פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
נזקי המלחמה - כתב הגנה
דוד סיון (שבת, 11/12/2004 שעה 7:00)


נזקי המלחמה - כתב הגנה


ד''ר דוד סיון




זיו: ארבע שנים וחצי של שירות צבאי בתור קצין קרבי, גאה, אתה מרגיש שאתה ממצה את מה שחונכת עליו. אתה מאמין במה שאתה עושה, אבל אז אתה יוצא החוצה ומסתכל אחורה, ואתה מבין שאתה היית מפלצת, קלגס....... מי שאמור להיות ראש החץ של החברה. כולנו עברנו השחתה מוסרית. לא היה לנו מקום, בבקו''ם, להזדכות לצד המדים על מה שעברנו שם. לקחנו הכל איתנו, וזה מה שהפכנו להיות עכשיו: אלימים בכביש, אדישים, לא רגישים לסביבה, ערך חיי אדם ירד אצלנו למינימום האפשרי. זאת החברה הישראלית, זה אנחנו.
הרמטכ''ל: בחלק מהמקומות יש כנראה התקהות חושים ושחיקה הנובעת מהשירות הממושך בשטחים והלחימה''. יעלון הוסיף כי ''עלינו לבדוק את עצמנו, לבחון היטב אם הפקודות לחיילים נהירות וברורות ואינן עמומות מדי, והאם המסרים שאנו מעבירים ליחידות הלוחמות אינם כפולים.

האמירה של זיו היא לא הראשונה ולא האחרונה ששמענו או נשמע. ברמה הכי פשוטה הוא אומר לנו שהרמה המוסרית שלו נפגעה תוך מילוי תפקידו בהגנה על המדינה. בחודשים האחרונים שמענו על מספר מקרים יותר נקודתיים שמהווים אינדיקציה ברורה שהיקף הבעיה הרבה יותר רחב ממה שאפשר לחשוב אם סופרים את המקרים שעליהם דיווחה התקשורת.

הרמטכ''ל, משה יעלון, מזהה את הבעיה אבל מתמקד בהיבט החיצוני שלה: מה זה עושה לתדמית של צה''ל והמדינה. אותי מעניינת הבעיה המוסרית שנשארת עם החייל גם לאחר שהחזיר את המדים בבקו''ם.



נתחיל בסקירה של המקרים שדווחו בעיתונות בשבועות האחרונים. המקרה הכי טרי שזכור לי היה הדיווח על חיילי השייטת שבעקבותיו באה האמירה של הרמטכ''ל שצוטטה בראש המאמר. ישנו הסיפור ששנוי במחלוקת על הניגון במחסום, ויש לנו גם את הסיפור על חיילי הנח''ל החרדי. המקרה האחרון שאמור לעלות לדיון משפטי בקרוב, המקרה של סרן ר' שבסמוך לרפיח וידא הריגה של ילדה בת 13. נסיים בסיפור של דניאל עוקב, מאוגוסט 1997, שירה בשני תיירים שלקח עימו כטרמפיסטים זמן מה קודם.

המקרה האחרון בולט משום שדניאל עוקב טען שנפגע נפשית בעת שירותו ביחידה ''רימון'' (האיש שבא להרוג). בית המשפט התחשב בטענתו של האיש אבל בכל זאת הטיל עליו מאסר ממושך (מהי אחריות מופחתת?).

כאשר עולים נושאים כמו התעללות, השפלה, או הריגה של פצועים, בחדשות הדיונים שמתפתחים עוסקים בדרך כלל האם צריך לדווח, האם הדיווח בכלל נכון והאפשרות שהוא גורם נזקים תדמיתיים ואחרים. ברוב המקרים בדיון כזה מתייצבת קבוצת ''הטובים'' מול קבוצת ''הרעים'' מבחינת טובת המדינה. כאשר בדיון אחד כזה העליתי את חשיבות עניין הפגיעה המוסרית ושעל צה''ל לטפל במניעתה לא זכיתי לתגובה כלל. למיטב הבנתי אין אצלנו, בציבור, מוכנות לדון בנושא הזה, שלא לדבר לטפל בפגיעות.



ישנם כל מיני הסברים טובים יותר או פחות מדוע קורים ארועים כאלו. ישנו כנראה תהליך דה-הומניזציה של היריב-אוייב – אמירות כמו ''האיש עם השערות על הפנים'' הערבים הם כמו ''ג'וקים מסוממים'' שמיוחסת לרפאל איתן (רפול) ז''ל. הרבה יותר קל להרוג מישהו כאשר חושבים שהוא לא אנושי. אבל משם, תחת המתח והאכזריות של הקרב, המעבר להתנהגות כמו שתיארנו כאן הוא אפשרות מאד סבירה.

אם חיילים גם מקבלים הוראות להרוג שבויים זו כבר אמירה יותר ישירה שעושה את תהליך הד-הומניזציה יותר מהיר. מסתבר שישנן עדויות גם על הוראות כאלו. ישנן טענות שאלוף (מיל.), ראש המוסד, מאיר דגן ''הורה לירות בשבויים במהלך מלחמת לבנון'' שנמסרו לתוכנית הטלוויזיה ''עובדה'' (האיש שבא להרוג). זה די סביר לחשוב שבשלבים מסוימים בעת מלחמה מעשים כאלו הם תנאי להישרדות. מכאן לביצוע ההוראה המעבר הוא יחסית קל. והיה גם המקרה של בכיר בשרות הביטחון הכללי, ח''כ אהוד יתום, שהרג שני שבויים בפרשת אוטובוס 300 בשנת 1984. החנינה שהוא קיבל (ועוד לפני משפט) העבירה מסר די ברור למשרתים בכוחות הביטחון.

וישנה גם אמירה ששמעתי באחת השיחות לאחרונה: ''כחייל צעיר נתקלתי בכל אלה.... כחלק מתהליך לא ברור לי של חיסון עצמי התמודדות עם הזוועה, ייצרו חלק מהחיילים בדיחות זוועתיות מהסוג שצולמו ע''י החיילים בנח''ל החרדי''. זהו מעין תהליך ''טבעי'' שהוא פועל יוצא של המלחמה. הוא גם הסבר שמסיר את האחריות מהנהגה של הצבא והמדינה. אני, כמובן, מעדיף לגלות שזהו ההסבר האולטימטיבי של התופעה.



לצה''ל ולמדינה לקח לא מעט זמן להכיר בעובדה שהלם קרב היא מחלה שמקורה במלחמה. רק אחרי כן יכלו לחשוב על הטיפול המתאים כדי לשפר את מצבו של הנפגע. לעניות דעתי גם הפגיעה ברמה המוסרית של הבן אדם, שתיאר זיו, היא תוצאה של פעילות המלחמה ברמות שונות של עוצמה שאנחנו חווים כבר שנים ארוכות. מערכת הביטחון צריכה למצוא דרך לקחת מן החייל את הפגיעה כמו שהיא לוקחת את המדים בסיום השרות הצבאי.

צעד חשוב לתיקון המצב, מבחינתו של הנפגע, היא להציג את העובדות כפי שהן. גילוי האמת והיקף התופעה הוא שלב חשוב בדרך לפתרון ולפיתוח אמצעי בקרה ומניעה. ברוח אמירתו המפורסמת של השופט לואיס ברנדייס: אור השמש הוא אמצעי חיטוי נחוץ בשלבי הטיפול הראשונים.

עדיף למצוא דרך לתקן את הפגיעה המוסרית מאשר להשתמש בסעיף של אחריות מופחתת כמו שקרה במקרה של דניאל עוקב. מאחר ולדעת רבים המלחמה עשויה להימשך עוד שנים ארוכות איננו יכולים להתעלם יותר.... אין שום סיבה טובה לרצות שחיילים יסחבו על מצפונם מטען כזה אלא אם באמת אין ברירה.


אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר; אור החשמל הוא השוטר היעיל ביותר (לואיס ברנדייס, 1913).





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אנחנו עם לא נורמלי  (דבֵק בצדק)
  מעבר לכך  (דבֵק בצדק)
  מאמר מרתק הראוי להתייחסות רצינית  (רמי נוידרפר)
  מבט רענן על בעיה קשה  (יובל רבינוביץ) (12 תגובות בפתיל)
  קראתי על כל האירועים שאתה מדווח עליהם  (אפריימק'ה)
  (ללא כותרת)  (אריה פרלמן) (12 תגובות בפתיל)
  עוד נתון-עובדה  (דוד סיון) (4 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי