  
  
  
|
  מחאה ל''מעריב'' | |||||
| האגודה לזכויות האזרח בישראל (יום רביעי, 15/05/2002 שעה 1:59) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  לא אבידה |
|||
|
|||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מצטרף למה שאמרה הכפייה |
|||
|
|||
ספירו מיצה עצמו לפני הרבה זמן. סמרטוט לא הוסיף שום דבר מיוחד לסמרטוטון - המקומון. ככה שזה באמת לא אבידה. ומה אתם רוצים מותר לו להתפרסם פה, לא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מצנפת ורודה |
|||
|
|||
דוגמא לא טובה. אפילו למה שאתה כותב מותר להתפרסם פה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חופש הביטוי ועולם העסקים |
|||
|
|||
אין כל ספק שביטול טורו של מר ספירו נובע באופן ישיר מדיעותיו הפוליטיות, אשר כפי הנראה אינן מקובלות על עורכי העיתון כתוצאה מהמצב הפוליטי בו מצוייה ישראל כיום. מבחינה זו מהווה ביטול זה תמרור אדום לחופש הביטוי וההתבטאות במדינת ישראל, אך השאלה הנשאלת היא האם הנהלת 'מעריב' - בתור גורם ועסק כלכלי לכל דבר - אינה רשאית מטעם עצמה לפטר ולבטל את אשר חפץ ליבה, ללא כל דין וחשבון לאיש? האם עיתון באשר הוא מחוייב לנורמות אחרות מאשר כל עסק אחר? דומני שהתשובה לשאלה זו היא, לצערי, שעיתון הוא עדיין עסק פרטי לטוב ולרע, ומכאן שלהנהלת 'מעריב' הזכות המלאה, מעצם היותה עסק פרטי, לסיים כל התקשרות מסיבות השמורות עימה בלבד, גם אם סיבות אלו פסולות אתית. בברכה א. מאן | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יום עסל ויום באסל |
|||
|
|||
גדעון ספירו הועסק במקומון של ''מעריב'' בירושלים על מנת להגדיל את תפוצת המקומון ועיתון האם ולהרבות את רווחי הבעלים, ולא מסיבות אתיות או בגלל זכויות האזרח. בעידן שהפופולריות של השמאל עלתה בישראל סברו הבעלים והעורכים שכתיבתו של גדעון תכניס להם כסף. אבל הגלגל המשיך להסתובב והיום השמאל כבר אינו פופולארי כשהיה. הבעלים והעורכים סבורים שהם יפסידו כסף אם יפרסמו טורים של גדעון או של רון מייברג ולפיכך הם החליטו לא לפרסמם, ובמקומם הם מפרסמים טורים של כותבים ימניים שקודם הוחרמו. ככה זה בחיים: יום עסל ויום באסל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה עדיין לא אומר שזה בסדר |
|||
|
|||
ותקין. זה משאיר אותנו עם עיתונות מצונזרת, כאשר הדבר היחיד שמנחה אותה הוא הרווח. אולי העיתון הוא באמת בבחינת עסק, כמו שאלכסנדר אומר (ואני, לצערי חושבת שהוא צודק), אבל זה אומר שהעיתון יפרסם רק דעות שמקובלים או מחניפים לרוב קוראיו, ואז אין יותר עיתונות חופשית שנוהגת ללא מורא וללא משוא פנים, המוטו המיתולוגי. אם כך, מה שאני קוראת בעיתון הוא מוטה ומכוון רייטינג ומעלים מעיני קבוצה שלמה שאינה פופולארית, בבחינת , הנה, כולם חושבים פחות או יותר אותו הדבר. ובמקום שכולם חושבים אותו הדבר, אף אחד לא חושב הרבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''אסכולת פרנקפורט'' |
|||
|
|||
העיתונות לעולם אינה חופשית אלא מוטת רייטינג. את המגמה הזאת כבר הראו אנשי ''אסכולת פרנקפורט'' (מרקוזה וחבריו) במחצית הראשונה של המאה העשרים. התפקוד הזה מובנה באמצעי התקשורת של העולם ''החופשי''.הנחמה היחידה שבעולם הלא חופשי המצב גרוע בהרבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרינת היו ימים והיתה עיתונות אחרת...... |
|||
|
|||
''זקני ציון'' זוכרים ימים טובים יותר בהם הופיעה בישראל קשת עיתונים יומיים ושבועיים. אז היו לשמאל ולימין במות משלהם. בשל גורמים כלכליים ופוליטיים, שרדו רק מעטים ומה שיש לא קשור לביטוי עמדה פוליטית ברורה של הבעלים או הכותבים, אלא ליכולת ההישרדות של העיתון ככלי תקשורת ומוצר הנמכר בשווה כסף. טרם הגענו לעידן ''סתימת פיות'' מלאה ולראיה : אתר פ.א.צ. חוג רעיוני, המצפה לטור זה או אחר, יכול להוציא לאור עיתון משלו, לפרסם טורים ומודעות בתשלום, או להוציא לרשת עיתון-אלקטרוני, צעד שהוא ממילא ''עם הפנים לעתיד'' לדרוש מבית ''מעריב'' ומשפחת נימרודי להיות סמל חופש הדיבור והעיתונות שווה לצפיה שגבר יכנס להריון...או שעיתון בשפה הערבית יפרסם טור ציוני קבוע.אין שום סיבה בעולם לצפות (למשל) ''שיתד-נאמן'' החרדי יפרסם טור קבוע המבטא עמדות הקרובות לשמאל או אפילו לימין... לעומת זאת, בגלל אופי ''התקשורת הפורומית'' אפשר בהחלט להכנס לאתר ערוץ 7 ולפרסם בפורום שלו את הסמרטוט האדום או כל טור אחר, כי זה הצד החזק (בינתיים) של העולם הממוחשב הפתוח לציבור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טורו של ספירו |
|||
|
|||
הנייר לעטיפת דגים שנקרא מקומון לא שווה דמעה מיותרת אני מאד מקווה שספירו ימצא פורקן ליצר הכתיבה ודחף הבקורת שלו -במקום אחר.אבל אני לא מבכה את העדרו מהסמרטוט שפירסם את סמרטוט אדום.אצלנו מקבלים את המקומון ככלי לפירסומים החל מאיפוא לקנות נעל ועד נייר קינוח זה סמרטוט וזה טיבו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יום אוסלו, יום בוסלו |
|||
|
|||
אנו סובבים במעגל מבלי לנגוע בנקודה המהותית: האם עיתון באשר הוא מחוייב ליריעת דיעות רחבה, כולל דיעות בלתי פופולריות בשעה נתונה, או שמא עלינו להביט ולהתייחס לעיתון כאל עסק כלכלי ופרטי גרידא, נטול כל מחוייבות אתית. ניתן אף לחדד את השאלה ולהעמידה באופן היפותטי משהו, ולנסות לחשוב אם דבר שכזה היה יכול להתרחש גם בעיתונים ישראלים אחרים, או לחילופין להביא דוגמאות מהעבר שבהן קרו דברים דומים. נקודה נוספת למחשבה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מסכים עם אלכס ובכ''ז..... |
|||
|
|||
עיתון הוא עסק כלכלי-פרטי. הוא מודפס יוצא לאור או מתחסל לפי שיקולים כלכליים, כך גם בחירת עובדיו. זכויות מיוחדות יש ''למאושרים'' המוגנים מכח הסכמי עבודה, וועדים וכיו''ב. יחד עם זאת....כמי שלפני חודשים מעטים פוטר ''ממעריב'' כחלק ''מנדונית דנקנר'' התרגזתי בשל עיתוי, הצורה בה נעשו מעשה השילוח והתעלמות המו''ל מדעת הקורא. מעבר לכך הרי שלצערי כמו שנאמר ''מה שמותר לזאוס אסור לפר''... | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי