קטרינה הגדולה והאימתנית

העיתון DISARMAMENT TIMES פירסם בגיליונו האחרון נתונים מהדו''ח של מכון המחקר השוודי SIPRI לשנת 2004 לפיו הסתכמו ההוצאות הצבאיות של כל מדינות העולם בלמעלה מטריליון דולר, ובמדויק טריליון ועוד 35 מיליארד דולר. כל אחד יכול להפעיל את דימיונו איזה עולם פורח ונדיב לכל ברואי עולם אפשר היה ליצור מהסכום הדימיוני הזה במקום להוציאו על מלחמות.
מהסך הבלתי נתפש הזה, מככבת ארה''ב במקום הראשון, קרוב לחצי טריליון דולר, כמעט מחצית מהוצאות כל שאר העולם. גן עדן ליצרני הנשק, כפי שמעיר הדו''ח.
למען סבר את האוזן מוסיף המכון השבדי כי רק התוספות התקציביות לפנטגון בשנים 2002 עד 2004 שהסתכמו ב-‏238 מיליארד דולר, גדולות מההוצאות הצבאיות של ארצות דרום אמריקה, אפריקה ואסיה ביחד.

לנתונים האלה יש קשר למה שמתרחש בארה''ב בעקבות סופת ההוריקן ''קטרינה''. האיחור והאיטיות בהגשת הסיוע הפדרלי לעיר הפגועה ניו-אורלינס. מרבית האוכלוסיה של העיר שחורה, 27 אחוזים ממנה חיים מתחת לקו העוני. עשרות אלפים חסרי אמצעים לא היו יכולים לעזוב בזמן וניתקעו בשיטפון הנורא, והעזרה וההצלה לא הגיעו. ראש העיר דרש מהנשיא ''להזיז את התחת'', כי בנוסף לאלפים שלפי הערכה כבר מתו, והגופות צפות במים, מתים כל יום בני אדם נוספים, זקנים, חולים, תינוקות, שאין להם מים, תרופות ומזון. הוא זעם על כך שהנשיא בוש השקיע מיליארדים בחבית ללא תחתית של המלחמה בעיראק, כספים שבעצם היו צריכים להגיע לניו אורלינס. המדינה החזקה בעולם, יכולה היתה, כמובן להשקיע את המיליארדים במיגון ניו אורלינס, בבניית סכרים מתאימים ואמצעי הגנה נוספים שהיו מקטינים את הנזק, אבל הנשיא העדיף את המלחמה בעיראק מאשר לסייע לעיר שחורה.

עינינו הרואות שהקפיטליזם האמריקני נוסח בוש הוא חזירי ואכזר. וכבר העירו כמה מנהיגי ציבור בארה''ב כי אילו האסון היה מתרחש אצל קבוצה לבנה מהמעמד הגבוה התגובה של הממשל היתה שונה לחלוטין. אולם גם הנשיא בוש לא יכול להתעלם מדיווחי התקשורת, מדעת הקהל והביקורת הציבורית שהלכה והתגברה, וביום החמישי לאחר האסון התחילו לראות את הסיוע הפדרלי מגיע.

אסונות כאלה מניבים את הנאצל והמרושע בבני אדם. ליד הדיווחים על ביזה, מעשי אונס ורצח של חבורות עבריינים, יש תופעות מרנינות של סולידריות אנושית. אנשים חשים צורך לתרום, מה שמוכיח כי גם באמריקה הקפיטליסטית של אלילות הממון, לא הצליחו לדכא לחלוטין כמה אינסטינקטים בסיסיים של רצון לסייע לעמית בעת צרה.

כמו תמיד באסונות כאלה, צצים כל מיני ארגונים דתיים בעלי נטייה מיסיונרית שקופצים על העגלה, ועושים גם קופה וגם יחסי ציבור. ''צבא ההצלה'' הנוצרי מככב עתה בתחנות הטלוויזיה כאחת הכתובות לתרומות, וראיתי אפילו באחת התמונות כמה אנשי חב''ד שמסתובבים בשטח (באמריקה הם יודעים שעם סיסמאות גזעניות של סיוע ליהודים בלבד הם אבודים).
אילו הממשל העשיר היה מבצע את תפקידו כהלכה, לא היה צורך במיסיונרים האלה.

---

מוות ללא גימלה

וועדה של משרד הביטחון קבע כי משפחות הנרצחים משפרעם, אינן זכאיות לקצבאות הביטוח הלאומי שמובטחות לנפגעי טרור, כי הרוצח זאדה היה חייל צה''ל ולא ''אויב'' כמוגדר בחוק.
אפשר כמובן להתווכח האם זו הפרשנות היחידה האפשרית. ניתן היה לסווג את זאדה כאויב מכוח מעשהו, כמו למשל אויב הדמוקרטיה.
אבל הבה נקבל את הפרשנות הדווקנית של משרד הביטחון. נו אז מה? אי אפשר לשנות את החוק? הכנסת כבר הוכיחה שאם היא רוצה היא יכולה לשנות חוקים ולהוסיף סעיפים לחוקים בשלוש קריאות תוך שלושה ימים. אז בבקשה, ישבו חכמי הכנסת ויוסיפו לחוק פיסקה האומרת שדין נפגעי טרור יהודי כדין נפגעי טרור מפעולות אויב.
ח''כ ג'מאל זחאלקה מבל''ד הגיש הצעת חוק ברוח זו (נוסחה המדויק לא מונח בפניי) ואני מאד מקווה כי האגף הגזעני לא יצליח לטרפד את החוק והכנסת תעביר אותו.

---

שמע ישראל – נאמסתם

אינני נימנה עם צופיה של תוכנית הטלוויזיה ''כוכב נולד''. מהמעט שראיתי, די נגעלתי. גם מי שלא צפה בה לא יכול היה להימלט מהדיווחים עליה. העיתונים מצאו לנכון לדווח על כל שלב , מי זכה, מי הודח. בערב הגמר השתתפו 20 אלף בני אדם שצריחותיהם הגיעו לאוזניי ממכשירי הטלוויזיה של בתים שכנים. אפילו העיתון לאנשים חושבים ''הארץ'' דיווח במיקום בולט על זכייתו של יהודה סעדו בתחרות.

מילא, הצריחות, אבל עתה, בנוסף לכל קיבל המופע הרדוד וההמוני נופך דתי. מתברר שהזוכה הוא חובש כיפה, ויש לו רב, והרב כבר הפך גם הוא לחצי כוכב בזכות עצמו, שהרי ידע מראש שסעדו יזכה כי הוא נתן את אמונו ב''השם יתברך''. הכל נקבע מלמעלה אמרו הזוכה והרב. סעדו, לאחר הכתרתו, הכריז בפני אלפי המעריצים ''שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד'' והמיסיונרים חגגו עוד ניצחון קטן.
אפשר היה להתייחס לכיסוי הראש של סעדו ולרב שלו כאל גימיק חביב, אילו היתה לנו מדינה חילונית נורמלית, בה הדת מופרדת מהמדינה. אולם בישראל, שבשנה האחרונה מסכי הטלוויזיה, העיתונים ותכניות הרדיו הוצפו בראיונות עם רבנים ומתנחלים דתיים, העניין הזה פשוט מעצבן. איך מורידים מעל גבינו את המטרד המעיק הזה?

---

רק זה עוד חסר

שורות אלו נכתבות בטרם המשחק בין שווייץ לישראל. גם לקראת אירוע זה ראינו שחקנים שנעזרים בדת, החל מהליכה לרבנים וכלה בהשתטחות על קברי צדיקים, שבעיניי אינה אלה השתטות. אני שייך לאלה שמקווים כי שווייץ תנצח. אינני רוצה לראות את ישראל הגזענית, המדכאת והכובשת משתתפת באירוע כה פופולארי כמו גביע העולם בכדורגל. לא לראות את הדגל הישראלי מונף, ולא לשמוע את ההימנון הישראלי, זה לדידי כמעט צו השעה. מאחר ושווייץ גם יותר טובה, אז יש תקווה שלא נשמע את ''התקווה'' בתחרויות בגרמניה.
ותחשבו גם על זה. אם חס ושלום נבחרת ישראל תגיע לגרמניה שוב נקרא ונשמע את כל הקיטש הזה על השואה כמו ''שישה מיליון זוגות עיניים צופות בנו עתה'' וכך הלאה.
רק ששווייץ לא תתפוש יום חלש.

עתה לאחר המשחק, אני אכן מאוכזב קמעה. שווייץ לא ניצחה, והשאירה לישראל את אשליית הסיכוי. יחד עם זאת אני מתנחם בכך שישראל לא ניצחה, וסיכוייה לעלות למונדיאל עברו שחיקה נוספת.
המשחק גרם לי גם קורת רוח כאשר ארבעה בני אדם פרצו למגרש בזמן המשחק והניפו את הסיסמאות ''להחרים את האפרטהייד'' ו''תשוחרר פלסטין''. הם ייצגו גם אותי. אילו נכחתי במשחק הייתי מצטרף למפגינים.

---