פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
גלי השחיתות המאיימים להטביענו
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום חמישי, 26/05/2005 שעה 4:17)


גלי השחיתות המאיימים להטביענו

נסים ישעיהו



בשבועות האחרונים רוגשת התקשורת סביב מה שמכנים 'שחיתות' של גורמי ממסד שונים. ואזרח מן השורה תוהה לעצמו – מה, פתאום הם גילו שיש בארץ שחיתות? עד עכשיו לא ידעו שזה קיים? או אולי ידעו, והיה להם נוח להתעלם?

מבקרים את פלוני ותוקפים את אלמוני; מעשה א' אינו תקין והתנהלות ב' מעידה על טעם רע. האמנם זו הבעיה, זו השחיתות?

ואיך מגדירים את העדר האיזונים בין המערכות השונות של השלטון, כאשר במקום איזונים יש ביניהן הזנה ההדדית המדכאת את האזרח הקטן? לזה לא מתייחסים בכלל. מדוע, האין זה מצע לשחיתות?

וכאשר ראשי ממשלה פועלים הפוך ממה שהתחייבו לו בפני הבוחרים, אין זו שחיתות? או שמא, מזה צריכים להעלים עין, כי זה תואם את התפיסה הפוליטית שלנו?

ובכן רבותי המתנדבים לנקות את האורוות, כמו כל עניין ערכי – גם שחיתות אינה ניתנת לחלוקה. ואם רק תואילו לפקוח עיניים ולהתבונן במציאות כפי שהיא – תגלו מה שכל אזרח שאין לו שופר להריע בו בכיכר העיר, למד מזמן – השחיתות אצלנו היא דרך חיים, וזה מתחיל בהנחות היסוד של המדינה הזאת.

נוח מאד להפיל את התיק על התנהלותם האישית של ראש הממשלה ובניו בעניינים כספיים, על נוהל המינויים במשרד ממשלתי זה או אחר, ועל מקורבים לשופטים הזוכים למשרות מכובדות בלא מכרז כדין. נוח מאד, אבל זו לא הבעיה; אלה רק הסימפטומים.

השחיתות היא מחלה חברתית ממאירה, ויש לה תסמינים חיצוניים מאד לא נעימים, אבל השחיתות היא מחלה פנימית. שום טיפול בתסמינים אינו עשוי לרפא את שורש המחלה. טיפול בתסמינים אף עלול להזיק, בהסיחו את הדעת מן הבעיה האמיתית, המחלה הפנימית.

בניסיון להבין את שורש המחלה, ובכך למצוא דרך לריפויה, אנו מתבוננים בפרשת השבוע, פרשת בְּחֻקּתַי.

פרשה זו ידועה בתוכחה הכתובה בה. פרק המזהיר מפני מה שיקרה אם לא נשמע בקול ה'.
(ויקרא כ''ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה: טו וְאִם-בְּחֻקּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם; לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי:
כאן באה רשימה של ארבעים ותשע מכות שינחתו עלינו ח''ו, אם לא נתעשת ונשוב לדרך הנכונה. הפסוק המאפיין הוא:
כא וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמעַ לִי; וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטּאתֵיכֶם:
האמת, כל הדברים הנוראים הכתובים בפרשה זו, כבר אירעו לעם ישראל. היה צפוי לכאורה שנלמד מהנסיון ולא נחזור על שגיאות העבר, אבל אנחנו כנראה חכמים מדי בשביל זה.

יש עוד מקומות בתורה בהם כתובה אזהרה מפני התוצאות של מעשה הנוגד את רצון ה', אבל דומה כי זהו המקום היחיד בו האזהרה היא מפני מרידה כללית, וגם הסגנון הוא כזה:

וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי; במה יתבטא חוסר המשמעת – לא כתוב. רש''י מפרש את השלבים השונים של המרידה ואף מראה השתלשלות, תהליך. מתחילים במשהו קטן, מרידונת, ומגיעים לחורבן ה' ישמור.
(רש''י) וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, להיות עמלים בתורה ומה ת''ל לי? אין לי, אלא זה המכיר את רבונו ומתכוין למרוד בו.
וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה; באילו מצוות מדובר – גם לא כתוב, אבל אפשר להניח שהכוונה למצוות הכתובות בפרשה הקודמת, פרשת בהר סיני, שעליה דיברנו בשבוע שעבר.
(רש''י) וְלֹא תַעֲשׂוּ, משלא תלמדו – לא תעשו, הרי שתי עבירות.
לא עמלים בתורה כי זה מיותר בעיניהם; העולם מודרני והתורה מיושנת, הם טוענים. אז גם אם עושים משהו טוב, עושים לא בגלל שזו מצווה, אלא כי כך מרגישים שנכון לעשות.

צריכים לטפח את התודעה שחוקים מחוקק הבורא יתברך, ומתודעה זו עולים על נתיב של בנין וצמיחה.

וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי

עד כאן, אפשר לומר, זה ברמה האישית; ברמת הפרט. כן ילמדו תורה ויעשו מצוות, או חלילה לא. אבל הפרט הוא חלק מן הכלל, והרבה פרטים זה כבר כלל. הכלל עלול ליטול לעצמו את הסמכות לחוקק חוקים המחייבים את הפרט, שהרי כשמתנתקים מהבורא יתברך, מואסים גם בחוקיו:

וְאִם-בְּחֻקּתַי תִּמְאָסוּ, לא רק המצוות האישיות מיותרות בעיניהם; גם המצוות הכלליות, מה שבימינו קוראים 'חוקים חברתיים' או 'חוקים פליליים', גם אותם צריכים לאמץ מעמים אחרים או להמציא לבד. חוקי התורה מאוסים בעיניהם, וזה מגיע עד כדי מאיסה באחרים העושים את מצוות התורה, כפירושו של רש''י.

וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, חוקי התורה והמייצגים אותם, פשוט מגעילים אותם. בא להם להקיא מהם.

לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת, מתאמצים גם למנוע את האחרים מלעשות מצוות. מקימים אירגונים שתכליתם לנתק יהודים מיהדותם.

אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, אם זו מצווה, אז דוקא לא לעשות; איך אומרת ההנחיה השיפוטית העליונה – אם למקרה מסוים אין תקדים זמין במשפט הישראלי – צריכים לחפש אצל עמים אחרים. לא במשפט היהודי. הרי רוצים להיות ככל העמים, לא?!

לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי, זו השורה התחתונה, הפרת הברית שבינינו לבין ה' יתברך. על איזו מן הבריתות מדובר כאן? שלוש בריתות נכרתו בינינו לבין ה' יתברך; לפי הסדר – ברית הארץ, ברית מילה וברית התורה. שלושתן כרוכות זו בזו לבלי הפרד, אבל על איזו מהן מדובר כאן?

מסתבר לומר שעל שלושתן כאחת וכך אכן לומד רש''י:
לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי, כופר בעיקר. הרי שבע עבירות; הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית, ואלו הן: לא למד, ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצות, כופר בעיקר.
הכופר בעיקר מפר את כל שלוש הבריתות כי אינו מודה שיש ''צד שני'' לברית. זה לא קורה ביום אחד; זהו תהליך שמתחיל בכך שלא עמלים בתורה. כלומר, לא מתאמצים למצוא את הקשר שבין התורה לבין המציאות, ממילא מתרחקים מן המצוות, ועד שמגיעים לכפירה ר''ל.

וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וכאשר נוחתות הצרות, ואלה, כידוע, דרכן לבוא בצרורות, לא מודים בקשר שבין הדרך בה בחרנו לבין מה שקורה לנו. אין קשר; זה הכל מקרה. על הלך מחשבה זה אומר משורר התהלים:
(ק''ז) יז אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
והמלבי''ם מסביר שהאויל הוא המתעקש לייחס הכל למקרה או לגורמים גלויים. זה המסרב להודות שיש קשר בין התנהלותו, דֶּרֶךְ פִּשְׁעָם, לבין המצב אליו נקלע – שלא באשמתו, לדעתו.

התנהלות זו מחריפה את הבעיה וממילא גם את הצרות, כי מתעקשים להתמיד בניסיונות לרפא את התסמינים ולא מנסים כלל למצוא את שורש המחלה. התוצאה המאד לא נעימה היא: וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטּאתֵיכֶם.

אז אם נסכם את מה שהעלינו עד כאן, השחיתות הגואה לכאורה, כמו כל הצרות במדינה – מקורן בניתוק המכוון מ-בְּחֻקּתַי; ניתוק זה הוא השורש לכל חוליי המדינה, וחיבור מחודש ירפא אותם בלי ספק.

כל עוד תקף ניתוק זה, המדינה הזאת אינה יכולה להיות מדינה יהודית. בעצם, כל עוד תקף ניתוק זה – המדינה אינה רוצה להיות מדינה יהודית.

הזכרנו כי בהיסטוריה שלנו כבר באו עלינו כל הקללות הכתובות בפרשה. זה קרה גם בעת שהיתה לנו מדינה עצמאית בארץ ישראל. המדינה חרבה פעם ראשונה ושניה, כי הפסיקה להיות מדינה יהודית. היא היתה מדינה של יהודים אבל לא מדינה יהודית, ולכן חרבה.

גם בשנים קודמות התבוננו בפרשה זו; אבל חיפשנו, ובס''ד גם מצאנו, מסר חיובי. הפעם בחרנו בדרך שונה מעט, בבחינת נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב (משלי כ''ז). וגם (שם) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת:

ואינני משלה את עצמי שכבר ירוצו לשנות תפיסות יסוד. אבל מי יודע – אולי איפשהו, מישהו יקרא את הדברים ויתבונן מעט. אולי אצל יהודי אחד יזוז משהו בלב כתוצאה מקריאת הדברים הכתובים כאן.

כי עדיין לא מאוחר לחולל כאן את השינוי מתהליך של חורבן לתהליך של צמיחה, רק שלא ניתן לעשות זאת בדרך של מלחמה ישירה במה שמכנים אצלנו בשם 'שחיתות'.

הדרך היחידה היא התחברות מחודשת לשורשים, ואת זה ניתן לעשות רק בעדינות שמתוך אהבה.

וכך סוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מתבונן מהצד (יום חמישי, 26/05/2005 שעה 8:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא בכדי זכינו לתואר ''עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא''. הכונה הינה לשבח. 'עם קשה ערף' - לא מורדים בקב''ה. משקיבלו את התורה , ניסו לכופף אותם, לשרוף אותם, להמיר את דתם ולא נשברו. אבל עד שהחזיקו בקב''ה - הם גם היו 'עם קשה ערף' ופה הבעיה.

כותב הרב שך זצ''ל: לשואת יהדות אירופה היתה התרעה. התריע עליה בעל ה'משך חכמה' בפרשת 'בחוקותי' שנים רבות לפני התרחשותה, בזמן שחלק ניכר מהעם היהודי עוד העריץ את התרבות האנושית המתקדמת והנאורה של הגרמנים. אותה הערצה הביאה אותו, לנטוש את תורת ישראל ולהמירה בצורת חיים משכילה ונאורה, שהדוגמא שלה, היא התרבות הגרמנית ואורח חייה.

וכך כתב ה'משך חכמה': ''תבוא רוח סערה, אשר תעקור את עם ישראל מגזעו, ותוכיח לו שברלין אינה ירושלים''. כך זעק מחבר הספר וקולו לא נשמע.

עתה ששים שנה, אחר שנוכח העם היהודי, מהי אותה ה''תרבות האנושית והמשכילה'' הוא חוזר וטועה, את אותה הטעות האיומה ושוב הוא חי באשליה, כי עם ישראל הוא עם ככל העמים וכי אורח החיים העולמי מתאים לו יותר מאורח החיים שמתווה לו תורת ישראל. במצב שכזה יש לנו סיבה לדאגה, אך יש גם יסוד לתקוה.
אמנם המצב בהווה שעם ישראל ככלל אינו מכיר את המציאות שהוא עם ה' ומנסה להיות ולנהוג ככל העמים, אינו יכול להמשך זמן רב. ואמנם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל, המכריזה כי חוקי התורה שנתן לנו ה' בסיני אינה מחייבים אותה, היא מרד מאורגן של עם ישראל באלקיו ובתורתו, דבר המחייב, חס וחלילה, שואה נוספת, אך יש יסוד איתן לתקוה, כי לא יעבור זמן רב, עד שעם ישראל יבין את משמעות הברירה העומדת לפניו ואת מקום השואה יתפוס תהליך של התפקחות והכרת האמת, מי אנחנו.

ב''ה רואים תהליך של חזרה בתשובה גדולה ביותר.
פגעי הימים החלו להביא מפנה במהלך החשיבה של אנשים חושבים ומחוגים הרחוקים מתורת ישראל החלה להשמע הקריאה כי יש דין ויש דיין.
יתכן מאד ואותו תהליך של התעוררות בתשובה יגיע גם לרחוקים ביותר וגם הלוחמים כיום בתורת ה' תפתחנה עיניהם ועם ישראל כולו יזכה לחזור לאלקיו ולתפוס את מקומו המכובד בעולם כעם ה'. כך אמר הרב שך זצ''ל.

ועוד מאמר שנוגע למלחמה שאנחנו נמצאים בה.

מהו דינם של שטחי ארץ ישראל במצב הנוכחי?

אמר הרב שך זצ''ל: ''ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, בין אם היא נמצאת תחת שלטונו ובין אם היא גולה ממנו ושלטון זר שולט בה.
קדושת הארץ קיימת גם בשעה שאנו נמצאים בגלות ומצוה עלינו לישב בה ולישבה, גם כשאין בה שלטון יהודי''.
עוד פעם: קדושת הארץ קיימת, גם בשעה שאנו נמצאים בגלות ומצוה עלינו לישב בה ולישבה, גם כשאין בה שלטון יהודי.

''השאלה הניצבת כיום: לאחר ששטחי ארץ ישראל נכבשו ע''י הצבא, האם לצורך שלום אמיתי, יש לנו לוותר על שטחי ארץ ישראל, או שאסור לוותר ויש להאבק ולהלחם, על החזקתם? השאלה הזו - אינה שאלה.

ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו, כי היא תינתן במתנה לזרעו אחריו. במתנה ולא באמצעות החרב. יצחק אבינו ברך את שני בניו, כאשר את יעקב הוא ברך בברכה שיתן לו האלקים, שיתן לשון מתנה ואת עשו הוא ברך שיחיה על חרבו. הכיבוש והאחיזה באמצעות הכח בלבד, משמעותם, כי עדין לא קיבלנו את הארץ מאת הקב''ה וממילא השאלה אודות ויתור עליה אינה מציאותית. הדבר היחידי העומד על הפרק הוא: האם מבחינה בטחונית עדיף להגיע להסכם עם הערבים - ואם ההסכם הזה הוא אכן מציאותי ואמיתי?

לכן, אין לערב את המושגים, אלא יש להגדיר היטב שכל הדיון בנושא השלום הוא במישור הבטחוני המעשי ולא בתחום העקרוני של מצות ישוב ארץ ישראל.
עוד תגיע העת בה יתן לנו הקב''ה את האפשרות לישב וליישב את ארצנו הקדושה ולשבת בה בשלום ובבטחה, בלי שנצטרך להאבק על כיבושה ועל הזכות להחזיק בה, העת הזאת תגיע, כשנהיה ראויים לכך, בינתים אין הכיבוש הצבאי במלחמת ששת הימים יכול להקדים את אותה עת ומי כמונו הרואה היום את הערעור על עצם קיומנו. וכי על ששת הימים יהיה הנושא לדיון? אלא, עצם קיומנו בארץ אינו מובטח כלל וכלל!

אנו מאמינים בקביעה שקבע בורא העולם בתורתו, כי ישיבתנו בשלום בארצנו מובטחת בתנאי מפורש של שמירת חוקי תורתנו: ''אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ..'' ''וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד'' זו ההבטחה האלוקית.

אם חס וחלילה ימשיך עם ישראל להתנהג כפי שהוא נוהג כיום, שהשלטון היהודי בארץ אינו מכיר בה' ובתורתו והתנהגותו הבלתי מוסרית של חלק גדול מהעם תואמת את אותה אזהרה האמורה בתורה: שארץ ישראל עתידה להקיא את עם ישראל מתוכה כשם שהקיאה את העמים שישבו בה מקודם, עקב התנהגותם הבלתי מוסרית, הרי לא רק שליטתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים תהיה נושא לדיון, אלא עצם קיומנו בארץ איננו מובטח כלל וכלל''.

תשמעו גדול בישראל שצפה קדימה, מה הוא אמר: ''לא רק שליטתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים תהיה נושא לדיון, אלא עצם קיומנו בארץ אינו מובטח כלל וכלל''.
והנה אנחנו ראינו בתקופה האחרונה איך ארה''ב מהפכת כיוון לפי האינטרסים הבינלאומיים שלה. אומרים ידידות, ידידות אמת, ידידות עמוקה ויש כאלה האומרים: לא כל כך.
אבל אני חושב, מה שראינו בשנים האחרונות הבהיר לנו בדיוק לאן הכיוון יכול להיות בין רגע. ואני אומר לכם, שאמריקה תהפוך יום אחד את גבה אלינו ותראה לנו את ערפה.

ובכן יהודים יקרים, אנחנו סומכים על ידידות 'הקנה הרצוץ', שקוראים לה ארה''ב, כי לא מאהבה אלינו הם משקיעים פה. 2 מיליארד דולר הם נתנו גם למצרים. מי שימלא את שאלתם וחזונם, יהווה בסיס למטרות שיש להם ושיהיו להם לעתיד, והם ישקיעו בו.
מי שלא יעשה כן, 'האוהב' יהפוך להיות מהר מאד לשונא. מי שמשקיע בך הרבה, לא יסלח לך על זה ש''ניצלת אותו''. וכל זה יקרה, בגלל שאיננו משכילים לחזור בתשובה. הקדוש ברוך הוא אמר: ''וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם''. אין בעיה לקדוש ברוך לסכסך את האומות בינן לבין עצמן ואנחנו נעמוד מנגד ולא נצטרך להתערב כלל.
אך היום נהפך המצב לגמרי, שבכל העולם אנחנו נאשמים בכל הסכסוך המתרחש במזרח התיכון והמשפיע על כל העולם כולו.

נחזור עוד פעם לרב שך זצ''ל, מה הוא כתב לפני שנים רבות?

''יש סיכוי'', הוא אמר, ''אנו עם ישראל, מהווים את מוקד האנושות, מאז היותנו לעם במעמד הר סיני ועד עתה, סוער וגועש העולם כולו, בנסיון להתכחש לאותה אמת, שאנו העם שנבחר ע''י בורא העולם ולנו ורק לנו הוא נתן את תורתו. גם בתוך העם היהודי מופיעים מידי פעם זרמים הטועים בהבנת המושג עם ישראל ומנסים לתת לו תוכן חדש.
הצד השווה בכל הטועים והלוחמים ביהדות מבית ומחוץ הוא הנסיון הכושל, החוזר ונשנה למצוא רעיון אנושי חדש, השולל את התורה של בורא עולם. כולם יודעים כי התגלותו של בורא עולם במעמד הר סיני היא המקור להכרה במציאות הבורא יתברך ויודעים גם ידוע, כי במעמד הזה נבחר עם ישראל מכל האומות להיות עם ה'. וכי תורת ה' ניתנה לעם ה'. ואעפ''י כן מנסים בני אדם דור אחר דור ליצור אמת אחרת. הם מפתחים רעיונות חדשים, המתקבלים על ליבותיהם של בני אדם כרעיונות חדשים, מתקדמים ומענינים ומצליחים לתקופות זמן קצובות להטות את כיוון חשיבתם של בני האדם מהאמת. בזה אחר זה עלו על בימת ההסטוריה האנושית בכלל והיהודית בפרט, הוגי דעות שהציגו חשיבה אנושית מחודשת ובזה אחר זה קרסו כל אותם הרעיונות ופינו את מקומן לנסיון אנושי חדש.
כרגע אנו נמצאים בשלב שאין בעולם ואין לחלק מעם ישראל שום רעיון אנושי חדש באופק, לאחר כל נסיונות החידוש והשנוי של זרמים אידיאולוגיים במשך מאתיים שנים האחרונות, נשאר עם ישראל, עם ההתמודדות בתאוות יצר הרע והשפעת החברה בלבד''.

שני דברים אמר הרב שך זצ''ל. שתי מלחמות נותרו לעם ישראל: התאוות של היצר הרע - והשפעת החברה.
''מצבו המוסרי של העם היהודי בארץ ישראל חמור ביותר ואינו ניתן לתיאור. לכן, יתכן שדווקא בזמן שההתדרדרות היא כה עמוקה, אולי עתה יתעורר העם היהודי ויתפקח, יכיר בערכו וישוב לדרך האמת''.

או שאנחנו מחליטים לחזור לאבינו שבשמים, או שאנחנו מחכים למלחמה העולמית הכוללת, שתכלול אותנו בתוכה בצורה הקשה ביותר? - שיהיה ברור - לא יהיה לנו קל, כלל וכלל.
_new_ הוספת תגובה



אזלמה הרב ש''ך זצ''ל לא ידע להתריע
פרקש (יום חמישי, 26/05/2005 שעה 9:38)
בתשובה למתבונן מהצד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מפני השואה?

* השאלה הניצבת כיום: היא לא אם להחזיק בשטחים לצורך שלום אמיתי, אלא האם בכלל מדובר בשלום אמיתי. האם הפרטנר לשלום הוא אמיתי או מתחזה לאמיתי, והאם בכלל צריך לדבר שלום עם טרוריסטים?

* ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל לא במתנה אלא באמונה. אם במלחמה ואם בשלום, שהרי גם חזרותיו שוב ושוב של עם ישראל לארצו היו במלחמה (יהושוע, עזרא ונחמיה, מכבים, מחתרות, צה''ל).

* מקבל את עמדתו לגבי ארה''ב.

* הסכנה האמיתית הרובצת לפיתחה של ישראל כיום היא המשיחיות ההולכת ופושה בכל חלקה טובה והורסת אותה מבפנים. אז שים לב לכך.
_new_ הוספת תגובה



גם המושחתים מחוברים לשורשים
ע.צופיה (יום חמישי, 26/05/2005 שעה 8:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אז מה שיבדקו את שורשיהם? שיחליפו אותם? יש הרבה אנשים שמכירים בעל פה את כל הפסוקים שציטטת וחלקם משננים אותם השכם והערב ולכל הדעות ולפי כל קנה מידה הם מושחתים,אז מה?
המלחמה בשחיתות היא כמו המלחמה ביצר הרע.הוא תמיד יהיה ולכן המלחמה הזו לעולם לא תיפסק. פעם תצליח יותר ופעם פחות.
כיום פחות.
_new_ הוספת תגובה



סתם אחד (יום ראשון, 29/05/2005 שעה 19:37) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי