|
|
|
הרהורים בשעת טיסה
יורם המזרחי
''אולי'' - חבר וטיס מסחרי, שהיה מורי ורבי בעניני טיס כל עוד התגוררתי בצפון הרחוק, בישוב ללא גישת כביש, מהסוג הנקרא בז'רגון המקומי ''פלאיי אין אונלי'' (טיסה למקום בלבד) - ביקש שאצטרף אליו לטיסה ב''כסא הימני'', השמור לטיס המשנה (או לנוסע).
הסיבה: הכרות עם מטוס ישן/חדש שנרכש באחרונה ובקרוב יועלה לנסיון בלבד - על מצופים.
המטוס מסוג ''אמבראר'' הוא מוצר ברזילי, שלא נועד לטיסת מצופים או מגלשי סקי, מפני שהוא מצוייד בכן נסע הידראולי-מתקפל ומטבעו מיועד למסלול קשיח. מגלשים, או מצופים, ישנו באופן ניכר את ביצועי המטוס, למשל מהירות השיוט, התגובה האירודינמית ועוד.
''אולי'' ביקש לבדוק, תוך טיסה, מספר בעיות הקשורות ל''התנהגות'' המטוס הדו-מנועי, ומפני שלא מצא מישהו שישב לימינו, פנה אלי ועוד עשה זאת באופן שאינו ניתן לסירוב...
כך המראנו משדה קטן,הנמצא מצפון לוויניפג, עם דלק לסבב של כמה מאות מייל וציוד אוויאני חדיש שנקבע בלוח המחוונים, כולל מכשירי התמצאות גאוגרפית לקביעת מיקום. מחשב טיסה, רדאר-דופלר ועוד ''צעצועים'' המותקנים באחרונה במטוסים קלים ובינוניים, חלקם תוספות משמעותיות ומחויבות בטיחות ורובן... טורח הגוזל הרבה מחווית טיסה תחושתית ולפעמים מעורר התראות שלא לעניין.
האיזור מעליו טסנו, חלק של מחוז מאניטובה, הוא גדול בשטחו מכל מערב אירופה... ארץ יערות, נהרות, אגמים וביצות, שחלקם הגדול עדיין קפוא.
כשטסים ו''רוכבים'' על נתיב גל הרדיו הנבחר, מגלים מהר שלמעשה טסים מעל שממה ירוקה, או אוקיאנוס רחב ידיים.
מעט מאד ישובים, בדרך כלל שמורות אינדיאנים, או מכרה ואתר כריתת עצים, פזורים בשטח האדיר הזה, וככל שמתרחקים מוויניפג, מהאיזורים ה''צפופים'' של מאניטובה (בשטח האדיר גרים רק כמיליון ומאתיים אלף בני אדם - רובם באיזור וויניפג), מתרחקים גם מ''העין הבולשת'' של מרכז הפיקוח המרחבי, המיועד בעיקר להשגיח על טיסות מסחריות.
כך נשענים יותר על תעבורת רדיו בין מטוס למטוס כדי להבהיר, פחות או יותר, היכן נמצאים, לאן טסים ועוד נתוני מהירות וגובה.
כל אלה יוצרים תחושה מוזרה של בדידות באויר, ולפעמים הרהור ב''מה שיכול להתרחש אם..'' ובמקרים מסויימים - למשל כשנורית אזהרה מתחילה לנצנץ וצפצפת אזהרה מתחילה לשרוק או לפעות - פשוט קופא הדם לפחות לשבריר שניה... כל זאת מפני שיותר ממטוס אחד אבד בשממה האדירה הזו ולא תמיד אפשר להגיע למסלול חילופי, או לנחות על הקרח והמים (הכל לפי העונה).
המבחן האמיתי במלאכת הטיסה, איפוא, אינו בפעולות השיגרתיות, שהן בסך הכל קלות ביצוע, אלא ביכולת לאתר בעיות ולפתור אותן מייד ו''לפי הספר'', ולהבין באופן תגובתי אוטומטי כל צפצוף נורת אזהרה ולטפל בה ללא דיחוי, או פשוט להבין את משמעותה (למשל צפצפת הזדקרות, צפצפת ניתוק טיס אוטומטי ועוד).
כך טסנו בכוון כללי מערב צ' מערב. ה''אמבראר'' התנהג יפה והשיחה שניהלנו ''עברה'' בלי קושי באמצעות מערכת האזניות ופומית הדיבור.
המטוס ידוע כרעשן לא קטן... מנוע טורבו-פרופ, שהוא מהיותר רועשים במשפחת המטוסים הקלים-בינוניים המונעים באמצעות מדחף, והשיחה באמצעות הקשר מקילה לפחות על מיתרי הקול...
כך, אגב טיסה מעל אגם וויניפג, הערתי (לא בפעם הראשונה) ששטח האגם כמוהו כשטח מדינת ישראל והתגובה שקבלתי היתה ''ועל זה כל הויכוח עם הערבים?''...
מכיוון שחצינו את האגם, אחרי פניה חדה בכיוון צפון מזרח, עברנו מעל חלקו האמצעי של האגם ואז לא יכולתי להמנע מאזכרת נתוני שטחה של ארץ-חמדת, כולל טווח ''המותניים'' שלה בין טול-כרם לים. ''זה לא יכול להיות!'' קבע חברי ומייד הוסיף ''ולזה קוראים ארץ הקודש?''... ההערות לא הפתיעו, מפני שבמשך השנים שעשיתי בצפון שמעתי שאלות ותגובות לרוב כמו ''מה המיוחד בשוויץ ואיזה אומות גרות שם'' או ''מה אלה האלפים שמדברים עליהם כל כך הרבה.'' ועוד...
כאן המקום להזכיר שחברי הוא אינדיאני, שמעולם לא טס מחוץ לקנדה או חלקים צפוניים של ארצות-הברית, איש מוכשר מסוג ''סלף מייד מאן'', שהשכלתו הכללית שווה לרמת כתה ח' (בקושי) וידיעת מפת העולם שלו - לקויה, מלאה חורי ''גבינה שוויצרית''... כל אלה אינם גורעים מיכולו הטבעית כטיס מצויין, זהיר ואחראי, שעיניינו המקצועי והאישי מתמקד בטיסות מעל מאניטובה ושאר מחוזות הערבה, כולל חשש עמוק מטיסה באיזורים הרריים, עניין די משמעותי כשטסים במטוס קל או בינוני וחייבים לטפס לגבהים שונים ו''מעל מזג האויר'', כדי לחצות שרשרת הרים ולפעמים לתמרן ביניהם בעזרת... קשר עין, מפה ,רדאר ו...הרבה העזה.
ללא הצלחה, כמעט על רגל אחת, תוך הצצה מודאגת על לוח המחוונים והנוריות השונות, ניסיתי לחלק מידע טרי פחות או יותר, על הסכסוך הישראלי-פלסתינאי.
חברי, במושב הקפטן, הקשיב לא הקשיב, מפני שכמה פעמים הטיס בזוויות שונות ומשונות, ניסה להוריד מהירות קרקע ועוד תרגילים מאד לא נעימים, שגרמו להזעת יתר, בעיקר באיזור... כפות הידיים שעל ההגאים והמצערות.
לבסוף, כששלב ''הניסוי'' נגמר וחברי אמר שיצטרך לדבר עם מהנדסי ''אמבראר'' למצוא דרך, אם בכלל, להתקנה בטוחה של מצופים, חזרנו לשיחה על הנעשה בארץ-חמדת.
הפעם, בשעת טיסה ישירה חזרה לנקודת המוצא, תוך כדי הפסד גובה במתכוון, חזרתי להשוות את גודל המחוז לגודל מערב אירופה ומידות האגם בהשוואה למדינת ישראל... אז העיר חברי ''תראה כמה שטח יש כאן. תשכנע את אלה שלך - או את הערבים - לעבור לכאן... פה יש כל כך הרבה אדמה עד שלא יריבו''...
קשר היסטורי אמוציונלי לאדמה, או לשטח מוגדר ומבנה קדוש, אינו מוכר לאינדיאנים, אלא אם כן מדובר בפוליטיקאים, שכן גישתם לאדמה אינה קשורה לחומר אלא לרוח... האדמה היא ''אמא אדמה'' והאינדיאנים - האנא-שא-נא-בא - בני האנוש או ''אנחנו'', אינם אלא אורחים המחוייבים לכבד את הטבע והיקום ולהכיר בכחו של ''ק'צי מאניטו'' - הבורא הגדול (או אפשר גם היוצר) ואדמה, בתפיסת רוב השבטים הקטנים, ואפילו האומות הגדולות יותר, ''יש בשפע די לכולם''...
השיחה נמשכה אחרי הנחיתה, הפעם על ספל קפה במועדון הסמוך ומכיוון שהאינדיאנים של קנדה נתונים במאבקי שטחי שליטה אוטונומית שהם מנהלים נגד הממשלה, נשאלתי מדוע לא נסכים לבורר שיחליט בין הישראלים לערבים על מה שהוגדר ''ריל אסטייט דיבייט/ויכוח נכסי דלא ניידי''...
לשולחן הצטרף פול, טייס ממוצא מעורב צרפתי/אינדיאני, הנקרא ''מייטיס''... וזה, קתולי אדוק, הזכיר מייד את לואי ריאל, מנהיג המייטיס שמרד בכתר הבריטי בשאלת עצמאות מחוז מאניטובה ונתלה בססקצו'אן.
הטייס השווה את ריאל... ליאסר ערפאת, שהוזכר אגב חיוך וללא כוונת זדון כ''צעקן ההוא מהטלוויזיה, עם המשקפיים והמגבת על הראש''.
איזכורו של ריאל היה מעניין, מפני שנזכרתי בחיבתו העמוקה של מנהיג המייטיס דווקא ליהודים... ריאל היה קתולי אדוק, מי שדבק בתנ''ך ובפרט בסיפורי הקמת מלכות ישראל וקיבוץ גלויות, ובשלהי המאה ה- 19 מרד בכתר. היה מודע לפוגרומים והציע, באחדים מכתביו, לקלוט את היהודים הנרדפים ב...מאניטובה (לפני ימים אחדים עסקנו בדיון על הצעות חלופיות, במקום ארץ-ישראל, שקיבלו מנהיגים שונים).
בסופו של דבר הצלחתי להסביר חלק מזערי של תולדות הסכסוך במזרח-התיכון, ואפילו עלה בידי לספר בדיחה ישנה, על משה כבד הפה, שנשאל לאן הוא רוצה להוליך את העבדים ששחרר?...התכוון לאמר ''קנדה'' אך כשגמגם קקקקק החליט הקב''ה די, הבנתי... אוקיי כנען....
הלילה נזכרתי במעמד וחווית הטיסה בכלל... בהגדרת הסכסוך במזה''ת ''כמאבק נכסי דלא ניידי'' ובשאלה התמימה מדוע לא לחפש בורר?...
אפילו ''הצטערתי'' מעט על ''טעותו'' של משה.... ובהערת פרידה ,שליוותה אותי בדרך הביתה הוסיף אולי ''אז אם אתה מספר שבארץ הקודש יש רק אגם אחד? תראה כמה אגמים יש כאן! ובשביל מקום כזה, עם אגם אחד כדאי לריב?''...
|
|
|
הרהורים בשעת טיסה
סיפור יפה אולם....
