|
השומר בשער | |||||
טל רבינוביץ' (יום רביעי, 04/05/2005 שעה 7:00) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
את מספרת מעולה | |||
|
|||
נהניתי לקרוא את חיבורך, ברוח ובחומר. ממש נהדר לבוקר יפה זה. ולענייננו אני רמב''ני, ואפילו אדוק ממנו. לטענת הרמב''ן אין השומר פחות ערך מהנשמר ובוודאי שלא בורא עולם השומר על בני האדם ייחשב לפחות חשוב מהם. ואילו אני טוען שהשומר (המנהיג, המצביא, ושומר בביה''ס) והנשמר (העם, הציבור, התלמידים) שווים הם במעלתם כשני חלקים של אותו שלם. זה ללא זה, ואין שלם. שאלת מיהו הראוי להנהיג? את מביאה את משה רבנו ודוד המלך כדוגמה לרועי צאן מרעיתם, להבטיח את פרנסת 'משפחתם כולם'. למה את מתכוונת כשאת אומרת 'משפחתם כולם'? למשפחתם המצומצמת? לשיבטם? או לכל עם ישראל? הביטוי הזה לא מייצג נאמנה לדעתי את הסיפור ההסטורי. המנהיג בסיפור המקראי הוא אדם כאחד האדם שעומד במבחני התפקיד ע''י אלוהיו כדי להנהיג ולהוביל את עם ישראל. תפקידיו של המנהיג הם רבים, כי אחריותו כוללת. הוא שומר, הוא מנחה, הוא מוביל, הוא מלכד והוא מרגיש. הוא נמדד ביכולתו למלא את הכל. ===== *** ===== ד''א, לחנות ''קרוב ככל האפשר'' זוהי תכונה בינ''ל ולאו דווקא ישראלית. זה מזכיר לי שאומרים על הנהג הישראלי שהוא פראי, לא נותן זכות קדימה, מאיץ מהר ועוצר לאט, נוהג מעל המהירות המותרת וכו'. חוסר סובלנות זה זהה לכל נהגי העולם. יש משהו מפנטז בלשבת בתוך מכונית, בה הכוח שלך איננו של שריריך בלבד, אלא כוחו של מנוע המכונית, ה''משאיל'' לך את כוחו ברגע שביקשת זאת באמצעות מפתח. והמנוע הוא עבד נרצע של הנהג. הנהג, שמאבד קשר עין עם יתר הנהגים מתייחס לכל רכב, כמנוע רכב מתחרה, ויוצר עימות או תחרות בין הרכב שלו לרכב השני שבדרך. זה לא כבר תחרות אישית אלא זה תחרות של ''של מי יותר גדול, של מי יותר חזק, של מי יותר מהיר''. העדר קשר העין יוצר קשרי גומלין בלתי ריגשיים. האם ראית שני הולכי רגל מתעמתים על זכות קדימה בחציית כביש כשרמזור מתחלף? האם ראית שני הולכי רגל צועקים ומרביצים כשהאחד משתפשף בשני הבא ממולו ברחוב או במעבר חציה? לא!!! כי שניהם נפגשים במישור האישי, עין מול עין. לכל היותר הכועסים ביותר יזליפו מעט חרון מאפם וימשיכו הלאה. הרוב יאמרו סליחה וימשיכו. למה? כי אין להם את ה''כלי'' המתווך והמגדר את קישריהם. | |||
_new_ |
איזה כיף שיש כאלה סלאבות שמוכנים | |||
|
|||
לעבוד תמורת שכר מינימום בחום ובקור ולשרת את המורים הבאים להחנות את רכבם בסמוך לשער וגם להחניף להם בבוקר טוב +זכירת שמם. מה טוב ומה נעים חלקנו שלסלאבות הללו אין יומרות ואין זכויות וכל מטרתם היא ללקק לנו ולשמור על משרתם העלובה והדלה על מנת שלא ימותו ברעב ולא יזרקו לרחובות. מי יתן וירבו הסלאבות הללו וימלאו את כל הארץ כך שנוכל להמשיך לחיות בנעימים בזמן שהם אוכלים חרא. תודה לך אלוהים (ותודה גם לרמבם ולרמבן) שבראת את הסלאבות למעננו, תודה לך גם שבראת אותנו כאלה רגישים ואנושיים על שמצאנו לנכון לברך את הסלאבות הללו במאמרים באינטרנט. תודה לך אלוהים על כי אפשרת לנו להיות אדיבים ומנומסים כלפי הסלאבות שלנו המוצאות אושר כה רב בעבודתם המחורבנת. אנא אלוהים תעשה ככה שהסלאבות הגדולות תפרנה ותרבנה ותבאנה לעולם סלאבונים וסלאבונות קטנים ומתוקים שימשיכו את המסורת המפוארת של שירות נפלא מבוקר ועד לילה (כולל טיאטוא רחובות, ריקון פחי זבל, ניקוי ביוב, שטיפת כלים, גינון, שטיפת מכוניות, מכירת דלק) וכך יתנו לנו זמן לפתח את הכשרונות הגדולים שלנו ולחיות את חיינו השלוים והטובים. ואם יגמרו הסלאבות תמיד נוכל להשתמש בערבים או בתאילנדים ופיליפיניות. אין ספק, החיים יפים. | |||
_new_ |
תיקון טעות | |||
|
|||
צ''ל טיאוט רחובות ולא טיאטוא. ועם סלאבה הסליחה | |||
_new_ |
עמיש יקירי, גם המורים הם סוג של סלאבות | |||
|
|||
רק שהם עדיין לא יודעים את זה. ''(כ''ו)הנה ימים באים נאום ה' וקמו הסלאבות הנוברים בפחי הדומן, והעיזו אליהם את הסלאבות המחטטים בבראשי עולי הימים, הלוא הם המורים, ונאספו יחד אל הר בית אלוהי הסלאבות וכילו את חרונם בהיכלי השן של קבלני הסלאבות.(ס) אז יוציאו את נחי הדן ואת ואת יושבי הקן ר' דג ואיש אשר אכלו נאות ישראל ס(ל)בא. (א)ולא יותירו להם שריד ופליט, נבלותיהם תושלכנה אל קיר אשר לא יבוא בו משתין. (מ)וחושך יגע מליבנת הספיר אל החור השחור אשר בו יבלעו כל הסלבות. (ק) ונשיר כולנו שיר תודה'' | |||
_new_ |
יועזר חביבי, כל עוד יש לך סלאבה משלך | |||
|
|||
אתה לא סלאבה. ואין לכך כל קשר עם המציאות האובייקטיבית כמובן. | |||
_new_ |
תגובה מיש-מישית טיפוסית | |||
|
|||
יש אנשים שלעולם אינם מסוגלים להתעלות מעל לביצה המחשבתית לתוכה שקעו. ולטל רבינוביץ' --- יישר כוח. | |||
_new_ |
מי שמדבר על ביצה מחשבתית | |||
|
|||
_new_ |
נו, אז מי יותר חשוב? | |||
|
|||
האבחנה הנעשית כאן היא חסרת משמעות. אין שאלה מי חשוב יותר, השומר או הנשמר. הכל תלוי בסיטואציה המסויימת, ביכולות של השומר והנשמר ובמאפייני האיום הפוטנציאלי. רועה צאן שומר על עדר של שניצלים לצורך שימוש עתידי. הוא שומר על רכוש כנגד משהו שבדרך כלל יכול לסכן את הרכוש ולא אותו עצמו. אם מדובר בסכנת חיים אמיתית לרועה הצאן, לא מצופה ממנו להקריב את חייו למען כבשה. כשאלוהים שומר על כורש, מדובר על כך שאין שום דבר בעולם היכול להוות מכשול בפני אלוהים או לסכן אותו. אין בעובדת השמירה לבדה להצביע על מדרג של חשיבות. כאשר אדם שומר על אדם אחר, הוא עושה זאת כדי למנוע סכנות ואכן מסתכן בעצמו. לכן אם מתעקשים על השאלה „מי יותר חשוב”, הנשמר חשוב מהשומר. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |