וברברית לישראל וליהודים מעצם היותם ולאו דווקא מעצם מעשיהם. זהו צו השעה היחידי, היות והסכסוך הישראלי-פלסטינאי לא עתיד להפתר גם בדור הבא, אלא אולי אף עתיד להתפשט לסכסוך כולל בין האיסלם למערב. אלה הנקודות שישראל תצטרך לשיטתי להסביר ולהבהיר בחודשים ובשנים הבאות, אשר שימוש בהן יהיה יעיל פי כמה מאשר הגררות סמנטית להגדרת אויבים אמיתיים ומדומים כ'אנטישמים'. הגדרה זו אינה מדברת יותר על ליבו של הדור הצעיר באירופה. שלך בברכה אלכס | |||
|
|||
או לפחות בזרם ספציפי שבה ( התנועה הירוקה מורכבת ממגוון רב של זרמים שונים מאוד זה מזה ) אני רואה בדאגה רבה את הנטייה של כמה וכמה זרמים בתנועה זאת לתקוף אוטומטית את ישראל כחלק מהאג'נדה שלהם. כמו כן אין זה מוצא חן בעיני שהירוקים הפכו להיות מזוהים עם האנטי גלובליזם. לדעתי יש להפריד לחלוטין בין שימור הסביבה שוא צו עליון עבור כולם ובין האנטי גלובליזם שהוא עוד אידיאולוגיה אחת מני רבות ,שנוהגת כיום לשתף פעולה עם האיסלאם הקיצוני הרצחני עם השמאל הקיצוני המטורף ,ועם הימין הקיצוני הנאצי. . | |||
|
|||
אלכס, אני לא ניתחתי כלום, אלא הפניתי למאמר של ברמן, וכל הערותי נסובו על תוכן מאמרו. למיטב הבנתי עיתונאי זה אינו מסוג האנשים שממהרים לצעוק ''אנטישמיות'', ודבריו שקולים ביותר. כפי שציינתי, יתרונו של המאמר בניתוח דבריהם של אנשים שהוא עצמו אינו סבור שהם אנטישמיים או אנטי-ציוניים מובהקים, ומתוך כך הוא מסיק שיש כאן תופעה חדשה. | |||
|
|||
שמעון שלום, ברמן אולי אינו סבור שאנשים אלו הינם אנטישמים או אנטי-ציוניים, אך משום מה הוא מבקש להצביע על סכנה, המתמקדת בציבורים של אנשים חדשים שאמנם אינם 'כך וכך', אך אולי כן בכל זאת 'כך וכך' בצורה אחרת, על משקל ותקן תופעה חדשה. אתה בוודאי מכיר את המשפט וההיקש הלוגי של לינקולן, אשר גרס כי אינך יכול לשטות בכל האנשים כל הזמן, וכך גם אני מפרש חלק מטקטיקת מגננה יהודית זו. היהודים באירופה אינם יכולים להטיף מוסר לגויים השונים, וברגע שגויים אלו מצביעים על מעשים בלתי מוסריים ו/או בעייתיים מצד ישראל לטעון ולזעוק 'געוואלד', היות והללו לכאורה אנטישמים. זה לא עובד, ולא יעבוד באף מקום. אולי בגרמניה, עדיין, בגלל רגשות האשם של קבוצות האליטה הנוכחיות, אך גם זה יתנדף תוך פחות מחצי דור. הדבר אותו מנסה לבצע ברמן בכתבתו זו ברומזו על התופעה החדשה, הוא למעשה לרמוז בכוון הקריפטו-אנטישמיות (אנטישמיות חבוייה) אצל חוגים רבים באירופה. זה כמובן סובייקטיבי ואינו ניתן כלל למדידה. העובדה שאירופאים מסויימים אינם מרוצים ממדיניות ישראל אינה צריכה להעלות ולהוריד, אך העובדה שקבוצות מוראליסטיות עומדות ומטיפות מוסר לגויים בשם השואה כתשובה וכנסיון להשתיק ביקורת על מעשי ישראל - היא בעייה רצינית מאוד. את המעגל הזה ישראל לא תצליח לרבע. עדיף לה לישראל וליהודי העולם לנסות ולחפש את המשותף בינה לבין תרבות המערב הנוצרי, על מנת לחדד את האינטרסים המשותפים הטמונים במוסר היהודי נוצרי. זה עדיף פי כמה מאשר לקרוא ולכנות קבוצות רחבות באוכלוסייה האירופאית כקריפטו-אנטישמיות. | |||
|
|||
יש בוודאי יהודים שאצלם הצעקה ''אנטישמיות!'' היא טקטיקה, או אם תרצה- טריק. אצל אחרים הצעקה עצמה, גם אם אינה מוצדקת, כנה, ומביעה דאגה-זעם אמיתיים. ומהצד השני- גם הצעקה האנטי- ''אנטישמיות!'', היא לפעמים כנה, בבחינת ''נמאס שהיהודים תמיד מעלים את העניין ההוא'', ולפעמים זו טקטיקת-מגננה של המואשם באנטישמיות, בבחינת ''ההגנה הטובה ביותר היא התקפת נגד.'' לכן הנסיון היהודי לסתום את פי מבקרי ישראל נענה כאן, לדעתי, בנסיון נגדי לסתימת פיהם של המטילים ספק בטוהר כוונותיהם של מבקרי ישראל. יורם קניוק אמר, לפני זמן רב, ובטרם פרצה האינתיפדה הנוכחית: ''הגרמנים לעולם לא יסלחו ליהודים את עניין השואה''. [וקישון היה מן הסתם אומר על כך ''סליחה שהושמדנו'']. | |||
|
|||
אסתי שלום, קצת משעשע שאת מביאה את יורם קניוק, היות וביומיים האחרונים שהיתי במחיצתו וליוויתי את ביקורו כאורח 'בית הספרות' בעיר קלן. יצא לי לשוחח עם קניוק מספר פעמים על הנושאים שאנו כאן דנים בהם, ולעקוב מקרוב אחרי שיחותיו עם גרמנים שונים שבאו לראותו. קניוק האשים-משהו בערבי הקריאה שביצע את השמאל הגרמני באנטישמיות סמוייה, וביקר את עמדתו של גינתר גראס ומרטין וואלזר. גם בהופעה לפני תלמידי בית ספר קישר קניוק בין שואת היהודים באירופה לשנאת היהודים מהזן החדש עליו את מדברת. קניוק הביע דברים פסימיסטיים ביותר לגבי יחסי היהודים והגולה ומדינת ישראל ומדינות ערב, ובראשם הפלסטינאים. תקוותיו של קניוק צנחו אל התהום, ''וכאיש שמאל ישראלי התברר לי ששנים האמנתי בדבר שאינו קיים'', אמר קניוק למשתתפים הגרמנים השונים. אני מסכים עם קניוק במספר נקודות ובמיוחד בנקודה אחת, שקשורה כנראה לאפשרות העימות הבלתי נמנע בין תרבות האיסלם לתרבות המערב, אשר עלולה לחולל מספר צירי עימות עיקריים במאה חדשה זו. בנקודות האחרות אני בהחלט שותף לדיעותיו השונות של קניוק נגד השמאל האירופאי המתחסד, אך אינני משתמש באופן כה רחב ומהיר בכוון ההפנייה למוטיבצייה אנטישמית, למרות כל הבעייתיות עם הטונים האנטי ישראלים הצורמים ממקומות שונים. אינני שולל שתופעה זו מגלמת בתוכה זן מסויים של אנטישמיות, גם אם התופעה עליו פאול ברמן מדווחו של גלבץ ניתן להגדרה כ'דבר חדש', שאולי אינו קשור לאנטישמיות באופן ישיר. הבעייה המרכזית מסתכמת לדעתי בנקודה כי הישראלים והיהודים אינם יכולים לבדם להחליט מי כשר דיו כדי להעביר ביקורת על ישראל ומעשיה, ומי הוא לכאורה 'אנטישמי' במידה וביקורת זו אינה ממלאת ציפיה מסויימת. יכול להיות, וזו נקודה חדשה עליה אני כאמור חושב מזה זמן רב, שיש מקום לחפש מינוח אחר לתופעות היסטריות אנטי ישראליות נגד ישראל, אשר על פי רוב מחוברות בתופעות אנטי אמריקאיות קשות (1). ביקורת על מעשי ישראל הינה לגיטימית במידה והיא מתבצעת גם כלפי מעשי הפלסטינאים, אולם ביקורת חד צדדית וישירה נגד ישראל היא בהחלט ביקורת עויינת ובלתי מקובלת, אך גם אותה לא הייתי מגדיר ומסווג כ'אנטישמית' ולא הייתי מחברה תמידית עם תולדות השואה באירופה. בהחלט לא. הטיעון המרכזי של קניוק היה ש''אנחנו [הישראלים א. מ.] שם בגלל מה שקרה כאן''. גם אם טכנית דבר זה נכון הרי שלא ניתן לגזור גזירה שווה ולמתוח נאראטיב בין תקומתה של מדינת ישראל לשואת יהודי אירופה, היות ועל ידי כך מחבר קניוק ואחרים שאוחזים בדיעה זו בין לידתה של מדינת ישראל לטראומה בלתי נתנת לתפישה, ויש לשיטתי לדחוק הקשרים שכאלו לטובת נורמליות הקיום. אינני מאמין בקיום למען אנדרטת רעיון זה או אחר, או למען הושטת אצבע מאשימה. הסכסוך עם הערבים הוא סכסוך קיומי, ויש לחפש ולחבור לאלו בעולם המערבי שמבינים זאת מאשר לפתוח במסעות חיפוש אנטישמים. יורם קניוק, אגב, עומד כנראה לבוא ולהשתתף בפא''צ לאחר שבחן מעט את המדיום הזה, ואף שוחח בשיחת טלפון קצרה שניהל ביוזמתי עם ד''ר רבינוביץ על כך שהפורום נראה במבט ראשוני די מעניין. למותר לציין כי אנו נשמח מאוד אם קניוק יבחר בעתיד להכנס לדיונים שונים עם משתתפי פורום זה. שלך בברכה אלכס (1) אני רושם בימים אלו מאמר מקיף על תופעת האנטי אמריקניזם כתחליף לאנטישמיות, ומקווה לפרסמה בפא''צ בימים הקרובים. | |||
|
|||
אלכסנדר, אתה צודק לחלוטין בקטע של המוסר המשולש. אתמול באוניברסיטה הזדמן לי לשמוע שיחה שהתקיימה בנושא בין כמה אזרחים מן השורה שהגיעה בערב לחוג הכותבים 'Autorenwerkstatt'. אחד מהכותבים, אדם בגילאי הארבעים או החמישים ביקש שאסלח לו ואבין שלא מדובר במשהו אישי, אבל אמר שישראל יצאה לו מכל החורים בהטפות המוסר, בהתפסות שלה לסמנטיקה סוגסטיבית ובניסיון להדביק לכל מבקר את התואר 'אנטישמי'. הוא התייחס כמובן לדיון המתנהל בימים אלה בין העיתונאי היהודי מישל פרידמן לבין הפוליטקאי הסמי- או פסאודו-אנטישמי מלמן. גם במקרה זה נפלה הקהילה היהודית היישר למלכודת שטמנו לה אנשי ימין, ושימשה ככלי בידי מפלגה שבקשה לגרוף קולות מצביעי ימין ומוסלמים. עלי לציין כי בסופו של דבר הצלחתי להסביר לאותו אדם שלישראל אין דבר וחצי דבר עם פרידמן ושפרידמן עצמו אינו ישראלי. ישראל דווקא צוינה בסופו של דבר לטובה כזו שקיבלה את ווסטרוולה, מנהיג ה- FDP בצורה מכובדת, קורקטית אם גם צוננת (מה שלגיטימי בהחלט, כאשר היא מקבלת אדם העומד בראש מפלגה המבקרת אותה בחריפות). מאוחר יותר כשישבתי עם חבר באחת מהמסבאות שבסביבה הדביק זה לדיון האנטישמי החדש בגרמניה את הכינוי המוחץ 'דיון פיקטיבי' באומרו שבגרמניה בכלל 'אין כבר יהודים.' רוב הגרמנים פגשו בחייהם אולי יהודי או שניים וגם זה בדר''כ ברפרוף. הדיון הזה מתרחש עם סקטור שמהווה 0.1% מהאוכלוסייה ושלמעשה נעלם מהמפה הגרמנית, אולם רוחות הרפאים שלו רודפות אותה שוב ושוב, ללא שתהיה להם צורה מוחשית. כל שימוש נוסף ופזיז במונח אנטישמיות (אני יוצא כרגע לא נגד המאמר, אלא כנגד הטרנד הנפוץ כרגע ואולי מאז ומעולם באירופה ובמידה פחותה גם בארץ) רק מרוקן אותה מתוכן והופך אותה לקלישאה המעוררת התקוממות בפני כל שומע. כל זה בא ללמדנו שגם השואה לא תעמוד לעמנו לנצח אם ימשיכו לבצע בה שימוש פזיז ופסול שכזה. בברכה, עידו הרטוגזון | |||
|
|||
עידו שלום, אם כבר מדברים על נושא זה, הרי שאתמול ביקרתי בביתו של פ. פון-אהן, אשר אולי זכור לאחדים מבאי הפורום מ''פרוטוקול שיחה 37'' המפורסם. השיחה עם פון-אהן היתה מרתקת ומעניינת. פון-אהן עומד לחלוטין לימינה של ישראל, וממשיך לדבוק בדוקטרינת רבינוביץ, וגורס שיש להילחם בכל הנחישות בטרור, אשר לדעתו יגיע לל צל של ספק גם לאירופה, אשר כבר היום בתוכה חיים כ- 14 מליון מוסלמים שונים. יחד עם זאת הביע פון-אהן תדהמה ודחייה מוחלטת כלפי נסיונות המוראליזציה של פרידמן, אשר לכאורה אוסר כליל למתוח ביקורת על ישראל מצד אנשים שאינם יהודים. ''זה חמור ביותר ומחבל באינטרסים המשותפים של גרמניה וישראל'' אמר פון-אהן והסביר שעצם העובדה שפרידמן מנסה להופיע בגרמניה כמגן המיעוטים מאוד מוזרה בעיניו; ''הרי חלקים ממיעוטים אלו הינם מוסלמים פונדמנטליסטים מסוכנים ביותר'', המשיך וטען פון-אהן. אמרתי לפון-אהן שעבור ציבורים שונים בישראל הוא עוד עלול להחשב כאנטישמי...למרות תמיכתו ואהדתו הברורה לעניין הישראלי, ללא כל קשר לההיכרות בינינו. נקודה למחשבה. להלן פרוטוקול שיחה 37 האמור בקישורית. קישורים: פרוטוקול שיחה 37: תגובה 272 | |||
|
|||
בעוד ברמן, במאמרו המצויין מתרכז על הפגנות, כנסים אידאולוגיים, ומאמרי עיתונים, מתמקד סטיבן פולארד, על הזווית האישית. במאמר שהתפרסם ב''אינדיפנדנט'' בתחילת מאי הוא מספר על שיחה שהתנהלה בינו לבין ידידיו הקרובים מזה שנים רבות, בסעודה שאליה הוזמן. קישורים: ''עכשיו אני יודע שתמיד ארגיש לא-שייך באנגליה'': http://www.independent.co.uk/story.jsp?story=290637 | |||
|
|||
התכוונתי להיות נחמדה ולהביא גם תמצות של המאמר, אך התגובה שלעיל ברחה בטרם עת (כרגיל אצלי...) ובכן, סטיבן פולארד מעיד על עצמו, שכמי שהוא דור שלישי ליהודים ילידי בריטניה הוא נטה תמיד לזלזל בהערות הוריו על כך ''שיהודים צריכים תמיד להיות מוכנים לארוז ולהסתלק במהירות''. הוא גם הקל ראש בגילויי האנטישמיות המעטים שבהם נתקל או עליהם שמע. אך לא עוד. באותה סעודה עם טובי ידידיו, בשיחה על חרם כלכלי של גרין-פיס על ''אסו'', אמרה מי שהוא מכנה ''קתרין'' שעל אנשים לדבוק בעקרונותיהם, וזה מה שהיא עושה בהחרימה כל מה שישראלי. סטיבן התחיל לברר למה היא מתכוונת ועד מהרה התברר שהיא מתכוונת לכל מה שיהודי. סטיבן המשיך לברר מה זה בדיוק ''יהודי''- חברה שבעליה יהודיים? חברה שמנוהלת ע''י יהודים? והוא שאל- מה לגבי דיקסונז [רשת חנויות למוצרי אלקטרוניקה]? קתרין: על מה אתה מדבר? איך דיקסונז קשור לכאן? סטיבן הסביר שיו''ר החברה הוא דמות בולטת בקהילה היהודית. קתרין לא ידעה זאת, אך כן, מעתה תחרים גם את דיקסונז. בנקודה זו התערב דייויד, שאמר: אל תיטפל אליה, היא רק אומרת בקול רם את מה שכולנו חושבים. על היהודים ללמוד שככל שהשואה היתה נוראה אינכם יכולים להשתמש בזה כתירוץ לנצח, ובוודאי לא כדי להצדיק את מה שאתם עושים לפלשתינאים. סטיבן: למה אתה אומר ''יהודים''? אתה בוודאי מתכוון ''ישראלים''. קתרין: ישראלים, יהודים, כולכם אותו הדבר. תראה, אתה מגן עליהם כרגע! למה? כי אתה יהודי! פולארד אומר, שעתה הוא מבין שהאחרים תמיד יראו בו קודם כל יהודי, ורק אח''כ בריטי. בפעם הראשונה ב- 37 שנותיו הוא מבין את הדור של הוריו. אין לו כל רצון לחיות בישראל, אבל עתה, לעובדה שהיא שם, כמפלט, יש לפתע חשיבות רבה בעיניו. ולקינוח: אשתו של וים דויזנהויז, שהוא נשיא הבנק האירופי המרכזי: ''היהודים העשירים הם שאשמים במצבם הנורא של הפלשתינאים''. יום טוב לכולכם. | |||
|
|||
מי יצר, במשך שנים, את הקשר ''יהודי=ישראלי''? מי הקפיד לטעון שיש זהות בין ישראלים ובין יהודים ברחבי העולם? יהודי העולם אוכלים עכשיו את הדייסה שישראל בישלה להם במשך עשרות שנים, ושהם היו שותפים - לעתים קרובות מרצון - לבישולה. מי שאומר ש''כל היהודים מזדהים עם ישראל'', או ש''לכל היהודים שותפות גורל עם ישראל'', לא יכול לבוא בדמעות תנין כאשר המחאה - המוצדקת! - על פשעי ישראל גולשת מהאשמת ישראל להאשמת היהודים. האשם הוא מי שיצר את הקשר הזה, מי שאיפשר במשך שנים להאשים, למשל, את יהודי ארה''ב בנאמנות כפולה; מי שהפעיל את פולארד, ובכך ערער את מעמדה של הקהילה היהודית בארה''ב; מי תבע מדב זקהיים, פקיד משרד הבטחון האמריקני ממוצא יהודי, להתנהג על פי ''האינטרסים הישראליים'', והאשים אותו באנטי ציונות כשאמר שהוא קודם כל אמריקני ורק אחר כך יהודי; מי שהקים רשת טרור וריגול במצרים המורכבת מיהודים מקומיים (שלאחר הוצאתם להורג המוצדקת לחלוטין זכו לכינוי ''קדושי קהיר''). ואני לא אתפלא אם מדובר באותם גורמים הגורסים שאנטישמיות היא בעצם דבר חיובי (ראו תגובת שר הפנים על עליית לה פן), מפני שהיא מביאה יהודים לישראל. (יוסי גורביץ, כותב ממחשב זר) קישורים: מאמר בנושא: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |||
|
|||
פספסת את העיקר- אם תקרא את הקישור שהבאתי ל''אינדיפנדנט'' תראה עד כמה כותב המאמר הינו כל דבר חוץ מיהודי ''פעיל'', באופן דתי או ציוני. לכן בדיוק הוא הזדעזע כשחבריו הטובים פנו אליו לפתע כ''אתם, היהודים'' ו''יהודים, ישראלים, כולכם אותו הדבר''. סטיבן פולארד כאדם ספציפי לא ניג'ז לאף אחד על ישראל ויהדות. למה התנפלו /עליו/? ובקשר להערה של גב' דויזנברג על ''היהודים העשירים'', והערתו של יורגן מלמן ש''פרידמן והדומים לו הם המעוררים את השנאה נגדם''- הערות כאלה בדיוק הופיעו באירופה במאה ה- 19, זמן רב לפני קום מדינת ישראל, או לידת התנועה הציונית. וזה מחזיר אותי לדו שיח בינינו לפני כמה ימים: הטענה על ''בני דת משה'' שחיו בשובה ונחת בקרב העמים השונים עד שבאו הציונים השקרנים ושכנעו אותם שהם עם, טענה זו עומדת על כרעי תרנגולת. הרעיון של ''בני דת משה'' הופיע רק במאה ה- 18, כשהיהודים זכו לאמנסיפציה רשמית (נפוליאון וכו'), והיתה תקווה שזה יפתור את בעיית קיומם בקהילות נפרדות. ואני אפילו מבינה מאוד את אותו יהודי גרמני, או צרפתי, שרצה להגדיר עצמו כ''בן דת משה'', בקוותו שהגדרה שכזו (כלפי אחרים, וגם כלפי עצמו) תאפשר לו להשתלב סופסוף בחברה הכללית. אלא מה- זה לא עבד. פשוט לא עבד. האנטישמיות נמשכה, רק הטיעונים השתנו. וזו היתה העת שבה נולדו הטענות על ''היהודים שאשמים בעצמם בשנאה כלפיהם''. בשורה התחתונה- ''בני דת משה'' היתה הגדרה מלאכותית. וכשהתברר שגם נסיון ההשתלבות הזה נכשל, אז ורק אז הופיעה הציונות. עצם הצלחתה מראה שטיעוניה היו נכונים- מפני שהגדרות מלאכותיות לא יכולות להצליח לאורך זמן. | |||
|
|||
אני מניח שמוסלמים מרגישים לא הרבה יותר טוב, ובצדק. כשאתה צריך להתחיל להתפתל ולהסביר שאתה לא בדיוק, אבל גם לא לגמרי שונה, מהפסיכים שבן שיחך ראה על המסך אתמול בערב, מצבך רע. כן, ישראל הכתימה את היהודים כולם. כפי שמדיניות האפרטהייד הכתימה את הדרום-אפריקנים כולם, כפי שמדיניות צרפת באלג'יר הכתימה כל צרפתי, כפי שמדיניות ארה''ב בויאטנאם הכתימה כל אמריקני. וזה לא משנה, בינתיים לפחות, אם אתה מתנגד לאריאל שרון, אם חתמת על העצומה לסרוב לשירות באלג'יר, ואם שרפת את תעודת הגיוס שלך. אתה חלק מקהילה, מסומן איתה. לא צודק? נכון. אבל גם צודק: אתה בחרת להיות חלק מהקהילה שחרגה מהכללים. העניין כאן הוא, שרוב יהודי העולם לא ביקשו מישראל לסבך אותם בצרה כזו. כל מי שמדבר עכשיו על ''תחיית האנטישמיות'' שוכח שעד תחילת המלחמה, עד שהתחלנו לכתוש את ערי הגדה (ולא, לא שכחתי את פשעי הפלסטינים - מבחינתי, אחרי הלינץ' ברמאללה, שיחפשו אותי. אבל הם עדיין נתפסים, בצדק, כצד שנדפק מכל העסק, כצד המנושל) דיברו על האנטישמיות כפן הגווע של שנאת הזרים. והנה, טיול קטן של שרון ועלייתו לראשות הממשלה, וכמה תמונות של מוחמד א-דורה (שלעולם לא נידע מי הרג אותו), וישראל חזרה להיות המפלצת שהיתה במלחמת לבנון. שנות התשעים, למי שעוד זוכר אותן, היו עשור נהדר לחברה הישראלית. רוב העולם קנה את השטיק שאנחנו הולכים לסיים את הסכסוך עם הפלסטינאים, ופתאום צצו לנו קונסוליות במקומות שאף פעם לא חלמנו עליהם. וכל זה התנפץ את כיפת הסלע. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |