הרשימה מתפרסמת גם באתר של המחבר זרקור.בכותל המערבי ובנווה דקלים נערכו השבוע היו תפילות בהשתתפות רבבות בני אדם נגד ההתנתקות. מנהג הוא במסורת היהודית לדורותיה לקיים תפילות כדי להעביר את רוע הגזירה, ויהי מקורה אשר יהיה. אולם במקרה זה אני תוהה אם תפילות המוניות אלה היו במקומן. מכיוון שאי אלה מקרב המתנחלים מרבים להשוות בין גזירות השואה לבין הפינוי, ארשה לעצמי לחזור לראשית שנות הארבעים כאשר גזירות הגירוש, ההרג וההשמדה לבשו מימדים שחרגו מפרעות ופוגרומים.
הציבור היהודי בפולין שרוב מנינו ובנינו היה דתי או חרדי, פנה לסמכות העליונה, הלא הוא הקב''ה שיעביר את רוע הגזירה. איכשהו האמנו כי האירועים הם בבחינת מלחמת גוג ומגוג, שאחריה תבוא הישועה.
כילד, נדבקתי גם אני באמונה עמוקה זאת, שהרי לא ייתכן שקדושים וטהורים כזוהר הרקיע יהיו למדרס ולמאכולת אש ואלוהים יעמוד מנגד.
נכחתי בתליית ידיד קרוב של המשפחה שלמה ז'ליכובסקי, אשר הדהים את הנוכחים, יהודים, פולנים, חיילים ואנשי הגסטאפו, בהשמעת ''שמע ישראל'', והתפילה לא נענתה, והגרדום ניתק. הסקתי אני, ילד מבית חרדי, את המסקנה שהאדם הגיע לדרגת ההתעלות העליונה ואילו אלוהים הגיע לשפל.
השואה גרמה ליהודים דתיים וחרדים, אלה שנותרו, שבר שעד היום הזה לא התאחה. חלק הוסיפו להאמין בהשגחה העליונה, ותוך מסקנה מתבקשת, כמו אחרי החרבת סדום ועמורה או אחרי המבול. כלומר את האשם יש לתלות ב''יירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה..''. חלק אחר כמו פרופסור בכרך, ניצול שואה, בעבר מרצה באוניברסיטת בר אילן, מצא את הפתרון ב''ברוגז'' עם אלוהים. חלק אחר הפסיק להאמין בו.
ומכאן להשוואה עם התפילה והתחינה לאל שדי למנוע את פינוי גוש קטיף. היה ולא יקרה נס והגוש יפונה, מה המסקנה שיסיקו אלה שהתפללו לאלוהים והוא לא נעתר לבקשתם?
האם הוא אטם אוזניו, העניש את מגישי העצומה האלוהית, או האם היושב במרומים הגיע למסקנה שאם החלופה היא או אדמה או שלמות העם, שלמות העם קודמת?המתפללים העמידו במבחן לא רק את אלוהים אלא גם את עצמם.
בכל זאת השוואה עם השואה-התפילה לשוכן במרומים
