עוני ומשפחות ''ברוכות ילדים''

עוני הוא עוני הוא עוני, ואין זה משנה אם הוא יחסי או מוחלט. ''סווטו'' היא שכונה ליד יוהנסבורג בדרום אפריקה ולא ליד ''פורט או פרנס'' בירת האיטי. עוני הוא קללה שרובצת על אלה שבקרבם הוא נמצא, והיא מכה ובזיון לחברה שבה הוא מקונן. הוא זועק בשבעים לשון. מי שלא שומע את הזעקה הוא ערל לב, הוא אטום.

יחד עם זאת, החשיפה הרב שנתית של מצב העוני בישראל היא כמובן כותרת זועקת ומאפשרת לכל מי שמופיע, בכנות או בזהות גנובה, להצביע על ה''אשם''. את השאר עושה התקשורת, שהיא תמיד רעבה לכותרות, ובייחוד כאשר המדינה נהנית משקט בטחוני יחסי. שכן, אילו חלילה היה אירוע פיגוע, העוני היה מושלך לעמודים האחרונים.

הסיבות לעוני הן רבות, מהם אבטלה נסיבתית, אבטלה כרונית, היעדר יכולת לעבוד, היעדר מקומות עבודה זמינים וכיו''ב, כולן סיבות אובייקטיביות. אבל ישנה גם סיבה סובייקטיבית והיא משפחות מרובות ילדים שאינם מסוגלות לתת לילד מה שמגיע לו, ובראש וראשונה מזון לקיומו.

אצלנו, עד עצם היום הזה עדיין שריר וקיים המונח ''משפחות ברוכות ילדים'' הלקוח מן התקופה הבן־גוריונית הראשונה, בה הטיפו לריבוי לידות כדי שעם ישראל הקטן יגדל. באחרונה מופיע המונח בהצעת חוק – ''סיוע למשפחות ברוכות ילדים התש''ס''. אין למונח הזה שום מקום לא במילונים ולא במקורות. ב''אבן שושן'' יש הרבה שמות תואר ל''ברוך'' (כמו ברוך כשרון) אבל אין ''ברוך ילדים''. במקרא (''דברים'' ז' י''ג) נאמר ו''ברך פרי בטנך'' אך מוסיף כאילו להצמיד לזה ''פרי אדמתך, דגנך, תירושך ויצהרך''. כאילו הכתוב בא לרמוז רמיזה גסה מאוד. כמו שאין לחם חינם, אין לידה חינם.
שלא לדבר על ברכת ''ההבדלה'' במוצ''ש ''זרעינו וכספינו ירבה כחול...'' ילדים עולים כסף. ללמדך שלידה צמודה לאינדקס של קיום. אם אינך יכול לקיים נפש בישראל מוטב לך שלא תביאו לעולם.

משום כך אין זה מקרה שירושלים מככבת בראש הערים העניות. בירושלים חיות משפחות חרדיות ומשפחות מוסלמיות, אשר שעור הילודה שלהן הוא פי שניים ואף פי שלושה מאשר הממוצע אצל היהודים החילוניים והמסורתיים כאחת, מכל העדות, שעומד על 2.3%. מדובר בעשרות אלפי משפחות.
אפילו במדינות כמו מצרים המוסלמית ישנו מסע חינוכי מתוכנן לצריבת התודעה של היקף הילודה והקשר לעוני.

משום כך, עם כל הטענות שקיימות נגד האוצר והשר שלו (וגם אני בין אלה שבוחלים בתאצ'ריזם כאידיאולוגיה) יש להפנות חלק מהן לחברה עצמה שבקרבה מקנן העוני. בעיתון הארץ (מיום 24.11.2004) מופיעה תמונה של אם בת 35, שהגיעה עם 6 מילדיה לכיכר הלחם מול משרד האוצר לאחר שפונתה מדירתה. זה כואב לכל מי שרואה את התמונה. אבל החברה צריכה לעודד משפחות ללדת ככה שבבוא היום הילדים יהיו לברכה ולא לטורח, למצוקה ולכאב לחברה בכלל ולמשפחה בפרט.