אינני מתכוון להצטרף לכותבים שהספידו את ערפאת. מעולם לא הייתי שותף לפולחן סביבו, בוודאי לא לדמוניזציה שעשו לו ממשלת ישראל והמתנחלים. הוא לא היה המנהיג שלי ודרכו הפוליטית לא תמיד נראתה לי. מבחינה זו הוא אינו שונה לדידי משורה של אישים פוליטיים בארץ ובעולם.
כתבתי עליו לא אחת בעבר, ואין לי סיבה לשנות מהדברים.
ערפאת היה המנהיג של העם השכן שאיתו אני רוצה לחיות בשלום, ומדינתי לא פועלת בכיוון זה.
להערכתי, עיקר האשמה על אי השגת השלום נעוצה בממשלות ישראל ולא ביאסר ערפאת. סברתי כי מתוך כבוד לעם הפלסטיני שראה בערפאת את מנהיגו, כמו גם מתוך סולידריות עם סבלו ממגפי הקלגסים של צבא הכיבוש הישראלי, מחובתי לבוא לסוכת האבלים במוקטעה ולהביע את תנחומיי. זאת עשיתי עם חברי נורי אל עוקבי, יו''ר האגודה להגנה על זכויות הבדואים בישראל, בה אני חבר.
תסתכלו מה קורה באורוגוואי
דבר גדול התרחש באורגוואי. קואליציית השמאל המורכבת מהמפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל דמוקרטית וותיקי מחתרת הטופאמרו, זכתה בניצחון מוחץ בבחירות. מועמד השמאל נבחר לנשיא וגוש השמאל גם זכה לרוב בבית הנבחרים ובסנאט.
ארגון הטופמארו פעל בעבר כמחתרת שמאלית שעסקה בין השאר בחטיפות של אישים וברצח והוא נושא במניית אחריות להפיכה הצבאית שבעקבותיה נכנסה אורוגוואי לתקופת חושך של דיקטטורה צבאית ששלטה שם במשך 12 שנים, מ-1973 ועד 1985. רבים מחברי הטופאמרו נאסרו, עונו ונרצחו.
עם החזרה לדמוקרטיה, הבינו גם אנשי הטופמארו כי במדינה בה יש דמוקרטיה קפיטליסטית רב מפלגתית עם עיתונות חופשית, המאבק המזויין הוא מבוי סתום המוביל לעריצות והפרת זכויות אדם. אין תחליף לעבודה קשה של שכנוע דעת הקהל.
הם פעלו בסבלנות וביסודיות והתוצאה המופלאה הגיעה בשבוע החולף עם הניצחון בבחירות.
זהו לקח מאלף לאלה מאנשי השמאל בישראל כמו בעולם שעדיין חולמים על הדיקטטורה של הפרולטריון ועל משטרים חד מפלגתיים.
בבחירות האחרונות היתה עוד החלטה חשובה. נערך משאל עם האם להפריט את מקורות המים, והעם ענה בלאו רבתי. המים הם משאב של הציבור, כמו האוויר, והוא צריך להמשיך ולהישאר בידי הציבור. שיעור חשוב לישראל המפריטה עצמה לדעת.
עתה נותר לראות האם הנשיא הנבחר וגוש השמאל ידעו להוציא את אורוגוואי מהמשבר הכלכלי והחברתי בו היא נתונה מבלי להיכנע לשיגיונות קרן המטבע הבינלאומית, והאם ארה''ב של בוש תכבד את הכרעות הבוחרים באורוגוואי ולא תיזום הפיכה צבאית כפי שעשתה בצ'ילי ב-1973 שהעלתה לשלטון את הדיקטטור פינושה והשקיעה את צ'ילי ל-17 שנות דיקטטורה פשיסטית.
שוב מתנכלים למרדכי ואנונו
מכתב ששלחתי השבוע ליועץ המשפטי:
תל-אביב, 16 בנובמבר 2004לכבוד
מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
משרד המשפטים
ת''ד 1087
ירושלים 91010
שלום רב,
לפני מספר ימים פרצו 30 שוטרים חמושים בפעולה ראוותנית למתחם כנסיית סנט ג'ורג' במזרח ירושלים, במטרה לעצור את מרדכי ואנונו.
להוציא את הרושם העגום שהפעולה הזו הותירה על אורחי האכסניה במקום, היא לא שירתה שום מטרה. מרדכי ואנונו אינו עבריין חמוש המסוכן לסביבה. הוא איש שלום שניתן היה להזמינו למשטרה בשיחה טלפונית בלי כל המהומה הזו.
נראה שהשלטון הישראלי מתקשה להתנהג בצורה תבונית עם מרדכי ואנונו. רוחות הנקמה אותן מלהיט המלמ''ב חורב לא נחות לרגע.
אני מציע לך לאמץ את הרעיון המהפכני לפיו לא תהיה כלי שרת בידי המלמ''ב והשב''כ. ראוי שלא הם יפעילו אותך אלא אתה תרסן אותם.
הגיע הזמן להפסיק את ההתנכלות למרדכי ואנונו. כל התבטאויותיו עד כה, והן היו רבות, הוכיחו כי אין יסוד לחשש כי האיש אוצר בקרבו מידע סודי. הוא מביע את דעתו הלגיטימית בגנות נשק השמדה המונית, עם דגש על הנשק הגרעיני, וזו זכותו המלאה.
מן הדין ומן הצדק להסיר את כל המגבלות מעל מרדכי ואנונו ולאפשר לאיש לצאת את ישראל, כדי שיוכל לחיות כאיש חופשי ולבנות את חייו.
בברכה,
גדעון ספירו
יתום וזארקאווי
גם מכתב זה נשלח השבוע:תל-אביב, 16 בנובמבר 2004לכבוד
הרוצח ח''כ אהוד יתום
הכנסת
ירושלים
בעקבות מותו של הנשיא יאסר ערפאת אמרת בראיון לטלוויזיה הישראלית כי ''ערפאת היה רוצח''. יש כמובן משהו אירוני בכך שרוצח אחד מגנה אדם אחר כרוצח.
אתה, שרצחת שני שבויים פלסטינים באכזריות נאצית על ידי ריסוק גולגולותיהם באבנים ומוטות ברזל (ראה פסק דין בג''צ 4668/01), אתה האיש האחרון שרשאי לבוא בטענות כלשהן אל הזולת בנושאי רצח.
הדרך האכזרית בה ביצעת את פשע המלחמה שלך, מאפשרת לך להיות חבר כבוד בפלוגות המוות של הטרוריסט זארקאווי בעיראק, שמבצעים את פשעיהם באמצעות כריתת ראשים, דומה מאד לשיטות הרצח שלך.
אני מאד מקווה שאתה לא נמצא ברשימת המועמדים לחטיפות של זארקאווי לצורך פעולת תגמול, כי הדבר האחרון שהייתי רוצה לשמוע הוא, כי נענשת בדרך אכזרית ללא משפט, כפי שאתה עשית עם שני השבויים הפלסטינים.
כמי שמתנגד לעונש מוות בכלל, וללא משפט בפרט, אינני סבור כי כריתת ראשים היא הדרך הנאותה לגמול לך, ולכן אני חוזר ודורש את העמדתך לדין, כפי שראוי לעשות במדינות בנות תרבות לרוצחים. יש לגזור עליך שני מאסרי עולם, ולהושיב אותך בתא אחד או בתא שכן לרוצח יגאל עמיר, שהרי שניכם תוכלו להחליף חוויות בבחינת רוצח לרוצח יביע אומר.
בתקווה כי הצדק יפציע,
גדעון ספירו
העתקים:
היועץ מני מזוז.
הנשיא אהרן ברק.
ח''כ מיכאל איתן – יו''ר ועדת חוק חוקה ומשפט
''כלכלה חופשית''
מפעל ''טאואר'' לשבבים במגדל העמק בבעלות האחים עופר, פיטר 170 עובדים. פיטורי צ'יק צ'אק. אנשים באו לעבודה כרגיל, אבל במקום ללכת לעבודתם, פגש אותם מנהלם, מסר להם מכתב קצר האומר בין השאר כי ''יחסי עובד ומעביד נפסקים מעתה'' והיידה הביתה לאבטלה. ככה זה ב''כלכלה החופשית'' במקום בו אין ועד עובדים. המעביד יכול לזרוק עובדים כרצונו.
המפעל קיבל עד כה מענקים ממשלתיים בסכומים העולים על חצי מיליארד שקלים, כסף ציבורי טוב, שלמען קבלתו מותר לכלכלה החופשית להיות סמוכה על שולחננו, האזרחים. הכסף שלנו ניתן לבעלים מתוך הנחה שמדובר במפעל מצליח שיעסיק עובדים לרוב.
האם המפעל יחזיר את הכספים שלנו למדינה? אני מהמר שלא. שר התעשיה אהוד אולמרט, הנדיב הידוע, לא ידרוש זאת. החופש כאן הוא בעל תכונות מופלאות: חופש לקבל כסף מהמדינה, חופש לזרוק עובדים וכמובן חופש להרוויח.
ישאל השואל, אבל מה לעשות כשהמפעל לא מרוויח? כאשר יש הפסדים? הבעלים הפרטיים זכאים לסגור אותו ולזרוק לרחוב את 1400 העובדים הנותרים, עוד סוג של חופש.
בכלכלה הסוציאליסטית שלי, כאשר המפעל הוא גם של הציבור, פועלת סולידריות חברתית ויש רשתות מגן שיגנו על העובדים בתקופות שפל. ברשות המדינה מצויים מיליארדי שקלים שצריכים להשקפתי להיות מנותבים בדיוק למטרות של הגנה על תעסוקה, שלא יהיה אדם ללא פרנסה, במקום לשפוך אותם לנחלי אכזב של מלחמות.
תנחומים לעם על מות מנהיגם
