מעריב „מטפל” בערד

שרי, שלום.

מה גדלה צעקתי, בראותי את הכותרת הראשית בה בחרת לסכם את ביקורך בעיר, בעקבות הפרשיה הכאובה עם הנערות הצעירות שעסקו בזנות, התשחיתי בחמישה את כל העיר?

נכון הוא כי העיר שינתה את פניה, ויש לנו קשיים כלכליים, חברתיים וחינוכיים, אך זו לא עיר של חטאים, יש יותר מחמישים צדיקים בתוך העיר ולא מגיע לנו להישחת באש ובגופרית דרך עיתונך, נהפוך הוא – במצב הקשה אליו נקלענו בשנים האחרונות, פרח מדבר זה מנסה לשרוד.

עלעליו משתדלים ללבלב בעזרת תושבים נאמנים, השוקדים לשמר את המעט שעוד נותר ולגדם ניצנים נוספים.

המנהיגות המקומית מובילה לייצוב הגבעול בדרך של יש מאין וכן, אנו זקוקים לכם העיתונאים שתחזקו את ידינו במשבר הקשה שפוקד את העיר ושלא תרמסו אותנו עד לקצה.

ואיזו מנחה בחרת את להביא לנו באמתחתך ביום העצמאות ה-‏57 למדינת ישראל?
בחרת להעצים את הכתם שדבק בעיר מהאירועים הקשים שהיו בה.

איננו מטייחים את הקשיים.
קברניטי העיר, שירותי החינוך, הרווחה ואכיפת החוק, צריכים לעשות בדק בית ולטפל בצורה מעמיקה ומערכתית באוכלוסיות הנזקקים.

וכך גם חייבת לעשות ממשלת ישראל, להעצים את התשתיות בנגב בכלל ובערד בפרט ולעודד בתמריצים משמעותיים אזרחים לבנות כאן את ביתם, כדי לאפשר לנו להמשיך ולממש את חזונו של דוד בן גוריון ופועלו של לובה אליאב, ואת העשייה של התושבים שעיצבו את אופייה המיוחד של ערד לאורך 42 שנותיה.

כאשר קיבל בית ספרי, בשנה שעברה, פרס חינוך ארצי, לא טרח אף עיתונאי להגיע אל העיר ולספר על הייחודיות והחדשנות שאנו מובילים.

לא טרחתם לפרסם פרוייקטים חברתיים וחינוכיים שעמיתינו במערכת החינוך העירוני מקיימים, לא הגעתם להלל את היוצרים החשובים מקרב בני עירֵנו, שפרי יצירתם בתחומי הספרות, האמנות והקולנוע פורץ אל מרחבי עולם.

אבל כן בחרת לצרוב את פרח המדבר!!

שרי דעי לך, קולות הזמר עוד נשמעים ברחבי העיר ומצטלצלים בין חולות המדבר,
אנו נאסוף את השברים ונמשיך לטפח את ערד כפרח המדבר.

מיכל טל
וצוות ביה''ס „לבאות” –
ביה''ס הניסויי לשיח קהילות בערדלהבדיל מערים רבות, גביית הארנונה בערד עומדת על 92 אחוז – מיצוי כמעט מלא של ההכנסה המקומית.

בשש השנים האחרונות קיצצה הממשלה את מענקי האיזון לעיר ב-‏80%. מענקים אלה, שנועדו לאיזון תקציב הרשות המקומית, שבה מעט מפעלי תעשיה ורוב תושביה עובדים במפעלים ובבתי מלון המשלמים ארנונה למועצה האזורית השכנה, חסרים מאד לקיום הצרכים החברתיים הגדלים של העיר קולטת העליה.

הממשלה הרעה הזו הולכת בעקבות הסיסמה „אל תלכו אל המקומות הנידחים”, שר האוצר הוא מי שאמר שבן-גוריון שגה בהדגשת מרכזיותו של הנגב והוא אכן מגשים את ההתנכלות לנגב ולתושביו.

מרבית תושבי ערד עובדים במפעלי ים המלח ובמכרות הפוספט, בקריה למחקר גרעיני ובמלונות ים המלח. במפעלי התעשייה של ערד מייצרים רכיבי אלקטרוניקה ומגבות המיוצאים לאירופה וארה''ב, מוצרי קוסמטיקה מים המלח ועוד. יש כאן בתי מלון, אכסניית נוער וצימרים מטופחים בבתי תושבים.

יש בערד תיכון ובו מגמות שונות (נרשמה עליה באחוזי הזכאים לבגרות), אולפנא ובית ספר דמוקרטי, זוכה לשבחים, שהוקם ביוזמת הורים.
בקניון, שנבנה ע''י משפחה מקומית, מוקרנים מדי יום שלושה סרטי קולנוע. יש בעיר מסעדות, פאבים תוססים וקריית אמנים חדשה ומתפתחת.
יש מתנ''ס, מוזיאון לאמנות, קונצרטים, הופעות תיאטרון, מחול ומוזיקה, ספריה ציבורית מטופחת ללא דמי מנוי, פעילות תרבותית עשירה, גם ברוסית, ואפילו קבוצת כדורגל בליגה א'.

תושבי ערד מגלים מעורבות חברתית גדולה.
באסיפת תושבים „מרחב פתוח”, שהתקיימה בערד לפני שנה וחצי השתתפו למעלה משמונה מאות תושבים במשך שלושה ערבים, בדיונים לעיצוב תכנית אב-מתאר לעיר (תקדים עולמי).
לפני חדשים אחדים התקיים בערד שימוע ציבורי, שוב בהשתתפות כ-‏800 תושבים, בעניין סכנת מכרה פוספטים שהיו מי שחשבו להקים בצמוד לעיר. גם זה היה אירוע שלא היה כמותו – לפחות בישראל.

לא פחות מ-‏45 ארגוני מתנדבים יש בערד. יש יחידת חילוץ שמתנדביה עסוקים מאד.
תושבים רבים מתנדבים במשמר האזרחי, במד''א, בסיוע לקשישים, בקיום סדר פסח לנזקקים, בעמותה למען בע''ח ובארגון פסטיבל הזמר, שממשיך להתקיים מדי שנה, אף כי שינה כיוון והתבגר.
קבוצת פעילים 'לחיזוק הקשר למדבר יהודה' התארגנה לסימון שבילים בערד וסביב לה. השבילים הוכרו ע''י הועדה לשבילי ישראל והחברה להגנת הטבע וסומנו במפותיה הרשמיות. הקבוצה מדריכה בהם טיולים לכל דורש, ללא תשלום.

אחרי שהממשלה (רשות הטבע והגנים) קיצצה את תקציב מרכז המידע והוא נסגר, הוקמה בתרומת משפחה מקומית תחנת מידע חדשה שבה יכולים מטיילים לקבל יעוץ והדרכה. תנופה תיירותית גדולה ומשמחת נרשמת לאחרונה.

תושבי הפזורה הבדואית התופחת משתמשים בשירותי הרפואה, הדואר והמסחר בעיר, מהם שהקימו עסקים ומתגוררים בעיר.
על אף השונות התרבותית הרבה בין האוכלוסיות בערד, מצליחים התושבים לחיות בשקט יחסי זה לצד זה. קבוצת נשים „כולנו אחת” פועלת – בהתנדבות – להעצמת נשים מכל המגזרים – מובטלות, חד הוריות, עולות מחבר העמים ומאתיופיה, בדואיות ועוד.

אך את כל אלה בחרה כתבת „מעריב” שלא לראות ולא לפגוש.
חמושה באג'נדה ובכותרת היצירתית „20 דקות מסדום” (ממש הברקה רעיונאית) הסתובבה בעיר וראתה את מה שמתאים לה: הנקודות החברתיות החלשות, העצובות. כמותן יש לצערנו בכל עיר בישראל, אפילו בערד.

כתבת „מעריב” בחרה שלא לראות את העיר המתאמצת להמשיך ולפרוח, על אף יבוש תקציביה; לא לשמוע את הנהלת העיר המשתדלת להתפתח תוך שמירה על ריסון תקציבי, אלא לראות את „הבתים האפורים המרוטים” ולצלם את הקשישים המבלים במרכז המסחרי בצהרי היום.

מבית מעריב, הנמצא 10 דקות הליכה מ„גן החשמל” בו מתרחשת פעילות נוער „מגוונת” מדי ערב, קל כנראה יותר לראות דווקא את חולשותיה של העיר המדברית השקטה, ש-‏27 אלף תושביה בחרו לחיות, לגדל את ילדיהם ולחנכם דווקא בה.
120 דקות מתל אביב, וכמה רחוק מהצהוב הרעיל בו ניסה „מעריב” לצבוע אותנו.