פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד-עֵת קֵץ
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 10/12/2004 שעה 7:13)


סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד-עֵת קֵץ

נסים ישעיהו



המערכת הפוליטית אצלנו מצויה בסיחרור מתמשך שהולך ומחריף; צרכן תקשורת ממוצע מקבל פרטים ופרטי פרטים על מה שקורה או לא קורה בחדרי חדרים של המפלגות והאישים הפוליטיים המככבים בחדשות, גם אם הוא לא ממש מעוניין במידע הזה.

רבים טוענים כי הדברים היו להם לזרא זה מכבר; נמאס להם לשמוע על מה שקורה או לא קורה בממשלה ובכנסת. למרות זאת רבים הם צרכני החדשות, ומה שגרוע יותר, על רבים מאד השתלטה החשיבה הפוליטית. וכדי שנבין מהי אותה חשיבה, הנה קטע שכתבנו לפני כשנתיים ופורסם ברשימה לפרשת נח:

''השקר רצה להינצל מן המבול הצפוי וביקש להיכנס לתיבת נוח; אמר לו נוח, אין כניסה לבודדים; רק זוגות נכנסים. הלך מיואש ופגש בצביעות; 'מהיכן אתה בא, ולמה פניך נפולות' שאלה הצביעות. 'אני שב כעת מתיבת נוח לאחר שלא הורשיתי להיכנס כי אין לי בת זוג, התסכימי להיות בת זוגי וביחד נינצל בתבה'? 'אשמח מאד', ענתה הצביעות; 'גם אני רוצה להינצל'. הם התחתנו ולאחר המבול נולדה להם בת; 'פוליטיקה' קראו לה (שמעוני, תהלים ז, בעיבוד חופשי)''. במקום אחר הוספנו כי ''מאז ועד בכלל, הפוליטיקה מחריבה כל דבר טוב''.

כל דבר הופך לפוליטי אצלנו; מישהו נוקט עמדה בעניין כלשהו, ומיד מפרשנים אותו מן הזווית הפוליטית. ולא משנה בכלל שהוא טוען כי העמדה שהביע מבוססת על פילוסופיה/דת/שיקול חברתי, או כל בסיס אחר; תמיד הוא יותקף או לפחות ייבחן מן הפן הפוליטי.

וגישה זו, שמקורה בפוליטיקאים ובפרשנים פוליטיים, הושרשה כבר אצל הציבור כולו עד שקשה מאד למצוא יוצאים מן הכלל. קשה מאד למצוא מי שיבחן נושא בצורה עניינית, במנותק מחשיבה פוליטית.

לא חסרות דוגמאות לאמור לעיל; כל אחד מכיר את זה מנסיונו הפרטי, אז נסתפק באמירה הכללית. השאלה היא לאן זה מוביל? האם טוב שזהו המצב? ואם רע – מה עושים כדי לשנות?

קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ וּלְכָל-תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר

בפרשת השבוע אנו קוראים על עלייתו של יוסף לגדולה; מבית הסוהר – יָצָא למלוך. הוא זכה למעמד פוליטי גבוה ביותר. האם מעמדו זה השתלט על החשיבה שלו? אולי בתשובה לשאלה זו טמון המפתח לתשובה ביחס למצבנו כיום.

לקראת סוף הפרשה הקודמת, קראנו שיוסף פתר לשר המשקים את חלומו והודיע לו כי בקרוב ישוב לשרת את פרעה. בהזדמנות זו הוא מבקש ממנו:
(בראשית מ) יד כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה:
אבל המציאות היתה די עגומה מבחינת יוסף, כי:
כג וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ:
זמן רב חלף עד שנאלץ להיזכר בו; רק כעבור שנתיים, לאחר שחרטומי מצרים לא הצליחו לפתור את חלומות פרעה, הוא נזכר:
(בראשית מא) ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת-פַּרְעה לֵאמר אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: י פַּרְעה קָצַף עַל-עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אתִי וְאֵת שַׂר הָאפִים: יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר-לוֹ וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ כֵּן הָיָה אתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי וְאתוֹ תָלָה:
מדוע זה קורה ליוסף? מדוע שכח אותו שר המשקים ונשאר עוד שנתיים בבית הסוהר? חז''ל מלמדים אותנו כי יוסף נענש על שפנה לשתדלנות פוליטית:
(מדרש רבה) על ידי שאמר לשר המשקים זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי, ניתוסף לו שתי שנים; שנאמר וַיְהִי מִקֵּץ וגו':
נכון שהכל בהשגחה פרטית, ושרי פרעה נכלאו אצל יוסף כדי שיתגלגל שיחרורו על ידם, אבל היה לו להסתפק בפתרון החלומות ולהמתין בסבלנות עד שה' יתברך יואיל לשים קץ למאסרו. הפוליטיקה רק סיבכה אותו והשהתה את שיחרורו מבית הסוהר.

עַד-מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת

לכאורה, סוף טוב – הכל טוב. בסופו של דבר יוסף משתחרר ומיד מתמנה משנה למלך מצרים. אבל בדרך יש עוד מהלך פוליטי מעניין. אמנם שר המשקים מספר לפרעה על יוסף, אבל כיצד הוא עושה זאת?
יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר-לוֹ וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר:
(מדרש רבה) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי וגו' אע''פ שהזכיר אותו – הוא מבזהו (...) א''ר שמואל בר נחמן: ארורים הם הרשעים, שאין עושים טובה שלימה; נַעַר – שוטה; עִבְרִי – שֹונא; עֶבֶד – שכך מוכתב בסקרידין של פרעה, שאין עבד מולך ולא לובש כלידים (אותות זיהוי שלטוניים).
כאמור, הפוליטיקה לא עזרה לשר המשקים ויוסף עולה לגדולה. אפשר להמשיך לדלות מן הכתובים, ולהראות עד כמה התרחק יוסף מפוליטיקה. עד כמה היה ענייני בכל נושא בלא שום התייחסות לכבודו ולמעמדו האישי. זה יכול להיות מעניין מאד, אבל ספק אם יועיל לנו בהבנת מצבנו כיום ובחתירה לתיקון מצב זה, אז ננסה להתרכז במה שנוגע לנו כיום.

כאמור, אצלנו הכל פוליטי. לא מפני שזה באמת פוליטי, אלא מפני שכך נוח לפוליטיקאים. זה נוח להם, כי כל מה שפוליטי – אמור להימצא בשליטתם, ומבחינתם – שימור המעמד השליט זה כל העניין.

הפוליטיקאים – הם לא הבעיה. הבעיה היא שאנחנו מקבלים כנתון את מה שהם משדרים לנו; ואפילו אם חושבים שצריך להיות אחרת – בכלל לא מעלים בדעתנו שיכול להיות אחרת. ואם מישהו כבר מציע גישה שונה, הוא עושה זאת נקודתית ובתוך המסגרת הפוליטית; על בסיס אותה הנחת יסוד שהכל פוליטיקה.

יוסף ידע שלא הכל פוליטיקה; ששום דבר הוא לא פוליטיקה. פעמיים הוא נכשל בחשיבה פוליטית; פעם אחת מול אֱחָיו בבית אבא, ופעם שניה מול שר המשקים בבית הסוהר. וזה הספיק לו.

מעניין שההתפקחות הסופית של יוסף מן הפוליטיקה מבוטאת במלה מִקֵּץ, שעיקרה כמובן קֵּץ. זה מעלה אסוציאציה לפסוקים המובאים ככותרות לרשימה זו, המדברים על מצבנו כיום, בקץ ההיסטוריה.

לְםַרְבֵּה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ

ימים אלו הם ימי חג החנוכה; את החג הזה חוגגים לזכר הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, מול היוונים והמתיוונים. את הנרות אנו מדליקים לזכר נס פך השמן, אבל עד שהגיעו אליו עברו כמה שנים של מלחמות קשות. נס פך השמן שימש כחותם מוכיח כי גם הנצחונות בקרבות היו בדרך נס.

אבל כל התהליך הזה, של מרד בדיכוי היווני את כל מה שרוחני בעם ישראל, התחיל רק לאחר שכלו כל הקיצים והחסידים קצו בדיכויים. הם חשו כי מנסים להביא את הקץ על עם ישראל ח''ו, וקצו בחייהם עקב כך.

מאחר שקצו בחייהם, השליכו נפשם מנגד והניפו את נס המרד נגד הצבא היווני החזק ונגד המתייונים שהחזיקו בכל התפקידים השלטוניים מטעם היוונים ובגיבויים. הם לא יכלו לסבול עוד את הפוליטיקה המחריבה את עם ישראל. כל שביקשו היה חופש דת ופולחן; משזה לא ניתן להם, כאמור, קצו בחייהם.

וכאשר יהודים קמים ועושים מעשה לכבוד ה' ותורתו, ה' עוזר ומחולל נסים ונפלאות לעזרם. כאמור, כאשר עושים לכבוד ה'.

כיום, כפי שהדגשנו פעמים רבות בעבר, כבר אין צורך במלחמות פיזיות. צריכים רק לשנות מודעות; להיפרד מן המודעות הפוליטית ולהתחבר למודעות האלוקית. הזכרנו בעבר לא אחת את דברי הבעש''ט, כי הגאולה האמיתית והשלמה תבוא בעקבות שינוי המודעות, וכעת נביא גם את דברי כ''ק אדמו''ר מליובאביץ', שכבר אין צורך במלחמות, והניצחון שיביא את הגאולה – יבוא לאחר מלחמה בדרכי שלום.

נשמע משונה? לא אם מבינים שהכוונה למלחמה פנימית של כל אחד עם עצמו כדי להגיע למודעות הנכונה. מודעות כזאת שתחבר אותנו לה' יתברך ותנתק אותנו מן הפוליטיקה ומן הפוליטיקאים; בעקבות כך, יעשה לנו ה' יתברך נסים ונפלאות גדולים הרבה יותר מאלה שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

כדי שזה יקרה, צריכים להגיע לתחושה ולמודעות של קץ. שכלו כל הקצים. שעכשיו הכל תלוי בנו, ורק בנו.

וכשנגיע לכך, סוף סוף יהיה טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  קץ הרשע והפשע  (zipora marom-dahan)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי