המאמר מופיע גם באתר המחבר זרקור.יש החושבים כי ההסברה לוקה בחסר בכל הקשור להתנתקות מעזה, ואני כידוע, אינני מיחס חשיבות להסברה בקטע הזה. מי שמשוכנע שצריכים להתנתק, ההסברה מיותרת, ומי שמתנגד לנסיגה מעזה, לא ישתכנע מן ההסברה שההתנקות מחויבת המציאות.
אולם במסגרת המבט במרחק של חודש עד לנסיגה מעזה יש לדעתי להפעיל הסברה מסוג אחר ובכוון אחר.
הסברה מאסיבית לפלשתינאים בכלל ולתושבי עזה בפרט, מה יקרה אם מן השטח שישראל תיסוג תבוא אש, ממקלעים, ממרגמות ומרקטות אל תוך שטח מדינת ישראל. ההסברה חייבת להיות כזאת אשר יהיו לה הדים רחבים ותצרוב בהכרה של כל פלשתינאי שעתיד משפחתו, קהילתו ומדינתו לעתיד יקרה לו.
יש להפציץ את עזה בדפי הסברה בשפה שמובנת לכל. יש לחלק עלוני הסברה במעברי הגבול, יש להפיץ אותם בקרב העובדים הפלשתינאים בשטח ישראל. אפשר אפילו לפרסם מודעות בתשלום בתקשורת הפלשתינאית, הכתובה והאלקטרונית, כדי שהמסר ישקע עמוק בהכרה של הכלל והפרט.
לדעתי כאן מדובר בקונסנסוס ישראלי רחב מאוד. אני, כידוע בעד וויתור על רוב השטחים,כולל חלקים ממזרח ירושלים, ברוח ההצעה שהוגשה בשעתה על ידי ראש המשלה אהוד ברק. אני אפילו מוכן בהעדר הסכם שלום מלא, למשטר של שביתת נשק במצב ביניים לגבי אותם חלקים שיועברו לפלשתינאים. זאת אם הדבר יביא לשבירת הקיפאון ולהסדר ביניים ששני הצדדים יוכלו לחיות איתו.
אולם בשום אופן אינני רוצה שכנה פיראטית על גבולותינו, או ישות, או מדינה שבה שולטות כנופיות רצחניות. החברה הפלשתינאית שתהיה אדישה למצב כזה, בעזה תחילה ובשטחים אחרים בשלב מאוחר יותר, תשא באחריות ובתוצאות. וזה חייב להיות המסר מעכשיו ועד לנסיגה. לא רק בסגנון האיומים של ראש הממשלה ושר הביטחון או מפקדים בשטח. זאת יש לעשות בצורה חיובית, לאמור אם החברה הפלשתינאית חפצה חיים, כקהילה, כפרטים, אם היא מייחלת לעתיד טוב יותר ומבטיח יותר- מוטלת עליה האחריות הקולקטיבית לפעול למען שהשקט בגבולות יישמר. שכן ישראל לא תסבול ירי מעבר לגבול ותנהג כמו שנוהגת כל מדינה ריבונית שאינה מדינת כיבוש. ובמלחמה כמו במלחמה האש אינה בהכרח נקודתית, ורבים חפים מכל מעורבות יהיו קרבנותיה.
יתר על כן עזה תהיה מבחן לעתיד לבוא לגבי שטחים אחרים, הן בפועל הן בדעת הקהל הישראלית.
כמובן שבדרג המדיני והבינלאומי האחריות חלה על ההנהגה הפלשתינאית. יחד עם זאת הציבור הפלשתינאי צריך לסיים את תפקידו כמשקיף במקרה הטוב ביותר, ונימה זאת חייבת להיות כלולה במסר. אם הפצצת עזה בעלונים תמנע בסופו של דבר הפצצה מסוג אחר, אז אפשר לומר שנהגנו בפעולת הרתעה מוצלחת. אם, למצער, היא לא תהיה חלופה, נוכל לומר לעצמנו ולעולם: אמרנו להם, ואמרנו להם בקול רם, שהם והעולם כולו ישמעו.