פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
למתנות יש מחיר יקר
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 25/10/2005 שעה 16:24)


למתנות יש מחיר יקר

ד''ר דוד סיון



אחרי סין, ארה''ב עושה זאת שוב. הממשל הטיל וטו על כוונת ישראל להשביח מטוסי קרב של ונצואלה.
לא סתם ארצות הברית שופכת על ישראל כסף, זה לא בגלל העיניים היפות שלנו או בגלל הדמוקרטיה, זה רק בגלל האינטרסים שלה. כל הכסף שמגיע מארצות הברית הוא פיצוי על עיסקאות שבוטלו בגלל האמרקאים. חיבוק הדב מארה''ב חונק. כשאוכלים יותר מדי דבש, בסוף מקיאים.
חגי, אשדוד, 20.10.2005
עמוס ירון
עמוס ירון – המחיר
למרות הנסיון לשמור על מעמדם של העוסקים במלאכה, ישראל ''נאלצה'' לוותר על שרותיו של מנכ''ל משרד הביטחון, אלוף (מיל.) עמוס ירון. שוב בוחרת ממשלת ישראל לשלם את ''מחיר המתנות'' – עבור עשרות שנים של סיוע כלכלי וביטחוני. התחושה היא שבשנים הקרובות המחיר ימשיך לעלות.



אחד השלבים בהתבגרות של כל אדם הוא ההכרה במהות האחריות לחייו. פרוש הדבר כולל גם את האחריות לפרנסתו ופרנסת משפחתו. לכל מבוגר ברור שעליו להסתמך על יכולתו וכישוריו בתהליך ההתפרנסות. ברור לו שהשימוש במקורות חיצוניים (אוברדרפט, הלוואות ועוד) הוא מוגבל למדי – אי-אפשר לבנות את פרנסת המשפחה על מקורות חיצוניים בלבד. הרי יום התשלום תמיד מגיע בסופו של דבר. כאשר מתבגרים הילדים שלנו אנחנו שואפים שיקלטו ויישמו את העיקרון הזה כאשר יתבגרו.

כזאת היא גם הגישה הנכונה כאשר אנחנו שוקלים להקים עסק. תמיד מצב העסק יותר בריא אם הצמיחה שלו מבוססת על מקורות יצירתיים, פנימיים. על פי הגישה הזאת שימוש במקורות מימון חיצוניים יעשה במידה מוגבלת ורק למטרות צמיחה בת-קיימא. עסק ממונף מידי, שחלקם של המקורות החיצוניים גדול מידי, צריך לדאוג גם לאינטרסים של הנושים שלעיתים, במיוחד בעת משבר מנוגדים לאינטרסים של העסק ושל היזם המקורי. לעיתים הניגודים הללו פוגעים בערכו של העסק עצמו.

על פי ההיגיון הזה גם ברור שמצבה של מדינה שתלויה במענקים ומתנות שמקורן במדינות אחרות, הוא פחות יציב. פחות יציב, כי לפעמים היא תאלץ לנקוט מדיניות על פי האינטרס של מעניק המתנות.

זכתה מדינת ישראל שכמעט מראשית קיומה היא מקבלת סיוע (ביטחוני ואזרחי) שנתי מארה''ב. בראשית הדרך הסיוע הזה היה קריטי מאד ומשקלו ביחס לגודלו של המשק הישראלי היה גבוה. אז, בתחילת הדרך, הסיוע הזה היה חיוני לקיומנו ולכן שאלת המחיר לא שיחקה תפקיד משמעותי. עם הזמן חיוניותו וחשיבותו של הסיוע הזה וגם משקלו היחסי הצטמצמו והלכו. אבל אנחנו, כמו המכור לסם, לא ידענו ועדין לא יודעים להיגמל מהצורך להשתמש בסיוע הכספי הזה. בתחילת ''הסכסוך'' הנוכחי חוסר הרצון (חוסר היכולת) להיגמל קיבל ביטוי מובהק בדבריו של חבר הכנסת דני יתום:
היעד האסטרטגי שלנו הוא להמשיך ולשמור על מערכת יחסים אסטרטגית בינינו. עלינו לעשות הכל בתיאום מלא איתם. ... אין מנוס מלהגיע למסקנה שאם בסופו של דבר נגיע למצב של ראש בראש, עמדה מול עמדה, לא נוכל בשום פנים ואופן לקלקל או לפגוע במערכת היחסים שלנו עם ארה''ב. זה אחד הנכסים החשובים ביותר שלנו, גם אם זה פוגע ביצוא הביטחוני הישראלי.
תמורת הביטחון של המשך הסיוע אנחנו מוכנים לשלם במגבלות להתפתחות התעשייה הביטחונית שלנו. תמורת הסיוע אנחנו במודע פוגעים ביכולת ליזום מהלכים של פיתוח עסקי בתעשייה הביטחונית שממילא מתקשה לצמוח ולהרוויח.

מצד שני גם המדיניות של ארה''ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ליוזמה, כאילו מפתיעה. המדינאים שלה, מתנים סיוע פוליטי וכלכלי בתנאים שכוללים חופש היוזמה, תחרות חופשית, זכות הקניין ומשטר דמוקרטי. כך, פחות או יותר, הם נהגו לפני שאושרו הערבויות שהיו חשובות להתנהלות המשק בעומק המשבר הכלכלי האחרון. אבל כאשר הם דואגים לרווחיות של התעשייה הביטחונית ואינטרסים אחרים שלהם, כאילו נשכחים העקרונות הללו (עוד עסקה הוקפאה בלחץ ארה''ב). אבל זה לא ממש מפתיע. הרי בסופו של דבר ''המדינאים'', הפוליטיקאים, פועלים קודם כל ולפני הכל למען האינטרסים של מדינתם – זהו תפקידם. רק אחר כך בא מקומם של אינטרסים של מדינות אחרות.

בשיקול נכון, של טווח ארוך, הסיוע הביטחוני לא ממש נחוץ – יש לנו מספיק מקורות עצמיים לממן את הצרכים הביטחוניים שלנו. זה יותר בולט כאשר ''המחיר'' הפוליטי והעסקי של הסיוע האמריקאי לא מפסיק לעלות. כל אשר עלינו לעשות זה להדק את החגורה ולהסתכן מעט, בטווח הקצר, כדי להשקיע את יכולתנו בכישורים היצירתיים הידועים שלנו. אם נשקיע באלו, במקום בכישורים הפוליטיים, נוכל להצליח להשתחרר מעניבת החנק או חיבוק הדב.


סוף דבר

פרישתו של מנכ''ל משרד הביטחון האלוף (במיל.) עמוס ירון הוא המחיר הגלוי לפרשת המזל''טים. אבל המחיר כולל גם את הקשיים שנוספו להתנהלות היחסים עם ''האחות הגדולה'', ומגבלות על היזמות וההתפתחות של התעשייה הביטחונית בארץ. פרשת ונצואלה היא ודאי רק רמז לבאות.

לטובת העניין על ישראל להדק את החגורה ולקיים את הצהרתו של נתניהו מייד לאחר שנבחר לראשות הממשלה בשנת 1996. אז, בפני הקונגרס האמריקאי, הוא זכה לתשואות רמות כאשר אמר שצריך לבטל את הסיוע שישראל מקבלת מארה''ב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


נניח לרגע כי ישראל אינה מקבלת
עמיש (יום שלישי, 25/10/2005 שעה 16:44) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כסף או סיוע לגיוס כסף אלא רק תמיכה פוליטית.
האם אז לא היינו צריכים להיעתר לפניית או דרישת ארה''ב?
_new_ הוספת תגובה



גם אם לא היינו מקבלים תמיכה כלל
דוד סיון (יום שלישי, 25/10/2005 שעה 17:40)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שיקול רגיל של מדיניות יהיה תמיד מה רצוי או לא על ידי מדינה כזאת או אחרת. זה נכון אם יש תמיכה בלתי מסוייגת לאורך זמן או רק במקרים ספורדיים. אבל הכסף מוסיף עומס על השיקולים הללו שנוטה להרחיק אותך ממטרתך - האינטרס של המדינה שלך.
_new_ הוספת תגובה



איני בטוח שהבנתי את עמדתך דוד
יאיר ש (יום שלישי, 25/10/2005 שעה 23:03)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האם לדעתך עלינו לותר על כספי הסיוע הבטחוני? האם גם על מרכיבי סיוע שאינם בטחוניים?
_new_ הוספת תגובה



באופן עקרוני כן
דוד סיון (יום רביעי, 26/10/2005 שעה 7:49)
בתשובה ליאיר ש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הגיע הזמן (כבר בשנת 1996) שלא נקבץ נדבות:

א. בגלל שיש לנו מספיק כסף לרכוש את מה שצריך. שיעור המענקים הללו מהתמ''ג הוא קטן.
ב. כדי להיות יותר עצמאיים, כולל בנושא של מכירת מערכות נשק.

יתכן שזה יצטרך להיות תהליך הדרגתי ויתכן שיהיו מקטעים שנצטרך להמשיך לרכוש דברים מן האמריקאים (כי רק להם יש). אבל בעיקרון המשק שלנו יכול וצריך לשאת במעמסה של מימון הצרכים שלנו.

עלינו לותר על כל המענקים ממקורות זרים ולממן את חיינו ממקורות פנימיים. יש לזה יוצא מן הכלל: את המגביות שעושים אירגונים יהודיים לא כדאי לנו לדחות בגלל נימוקים ציוניים.
_new_ הוספת תגובה



אני נוטה להסכים איתך
סתם אחד (יום רביעי, 26/10/2005 שעה 11:20)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במסגרת עבודתי נתקלתי לא פעם בעיוותים קשים הנגרמים עקב כספי הסיוע
_new_ הוספת תגובה



באופן עקרוני כן
פרקש (יום שישי, 28/10/2005 שעה 1:39)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אף כי קל לומר וקשה לבצע.

ישראל נמצאת עמוק בתוך ה-‏3 מיליארד דולר סיוע (מתוכם 2.2 מיליארד דולר סיוע צבאי) ויהיה קשה לוותר עליהם במכה אחת. צריך תהליך רב-שנתי ומבוקר כדי לצאת מהסיוע שכבר נידבק אלינו באופן שלעיתים מקשה ופוגע במשק (ישנן כל כך הרבה התניות להוצאת הכסף שזה מביא מצד אחד כאב ראש למחליטים ומצד שני פוגע בתעשיה המקומית). התהליך הזה חייב להיות מתואם עם האמריקאים כי מדובר בהסכם דו צדדי. נראה לי שהמלווה האזרחי אין בוא כל בעיה, אבל במלווה הצבאי אנחנו בבעיה רצינית בשל פריטי אמל''ח חיוניים שאין להם תחליף במקום אחר (מטוסים למשל).

יהיו הלאה הרבה דברים שנצטרך לרכוש מהאמריקאים, כמו המטוסים האלה שעלותם גבוהה להחריד והיא תמיד עולה וצומחת (בגלל הטכנולוגיה וההי-טק המתקדמים שבהם). צריך להבין שללא סיוע אמריקאי, ח''א אולי לא יוכל לרכוש את כל המטוסים שצריך לאחר שהדור הישן יסיים את שירותו. כאן צריכים לראות בראייה כוללת איזה צבא אנחנו רוצים בעוד 10 שנים (וזו עבודה מתמשכת כמעט סיזיפית, כי היא לוקחת בחשבון את פוטנציאל האיומים העתידיים, היכולות הכלכליות והטכנולוגיות של ישראל, התחזיות המדיניות והכלכליות של המדינה ומול זה החלטה איזה צבא נדרש לנו – גודל, אמצעים, תורת הפעלה: בשוטף ובמתארי מלחמה שונים.

בתוך כל ה'תן וקח' הכלכלי צריך לזכור שישראל גם תורמת קצת לארה''ב. היא מקור מידע, טכנולוגיות והדרכה לתעשיות הצבאיות ולצבא האמריקאי. ישראל מוכרת לארה''ב פריטים רבים ומייצרת יחד איתה פריטים אחרים שפותחו בישראל, כמו: הטיל 'יריחו', ''חץ'' לדגמיהם, מזל''טים ומל''טים, טילי אויר – אויר מערכות אוויוניקה, מערכות נשק מיוחדות ועוד. לישראל הקטנה יש מה לתת בתמורה לסיוע האמריקאי, דברים שאנחנו מצניעים אותם בעיקר בשל סיווגם, אבל ידועים לכל מי שאמור לדעת אותם בשני הצדדים וגם בחלק ממדינות אירופה.

לשת''פ הכלכלי-ביטחוני ולסיוע הדולרי האמריקאי יש משמעויות חיוביות ושליליות מבחינת ישראל וצריך למדוד אותן ולהסיק מהן. לא כל העניינים הם כלכליים. למשל לאמריקה זה נוח לסייע לישראל ולמצרים (וכמובן לעוד מדינות) בכ-‏3 מיליארד דולר כ''א, כי זה מחזק את כוח השליטה שלה על השתיים, באזור רגיש, מסוכסך ובעל ערך כלכלי כמזרח התיכון. לא בטוח שארה''ב תשמח אם ישראל יום אחת תודיע שהיא מוותרת כאחת על הסיוע. זה יפגע בארה''ב (פגיעה מדינית של שותף זוטר שזורק את הבכיר, משמעות קשה לתעשיות האמריקאיות שמקבלות את כל ה-‏3 מיליארד דולר תמורת הסחורה או השרות לישראל) יותר משיעליב אותה. לעיתים אני חושב שיותר משישראל רוצה לקנות פגז כזה או מטוס כזה האמריקאים מתים למכור (בכספם) לנו.
_new_ הוספת תגובה



באופן עקרוני אכן כן
יאיר ש (יום שישי, 28/10/2005 שעה 7:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם לדעתי הגיע הזמן שנתנתק בהדרגה מבלון החמצן-חנקן הזה.
מעבר לעיוותים שסיוע זה גורם, כדאי גם להקטין את התלות שלנו בגורם זר שהאינטרסים שלו שונים וזרים. ברור שתלות תשאר, אך כדאי להקטינה ככל שניתן. ממילא מדובר בסיוע על תנאי, אשר כפי שציינת גובה מחיר יקר ( גם מעבר לנקודות שפרטת), סיוע אשר עלול להפסק בפתאומיות עקב שיקולים או אילוצים של ארה''ב (למשל עקב הגירעון העצום שלה), מבלי שנהיה ערוכים לכך.
_new_ הוספת תגובה



סוף, סוף, יאיר
דוד סיון (יום שישי, 28/10/2005 שעה 7:53)
בתשובה ליאיר ש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באופן עקרוני יש לנו נקודת הסכמה........
_new_ הוספת תגובה



צרכן סמים
מהנדס אזרחי (יום רביעי, 26/10/2005 שעה 22:00) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יחסי ארה''ב ורפובליקת הבננות כיחסי סרסור וקורבנו

ואם תמנע מצרכן הסמים (קוראים לזה כספי סיוע) את המנה השנתית שהולכת וגדלה עם הזמן, מן הסתם, הצרכן עלול להיות ז''ל.
_new_ הוספת תגובה



גושים
ע.צופיה (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 8:10) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מזה דורות שהעולם מתחלק לגושי השפעה בין מעצמות.
ההשתייכות לגוש נותנת הגנה אך מחייבת נאמנות.
ישראל שייכת לגוש האמריקאי ונהנית מהגנתו,אך חייבת נאמנות כולל ''אויביך הם אוייבי''למרות שאין יריבות ישירה בין ישראל לונצואלה או סין.
המחיר שאנו ''משלמים'' לעומת ה''מתנות'' שאנו מקבלים הוא מזערי וזו תהיה איוולת להסתכסך עם ידידתנו הגדולה בגלל כסף קטן.
בגלל תלותנו בארה''ב ,תעשיינתו צריכה להיות משלימה לתעשיה האמריקאית ולא מתחרה.\
הרי אין לצפות מהאמריקאים ''שיירו לעצמם ברגל''.
להערכתי,לא ירחק היום שגם חברת ''טבע'' תשלם מחיר בגין ''גודלה'' ומשקלה בשוק התרופות העולמי.
יפה הגדיר גייטס כי ישראל היא פיסה מעמק הסיליקון.
_new_ הוספת תגובה



תשלם רק מה שנחוץ
דוד סיון (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 9:54)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה כנראה צודק שהקטנים צריכים בסופו של דבר להקשיב לגדולים כי תלות פוליטית-מדינית. אבל עדיף לא ליצור תלות מעבר לכך בגלל ''מתנות''.

זה לא בדיוק מה שגייטס אמר. הוא לא דיבר על סתם פיסה כמו שמשתמע מדבריך.
_new_ הוספת תגובה



תשלם רק מה שנחוץ
ע.צופיה (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 15:00)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא תמיד טוב להיות עצמאי,השייכות לגוש משרה בטחון, היו מספר מדינות שניסו ''לשחק'' אותם ניטראליים-יעני.
טיטו,נאצר,צאושסקו,דה-גול.ובטח יש עוד דוגמאות
בסך הכל המנהיגים האלה הביאו הרבה יוקרה חיצונית אך אסונות כלכליים ומדיניים בסוף.
האימרה של גייטס הותאמה לתגובה.
_new_ הוספת תגובה



אז תשתייך לגוש
דוד סיון (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 16:59)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מעמדך בגוש יהיה יותר טוב בלי ''מתנות'' (סיוע כספי) מיותרות מראש הגוש (ארה''ב). קבלת מתנות יוצרת מחוייבות נוספת מיותרת. בתמצית 2 מיליארד דולר בשנה זה פסיק קטן שאנחנו יכולים וצריכים לממן לבד..
_new_ הוספת תגובה



אז תשתייך לגוש
ע.צופיה (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 19:20)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כוונתי כי ל''מתנות'' כפי שאתה מכנה,אין כל משמעות מעשית בנושא התלות מרצון ומאונס.
יהיה ''לא חכם'' מצד ממשלת ישראל לוותר על ה''מתנות'' האלו אך ורק לצרכי הגאוה הלאומית. הרי בפתיל קודם התווכחנו האם לצמצם את תקציב הבטחון ,ויתור על המתנות בטח לא יעודד צמצום כנ''ל.
_new_ הוספת תגובה



לא מדובר על גאווה לאומית
דוד סיון (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 20:02)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מדובר על נטילת מתנות שלא לצורך. זה גם מסבך את יחסי התלות וגם לא נחוץ. הדוגמה הכי טובה תהיה שאדם בעל נכסים ויכולת לרכוש כל דבר שהוא צריך ילך כל יות לאכול בבתי תמחוי. התנהלות כזאת פוגעת קודם כל בו עצמו וגם בתדמית שלו במיוחד אם הוא מתעקש להמשיך לנהוג כך.....
_new_ הוספת תגובה



שיהיה
ע.צופיה (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 20:24)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



עידכון-תיקון
דוד סיון (יום שישי, 28/10/2005 שעה 15:40)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הציטוט היותר מלא מדברי גייטס הוא: ''אם לוקחים את רמת הצפיפות של הסטארט-אפים בישראל וההצלחות המקומיות, ישראל היא כמו פיסה של עמק הסיליקון'' (גלובס, 26- 27, לאוקטובר, עמ' 1). עם כל החיוב שיש באמירה הזאת המשמעות היא באמת רק פיסה.....
_new_ הוספת תגובה



עידכון-תיקון
פרקש (שבת, 29/10/2005 שעה 19:06)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ביל גייטס התכוון לומר שהיא פיסה (גדולה ומצליחה - פרשנות שלי) של עמק הסיליקון. הוא לא אמר ''רק'' מילה מגבילה ומקטינה, אלה ''כמו'' כדי להמחיש עובדה ופליאה. יעני אחלה של פיסה.

ביל גייטס אמר: ''ישראל היא מצבור אדיר של יזמות טכנולוגית ברמה הגבוהה ביותר. אנו נמשיך לפעול בשוק הסטארט-אפים התוסס של ישראל ולהציע סיוע לחברות מקומיות שמפתחות טכנולוגיות חדשניות.'' מעריב http://www.nrg.co.il/online/16/ART/999/499.html

ובגירסה האנגלית של מעריב ישנם דברים חותכים נוספים (26 אוק' 2005): ''Israel is a major player in the hi-tech world,''
והוסיף ''Hi-tech people are very aware that Israel,'' compared to its small size, has some amazing technological achievements. There is a greater concentration of talented hi-tech manpower here in comparison to other countries - almost to the extent of Silicon Valley... The level of technological integration in the country is evident. The use of fast speed internet, lap tops and cell phones is advanced here and puts Israel at cutting edge of world technology.''

בפועל ישראל היא שניה לעמק הסיליקון ואין מדינה אחרת, כולל בארה''ב, העוברת אותה במגוון מדדים של המצאות, תפוקה, מספר אנשי היי טק ביחס לגודל האוכלוסיה.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
פרקש (שבת, 29/10/2005 שעה 13:23)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה נוגע בעוד עניין שנותן הסבר למערכת הקשרים בין ארה''ב לבין ישראל שנובע מכך שארה''ב היא מעצמת-על (המונח גושי ההשפעה של המאה ה-‏20 / בריה''מ מול ארה''ב התפרק בשנות ה-‏90 וברור שקמים כיום גושי השפעה חדשים עם התעצמות סין והודו. בינתיים אנחנו בזמן בו ארה''ב היא הגורם המרכזי והבולט כשרוסיה איבדה מעט ממעמדה).

יש לישראל עניין לשמור על מערכת יחסים תקינה עם ארה''ב לעומת ארה''ב שמעוניינת לנגוס עוד ועוד מעצמאותן של החוסות תחת המטריה שלה. ארה''ב היא הדב שלא שבע לעולם, ובודאי שכשמצבה הכלכלי מופרע, היא תילחם בכל טלפיה כדי להציל כל סיכוי לרווחים.

לעניין ונצואלה – מטוסי ה-F-16 של ונצואלה שנימכרו לה ב-‏1982 הם מטוסים מהגירסה הראשונה. ישראל בזמנו שידרגה את האוויוניקה של המטוסים האלה והחליפה כמעט את כולה באויוניקה פרי הפיתוחים של התעשיות בישראל ושידרגו ושיפרו בכך את המטוסים, בזמנו, בהסכמת ארה''ב. כיום המטוסים האלה צריכים תיקון תקופתי ושיפצור האויוניקה, שהיא ה'שכל' של המטוס. חה''א הונצואליאני אינו מהווה איום על ארה''ב על אף המתח הפוליטי שבינהן. אני חושש שארה''ב עושה את הצעד הזה כדי להחליש את התעשיה הצבאית (ובעיקר התעשיה האוירית) הישראלית ולמנוע מהן רווחים של 100 מיליון דולר, מחיר העיסקה. זאת כאמור במסגרת מלחמתם הבלתי פורמלית של התעשיות הצבאיות האמריקאיות וממשלת ארה''ב נגד מתחרים בשוק הנשק העולמי, שישראל היא אחת מהגדולות שבהן.

גם אם מחר תהיה אפשרות לתעשיה האוירית למכור קפצונים למאלי או לניג'ר יהיו כאלה באמריקה שיבדקו אם העניין עומד לפי האינטרסים של ארה''ב שראשיתם האינטרסים הכלכליים של היצוא הבטחוני שלה ואחריתם בדיקת משמעותם של נסיונות ישראל להרחיב את הבסיס הכלכלי של התע''ש שלה ואולי אף המשמעות המדינית הנובעת מהרחבת קשריה הצבאיים של ישראל, שבד''כ תומכים גם בהתרחבות עצמאותה של ישראל. לארה''ב קל לתקוף את קשרי ישראל – חוץ, דרך עניין הסיוע הצבאי ולא דרך הסיוע ההומניטרי / חקלאי / השכלתי שהיא מעניקה למדינות אפריקאיות למשל.

כמקל המכַה על ידה של ישראל, ארה''ב נקטה בצעד חריף נגדה כאשר השעתה במאי 2005 את השתתפותה בפרוייקט פיתוח מטוס הקרב-תקיפה העתידי F-35 , על אף שהמהלך פוגע בקידום הפרוייקט שלה עצמה כולו. לאחרונה היא חזרה בה מההשעייה, גם בגלל שעניין סין תוקן ולדעתי גם בגלל שישראל נוטלת חלק מכריע בתכנון ובפיתוח מרכיבים טכנולוגיים ואויוניים במטוס החדש ע''ב המצאות טכנולוגיות, אלקטרוניות ומחשביות ישראליות והנסיון המבצעי העשיר שיש לישראל.

מנגד, ארה''ב מגזימה ולעיתים היא מפספסת. מכירת נשק הוא אמצעי להגברת הההשפעה על הרוכש ולקירוב היחסים בנושאים אחרים – מדיניים וכלכליים. ואם ארה''ב עדיין חושבת שסין היא איום אסטרטגי שלה בעתיד, מה יותר נכון מאשר למכור לה נשק שלך, בתחילה דרך המתווכת ישראל ואח''כ ישירות, ובכך לשלוט על מרכיבי הנשק של האוייב מס' 1 שלך. זהו נצחון גדול עוד לפני שנורתה אפילו היריה הראשונה. שהרי ידוע הוא, שבכל מקרה הדגם שנמכר לצד שלישי אינו הדגם המתקדם ביותר ואינו מגיע ליכולות של הנשק שנמצא אצלך. בכך אתה שולט על רמת הנשק של ה''אוייב'' לכאורה, על התחזוקה שלו ועל הידע לשבש אותו או לעקוף אותו. מכירת נשק היא אמצעי גם לקירוב יחסים מתוך אינטרס משותף שיצמח ממהלך זה, לצד הסלקת והנמכת מוטיב התלות (ממש כמו בקשרים בין ארה''ב לבין ישראל, אלא רק שבקשרים עם סין המשקל היחסי של השותף יהיה גדול מאוד בהרבה הרבה! מאשר משקלה של ישראל).

מעניין שארה''ב לא נכנסת לנישה הזאתי ואפילו כדי להעצים את משקלה בזירה הבין לאומית (והיא צריכה את זה בכל מקרה גם שכיום היא לבד בצמרת. הכל זמני). משהו רקוב בממלכת בוש.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
ע.צופיה (שבת, 29/10/2005 שעה 15:57)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א.סין כיום היא האיום הגדול על ההגמוניה האמריקאית-מערבית,בעיקר בשליטה הכלכלית שללא ספק שבעקבותיה תבוא גם השפעה מדינית.
ב.איני חושב שארה''ב מחפשת לנגוס בעצמאות בנות בריתה,להיפך,יש לה ענין ביציבות שלטונית ובמשטר דמוקרטי וזה לעיתים הסיבה להתערבויותיה בעניני פנים.
ג.ונצואלה העמידה את עצמה כיריבה,מתגרה אפילו,כלפי השפעת ארה''ב בדרום-מרכז אמריקה ובמקרה כזה כל סיוע לונצואלה גורם נזק לארה''ב,האם אנו רוצים לגרום לה נזק?
ד.אני חושב שאנו כהרגלנן פרנואידים. התעשיה הצבאית הישראלית ידועה ב''גנבותיה ''בתחום זה ויצירת העתקים כמעט זהים לחלוטין ומכירתם בשוק העולמי במחיר זול.אני חושב שהאמריקאים פשוט שומרים על זכויותיהם ועל תחרות הוגנת.
ה.סין היא אבות כל המעתיקים והזייפנים בכל תחום.
כל מכירת גורמת להופעת תחליף זול תוך זמן קצר.אני מניח שכך זה גם בתחום הצבאי.
ו.לא הייתי מזלזל בבוש ובמשטרו. מי שזלזל בו ''חטף''כהוגן.
שרון-שלום ומופז מבינים זאת ולשם כך מספיק sms מרייס.
איך אומרים החברה: רייס לא צריכה לתת ''רייס''.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
פרקש (שבת, 29/10/2005 שעה 19:36)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. סין היא איום כלכלי אבל לא איום צבאי על ארה''ב. ארה''ב עדיין רואה את סין כאיום צבאי משום מה למרות התפרקות סין הישנה והסגורה ולמרות תהליך התמזגותה בחיי העולם כאחת המדינות. כיום סין מתפתחת רק לכיוון הדמוקרטיה ויהיה קשה לחונטה מסויימת להחזירה למה שהיתה לפני 15 שנה.

להיות איום כלכלי זה לא פשע אלא זו תחרות לגיטימית. אם כן אז למה ארה''ב דוחקת אותה מבחינה מדינית-צבאית? מה ההגיון בזה? אם ארה''ב תשתלב יותר בכלכלה הסינית, כולל בסיוע בטחוני, היא תרוויח יותר כלכלית ומה שיותר חשוב יהיו לה אמצעי השפעה על המדיניות הסינית. תהליך כזה לצד דמוקרטיזציה בסין תהפוך את סין לכבש ה-‏17 והיא לא תהווה גורם ''מחרחר'' מלחמה (נניח בנושא טאייוואן).

ב. ''יציבות שלטונית'' אינה ההיפך של ''לנגוס בעצמאות בני בריתה''. להיפך, נגיסת עצמאות מתאפשרת רק במצב של יציבות שלטונית.

ג. ונצואלה היא יריבה אידיאולוגית לארה''ב. בועה שבודאי הונצואלייאנים יפוצצו אותה בבחירות הבאות. היא מנסה להשפעי על מדינות סמוכות לה להתרחק מארה''ב אך ללא הצלחה. אבל היא גם לא מאיימת במלחמה כנגד מישהו. לכן צריכים להפריד בין הפעילות המדינית האנטי אמריקאית לבין הסיוע הבטחוני לה.

יחד עם זאת כבר הבעתי את דעתי באשכול אחר שלישראל אין ברירה בעניין זה אלא לקבל את החלטת ארה''ב בעניין, ולא חשוב שהיא מוטעית, כי מה זה 100 מיליון דולר מול הסיוע האמריקאי האסטרטגי הכולל?

ד. אנחנו לא פראנואידים. יש לנו הרבה על מה להתמרמר מול ארה''ב. אבל זה מחיר נוסף של היחסים המיוחדים באמת שיש לנו. אני שולל את אמירתך כאילו ''התעשיה הצבאית הישראלית ידועה ב''גנבותיה ''בתחום זה ויצירת העתקים כמעט זהים לחלוטין ומכירתם בשוק העולמי במחיר זול'' - זו השמצת חינם כי האמת בדיוק הפוכה. התע''ש הישראלי לא גונב מאף אחד. לימוד אמל''ח אוייב או אחר היא חובה מקצועית כדי לשפר את האמל''ח שלך re-engineering אל מולו וגם כדי להפיק מידע מקצועי אחר. זה נהוג בכל שטח של מחקר מדעי אחר.

לא מפתיע כלל שהאמריקאים לומדים ומקבלים בחצי חינם טכנולךוגיות ישראליות חדשניות. ישראל היתה זו שפרצה את הדרך בעולם לתחום המזל''טים במקום שהאמריקאים עוד גיחכו, ועד היום ישראל מוכרת מגוון של מזל''טים לצבא האמריקאי ומשתתפת בפיתוח מזל''טים עם תעשיות אמריקאיות. ישראל גם מפתחת את האויוניקה של המטוסים שנרכשים בארה''ב ולא אחת האמריקאים מישרים קו עם הציוד הישראלי. על אף שאמריקה כל כך חכמה בעניין הטילאות, ישראל היא זו שפרצה דרך בקיצור זמן ומסלול שיגור טיל מוכוון את מטרתו (''החץ'') תרומה יקרה מאוד לאמריקאים בכסף ובזמן מחקר, פיתוח וייצור.

ועוד הרבה דברים מסוג זה.

ה. אם סין היא האבא של המעתיקנים לא חשוב כלל בהיבטים שאליהם התייחסתי. היא תעתיק כל דבר שתוכל גם אם זה מטוס אמריקאי או עיפרון ניגרי. כלום לא יעצור אותה. לכן כדאי לעשות את זה לא כדאי לסינים, ע''י זה שאתה נותן להם משהו ומתחזק את זה להם כמקובל בכל הסכם רכישה. דווקא מה שארה''ב עשתה במקרה הסיני-ישראלי ועצרה את שפצור האמל''ח הסיני בישראל מחייב עכשיו את הסינים למצוא דרכים אחרות לתחזוקה. וזה מה שיחוף אותם על כורחם למהלך שאתה מתאר.

ו. לא הבעתי זילזול בממשל בוש רק אמרתי שהוא ממשיך את מדיניות ההתחפרות במדינות אחרות ממניעים של טובת אמריקה קודם, וזה נכון לכל שלטון אמריקאי שהיה ויהיה. והלוואי וישראל היתה נוהגת כך. כי הרי אני חסיד של פרשנות הפוליטיקה הכלל עולמית דרך המשקפיים של האינטרסים, מה שלא שולל דווקא את מעמד הערכים והמוסר. אלא מעמיד אותם מתחת לאינטרסים בסופו של דבר. וישנן מדינות שמשחקות משחק לא כשר בין הדברים. וזו לא ישראל, אם היית שואל אותי.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
ע.צופיה (שבת, 29/10/2005 שעה 21:31)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א.סין כבר אינה איום כלכלי,סין היא מעצמה כלכלית ובעקבות הכלכלה באה ההשפעה המדינית ובעקבותיה יצירת מדינות-נגררות -בעלות ברית.
להערכתי לא ירחק היום וכל מרכז-מזרח אסיה (כולל הודו ויפן)יהיו תחת השפעה סינית חזקה,כאשר כנגדם אירופה-צפון אמריקה והלוחמה תהיה על השפעה בדרום אמריקה ואפריקה.
הגוש האיסלמי יהי מין נקודת איזון בין שניהם.
ב. בנושא ''העתקות''הזכירך את ''גניבת תוכניות במירז,''וישנם מקרים דומים נוספים.
ג.איני בקיא בנושא המזל''טים ,אך לדעתי אין העברת טכנולוגיה בחצי חינם,אם היא ניתנת כך(כטענתך)הרי זה בגלל שהצד השני שותף ב-‏50%.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
פרקש (שבת, 29/10/2005 שעה 22:14)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. התיאור שלך נכון ולכן היא איום כלכלי על ארה''ב. כבר כיום חברות אמריקאיות מתפרקות ועוברות לסין (כמו אמלנו שעוברות לשם או לירדן). לכן היא איום כלכלי על אלה שנפגעות מהתהליך הזה.

לא בטוח שכאשר אתה כולל את אירופה וארה''ב יחדיו אתה משקף מציאות גיאופוליטית נכונה היום - כרגע השתיים בתחרות ובויכוחים על מדיניות יצוא יבוא בינהן, אנרגיה ודלק ועוד.

הגוש האסלאמי לא יהיה נקודת איזון כי הוא יפוצל בין כולם לפי התפלגות גיאוגרפית, אתנית ואינטרסים. איני רואה איך אינדונזיה למשל תתחמק מרישתה של סין בעוד מרוקו תעזור את ארה''ב. המאחד בין אינדונזיה לסין ובין מרוקו לארה''ב גדול הרבה יותר מאשר בין אינדונזיה למרוקו.

ב. אתה התייחסת בניסוח כללי המאשים את ישראל בגניבת ידע של אחרים כיהודי הקיביצר שאינו יודע להסתדר בעצמו. ואמרתי לך שאתה טועה בגדול, כי אולי אינך מודע לעושר המידע והעשיה שישנם בגופי המחקר, הפיתוח והיצור בישראל.

דבר נוסף שאמרתי, שריגול הוא כוח (ידע הוא כוח), וכולם מרגלים אחר כולם. השגת ידע טוב ורלוונטי של אחר הוא רווח כלכלי ישיר (בשעות עבודה, הוצאות מחקר) וקיצור זמן מהבשלת רעיון לביצוע.

לגבי ''גניבת תוכניות המיראז') להזכירך שהמיראז' הזה תוכנן ע''י דאסו-צרפת בעבור ישראל, כסף ישראלי שהועבר כבר בחלקו שתמך בתכנון ובייצור, וידע ישראלי של הפקת לקחים ממלחמת ששת הימים, שהועברו כדי להתאים את המטוס למשימות שנדרשו. ה''גניבה'' לא היתה של סתם מטוס אלא מטוס עם ידע והשקעה של ישראל בפיתוחו. ישראל ''גנבה'' רכוש שצרפת גנבה לה.

ג. חצי חינם זה מונח שלנו להעברת מידע טכנולוגי חדיש ורגיש לאמריקאים חינם והם התמורה מחזירים לנו את המוצר המוגמר במסגרת תקציב הסיוע הצבאי שהם נותנים לנו.
_new_ הוספת תגובה



גלובליזציה ולא גושים (ג' נגד ג')
ע.צופיה (יום ראשון, 30/10/2005 שעה 5:30)
בתשובה לפרקש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העיר רק כי לא הגדרתי נכון את המונח ''גוש מוסלמי''-כוונתי היתה גוש מוסלמי מזרחתיכוני-צפון אפריקאי ולא אינדונזיה ופקיסטן ואפגניסטן למשל.
_new_ הוספת תגובה



הכותב טועה ומטעה
רמי נוי (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 18:31) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסיבה שישראל נענית לבקשות האמריקניות אינה הסיוע הבטחוני, אלא תלותה המוחלטת של ישראל לקיומה בארצות הברית - בתמיכתה המדינית, הבטחונית, ובמלחמתה של ארצות הברית באיומים על ישראל כגון עירק ואיראן.

אם תנתק ישראל את כל הקשרים הללו ובתמורה תוכל לייצא יצוא בטחוני לונצואלה או לסין, יצא שכרה בהפסדה.

האמן לי - גם ללא סיוע בטחוני, קיומו של צה''ל תלוי לחלוטיןבאספקה האמריקנית של תחמושת וחלקי חילוף.

הכותב תועה וטועה
_new_ הוספת תגובה



צ''ל: מתהה ומטה
ע.צופיה (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 19:23)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



אתה פשוט לא יורד לסוף דעתי
דוד סיון (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 19:56)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא כתדמי או דיברתי על ניתוק קשרים מכלום. כל אשר אמרתי שהתשלום צריך לבוא מהכיס שלנו. זה לא צריך לשנות את היחסים המדיניים כלל.

2 מיליארד דולר זה סכום שהוא חלק קטן מתקציב המדינה ולכן המדינה יכולה וצריכה לממן אותו ממקורותיה.
_new_ הוספת תגובה



''לישראל אין מדיניות חוץ''. ולארה''ב יש?
סתם אחד (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 23:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הסיוע הדולרי לישראל הוא בעיקרו נושא של מדיניות פנים של ארה''ב. הקונגרס לא יכול להזרים את הכסף ישירות לתעשיות הבטחוניות האמריקאיות, אז הוא עובר דרך ישראל. זה בדיוק כמו שממשלת ישראל לא יכולה להעביר כסף ישירות לתעשיות הבטחוניות הישראליות, אז היא מתחייבת לקנות מים ביוקר מטורקיה, וטורקיה מצידה מחזירה את הכסף לכיסה של התעשיה הבטחונית הישראלית.
_new_ הוספת תגובה



הפעם אמרת
מהנדס אזרחי (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 21:48)
בתשובה לרמי נוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''תלותה המוחלטת של ישראל לקיומה בארצות הברית''

אמת
_new_ הוספת תגובה



תן לי תן
מהנדס אזרחי (יום חמישי, 27/10/2005 שעה 21:54)
בתשובה למהנדס אזרחי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ונוסיף

''מדינת היהודים'' על נדבות חיה

יוצא מכך שאתם כלכם אוכלי חינם...ללא בושה וכבוד עצמי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי