פעם המפלגות היו מכשיר לקידום רעיונות לטובת הציבור ולצורך זאת הן העמידו עצמן לבחירה. בעשורים האחרונים נוספה מטרה נוספת – סידור עבודה לפעילים מרכזיים שלא נבחרו לעמדות פוליטיות. עדיין היה מדובר באנשים עם לא מעט כישורים ועדיין נשארה פעילות ערכית במפלגות.

אבירי המינויים הפוליטיים מכים שוב

כך כתבתי לפני כשנה, כאשר הוצגה לציבור הצעת חוק הג'ובים, ולא ממש דייקתי. ''האגדה'' מספרת (אפילו החותן שלי סיפר...) שבימיה הראשונים של המדינה היה על האזרח להצטרף ''למפלגה'', לרכוש את ''הפנקס האדום'', כדי שיוכל למצוא עבודה-פרנסה. אז, חלק גדול – אם לא רוב המשרות הקיימות במשק – היו במפעלי ההסתדרות או בשירות המדינה עליהם ''שלטה'' מפא''י. לכן מנהיגי המפלגה היו יכולים להחליט מי לשבט ומי לחסד - מי יעבוד ומי לא.

עם הזמן ירדה חשיבותו של פנקס חבר המפלגה בשוק העבודה, אבל עדין נשארה מכת המינויים הפוליטיים בשרות המדינה. בהמשך, לפני כ-‏30 שנה, הועפה מפלגת העבודה. ההנהגה האלטרנטיבית, הליכוד, הבטיחה לנו את ניקוי האורוות. מאז זרמו הרבה מים בירדן...

---

גלעד ארדן	גדעון סער

בתום אותה מערכת בחירות התחיל תהליך לניקוי המערכת הציבורית ממכת המינויים הפוליטיים. נכון, התהליך לא היה חד כיווני; היו גם נסיגות, אבל נוצרה מגמה חיובית של הנהגת מגבלות על תהליך המינויים הפוליטיים. היום, בדיעבד, אפשר להגיד שהמגמה התהפכה. תהליך היפוך המגמה החל לפני יותר משנה, כאשר במרכז הליכוד התחילו לדבר על שינוי החוק כדי ''לטהר'' את שיטת המינויים הפוליטיים. בהמשך, חה''כ גדעון סער וגלעד ארדן יזמו תיקון לחוק כדי שיהיה אפשר למנות בלי מכרז יותר חברי מרכז במערכת הציבורית – להרחיב מאד את תחולתו של המושג משרות אמון (פוליטיות).

בתחילת מושב החורף שוב הכריזו השניים על כוונתם לקדם את הצעת החוק. אלא שאז מפלגת העבודה עוד היתה באופוזיציה ושינוי בקואליציה, מציאות שכנראה מנעה את קידום החוק. זאת ועוד, חה''כ יוסי שריד הצליח להעביר, בקריאה טרומית, הצעת חוק שמשמעותה היתה 5 שנים בכלא לחבר מרכז שמתנה תמיכה במועמד בתמורה לטובות הנאה. על פי רשימת המתנגדים, שכללה את ראש הממשלה, שר האוצר ויו''ר הכנסת, היה די ברור שזו רק הצלחה מקרית וזמנית (אברהם הירשזון כמשל). כמו מלחמתו של דון קישוט בתחנות הרוח, כך גם מעשהו של שריד לא ממש השפיע על המחוקקים.

מני מזוזהשבוע עלתה הצעת החוק של חה''כ סער וארדן לדיון בועדת השרים לענייני חקיקה, שאישורה הוא תנאי לתמיכת הקואליציה. למרות מחאת היועץ המשפטי, שהצעת החוק אינה מתיישבת עם תפיסת היסוד של שרות המדינה כפי שהוא במדינת ישראל, אישרה ועדת השרים את הצעת החוק ''לטהר'' את המינויים הפוליטיים (מזוז תוקף). כעת זה רק עניין של זמן לפני שהכנסת תהפוך את הצעת החוק לחוק. תיאור המשרה של ''הנבחרים'' יעבור שינוי מהותי – יורחב מאד החלק המטפל במעמד ''סדרן העבודה'' על חשבון החלקים החשובים כמו קביעת מדיניות תקציבית ומדיניות החוץ.

הנימוק ''הרציונאלי'' העיקרי של יוזמי החוק הוא שצריך להפוך משרות בכירות בשרות הציבורי למשרות אמון. אלו הן אותן משרות שבעזרת המחזיקים בהן מממשים השרים את המדיניות שלהם. יוזמי החוק, סער וארדן, בחרו לכלול ברשימת משרות האמון את זו של מנהל רשות החברות הממשלתיות. זה תפקיד שאמון על ניהול יעיל של החברות הממשלתיות והכנתן להפרטה כפי שקבעה הממשלה. לכאורה אין כאן צורך במשרת אמון, אלא שהמחזיק במשרה אחראי על הכנת הרשימות של המועמדים לדירקטורים עבור ועדת רביבי ולכן זו משרה מאד נחשקת וחשובה לעסקנים הפוליטיים.

אבל לרשימה של יוזמי החוק נכנסו גם משרות שהמחזיקים בהן אמורים לעסוק בפיקוח ובאכיפה בהתאם לחוקים ספציפיים. אלו המשרות של יו''ר הרשות לניירות ערך, הממונה על ההגבלים העסקיים והממונה על שוק ההון והביטוח באוצר. לא סביר שבעלי תפקידי פיקוח ואכיפה יוחלפו כל פעם ששר מתחלף. דומה הדבר שמפכ''ל המשטרה או הרמטכ''ל יוחלפו אם וכאשר מתחלף השר הנוגע בדבר. גלישת הרשימה לתחומים הללו היא הוכחה שמטרת החוק היא לטפל ב''מחסור בג'ובים'' עבור המקורבים ולא שום אינטרס ציבורי (גדעון סער רוצה לשלוט ברגולטורים).

---

אם פעם עוד היתה לשיטת המינויים הפוליטיים מראית עין של טובת הציבור, הרי כעת ברור שהסיבה, המוטיבציה, היא שיפור אמצעי הפרנסה עבור המקורבים, חברי המרכז, למפלגות שבשלטון. הבחירה ''הדמוקרטית'' תהיה מעתה תלויה בכמות הג'ובים שמועמד סידר לבעלי ''הפנקס הנכון''; משמעות ניצחון בבחירות תהיה מעתה השתלטות על מנגנון ''סידור העבודה''.

המפלגה שעלתה לשלטון על גבי ההבטחה לנקות את האורוות, הליכוד, מצליחה להשלים את תהליך שכלולן של האורוות. צחוק הגורל הוא שמפלגת העבודה ששילמה מחיר יקר על ניהול האורוות בעבר מצטרפת כעת למובילי השינוי בתרבות השלטון מהליכוד.