פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
של מי החברות האלה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 12/10/2004 שעה 15:00)


של מי החברות האלה

ד''ר דוד סיון



מדינת ישראל החליטה, כבר לפני הרבה שנים, שהיא מפריטה את המשק הציבורי ומפרקת את המונופולים אם אפשר. ראשית מונופול מטבעו מתנהל בחוסר יעילות והמחירים לצרכן גבוהים. המשמעות היא שהמונופול משתמש באמצעי ייצור על חשבון פעילות כלכלית יותר יעילה – ביזבוז. ממשלה, כל ממשלה, לא בנויה (לא מסוגלת) לנהל את משימותיה ביעילות לא כל שכן עסק כלכלי. אבל יזם פרטי ינהל את אותו העסק ביתר יעילות, גם אם מדובר במונופול.

''הכוח'' של היזם הפרטי נובע מפעילותה הברוכה של ''היד הנעלמה'': מעין יד שדואגת שיווצר ויתקיים סדר כלכלי מפעולותיהם, ללא הכוונה, של בני האדם כאשר כל אחד ואחד מהם שואף לקדם את האינטרסים הפרטיים שלו (פרידמן מילטון ורוז, החופש לבחור - עיקרי הכלכלה החופשית, דביר, 1988, עמ' 33). הסדר הזה גם כולל מימוש יעיל של האינטרסים של הכלל.

תפקיד הממשל דומה לתפקידה של מערכת השמן במכונית. אמנם השמן לא מניע את המכונית אבל היא לא תיסע רחוק בלי שמן או עם תקלה במערכת השמן. הממשל צריך ליצור את כללי המשחק הכלכלי ולתחזק (לאכוף) אותם כמו שבעל הרכב צריך לשמור על תפקודה של מערכת השמן במכונית. על פי המשתמע מספרו של אדם סמית (עושר העמים, 1776) וכלכלנים מאוחרים יותר, מדובר במערכת ממשל מצומצמת שנועדה להבטיח את שימון המנוע הכלכלי.

מהמידע שזורם על תהליכי ההפרטה של החברות הציבוריות עולה תחושה מוזרה של אי בהירות מי הוא בעל הבית. לעומת זאת חברות שהופרטו ''נזקקות לסיוע המפריט – הממשלה כדי לעמוד בתחרות. ישנו גם המקרה של חברות פרטיות, כמו הסלולריות, שגורפות רווחי עתק בגלל הצורך לערב את הרגולטור.


א. מיהו בעל הבית, אנחנו או הם?

חברת החשמל היא מונופול ציבורי שהתכנית שגובש עבורה היתה כזאת שתפרק את המונופול ותפריט את חלקיו. הרעיון המרכזי היה שחברת החשמל היא מונופול גדול ''מידי'' ביחס לגודלו של המשק – מצב שמעכב ומקשה על התפתחותו הבריאה של משק החשמל בגלל מגבלת הלווה הבודד (הפרטה ואיכות המים - שוב). הפירוק וההפרטה יהפכו את משק החשמל במדינה ליותר תחרותי, יותר יעיל וירחיקו את מגבלת הלווה הבודד. עם הזמן, התפתחות כזאת תיצור תהליך של התפתחות תחרות שתייעל את הייצור ולכן תביא לירידת מחירים (לרווחת הצרכנים).

אבל תהליך ההפרטה היה תקוע בגלל התנגדות ועד העובדים בגיבוי ההנהלה. בבנק דיסקונט תהליך ההפרטה נתקע בגלל אי הסכמת ועד העובדים לתהליך המכירה שבעצם החל. עד לא מזמן היה ברור שהאסטרטגיה של עובדי החברות הללו היא למנוע את תהליכי הפירוק וההפרטה. אבל בזמן האחרון אנחנו שומעים שועדי העובדים מגלים ''נכונות'' להסכים ליציאה לדרך של תהליכי ההפרטה אבל מעמידים תנאים.

עובדי חברת החשמל הודיעו שיסכימו לכניסת יצרני חשמל פרטיים רק תמורת:
  1. קבלת היתר להקים ולהפעיל מתקני התפלת מים,
  2. היתר למכור שרותי תשתית לתקשורת פס רחב,
  3. הסכמה שהיזמים החדשים לא יעסיקו עובדים זרים זולים,
  4. קבלת תגמול מתאים בגין המעבר לשימוש בגז טבעי.
המשמעות של התנאים הללו היא שעובדי חברת החשמל לא מסכימים לפירוק המונופול ורק להפרטה חלקית. בעצם ההסכמה לצמצום חלקם בייצור החשמל תלויה בהסכמה שחברת החשמל תתרחב לתחומים חדשים. על פניו ''הפתרון'' שהם מציעים ישאיר את הבעיות העיקריות ללא פתרון גודלה של החברה ביחס למשק ואת חומרתה של מגבלת הלווה הבודד ולכן את מניעת פיתוח התחרות בענף.

בעצם הם נוהגים כבעל עסק שמעמיד תנאים לרוכשים אפשריים וזו הבעיה היותר משמעותית בפרשה הזאת. מי שיקבל את התנאים הללו בעצם יסכים להעברת זכויות קניין מהציבור הרחב לעובדי החברה. מי שיקבל את התנאים הללו יסכים להתנהלות כוחנית והמשך המצב הקיים. לכן אסור לנו לקבל את התנאים הללו אבל מצד שני כמו שקבע בית המשפט העליון (בג''ץ 8111/96, בג''ץ 922/97) עלינו לדאוג שבתהליך לא יפגעו זכויות העובדים במיוחד עם הן מפורשות בהסכם העבודה.

ריקי בכר, יו''ר ועד עובדי דיסקונט, מציג את התנאים הבאים (''אם ההפרטה לא תהיה נוחה לנו - נסגור את הבנק''):
  1. חוקת העבודה נשמרת לחמש שנים לאחר המכירה,
  2. הקונים לא יוכלו לממש נכסים במשך 10 שנים,
  3. הקונים יהיו דניאל שטראוס ומתיו ברונפמן.
הוא גם הצהיר שעדין איננו מדבר על התגמול אבל לעובדי דיסקונט מגיע יותר ממה שהמדינה נהגה עד כה. גם ריקי בכר תובע הכרה בזכויות קניין לעובדים באמצעים כוחניים. גם בסיפור הזה אנחנו, הציבור, בעלי הקניין לא יכולים להסכים שהעובדים יחרימו זכויות קניין. אנחנו לא צריכים להסכים כי הסכמה לתנאים של עובדי הבנק היא הסכמה לסירוס יתרונות ההפרטה עוד לפני שהחלה.


ב. חברה פרטית או ציבורית

לא מזמן אל על נמכר ליזמים פרטיים כדי שינהלו אותה ביתר יעילות לטובת הרווחים שלהם והצרכנים. תוך זמן קצר חברה שהתרגלה להפסיד עברה להתנהלות רווחית ונוצרו ציפיות להמשך פעילות ברוכה שבסופו של דבר תתבטא בהטבות לצרכנים. אבל מסתבר שעוד לפני שהתייבש הדיו על הסכמי המכירה התגייס נציג הממשלה להגנה על האינטרסים המסחריים אל על (אל על הפסידה, הנוסעים ניצחו). השר לשעבר אביגדור ליברמן, מחסידי ההפרטה, פעל לקיצוץ היקפי הפעילות של החברות הזרות שמתחרות באל על.

ראשית אל על שהופרטה כדי שתתנהל ביתר יעילות בזכות התחרות לא כל כך רוצה תחרות. שנית גם נציג המפריטים לא כל כך מעוניין בתחרות. המשמעות היא שהיה כאן נסיון להעביר רווחים של פעילות ציבורית לידים פרטיות. מזלנו הוא שבזכות עתירה לבג''ץ ומחאה ציבורית נמנעה בשלב זה התערבות הממשלה לטובת אינטרסים של אל על ולרעת האינטרסים של הצרכנים.


ג. המאבק על הקישוריות

הטלפונים הסלולריים נכנסו לחיינו בסערה – הטלפון הסלולרי, והשימוש בו, נכנס לחיינו בקצב מהיר ומספר המשתמשים שבר ושובר שיאים בהשוואה למצב במדינות אחרות. עם הצטרפות סלקום ואחר כך פרטנר לנותני השרות התחלנו לחוש את התחרות בין החברות דרך ''הדילים'' שהוצעו לנו חדשות לבקרים. אבל עם התחרות הצטרפה לחיינו אי הבהירות בקשר להרכב העלויות שעלינו לשלם. מעטים מאיתנו ידעו ויודעים איך מחושב החשבון התקופתי. גם מי שניסה לשאול את איש המכירות שהציע לו עסקה חדשה, כמה זה יעלה לא קיבל תשובה ברורה. אודה שבשלב מסוים, לפני כמה שנים, פשוט ויתרתי כי מאמצי העלו חרס.

היום כבר ברור מדוע התשובות לא היו ברורות וגם נודע לנו מהו המרכיב החשוב והיציב ביותר של החשבון שאנחנו מקבלים. החברות לא היו מעונינות שלמשתמש יהיה ברור שהוא משלם הרבה כסף, כשליש מההכנסות שלהן. אני מדבר על תעריפי ''הקישוריות'' או בשם היותר ברור, ''זמן אוויר של שיחה נכנסת''. מבחינתי הזרז היתה הצהרת שר התקשורת, אהוד אולמרט, שהודיע על כוונתו להוריד את תעריפי הקישוריות בכ- 66% תוך מספר שנים.

ההצהרה הזאת העלתה את תשומת ליבי – אולי אוכל להבהיר לעצמי את פרטים חסרים בתשבץ העלות. אבל יותר עניינה אותי השאלה מדוע צריך שר, המכהן בממשלה שהצהירה מדיניות הפרטה וטיפוח התחרות, להתערב בקביעת מחירים בענף דינמי מאד ותחרותי?

כאשר אני מחייג, נגיד מקו בזק, לכל בעל טלפון החיוג מפעיל מערכת חיפוש של הלקוח דרך המרכזיה. אם טילפנתי ללקוח סלקום תבצע את החיפוש המערכת של סלקום. לפעולות הללו, המתבצעות עד שקיבלתי תשובה יש עלות – עלות הקישוריות. כלקוח של חברות אחרות אין לי דרך אחרת להגיע אל לקוח סלקום. אשר על כן, סלקום היא מונופול לעניין קטע השרות הזה עבור מינויי החברות האחרות. כך גם כל חברת טלפון אחרת. לכן, כאן על הממשל להתערב כדי להגן על הלקוח הקטן מפני תעלולי המונופול.

מסתבר שתעריפי הקישוריות שנקבעו לפני לא מעט שנים הם גבוהים מידי. איך אני יודע? כי אני יודע שפרטנר בתחילת דרכה הגישה תלונה מלומדת על כך למשרד התקשורת. אז, לפני כחמש שנים פרטנר היתה חברה קטנה שהיכולת שלה לגבות על התעריף הזה היתה מוגבלת (משרד התקשורת היקר).

היום כשהיא כבר חברה גדולה פרטנר נלחמת עם יתר החברות הסלולריות נגד הורדת תעריף הקישוריות ממנו סבלה. אני מבין את האינטרס של החברות הסלולריות: הן לא רוצות להפסיד מקור הכנסה שמן ובטוח של כ-‏2.5 מיליארד שקלים בשנה (חברות הסלולר דורשות להפקיע ממשרד התקשורת את קביעת דמי הקישוריות). הן רוצות לסנדל את הרגולטור באמצעות מאבק ציבורי ודיס-אינפורמציה. הן רוצות לנטרל את ההשפעה שיש לשר התקשורת על התעריף המופקע ולשם כך הן מנסות לגייס את המערכת הפוליטית. כדי שנקבל קנה מידה למושג ''מופקע'' נוסיף שבזק גובה על קישוריות רק כעשירית מה- 52 אגורות שגובות הסלולריות.


ד. סוף דבר

עובדי חברת חשמל ודיסקונט נאבקים לקבל מעמד ששמור לבעל הבית ועל ידי כך לטרפד את תהליך ההפרטה שיזמה הממשלה כנציג בעל הבית – הציבור. כך הם מקווים למנוע מהציבור להנות מרווחי ההפרטה. אנחנו, הציבור, צריכים לעלות חזרה על הסוס ולממש את זכויות בעל הבית שהן שלנו בדין. עלינו לדאוג להמשך מואץ של תהליך ההפרטה על פי מדיניות הממשלה בלי להתקפל ללחצים מופרזים של העובדים.

אל על והסלולריות מנסות בערמה לחזור לחיק הרגולטור החם כדי לצבור יותר רווחים ולהשמין. במקרה הראשון עלינו לשמור שתנאי ההפרטה ישמרו כדי שלא יתעורר שר התחבורה או שר אחר ויתערב ''לפגוע'' ביעילות התחרות. צריך לעמוד על כך שההפרטה תכלול גם אחריות על התוצאות (רווח או הפסד). פרשת הקישוריות מלמדת שמה שהרגולטור נתן קשה לקחת בחזרה אבל צריך להתעקש כי טובת הציבור דורשת זאת. הרגולטור צריך לשמור שהמונופול שיש לחברות הטלפון בקטע השרות של שיחה נכנסת לא יהיה כלי לגביית מחירים מופקעים מהציבור.

עלינו להיזהר מיזמים שמרוממים ומשבחים את התחרות והיוזמה החופשית בראש חוצות, אבל פועלים למנוע מעצמם תחרות חופשית. הם כולם ''.... מאמינים בתחרות, מטיפים לתחרות וחושבים שאין מספיק תחרות. חוץ מבענף…'' (כולנו באותו הראש) בו הם פועלים.


בשולי הדברים:

אל על מצטרפת לתחרות: תוסיף 17 טיסות שבועיות בעונת החורף במחירים מוזלים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


להחליף את המגן דוד בדגל לחטף-פתח
מיכאל שרון (יום שלישי, 12/10/2004 שעה 20:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למען הגילוי הנאות, בדגלה של מדינת כל-נוכליה צריך להחליף את המגן דוד בסמן חטף-פתח. לא מגן ולא דוד אלא זרג 12 צול.

אנו אוכלים חרא!!!
_new_ הוספת תגובה



גבי בחן (יום שלישי, 12/10/2004 שעה 21:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מדוע אתה מאמין שההפרטה כל כך מיטיבה עם הצרכנים? האם השרות של חברת חשמל הממשלתית נופל מבנק הפועלים הפרטי? ואל תעשה לי השוואות למה שהיה לפני 30 שנה. אז בכל מקום לא היתה תודעת שרות
מאחורי ההפרטות מאז ומתמיד הסתתרו, כן, עם הרבה מסך עשן של מילים יפות על טובת הצרכן ותיאוריות כמו של מילטון פרידמן, ועם הרבה הרבה עורכי דין חלקלקים המוכרים לכולם, הסתתרו אנשים עשירים, שרצו להתעשר עוד הרבה יותר, בעיקר מהקופה הציבורית. מאז שהאחים עופר קנו את כי''ל רמת ההשקעות שם ירדה בהרבה לעומת מה שהשקיעה הממשלה שם. ברוב החברות עתירות ההון - הן אוכלות את הונן. חברת חשמל, כמו מקורות, וכמו הנמלים, גם אם יפצלי אותם לשניים, הם כולם מונופולים טבעיים - מושג ידוע בכלכלה.
ובאשר לשאלה בה פתחת -אם השאלה מי יקבל את עיקר הרווח - בעל הון אחד או שניים או כמה אלפי פועלים שמרויחים יותר מהממוצע (לצרכן זה לא יגיע...). אני מעדיף שהמיליונים יתחלקו בין אלפים ולא בין כמה בודדים, בעיקר כאלה שצמודים לפקידי האוצר ולמעשה ממש משחדים אותם.
חשבת פעם לאן נעלם הלהט האידאולוגי של נתניהו? מדוע הוא היה להוט כל כך להחרים את קרנות הפנסיה ולהעלות את גיל הפנסיה, ולעומת זאת דו''ח ועדת בכר כבר קרוב לפח האשפה (שתבין, העובדה שהדו''ח עדיין לא ניקבר היא מפני שחברות הביטוח לוטשות עיניים לפרבה החולבת שבידי הבנק, שנקראת קופת גמל)
ולסיים דרשה סוציאליסטית זאת, ביום, יקירי דוד, ביום שיהיה כאן חוק ירושה, כמו בכל מדינה מתוקנת, אפילו אליללתנו ארה''ב, ביום זה נדע שאולי יש לנו סיכוי לחזור ולהיות מדינה יהודית ולא רק מדינת היהודים (לפחות חלק מהם)
_new_ הוספת תגובה



חוק ירושה - יוק
יהודי מארץ ישראל (יום רביעי, 13/10/2004 שעה 13:47)
בתשובה לגבי בחן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מי שמצפה שהחייאת הפגר של חוק הירושה יציל את כלכלת ישראל, שכח כניראה גם את פרשת הגולם מפראג וגם את החוקים הנצחיים שהורישה לכולנו שלישיית הגשש החיוור.

אין חוק כלכלי בעולם שיכול לעמוד בפני ה''ישראבלוף'':

צא נא וראה כיצד הגישה מדינת ישראל למר טד אריסון ז''ל את בנק הפועלים על מגש של כסף אמריקאי;

צא נא וראה איזה הון עתק עזב את הארץ בתקופת ''פריחתו'' של מס העיזבון הטרגי-קומי מתוצרת משרד האוצר שלנו. בטריקלנד שלנו חסרים טריקים רב-שימושיים שבעזרתם אפשר לעשוק בו-זמנית את מעוטי היכולת ולהיטיב עם טייקוני הממון. אילו היה קיים כאן מס עיזבון - היה מר אריסון ז''ל מוותר על אזרחותו האמריקאית למען אחת מעשרות המדינות ''הנידחות''
שבהן לא שמעו על מס כזה, ובנק הפועלים היה מופרט ע''י המדינה באמצעות טריק אחר.
_new_ הוספת תגובה



גבי בחן (יום שלישי, 12/10/2004 שעה 21:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ועוד דבר קטן. מה זה בדיוק מגבלת לווה בודד: זו אמצאה של בנק ישראל, אותו בנק שהתעלם מוויסות מניות הבנקים (כן, למפקחת על הבנקים קראו גליה מאור...) ואחר כך, כשהכל התמוטט כולל שיטת הגיזבר שחותם לגיזבר בקיבוצים, והבנקים מתנהגים כנות יענה, המציאו את המושג הזה. זה מושג מטופש, שעושים בו שימוש פוליטי ולא כלכלי. כל המדינה גמרה גם את הקיבוצים, גם את המושבים (להם אחר כך מחקו חובות) וגם את המערכת היצרנית ההסתדרותית. וכי מה הקשר בין חברת חשמל, שהיא חברה בסדר גודל בינלאומי, שיכולה ללוות בחו''ל כל סכום שנחוץ לה, מה הקשר בינה ובין מגבלת הלווה הבודד?. באיזה עוד מדינה קיימת המיגבלה המוזרה הזו?
_new_ הוספת תגובה



הלהט של בנימין נתניהו
דוד סיון (יום רביעי, 13/10/2004 שעה 12:29)
בתשובה לגבי בחן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה שאמרת לגבי בנימין נתניהו כבר עלה במאמרים אחרים שלי כמו גם נושא הלאמת קרנות הפנסיה. אני חושב כמוך שגלומות במהלכים הללו מטרות אחרות מאשר יעילות וטובת עמיתי (בעלי הבית). אם אתה רוצה את ההוכחה שאני דובר אמת יש לך דוגמה במאמר ''הפרטה ופנסיה ממלכתית'' (דיון 1804) או במאמרים אחרים שלי כאן.

גם על המשק ההסתדרותי כתבתי כבר ועל איך המדינה השתמשה במקורותיו (בעיקר בזכות קרנות הפנסיה) לתקציב השוטף. התהליך החל לאט לאט והתעצם. גם התהליך הזה לא היה טהור מאינטרסים לא ענייניים. ראה המאמר ''הרפורמה בקרנות הפנסיה'' (דיון 1649).

אין לי נתונים על אם קיימת מגבלת הלווה הבודד במקומות אחרים בעולם אבל היא נראית לי מאד הגיונית כאשר מדובר במשק ריכוזי כמו שלנו. אבל לגבי חברת החשמל אתה כנראה טועה:
1. לא מדובר על פירוק לשתי חברות אלא ליותר,
2. דירוג האשראי של החברה לא ממש טוב בגלל.

''הפרטה ואיכות המים - שוב'' (דיון 1368) מפרט קצת יותר על מה מדובר בקשר להפרטה ופירוק חברת חשמל.

על מגבלת הלווה הבוד
לפי המגבלה בנק אינו רשאי להעניק ללווה אחד אשראי בגובה של יותר מ- 15% מהונו העצמי. חברת החשמל קרובה מאד למגבלה זו ולכן לא יכולה לקבל אשראי/הלוואה בסכומים שיאפשרו פיתוח וגידול משמעותי.
_new_ הוספת תגובה



הפרטה בנוסח ישראבלוף
יהודי מארץ ישראל (יום רביעי, 13/10/2004 שעה 15:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בישראל נולד כאילו מתוך עצמו פטנט עולמי: ''ישראבלוף'':

כל הפרטה - ישראבלוף, כי בסופו של דבר היא מייצרת מונופולים שמייצרים קרטלים שסוקלים ומסכלים כל תחרות חופשית ומאלצים את המדינה לגונן עליהם ובמיקרה של סכנת קריסה - אף לתחזק אותם ולחזק אותם.

על כל מישרה ציבורית שמתבטלת במסווה של ייעול - צצות שתי משרות מיותרות עם שמות חדשים, ובסופו של תהליך - רק עולה חדש שלא צבר במדינה הזאת ותק של 7 שנים רעות, לפחות, מופתע לגלות שהמנגנון הוכפל.

100,000 עובדים זרים גורשו מפה בבושת פנים, אך האבטלה, לא זו בלבד שלא קטנה - היא גם גדלה וגם התכערה.

אלונקה של אונר''א שהופרטה ע''י מצלמה אוטומטית של מזל''ט, השתדרגה בתחרות חופשית בין הבל פיו של דובר צה''ל לבין הבל פיו של שגרירנו באו''ם והפכה בן-יום לטיל קאסאם.

אין חדש תחת השמש של המזרח התיכון החדש
וכניראה שגם לא יהיה בימינו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי