ההתייחסות לשואה הפכה, בשל המחלקות הפוליטית, לנושא על גבול הבנאליות. זורקים את השם ''שואה'', כדי להצביע על הסכנות שאורבות לעם עם פינוי עזה. בכנס בניני האומה ב- 24.2.2005 אף האשימו את ראש הממשלה ''שהוא מביא שואה לעמו''. לצערי גם התגובה אינה חורגת מן השגרה, והשבלונה ומוגבלת להאשמות של ''זילות'' השואה (אשר קרוב לוודאי שרבים לא מכירים את המילה ''זילות''), או ''הכחשת השואה'' וכיו''ב ביטויים אשר לאט לאט הופכים את השואה לאקטואליזציה שגרתית, כאשר מישהו רוצה לומר דבר רע מאוד.
משום כך אני רואה לנכון, במסגרת הצנועה מאוד שעומדת לרשותי, לומר את הדברים הבאים:
כל מי שנאלץ לנטוש את ביתו, תהיינה הנסיבות והמטרות אשר תהיינה, אהדתי העמוקה נתונה לו. מי כמוני יודע ''פינוי'' גרוש, סילוק מן הבית- מהו. אולם לתגרי השואה, לספקיהם, לרועיהם הרוחניים ולחסידיהם בישראל אני מבקש לומר:
אני מקנא במפונים קנאה עזה ובלתי נכבשת. אילו הייתי במקומכם בשנת 1939, לא רק אני ושכמותי היו במצב אחר אלא עם ישראל כולו.
המגרשים היו מפצים את משפחתנו על הנכסים שלקחו מאיתנו ומוסיפים לכך פיצוי מיוחד ותנאים נאותים להעברה למקום מבטחים.
המשלחים, ''המגרשים'', היו שומרים על בטחוני שלא יאונה לי כל רע במהלך המעבר למדינת העם היהודי.
הם היו שומרים מכל משמר על חייהם של בני משפחתי הקרובים שמספרם, כולל אבי אחיי, סביי, דודיי בני דודיי, הגיע ל- 46, ואילו במעגל הרחב יותר מספר הנפשות הגיע למאה בקרוב. חלק מהם וודאי היו אתי עד עצם היום הזה.
הם היו חוסכים ממני את מראות הגרדום שעליו הועמדו יקירי העיר, ביניהם מקורבנו שלמה ז'ליכובסקי אשר לפני התלייה שר את ''שמע ישראל''. מן הסתם היו פוטרים אותי מן התחושה שנברה בי כי בעוד שראיתי את האדם בשיא גדלותו, ראיתי את אלוהיו, אלוהי, ברגעי השפל שלו.
לא היה צורך באיזה רבי לוי יצחק מברדצ'יב שיתבע את הקב''ה לדין תורה בשל מצוקה של קהילה בישראל בשעה שבשואה מיליוני צאן מרעיתו, קדושים וטהורים כטוהר הרקיע, נשרפו נחנקו והושמדו, והוא עמד מנגד.
הם היו מונעים ממני הכרות קרובה עם גיהינום של הגטאות, וגיא הצלמוות של מחנות הריכוז.
היו מעניקים לי את נעורי, את הביטחון בעתידי את האמון במוסריותם של בני אדם והאמונה בהשגחה העליונה.
ואם בתזכורת הזאת לא די, הריני ממליץ בכל לב כי כל אלה שמשתמשים במושג ''שואה'' לשווא,בכל הקשר שהוא, שייסעו לפולין. לא ל''מצעד החיים'' אלא ל''מצעד הצלמוות''. לא עטופים בדגל כחול לבן אלא בשק ואפר, ויבקרו בסוביבור, בחלמנו, בטרבלינקה, בבירקנאו ובגאיות הצלמוות שאליהם ''פונו'' המגורשים. אז יבינו שואה מהי ומה משמעותה.
פינוי תושבים מחבל בארץ בישראל הוא כאוב וטראומטי, אך אושוויץ היא הגדת-נהי מגלקסיה אחרת, אשר כדי למנוע את הישנותה נוסדה המדינה היהודית, היהודית ולא הרב לאומית, המשוחררת ולא הכובשת.
הלוואי והיו ''מפנים'' אותי ככה ב... 1939
