גבולות ההסכמה הלאומית

מדינת ישראל עדיין מתבססת על תקנות לשעת חירום. היכולת להתקין תקנות אלו מתבססת על פקודה שיצאה בשנת 1945, בזמן המנדט הבריטי, כדי לתת בידה של ממשלת המנדט כלי למלחמה במחתרות העבריות. לאחר קום המדינה הוענקה לממשלת ישראל יכולת דומה באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, ועם חקיקתו של חוק יסוד הממשלה נקבעה בו הסמכות להתקין תקנות לשעת חירום. ההכרזה של מועצת העם על מצב חירום במדינת ישראל ניתנה זמן קצר לאחר הקמת המדינה. בית המחוקקים העדיף להשאיר את התקנות על כנן מאשר להתמודד עם הבעיות החוקתיות שחקיקה מקורית בסוגיות הביטחון הרלוונטיות תעורר.

מדינת ישראל צעדה כברת דרך ארוכה בעת האחרונה, ככל שהדברים נוגעים למצב החוקתי בה. השארתה של חקיקה מנדטורית שכזו, הגם שיתכן שחלקים ממנה דרושים עדיין לביטחונה של מדינת ישראל, יוצרת דיסהרמוניה חוקתית. אין כל פסול בחקיקתן של הוראות מיוחדות בנושאים רגישים ובעייתיים. בסוף שנות ה-‏90 קבע בג''ץ כי זה איננו מצב תקין ויש לשנותו, מאז ניתנו למדינה מספר דחיות לטיפול בבעיה אולם מצב החירום עדיין לא בוטל. על אף החלטת בג''ץ מצב החירום מתחדש באופן ביורוקרטי ואוטומטי כאחד. כל עוד מדינת ישראל לא תתייחס אל עצמה כמדינה עצמאית וריבונית, ותרבות ה''סמוך'' וה''יהיה בסדר'' תמשיך למשול בכיפה אין שום סיבה להפסיק את ההסדר שקיבלנו בירושה מממשלת המנדט הבריטי. כל עוד נחזיק במצב החירום כסיבה ותירוץ להמשיך להחליט לא להחליט, מלחמת העצמאות לא תיפסק.

ההחלטה לבצע את תוכנית ההינתקות מחבל עזה היא החלטה אמיצה בעלת אופק הנובעת מראיית השיקול המדיני לטווח ארוך. מהלך היסטורי זה נעשה מתוך עמדה של עוצמה. רק מדינה בטוחה בעוצמתה ובצדקתה כאחד מסוגלת לבצע מעשה אצילי שכזה. ההסכמה שלנו בינינו לבין עצמנו על עקרונות היסוד וגבולות ההסכמה הלאומית היא קיר הברזל כנגד כל התנגדות חיצונית למדינת ישראל. זהו מקור העוצמה האדיר שעומד בבסיס הגחלת היהודית. מקור עוצמה זה יביא להפיכתם של גורמים קיצוניים ללא רלוונטיים בעליל – אלו ששואפים להיאחז באלי סיני שבחבל קטיף מחד כאלו ששואפים לשיבת הפליטים הפלסטינים לרמלה מאידך.

על מדינת ישראל להתכנס לבניין העם והאומה באותה נחישות שבה פעלה במשך עשרות שנים לבניין ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה. בראש סדר העדיפויות עומד נושא החינוך. בבואנו לסקור את נושא החינוך במדינת ישראל עלינו לשאול את עצמנו מה תכליתו של החינוך שברצוננו להעניק לילדינו. עלינו לשאול את עצמנו מהו התוצר הרצוי ממערכת החינוך במדינת ישראל, בבחינת מה הם יעדי המערכת בכללה לאחר ניתוח כוללני ומקיף. מה ברצוננו להשיג בשלבי הלימוד השונים. רק לאחר שנגדיר יעדים אלו, נכון יהיה לבחון את איכותה של מערכת החינוך. ייתכן שהמערכת התרגלה ליעדים מאוד מוגבלים שלא יעלו בקנה אחד עם הגדרת היעדים המחודשת. במקרה שכזה יהיה עלינו לבצע שידוד מערכות וארגון מחדש של מנגנוני פעולה יעילים עם מדדי ביצוע וסמכויות אכיפה שהם נגזרת של היעדים שהגדרנו מבעוד מועד. מערכת החינוך תימדד במידה שהיא תאפשר לתלמידים בה לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית הנוגעת לכלל ההיבטים ההתפתחותיים, כולל התפתחות רגשית, חברתית, רוחנית, חשיבה יוצרת, ספורט וחשיבה מופשטת.

עם פרסום טבלת הישגי מערכות החינוך של המדינות המפותחות מצאנו את פינלנד במקום השני, ולא כהרגלה במקום הראשון. משלחות מכל העולם מגיעות לפינלנד בכדי למצוא את הסוד העומד מאחורי ההצלחה המתמשכת הזו. אם נבחן את פילוסופיית החינוך של פינלנד נמצא כי העדיפות המרכזית היא לא לערכים אקדמיים, אלא לבריאות הגוף והנפש. מרכיבים כיצירתיות, אמנות, כישורים אתים, כישורים חברתיים ופיתוח יכולות תקשור וחשיבה הם מהמובילים בסדרי העדיפויות. לטענת מורים בבתי ספר בפינלנד הסיבות מאחורי ההישגים בלימודים הם פיתוח האישיות והקפדה על בריאות הגוף והנפש. הסוד הוא בלימוד נושאים שלא רק רלוונטיים לקריירה, אלא גם לאיכות חיים ולכבוד עצמי, כמו מלאכת יד, בישול, ספורט ואמנות. זהו המבחן העליון לדעתי.

הדבר המסוכן ביותר הוא פיתוחם של תלמידים בעלי אינרציה מחשבתית. מובן שלימודי חשבון זה חשוב, אך העדר לימודי רוח ומחשבה הופכים את מערכת החינוך למפעל גדול שעיקרו נמדד בהישגיות ובמדדים כמותיים של ציונים וסטטיסטיקה כוזבת. אף תעודת הבגרות – לכשעצמה אין לה כל ערך, ערכה ניתן לה רק כי היא מהווה כלי הכרחי ללימודים גבוהים. אבל ללימודי הרוח והמחשבה לא ניתן כל משקל. והתפוקה של מערכת החינוך היא תלמידים בעלי חשיבה שטחית וחד-ממדית, באופן גס זו התפוקה. כשם שמעמיסים שקי סוכר על משאית במפעל כך במערכת החינוך יוצאים התלמידים בדרכם אל שורות צה''ל. על כל שק יש מספר. אך על מרכיבי אישיות, תודעה, רוח ומחשבה איש לא מדבר. בסה''כ מדובר על שק סוכר.

עם תחילת תהליכי התנתקות משטחים ביהודה שומרון וחבל עזה עלינו להתחיל בתהליכי התחברות עמוקים וכפולים. מחד בין הציבור היהודי שאיננו מוגדר כדתי לשורשי יהדותו. ומנגד על ציבור המוגדר כמתנחלים להתחיל בתהליכי התחברות לבניין העם והחברה בישראל בנושאי חברה, דת, רווחה וחינוך. אינני מתכוון בדבריי להטיף לחזרה בתשובה מחד, או לטעון מנגד שלציבור המוגדר כמתנחלים לא היה ממש איכפת מהנעשה במדינת ישראל.

מהפן האחד הדברים מכוונים בראש ובראשונה לכינונה של תודעה יהודית שהיא למעשה מהווה את אחת ההסכמות ואחד הבסיסים שהם יסודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שלב התודעה היהודית הוא שלב גבוה מאוד, ולפניו יש להתחיל בלימודי יסוד. הבורות זהו הבניין הראשון שעלינו להתרכז בו.

דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזיז את נפש הדור המחדש. הצעיר הישראלי התנתק והתנכר לנקודת המוצא של האידיאולוגיה הציונית ולמושא חזונה : העם היהודי.

אני מצטט את ברל כצנלסון משום שאני מוצא את דבריו תקפים למצב בו נמצאת החברה הישראלית. במשך שנים רבות הדחיקה האידיאולוגיה הציונית את נושא היהדות. נוצרה הימנעות מעיסוק ממשי בנושא מתוך טענה שמדובר לכאורה בכפייה דתית על ציבור שאיננו דתי. עצם ההימנעות מהנושא זורעת בלב התלמידים בורות משוועת, ובהעדרו של ידע – ניזונים התלמידים מסטריאוטיפים, ומפתחים גישה שלילית לא רק כלפי היהודים הדתיים, אלא גם כלפי היהדות.

סקר מכון ''מאגר מוחות'' בקרב תלמידי התיכון בתל אביב קובע כי בחינת הבגרות בתנ''ך נחשבת למיותרת ביותר בקרב בני הנוער. לימוד התנ''ך במנותק מלימודי נושאים נוספים וחשובים ביהדות יוצר תמונה מעוותת של התלמיד על היהדות כדת ועל הרלוונטיות של דת זו לחייו. חשוב להטמיע לימודי רוח ומחשבה בבתי הספר הממלכתיים בצורה שתמנע בורות מחד ולא תצטייר ככפייה מאידך. יש לכלול במסגרות השונות לימודי יסוד, תהליכים ביהדות ובעם ישראל, אישים משפיעים ומרכזיים בעם היהודי, וכן הפרק המשמעותי ביותר הוא פרק האמונות והדעות. ברמה זו יבטאו התלמידים את דעותיהם, וינתחו סימולציות שונות לליבון הסוגיות השונות העולות על הפרק מתוקף המחלוקות והשוני בין הזרמים. סוגיות שונות בין דת ומדינה, סוגיות של זהות יהודית, סוגיות שונות וחשובות יועלו לדיון ברמה זו ויסייעו לתלמידים לגבש את תפיסת עולמם מהמכלול שקיבלו, ובכך לממש את חופש הבחירה שלהם כרצונם.

מהפן השני על ציבור המוגדר כמתנחלים להתחיל בתהליכי התחברות לבניין העם והחברה בישראל. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 הכריע צה''ל את צבאות מצרים, ירדן וסוריה. ב-‏19 ליוני 1967, שבועיים אחרי הניצחון, החליטה ממשלת ישראל, במתכונת של אחדות לאומית כמו היום, להודיע לנשיא ג`ונסון על נכונותה של ישראל להחזיר את השטחים שנכבשו כנגד הסדרי שלום. שבועיים אח''כ ביקשה הממשלה את המסמך בחזרה. מה שאירע הוא, שבתוך ימים אחדים נשטפה הארץ באופוריה :
''חזרנו אל ארץ אבותינו, אל קברי האבות. אנחנו מעצמה. מי יעמוד בדרכנו''. המגזר הדתי העצים התלהבות: הניצחון היה נס משמים, אלה פעמי משיח, בקרוב הוא יבוא ויקום בית המקדש, ארץ ישראל כולה שלנו בהבטחה אלוהית. אין לפלשתינים כל זכות על הארץ. מנהיגי ישראל בעת ההיא נסחפו ברובם בהתלהמות הכללית. רק מעטים ובראשם בן גוריון הזקן, הזהירו והציעו להחזיר הכל כנגד הסדרי שלום ובטחון, ולנצל את הניצחון להישג האפשרי: לגיטימציה של מדינת ישראל בגבולות 1967.

אינני טוען שעלינו לחזור לגבולות 1967. שמירה על גושי ההתיישבות היא כורח המציאות. יש לבצע חילופי שטחים שיאפשרו לפלסטינים להשלים עם רצונה של מדינת ישראל להחזיק בגושי ההתיישבות בריבונותה. על הצד המתקרא מתנחלים לבצע פשרה אידיאולוגית. עליהם לוותר על האחיזה הגשמית בחלקים גדולים ביהודה, שומרון וחבל עזה בכדי לשמר ולהעצים את האחיזה הרוחנית בעם ישראל.
על כל צד לבצע פשרה אידיאולוגית – אך לדעתי זהו הכרח המציאות. לטווח ארוך אם כל צד לא יבצע את הפשרה הזו הוא ימיט אסון על עם ישראל. צד הציבור המתקרא מתנחלים ימיט אסון על מדינת ישראל כי ההיצמדות לעם הפלסטיני תביא לכך שדמוגרפית מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תאבד ממשמעותה. מאידך הציבור הלא דתי ימיט אסון על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית משום שתתפתח גישה מעוותת כלפי היהדות וכלפי הציבור הדתי במדינת ישראל. גישה שעם חלוף הזמן תיצוק את היסודות לכינונה של מדינת כל אזרחיה במקרה שתתקיים זיקה של הלא דתיים למדינת ישראל, אך במקרים רבים נמצא כי זיקה זו תהפוך לדבר פחות יציב ופחות וודאי. ממחקר שביצע קצין בכיר, במסגרת לימודיו כסטודנט באוניברסיטת ''דרבי'' עולה כי מרבית הגברים שאינם מתגייסים לצה''ל, עושים זאת על רקע נפשי. בקרב חובשי כיפות סרוגות ובני הקיבוצים אחוז הפונים לקב''ן נמוך במיוחד. לדברי עורך המחקר, 30% מהגברים ו-‏40% מהנשים אינם מתגייסים כלל לצה''ל.

על הציבור המתקרא מתנחלים ועל הציבור הלא דתי להתכנס למשימות הלאומיות של בניין העם והחברה. הפשרה האידיאולוגית של כל צד היא כורח המציאות. פתיחת המאמר ביכולת שירשה מדינת ישראל משלטון המנדט הבריטי להתקין תקנות לשעת חירום, והעובדה שמדינת ישראל מחדשת מדי כמה עשרות חודשים את הצהרתה על מצב החירום במדינת ישראל היא סמל לקשיים הפנימיים עמם מתמודדת החברה הישראלית. ההחלטה ההיסטורית על הינתקות מחבל עזה היא צעד חשוב לקראת הפיכתה של מדינת ישראל ממדינה זמנית שמתבססת על תקנות לשעת חירום למדינה עם הסדרי קבע וחוקה שתתן מענה מקיף לאוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. על-פי הכרזת העצמאות האספה המכוננת אמורה הייתה להכין חוקה עד 1 באוקטובר 1948.

העיכוב בחקיקת החוקה נגרם בעיקר בגלל בעיות שעלו בנושא זכויות האדם והחקיקה הדתית. ב-‏13 ביוני 1950 - כ''ח בסיוון התש''י, החליטה הכנסת לקבל את ההצעה הידועה כהצעת- הררי (על שמו של של זה שהציע אותה - חבר הכנסת יזהר הררי מהמפלגה הפרוגרסיבית), ולפיה:

הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים- פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק-יסוד בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה.

על צדדים שונים לבצע פשרה אידיאולוגית שתאפשר כינונה של חברה בריאה השואפת לחיים. אינני מדבר על הידמות למדינות אחרות בנוסח ''ככל הגויים''. עלינו להגיע להסכמה על העקרונות המנחים את מדינת ישראל ואת שופטי ביהמ''ש העליון בבואם לפסוק בסוגיות שונות. החוקה תשקף את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אך יותר מכך תאפשר בנייתה של חברה יציבה בעלת הסדרי קבע גשמיים ורוחניים כאחד. הסתירה בין הפן היהודי של מדינת ישראל לפן הדמוקרטי של מדינת ישראל אכן יוצרת מצבים לא ברורים דיים. המשקל של מי חזק יותר, משקל המדינה היהודית או משקל המדינה הדמוקרטית?

החוקה תצטרך לעצב עקרונות שיספקו מענה הולם לסוגיות העולות מדי תקופה בדבר יחסי דת ומדינה. בנוסף החוקה תעסוק בסוגיית הצדק החברתי והמינימום ההכרחי לאזרח על מנת לחיות בכבוד. באיזה אופן על המדינה להתערב על מנת לאפשר קיום בכבוד של כלל אזרחי המדינה מחד ומימוש עקרונות שוק חופשי מאידך. אחד הנימוקים בשעתו כנגד חיבור חוקה הוא העובדה שרק מיעוט מהעם היהודי נמצא בישראל, ואין למדינה זכות לקבל חוקה שתחייב את המיליונים שטרם עלו. לדעתי לאחר מעל יובל שנים מדינת ישראל יכולה ליטול לעצמה את הזכות לעצב את חייה באופן קבוע ומוגדר. ניתן להשוות את מדינת ישראל לנווד שנע ונד בעולם, אוסף כל מיני חפצים ופריטים, וזורק כל מיני חפצים ופריטים. אותו נווד הגיע לנקודה שבה עליו להחליט – כדברי כצנלסון: ''יש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה, ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזיז את נפש הדור המחדש''. אם יחליט הנווד להמשיך ולא להחליט בנוסח המשך ההיאחזות בתקנות לשעת חירום ובפשרת הררי ימיט על עצמו אסון.

החברה בישראל בצומת דרכים קריטי. על הצדדים השונים בחברה בישראל למצוא את ההסכמה והפשרה לחיות יחד. אם לא נשכיל להבין שאנו תלויים זה בזה יש סיכוי לא מבוטל שמבחינות רבות נהיה תלויים זה לצד זה. כעם הבאנו על עצמנו את חורבן בית שני. הלקח טרם נלמד. אילו היינו נאחזים במקור העוצמה האדיר שעומד בבסיס הגחלת היהודית ייתכן שהחורבן במתכונתו ההיסטורית היה נמנע. מכיוון שלא נאחזנו אז במקור עוצמה זה אפשרנו לגורמים קיצוניים להפוך ליותר מדי רלוונטיים, רלוונטיים עד כדי כך שנטלו על עצמם מנהיגות שלא היו ראויים לה. מנהיגות מסוכנת וקנאית. אסור לנו לחזור על טעויות אלו בזמן הזה.

---