הנה שלושה דברים שהרגיזו אותי ביומיים האחרונים - והמשותף לכולם, הצביעות.
1) יוסף אלקובי ייכנס ל-12 שנה לכלא על רצח אשתו.
חבוש כיפה סרוגה, עוטה זקן, וציצית משתלשלת מבגדיו, קיבל יוסף אלקובי בדברי חרטה את גזר דינו של בית המשפט, שגזר עליו 20 שנות מאסר על רצח אשתו.
''אני מבקש סליחה מהילדים, ומבקש סליחה מזהבה. אני לא יודע מה קרה לי. אני אוהב אותה'', כך אמר שמעון אלקובי בעת הקראת גזר הדין. אלקובי, שרצח את אשתו זהבה לאחר שחשד כי היא בוגדת בו, נשלח ל-20 שנות מאסר בעיסקת טיעון.
למען הסר ספק, כשרצח אלקובי את אשתו, לא חבש הרוצח כיפה, לא גידל זקן, וציצית לא השתלשלה מבגדיו. אלו הן חלק ממצג השווא שסידר לעצמו בעצת פרקליטו כדי לקבל עונש קל, עונש בלתי נסבל בקלותו, בעוד דמה של החפה מפשע זועק מן האדמה.
עשרים שנות מאסר נגזרו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על שמעון אלקובי, בן 45, אשר רצח את אשתו, זהבה, בת ה-37 ביריות אקדח בראשה לפני כשנתיים. אלקובי הורשע במסגרת עיסקת טיעון, וקיבל עונש מופחת בשל חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי היה מצוי במצב ''פסיכוטי-פרנואידי''.
ב-29 ביוני 2003 תקף אלקובי את רעייתו זהבה בעת ששהו בחדר השינה בביתם. הוא חשד בה כי היא מנהלת רומן עם גבר אחר. כדי לבחון את חשדותיו הפעיל רשמקול מתחת למיטתם וביקש להקליטה תוך שהיא משוחחת עם מאהבה, לכאורה.
הדבר לא עלה בידו ובמהלך מריבה אחז בהתקף בגרונה ותקף אותה. הרעיה המבוהלת זעקה לעזרה ושני ילדיהם הקטנים של בני הזוג, אשר ישנו בחדר הסמוך, התעוררו, נכנסו לחדר וצפו באביהם תוקף את אמם. האב הורה להם לעזוב ואלו נשמעו לו.
לכל אורך המעשה פעלה קלטת מתחת למיטתם של בני הזוג ותיעדה את מהלך הרצח המזעזע. מהקלטת, לה האזינו השוטרים במהלך החקירה, עולה שאלקובי שלף ממגירה אקדח אשר החזיק ברישיון. הוא טען אותו בכדורים ודרך אותו שלוש פעמים. פעמיים נפלו הכדורים על רצפת החדר, אך בפעם השלישית הצליח לטעון כדור לקנה, כיוון את האקדח אל ראשה של זהבה ורצח אותה בירייה.
''הנאשם פגע בעיקרון קדושת החיים וקיפד את חייה של אשתו בדמי ימיה - אם לשני ילדים, אשר נותרו יתומים. זאת, על לא עוול בכפה ובשל מחשבות השווא שהיא כביכול בגדה בו, אף שלא היה יסוד לאותן המחשבות'', כתבו השופטים בגזר-הדין.
''פגע בעיקרון קדושת החיים'' - אומר בית המשפט , ומייד מגחיך את העיקרון הזה לשפל שלא יתואר על ידי העונש הבולט בקלותו שהוא משית על הנאשם.
''אף שלא היה יסוד לאותן טענות'' - אומר בית המשפט ומשתמש במילה ''אף'' כאילו אם היה יסוד לאותן טענות, היה הרצח מוצדק.
אני שוב חוזר וטוען כי רוצח יענש בעונש אחד בלבד - מאסר עולם בלי אפשרות חנינה - זהו העונש הראוי לאלקובי.
2) עובדי הבנקים יפתחו בשביתה כללית לא מוגבלת בזמן ביום א' הקרוב
בתמיכת ההסתדרות, אולם, ראה זה פלא, גם בגיבוי המעסיקים שלהם, יפתחו עובדי הבנקים בשביתה כללית ביום ראשון הקרוב.
העילה? - הורדת שכר? - נהפוך הוא - שכרם הגבוה באופן שערורייתי של עובדי הבנקים ובמיוחד הבכירים שבהם, על חשבון עושק הציבור נודע בשערים רק בשבועות האחרונים.
העילה היא כוונתו המוצדקת של האוצר לבזר את המערכת הכלכלית ולהוציא מן הבנקים את ניהול קופות הגמל הנגוע בניגודי אינטרסים משווע.
קשה לי לומר מילה טובה על שר האוצר שנוקט לדעתי מדיניות כלכלית אנטי חברתית המעשירה את העשירים ומענייה את העניים. אולם, ראה זה פלא, דווקא במקרה שבו מדיניות האוצר היא צודקת ונכונה, ונועדה להקטין את רווחיהם המופרזים של הבנקים הנובעים בחלקם מייעוץ מוטה ללקוחותיהם להשקיע בקופות הגמל שבניהולם, ומהשקעת נכסי קופות הגמל באופן נגוע בניגודי אינטרסים, דווקא במקרה זה תומכת ההסתדרות ב''עובדים''.
''עשרות עובדים יפוטרו'' - טוען ראש ועד עובדי הבנק בלאומי, ''ולכן אנחנו שובתים''. את כל שכרם של מאה עובדים יוכל בנק לאומי לממן למשל, מאחוז אחד (כן אחוז אחד!!) של רווחיו בשנת 2004.
שביתה לא מוצדקת.
3) כאב העקירה והחלטה לא דמוקטית.
אלו הם הנימוקים הכוזבים בהם מנסים לשכנע אותנו מתנגדי ההנתקות בבואם להצית את אש המרד נגד המדינה .
במלמלם דברים על הכאב הנורא של ''עקירת יהודים מביתם'' עוקרים עצמם יהודים רבים מביתם, מנתקים את ילדיהם מחבריהם ומבית ספרם, עוזבים את בתיהם הנוחים ועוברים להתגורר בקרוואנים ובתנאים קשים בישובי גוש קטיף. את בני משפחותיהם ואת ילדיהם הם הולכים להעביר את ''טראומת הגרוש''.
בחלק מישובי השומרון מהווים העוקרים את עצמם אל תוך היישוב כבר את רוב תושביו של היישוב, שכן התושבים הקבועים כבר עזבו ובכל מקרה מוכנים להתפנות בשקט ותמורת פיצויים.
הטיעון השני של המתנגדים מרגיז עוד יותר. לאחר שהחלטת הפינוי נתקבלה ברוב גדול בממשלה, זכתה לאישור הכנסת, וההצעה למשאל עם נפלה בכנסת ברוב עצום, טוענים המתנגדים כי היא אינה דמוקרטית.
המתנחלים, מועצת יש''ע, וגופי הימין עתרו לבג''צ אולם במקביל הודיעו כי לא ישמעו להחלטותיו. הם מתקוממים בשם ה''דמוקרטיה'', אולם לא מקיימים את החלטות המוסדות הדמוקרטיים של ישראל.
צביעות כזו לא נודעה במחוזותינו מעולם.