המאמר מתפרסם בעת ובעונה אחת באתר המחבר זרקור.עצוב היה לשמוע את הנשיא בוש ביום ה' שעבר, כאשר בתגובה להצעות סיוע ממדינות שונות הוא השיב ''אנחנו נטפל בעצמנו. מה שדרוש לנו הוא דלק זול''. זאת אומר נשיא המעצמה הגדולה והעשירה בתבל לנוכח אסון כבד שהטבע המיט על אזורים בדרום מזרח ארצות הברית ובראשם הפנינה האורבאנית ''ניו אורלינס'' שבמדינת לואיזיאנה.
מתברר שבהשוואה לטרור האיסלאמי, אשר גם לאחר כל האמצעים הביטחוניים שנקטה ארה''ב, אין היא בטוחה שלא לא יכה שוב, איום הנפט עלול להיות חמור יותר. אלא שבתחום הזה ארה''ב גילתה שאננות מחרידה, לא פחות מאשר לפני פיצוץ מגדלי התאומים. ראשית, באי החדרת המודעות הציבורית לחסכון בדלק נוזלי. האמריקנים הם בזבזני הדלק הגדולים ביותר בעולם, ולצד תעשיית הרכב החסכוני, יוצאים מפסי היצור רכבי שטח משוכללים אשר סובאים דלק. ומי הם ספסרי הדלק אם לא הקונגלומרטים האמריקניים בשיתוף עם נסיכי הנפט. הם גם מנעו במשך שנים פיתוח רציני ובקנה מידה גדול של אנרגיה חלופית.
ארה''ב והעולם כולו ידעו שצריכת האנרגיה במהלך שלושים השנים האחרונות גדלה ב-80%. אמנם אוכלוסיית העולם גדלה רק ב- 66%. אך באותו זמן התוצר הלאומי גדל ב-150%. בתמונה זאת תופסת סין מקום טוב בשורה הראשונה, וגם כאן יש איזון מסוים. במשך שנתיים, 1986–1988, גדלה צריכת הדלק בסין ביותר מ-100% אך התוצר לנפש גדל רק ב-8.5%.
מחירי הדלקים נקבעים על ידי כמות ההפקה בעולם, וזאת לא ירדה אלא עלתה. אך ישנם עוד גורמים שמשפיעים ובראשם תהליכי פיתוח מואצים, בעיקר בסין, בלי שזאת תנסה להשקיע בתשתיות לאנרגיה חלופית: גרעינית, מחזור פסולת ע''י שריפתה, אנרגיית הרוח, אנרגיית השמש, כריית פצלי שמן וכיו''ב. גם ארה''ב אינה מצטיינת במאמץ לאומי אדיר להחלפת אנרגית השמן באנרגיה נקייה וזולה יותר. הגורם השלישי הוא בזבוז משווע של אנרגיה, בראש וראשונה בארה''ב.
במקום לשמוע את הנשיא בוש מכריז חגיגית בפני עמו והעולם מלחמה נגד קרטלי הנפט בהודעה על תוכנית לאומית ענקית לאנרגיה חלופית, הוא פושט יד לאנרגיה זולה יותר, והאירופים (אלה שאין הוא אוהב) ניאותו לתרום.
גם אצלנו נשמעו האזהרות מפני משבר אנרגיה. במאמר באתר ''פא''צ'' בשם ''
האם צפוי משבר אנרגיה?'' (5.4.05 ) כותב ד''ר דוד סיון ''אני מעריך שבשנים הבאות המחיר של הנפט הגולמי ימשיך את מגמת העלייה, תהליך שהחל בתקופת ההכנות למלחמה בעיראק''. עם זאת ד''ר סיון מקווה שעליית המחירים תאיץ ותעודד מקורות אנרגיה חלופית. עד כה זה לא קרה במידה משמעותית.
לדעתי קיימת אפשרות לעוד מערכה והכוונה למערכה ציבורית גורפת כמו זאת שהתארגנה נגד הגלובליזציה שמחיר הדלקים הם חלק ממנה. לישראל אין משאבי אנרגיה זולת השמש שאותה ניתן לפתח במימדים אדירים. אבל לישראל יש ציבור, הוא אמנם קטן ביחס, של אנשים שאיכפת להם ואשר נאבקים בתחומים האקולוגיים, החברתיים, הכלכליים.
תקום תנועה אשר תעודד נסיעה ברכב ציבורי פעם בשבוע. לא בכפייה כמו שהיה פעם, אלא ברצון. או שיתארגנו אנשים לצאת לעבודה ברכב משותף. בצורה שהדבר יורגש בראש וראשונה באוצר, אשר הוא השודד הגדול בכל הנוגע למחירי הדלק. אפשר אולי להשבית ליום אחד את כל הרכב המוטורי למעט בשירותים חיוניים. אם ניצור פה בארץ הקטנה שלנו תנועה כזאת היא עשויה למצוא לה מהלכים גם בחוץ כמו תנועת נשים בשחור וכיו''ב.
מאבק גלובאלי נגד ''איום הדלק'', בעל הברית של הטרור
