פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
התקשורת הזאת... תומכת בממשלה בנושא ההינתקות
צבי גיל (יום רביעי, 03/08/2005 שעה 4:26)


התקשורת הזאת... תומכת בממשלה בנושא ההינתקות

והיא מגאפון של המתנחלים

צבי גיל

ה''הודנא'' בין התקשורת לבין השלטון חייבת להסתיים





המאמר מתפרסם גם באתר המחבר זרקור.

מי שרוצה להתייחס אל התקשורת ביראת כבוד קורא לה ''הממלכה השביעית'' וקושר לראשה את הכתר של הכל יכולה. מי שסימן אותה כאם כל הצרות גוזר את דינה: ''לרצוח את השליח''. זאת לא תופעה חדשה. באתר ''יאהו'' בלבד רשומים כמאה וחמישים ערכים, ביניהם ספרים, מסות וסימפוזיונים בנושא ''לרצוח את השליח''. הפרופסור טום גולדסטין פרסם בשנת 1991 תולדות הביקורת על התקשורת במהלך מאה השנים האחרונות בשם ''לרצוח את השליח'' (Killing the Messenger: 100 Years of Media Criticism). המנטרה הייתה: ''אם העובדות לא עולות בקנה אחד עם התיאוריות, יש לחסלן''. את העובדות כמובן, או את מביאיהן.

המושג ''לרצוח את השליח'' שאוב מן הזמנים העתיקים, כאשר שליח שהביא בשורה טובה לשליט בא על גמולו, ואילו אם בשורה רעה הייתה בפיו הוא הוצא להורג. זאת אף שהוא בסך הכול היה הדוור, השליח, של מסר שמקורו הוא אחר. זה קורה בפועל גם בימינו, גם ברוסיה וגם בלבנון ובעוד מקומות.

וראו זה פלא. באחרונה, עם ההחלטה על ההתנתקות מעזה הגיע תור הזהב של יחסי התקשורת והממשלה בישראל. עוד ייכתבו כמה וכמה דוקטורטים על פנומן מיוחד במינו זה. מצד אחד, התקשורת על ענפיה ניצבה ברובה מאחורי עמדת הממשלה, נכון יותר ראש הממשלה, בעד הנסיגה מן הרצועה. מאידך, התקשורת, ושוב כמעט ללא יוצא מן הכלל, היתה בת קול ומגאפון אדיר לכל צעד ולכל פיפס של מתנגדי הנסיגה. עד כדי כך שכל זב חוטם, כל לובש ארבע כנפות עם מקל ביד, כל נער גבעות, כל רב מתלהם, כל ממציא גימיקים, כל תופר טלאי צהוב וכל המשווה את קציני צה''ל לאייכמן, זכה למיקרופון ולמצלמה וקיבל כותרת זאת או אחרת. ניתן לומר לכאורה כי בכך כאילו השלימה התקשורת את הצד הדיווחי לאחר שנקטה עמדה מערכתית. הנה אנו מראים לכם בצבעים חיים, איך מתנהגים אנשי יש''ע, חסידיהם השפויים וקנאיהם המטורפים. ראה ראיתם.

אך זאת הטעייה, זאת צביעות. את החשיפה הענקית לכל פעלול, לכל ספין, לכל צחקוק מעושה או נהי מזויף, קבלו אנשי יש''ע וחסידיהם מן התקשורת, ובגדול. זה לא היה דווח יבש. זה היה דווח נוזל, וככל שהנוזל היה אדום יותר, כן צבעי הדיווח היו מרוחים יותר. הכלל הוא, והוא נכון כיום יותר מאי פעם, ''אם הנושא לא מופיע בתקשורת הוא לא קיים''. אם הוא מופיע בצהוב שמן – הוא קיים מאוד. מה יודע האיכר הסיני בהיילום, בצפון מזרח סין, מלבד העול המתמיד לעבד אדמה צחיחה? גם אילו התעניין, תרועות התקשורת לא מגיעות אליו. מתכנני הטרור, בכל מקום בעולם, בונים על התהודה של מעשיהם לא פחות מאשר על המעשה עצמו. זאת הסיבה, אגב, שהפרסום הגדול ביותר הוא בטרור של חטיפה והתהליך של ניהול משא ומתן לשחרור החטופים. זה החלל שאליו מושחלים הסיסמאות הפטריוטיות כביכול שעומדות מאחורי מעשי הזוועה. עד שזה לא קרה באמריקה ואחר כך באירופה, העולם קנה את המסר השקרי, הנבזי הזה. אבל זה לא רק שם המשחק. זה המשחק, גם כאשר לא מדובר בטרור מעשי מצד המתנחלים אלא ב''איום'' מילולי הפגנתי, הרתעתי כאשר התהליך נמשך חודשים.

ומה טוב ונעים מאשר ליהנות מן התקשורת ובאותו זמן לתקוף אותה. הד''ר גבי אביטל, שנמנה עם הפעילים של ''החוג לחוסן מדיני וכלכלי'' כתב ב''הארץ'' (20.9.2004) מאמר בשם ''כלב השמירה ישן''. הוא טוען:
התקשורת מיישרת קו עם ראש הממשלה ונמנעת מביקורת... רק משום הערכתי הכנה לכוחה של הממלכה השביעית אני מציע, שאולי תבלום לרגע את דהירת הפרא הזאת אל עוד ''סליחה טעינו''.
כאן טמון ''העוקץ'', הביקורת נגד התקשורת והערכת כוחה, מצה ומרור כמצוות ''כורך'' בהגדת פסח. אותו ד''ר אביטל היה שותף לגילוי הדעת שקרא למתנחלים לסרב לפינוי.

אולם עם סיום ''תרועות ההינתקות'' יש להניח, ולקוות, ש''ירח דבש'' זה ייגע לסיומו. ראשית לכל, ההינתקות, על כל הכרוך בה, העמידה בצל ענק את כל בעיותיה של ישראל. בצל הזה התרחשו פגעי החברה, מערכת הנורמות עורערה, מוסרית, חברתית, כלכלית. הכל כמעט נפרץ. אין כמעט תחום שבו לא נוברת השחיתות ביסודות החברה, אין מקום ואין קהילה שבה מלאך המוות בדמות אדם לא עובר את מפתן רשות היחיד או משתולל ברשות הרבים. הרקמה האנושית הולכת ונפרמת. זאת בצל משימת ההינתקות.

כל התופעות והגילויים הללו, נדחו לפינות, אף שזכו לפרסום מסוים (במדורים הפליליים, הכלכליים וכיו''ב. פרשת קלאבמרקט היא יוצאת מכלל זה) בשל יציאת ידי חובה יותר מאשר טיפול יסודי בחממות שבהן צמחו. גם מבחינה פוליטית המצב לא יישאר סטאטי, כפי שרבים ובראשם ראש הממשלה היו רוצים. המצב יהיה דינאמי מאוד והתקשורת תצטרך לשוב אל התפקיד של תקשורת עוקבת, חוקרת, לוחמנית אם חפצת חיים היא כמדיה של מדינה דמוקרטית.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  התקשורת בישראל  (גיא)
  תקשורת ? דמוקרטיה ?  (לוי)
  התקשורת בישראל היתה תמיד שמאלנית  (חזי)
  העתונות והטלויזיה בישראל  (עמיש) (9 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי