פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חרות אמיתית, יש דבר כזה?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 06/05/2005 שעה 0:17)


חרות אמיתית, יש דבר כזה?

נסים ישעיהו



שאלה מוזרה לכאורה; הרי חיים במדינה דמוקרטית, והדמוקרטיה כידוע, מקדשת את חירות הפרט. כל אחד יכול לצאת ולבוא כרצונו; להתלבש או לא כטעמו ולאכול מה שבא לו מתי שבא לו. יש עוד הרבה פעילויות שאדם יכול לעשות באין מפריע, ולכאורה זוהי החירות במיטבה. האמנם זוהי החירות?

ברשימה לפרשת אחרי מות – פסח דיברנו על כך שכדי לצאת לחירות, יש להשתחרר סופית משיעבוד מצרים ואף להגיע לקריעת ים סוף. כל עוד לא השתחררנו ממיצרי השיעבוד להנחות העולם הזה, כל עוד נדמה לנו כי כוחו של פרעה הנו גורם משמעותי בניהול חיינו, לא ניתן להגיע לחירות אמיתית, לגאולה שלמה.

שורות אלו נכתבות בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה; פעמים רבות תהינו אודות עצם ההצדקה לקיום מדינת היהודים, באשר לא מצליחים לזהות בה איזשהו יחוד שיבדיל אותה ממדינות אחרות. ואם יש יחוד – לא בטוח שהוא לחיוב דוקא. אז בשביל מה צריכים מדינה בשלטון של יהודים?

אה, כן, כדי למנוע שואה נוספת ר''ל; מדינת ישראל קיימת, ועצם קיומה ימנע שואה חדשה. האם אין זה התוכן הכללי של הדברים המושמעים מדי שנה ביום זה? דומני שאכן כך, ותקנו אותי אם אני טועה.

כלומר, ההצדקה לקיומה של המדינה מצויה ברובד שלילי לחלוטין; למנוע שואה.

יש איזו הצדקה חיובית לקיומה של המדינה? אם מישהו יודע על אחת כזאת, בבקשה לעדכן את הח''מ.

וחוץ מזה, האמנם יש בכוחה של המדינה למנוע שואה? כרגע נדמה כי מבין כל ריכוזי היהודים בעולם – הריכוז הכי קרוב לסכנה ר''ל שאותה רוצים למנוע, הוא זה שבארץ ישראל.

אז מה, יש או אין תכלית לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל? ובכן, התשובה מצויה בגוף השאלה, מדינה יהודית. אבל בינתיים היא אינה כזאת ואף לא מנסה להיות.

התרפקות על העבר – זו נטיה אנושית ידועה גם אצלנו כמובן:
(במדבר יא) ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: ה זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים: ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ:
אבל בין אם מתרפקים על עבר חיובי ובין אם על ההפך, ההתרפקות אינה מובילה לשום דבר טוב.

חגגנו את חג הפסח זכר ליציאת מצרים; לא ממש מתאמצים לעשות זכר לשיעבוד מצרים; מעולם לא הקימו את מוזיאון השיעבוד. להפך, מיד לאחר היציאה ממצרים – נושאים עינים קדימה; סופרים את הימים שנותרו עד למעמד הר סיני וקבלת התורה.

פרשת השבוע, שאותה קוראים תמיד בימים אלו של ספירת העומר, בין יציאת מצרים לקבלת התורה, פותחת בהוראה הבאה:
(ויקרא יט) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם:
עמדנו בעבר על כך שציווי זה מתפרש כהוראה נמשכת, כי בכל שלב שמגיעים אליו – תמיד ישנה המעלה הבאה בקדושה, שאליה יש לחתור. כלומר, מדובר בחתירה מתמדת קדימה ולא בהתרפקות על העבר, גם אם מדובר בעבר חיובי כנ''ל.

וגם אם התקדש אדם וזכה למעלה גבוהה ברוחניות, אינו רשאי לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק בהשגיו. תמיד עליו לחתור קדימה כי אין סוף למעלות הקדושה; קְדשִׁים תִּהְיוּ בעתיד, יותר מכפי שהתקדשתם עד עתה. המדרגה של אתמול נחשבת כשיעבוד מצרים, יחסית לזו שאליה יש להגיע היום, וצריכים לצאת ממצרים בכל יום.

אבל כאשר התורה מצווה קְדשִׁים תִּהְיוּ, למה בדיוק היא מתכוונת? האם באמת אדם יכול להיות קדוש? ואם כן, עד כמה? הרי ההשוואה היא אל הקודש העליון, הקב''ה:
(מדרש רבה) קְדשִׁים תִּהְיוּ, יכול כמוני? תלמוד לומר כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי; קדושתי למעלה מקדושתכם.


שיחרור מכבלי השיעבוד לחומר

לכאורה, אין אדם יכול להגיע למדרגת הקודש העליון; הרי המדרש אומר זאת בפירוש. מצד שני, מן הפסוק משמע שאפשר להגיע ויש גם מדרש שאומר זאת:
(מדרש תנחומא) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, הֱיוּ קדושים כשם שאני קדוש; שנאמר, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי. לכך נאמר, קְדשִׁים תִּהְיו.
כיצד ניתן לישב את הסתירה לכאורה, בין שני המדרשים? ובחסידות שואלים עוד יותר:
(ליקוטי תורה, ניצבים) וצריך להבין, איך עולה על הדעת שיהיו כמוני, עד שהוצרך להשמיענו שקדושתי למעלה מקדושתכם?
שם מוסבר שיש שתי בחינות: קָדֹש וקדוש. כאשר כתוב קָדֹש, זה לעצמו בלא שום השפעה לזולתו. כאן כתוב קָדוֹשׁ, והאות ו' מסמלת את ההמשכה כלפי מטה ומאפשרת השפעה של קדושה לנבראים.

ובכל זאת לא מובן עדיין כיצד ניתן להתקדש. מהי הדרך לחתור קדימה במעלות הקדושה, בלא להיתפס לדמיונות שוא?

אומר על כך הסיפרא ומובא בפירוש רש''י: מלמד שהפרשה נאמרה בְּהַקְּהֵל. כלומר, במעמד כל ישראל.

ומה החשיבות המיוחדת בכך? הרי לכאורה, הציווי הוא לכל אחד כפרט, אז מה משנה המעמד?

מסתבר, שהדרך להגיע לקדושה עוברת בתחום התודעה של אהבת ישראל ואף אחדות ישראל. לא במקרה מופיע בפרשה זו הפסוק:
(ויקרא יט) יח לֹא-תִקּם וְלֹא-תִטּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':
על מצווה זו אמר ר' עקיבא: זה כלל גדול בתורה. עד כדי כך שזו נחשבת המצווה המרכזית בכל ספר ויקרא ובתורה בכלל. כיצד באמת אפשר להגיע לאחדות עם הזולת, או אפילו לאהבת הזולת כמוך?

ובכן, זה אפשרי רק כאשר היעד הוא קְדשִׁים תִּהְיו; רק כאשר האדם מוותר במודע על הנאות העולם הזה לטובת התעלות רוחנית, רק אז תיתכן אהבת אמת בינו לבין זולתו.

מה שאיפיין את שיעבוד מצרים ומאפיין גם כיום, זו העבודה בחומר ובלבנים; השיעבוד לחומר מניע את האדם להביט לאחור ובכך מונע ממנו להסתכל קדימה, אל האופק הרוחני הבא. המבט לאחור אינו מאפשר התחברות אל הקדושה.

את מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ ניתן לקיים רק על בסיס המודעות של אֲנִי ה'. כי מצד הגופים, כל אחד הוא פרט לעצמו ולא שייך שיאהב את רעהו כָּמוֹךָ. זה לא אנושי לבקש אהבה כזאת. אבל מצד הנשמות שכולן ניתנו מאת ה' יתברך – כל ישראל הם יחידה אחת, ואהבת הזולת היא שוות ערך לאהבת עצמו.

וזו גם ההצדקה היחידה לקיומה של מדינה יהודית, לבנות חברה המבוססת על אהבת ישראל מתוך חתירה לקיום היעוד: (שמות יט) ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (...)

כאשר התורה מצווה קְדשִׁים תִּהְיו – הציווי הוא לכל אחד כפרט, אבל משה רבנו מצווה אותנו במעמד כל העם. והרעיון הוא ברור: לא ניתן להגיע למדרגת קְדשִׁים תִּהְיו, לבד; תוך התנתקות מכלל ישראל.

במלים אחרות, לא ניתן להגיע לקדושה בלא קיום בפועל של מצוות וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

כדי להגיע לאהבה אמיתית, חייבים קודם להשתחרר ממנטליות הקרבן; בלי זה אי אפשר לאהוב באמת. כי הקרבן בעיני עצמו, מצוי במגננה מתמדת ואף בחיפוש האשמים בצרותיו. כל אחד חשוד בעיניו עד שלא יוכיח אחרת, והוא נהיה תוקפן עד כדי סכנה. ואם מישהו מזהה כאן תיאור תמציתי להתנהלותה של מדינת ישראל, הוא צודק.

כאשר התורה מצווה קְדשִׁים תִּהְיו, ובאותה פרשה היא גם מצווה וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, ועשרים פעם חוזרת בפרשה התזכורת אֲנִי ה', יש כאן מסר ברור אודות הדרך בה עלינו לנהל את חיינו; להיות מודעים לכך שמעשינו ומחדלינו הם הגורמים לנו ולא שום דבר אחר. שום כח בעולם אינו יכול להועיל או להזיק לנו בלי רצון ה', ורצון זה תלוי בנו.

המדינה עוד מעט בת חמישים ושבע. הגיע הזמן שתתבגר. הגיע הזמן שתיקח אחריות על מה שקורה בתחום שלטונה.

ואז יתחיל להיות טוב ליהודים וגם לאחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  מדינה יהודית?אלא מה חרדית?  (ע.צופיה) (16 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי