הרשימה מופיעה באתר המחבר זרקור.

אלמלא הייתה קיימת הטלוויזיה היו אנשי יש''ע צריכים להמציא אותה. דומני כי בכל שלושים ושבע שנות ההתנחלות הם לא קבלו ''כיסוי'' כזה, חשיפה כזאת כפי שהם מקבלים אותה בשבועות האחרונים. רשתות הרדיו והטלוויזיה הקימו בשטח אולפנים, וכל התנחלות או האחזות, גדולה כקטנה, מאוישת על ידי כתב אחד לפחות ובהרבה מקרים על ידי כמה כתבים. העיתונות הכתובה שאינה יכולה לשקף תמונות נעות, ממלאת את כל עמודיה כמעט באירועים הקשורים בפינוי הרצועה. כאילו שום דבר אחר לא קיים לא בארצנו הגדולה ולא בעולמנו הקטן, מלבד פינוי חבל עזה.

אולם התקשורת היא כמו מחזרת מתעתעת. אתה יודע איך זה מתחיל אך אינך יודע איך זה נגמר ומתי. התוצאה היא שהיא נדבקת לשטח כמו קרצייה וככל שיש יותר דם או דמוי דם, אלימות סתם או של חוליגנים צעירים שמקומם במוסדות לנוער חריג, ככה היא יותר דבוקה באובייקט. במקרים כאלה התקשורת על כל ענפיה יותר משהיא אוהבת את קוראיה, מאזיניה או צופיה מאוהבת בעצמה.

מסתבר כי אפילו הערוץ המסחרי שחי ונושם על ''רייטינג'' לא הרים את ראשו מעל לשוחות בגזרת עזה כדי לראות שמאז שחדשות ערוץ 2 עסוקות בפינוי הרצועה, המרקע שלהם מתפנה מצופים. סקר שמופיע ב''דה מארקר'' ביום ה' 18.8.05 מלמד כי הצפייה מאז סיקור ההינתקות ירדה ב-‏3% לערך לגבי צופים מבוגרים וב-‏6% לגבי צופים צעירים. לדעתי זאת רק התחלה של הבריחה הגדולה. גם כאשר מועברים שידורים ''חיים''- ישירים ממקומות האירוע, חגיגה לפורעי החוק, זה מפסיק למשוך. ואינני רוצה להיות פסיכולוג ולנתח כיצד הדבר מגרה נפשות מופרעות.

זה מה שקרוי בלעז overkill; חוזרים וחוזרים לא על אותן תמונות אך על תמונות דומות, על גרירת נערה, על מערכות מבוימות יותר או פחות, ועוד תפילה ועוד איפוק של חיילים וקצינים שעומדים מול אלה שיורקים עליהם או מבזים אותם, עוד מילים של הנשיא שנהפך למשתתף פעיל בתוכנית ''הכול דיבורים'' עוד הופעה פתטית, יבשה כצנון, של ראש הממשלה וחיל פרשנים אזרחיים וצבאיים, פעילים או עתודאים.

בסופו של דבר, אם לא יקרה איזה אסון נוראי, ונקווה לטוב, הציבור יפסיק לגלות עניין בנושא. לעג הגורל הוא שמי שצריך להיות מעוניין בפחות חשיפה הם דווקא אנשי יש''ע, עוד מעט י''ש. כי מה מראים? בעיקר את הצד המכוער בכל הפינוי, ופה ושם משובצת תמונות של מפונים ומפנים, מזילים איזו דמעה, ממשית או מלאכותית.

הכלל הוא שאי אפשר לרצוח את אותו קרבן פעמיים. בפעם השנייה זאת התעללות בגופה. הציבור לא אוהב את זה.

---