|
| עידן סובול (שבת, 09/10/2004 שעה 13:58) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
|
|||
פוטוסינתזה היא דוגמא קלאסית לראקציה פוטו כימית. מחשבי הכיס המכילים תאי אנרגיה שמקורה האור הנראה,מכילים כימיקל פיטו כימי | |||
|
|||
אין החינוך יתום. כל מוסדות המדינה נמצאים בתהליך קריסה מתקדם. זוהי תוצאה ישירה של המצאת המאה - דמוקרטיה חילונית פלורליסטית שבה כולם מרמים את כולם. השחיתות שולטת בכל. פריצות וניאוף הפכו לנחלת הכלל. אלימות קטלנית הפכה לנורמה. זה התחיל מחינוך קלוקל כאשר קברניטי המדינה,באמצעות משרד החינוך, מנסים להפוך את העם היהודי לצאצאי קופים. אין דין ואין דיין. את המחיר אנו משלמים היום בדמים רבים וזאת רק ההתחלה. ההמשך יהיה הרבה יותר גרוע. | |||
|
|||
הדמוקרטיה הפלורליסטית אינה המצאת המאה. היא הומצאה לפני למעלה ממאתיים שנה (אם נתעלם מהדמוקרטיה האתונאית שהיא עתיקה בהרבה). הפריצות, הרמאות והניאוף הם המצאה של החרדים כמו של החילונים. הבורות, כפי שהודעתך ממחישה, הרבה יותר נפוצה במחנה שלך. | |||
|
|||
לאט לך מר רבינוביץ, ''המצאת המאה'' אינה מתייחסת בהכרח לתקופה מסויימת אלא מובאת כבטוי להמצאה 'חשובה'. אני שמח מאוד שאתה יודע מתי 'נבראו' דמוקרטיות שונות רק חבל שאינך יודע למה ומדוע א-ת-ה נבראת. | |||
|
|||
אכן דברים כדורבנות: ''...והכורת החל לרדת על מערכת החינוך.'' אבל בסופו של דבר הצגת בעיקר ''אידיאולוגיה'' ופתרון מעשי חלקי ביותר. מה שחסר זה תמונה בהירה של מה שהיה ואיך משפרים את מה שיש. הנה רשימה של כמה שאלות חשובות שצריך למצוא להן תשובות: 1. האם אתה יכול להציג את ''הכורת'' בדמות נתונים מספריים על תקציבי החינוך? 2. מהנאום חוצב הלהבות שלך משתמע שכל הבעיות יפתרו על ידי הגדלת שכר המורים. אתה באמת מאמין בכך? אם לא מה עוד צריך לעשות? מהי לשיטתך התוספת התקציבית הנחוצה? 3. האם שקלת בכלל אם נחוץ שהחינוך יהיה משימה של המערכת הציבורית? האם יש קשר בין רמת החינוך ובין מי הוא בעל הסמכות והאחריות? | |||
|
|||
לק''י כמו בהרבה מקרים אחרים ההפרטה היא התשובה למרבית הבעיות. צריך להעביר את הסמכות והאחריות להורים והללו יבחרו מרים ומוסדות הטובים עבור בניהם. אליצור | |||
|
|||
ככול שמתרבות ההפרטות, ביחוד בדרכים השונות והמשונות שבהן הן הולכות ונעשות - הולכת ומתמעטת אחריותה של המדינה כלפי אזרחיה, ועוצמה כלכלית עצומה (תוצאה מכך,גם השפעה פוליטית מופרזת) הולכת ומתרכזת בידיהן של כמה משפחות עתירות נכסים בצמרת האלפיון העליון; כשהאינטרסים של המשפחות הללו מצטלבים (וכבר ראינו לא פעם מופעי אימים של אינטרסים כאלה) - מתמזגים באופן טבעי הגופים הכלכליים שבשליטתן והופכים למונופולים, אשר כפסע בינם לבין קרטליזציות גורדיות בלתי ניתנות להתרה; אם המדינה תמשיך לגלגל את כדור השלג של ההפרטות כאחוזת אמוק - נגיע בסופו של דבר למצב בו תעמוד על הפרק גם הפרטת הצבא, ובמקום לגיון הזרים הצרפתי ז''ל יקום לנו לגיון זרים ישראלי. יהיו כאלה שיראו ברכה רבה בהפרטה טוטאלית מעין זו, אבל אם וכאשר היא תתקיים - תתנוסס מעליה, במקום דגל הלאום, השאלה: - מי צריך את המדינה הזאת? | |||
|
|||
לק''י באשר לכוחות הבטחון אין לאפשר הפרטה. המדינה צריכה לשמור את המונופול על האלימות ולו רק בגלל החשש ממלחמת כנופיות. באשר לשאלה מי צריך את המדינה הזו - הרי השאלה כבר נשאלה. וגם התשובה ניתנה - אף אחד לא צריך אותה. מטרת המדינה היא אך ורק לספק בטחון לאזרחים. יתר הפעולות צריכות להעשות במסגרת קהילתית. המושג בטחון כולל הגנה מפני תוקפים מבחוץ והגנה מפני פשיעה מבפנים. אולי גם הגנה על הסביבה למען הדורות הבאים והגנה על האזרחים מפני קרטלים. שתי המטרות הראשונות הן הכרחיות, השתים האחרות תלויות זמן מצב ומקום. כל החריגה של המדינה מעבר לתפקידים אלו גורמת שהמטרות לא יושגו והדברים שבהם המדינה כן צריכה לעסוק נפגעים. המדינה אינה צריכה לגעת בשום צורה במערכת החינוך - מערכת החינוך צריכה להיות מופעלת על ידי ההורים בלבד. אליצור | |||
|
|||
אני חושב שאתה מגזים בהפחתת חשיבות המדינה למרות שגישתך מאד נכונה (כל מה שאפשר לעשות באמצעות היוזמה הפרטית או הקהילה עדיף שיעשה כך). הרי מעבר לביטחון (חוץ ופנים) שמירה על איכות הסביבה הגנה מפני קרטלים הן הכרחיות ולא תלויות בכלום. אני הייתי מנסח את תפקיד המדינה קצת אחרת ובצורה יותר כוללת: אחריות המדינה היא על הביטחון (פנים וחץ), תשתית חוקית כדי שיהיה אפשר לפתור אי-הסכמות (כולל איכות הסביבה, קרטלים וזכויות קניין...). השאר באחריות הפרט (משפחה) והקהילה. | |||
|
|||
בודאי שבעיות יפתרו על ידי הגדלת שכר המורים- ובודאי שלא כולן. אך כדי להגיע לפתרון של בעיות סבוכות מעין זו, צריך להתחיל למשוך מאיזשהוא חוט, שיתיר את הסבך... דמה לעצמך לרגע מצב כזה: לאחר שנים ארוכות של עבודה קשה ומאמצים כבירים- הצלחת לקבל ג'וב שעליו חלמת כל הקריירה שלך. בהתחלה הכל נהדר! אתה מאושר- הרי הגשמת חלום- עובד בעבודה נחשקת, מרוויח מצויין, חי נהדר... כולך חדור מוטיבציה ואף התרגשות של יצירה. תאר לעצמך, שמאיזושהיא סיבה, מקצצים בשכרך. לפתע אתה בקושי גומר את החודש, אך עדיין אתה עובד קשה באותה המידה. מסביבך- עמיתים לעבודה, מכרים וחברים- עובדים פחות שעות ממך, בעבודות פחות תובעניות- אך מרוויחים הרבה יותר! כמה זמן תוכל להמשיך לעבוד מתוך ''חדוות היצירה'' או ''הגשמת החלום'' וכו' באותה התלהבות ומתוך אותה רמת השקעה? אדם שעובד קשה, במשרה תובענית, ולא מתוגמל כספית- יהיה בעל מוטיבציה ירודה, מתוסכל וממורמר, גם אם התחיל את דרכו חדור מוטיבציה. עם מוטיבציה לא קונים במכולת, ולא משלמים שכר דירה. | |||
|
|||
אם יש בעיות אמיתיות במערכת החינוך אז צריך להתחיל בניתוח הבעיה. בין היתר צריך להסתכל על הנתונים והעובדות לפני שרצים עם סיסמאות ''חייבים להגדיל את שכר המורים''. בהמשך צריך לחשוב מהו הפתרון האופטימאלי. אני למשל חושב שהפתרון הוא בכלל הפרטה (או העברה לאחריות הקהילה) כמו שהציע אליצור במקום אחר בפתיל. מי שמדבר על קיצוץ שכר צריך גם להציג נתונים. אני אישית לא מכיר נתונים שמראים הורדת שכר בשרות הציבורי ואני עוקב אחרי הדברים..... | |||
|
|||
לא רצתי, לא הלכתי, גם לא זחלתי, לצערי, עם סיסמאות, במשך עשרות שנים שבהן עלה כפורח שכר חברי הכנסת (שבתחילה אכן היה שווה לשכר המורים) ושבהן התדרדר בהתמדה שכר המורים לשפל המדריגה. מחובתה של המדינה להחזיר את האיזון בין שכר חברי הכנסת ושכר המורים, כדי למשוך להוראה את הטובים ביותר, במקביל -להעלות באופן משמעותי את רף הקבלה להוראה, כדי שרק הטובים ביותר יוכלו לעסוק במקצוע (דבר שכמעט בלתי אפשרי לעשותו כשמדובר בחברי כנסת). שני מהפכים אלה יניבו באופן טבעי שיפורים רבים ומשמעותיים בשיטות ההוראה ובאירגונם של בתי הספר. את כל אלה לא יכול לממן ועד קהילה. | |||
|
|||
אתה ממשיך בסיסמאות בלי נתונים. אני לא קונה את הדברים האלה. לכן גם לא את ההמלצות שלך. בכל מקרה בגלל צורת ההתייחסות שלך לטענותיך אינך יכול לקבוע ש''את כל אלה לא יכול לממן ועד הקהילה.'' ואם מקבלים את הנחתך הרי שגם ''ועד העם'' לא יכול לממן. ועוד לא ענית על השאלה מדוע ''ועד העם'' צריך להיות מעורב בחינוך ילדיך. היא גם קודמת לשאלה אם צריך או לא צריך לשלם למורים שכר יותר גבוה. | |||
|
|||
גביית המיסים על הכנסותינו מעבודה - אם יש לנו עבודה; מעסקים - אם עסקינו הצליחו לשרוד בביצה הכלכלית מוכת יתושי הקדחת, ומחסכונות - אם עלה בידנו לחסוך פרוטה לפרוטה - ניכנסת כל כולה לכיסו העצום של משרד האוצר והוא זה שבידיו מצוי עיקר הכוח לייסר אותנו בשוטים ועקרבים מאז ימי המחלוקת הקשה והרת הגורל בין רחבעם וירבעם. נכון שגם לעשרות העיריות ומאות המועצות האזוריות והמקומיות יש סמכות לגבות ממאיתנו מיסים, אך היא, למזלנו, די מוגבלת, ולעתים קרובות אינה מספיקה, כידוע לך, להשביע את מנגנוניהם של גופים רבים אלה, אשר לא כאן המקום להיכנס לשאלת יעילותם. ''הסיסמאות'' שאתה מייחס לי הן עובדות פשוטות, אשר מי שאינו יודע אותן או מטיל בהן ספק - יכול ללמדן או לאמתן בקלות, והן הא''ב של כל הרעות החולות שפקדו את מערכת החינוך: א. בראשית המדינה היה שכר המורים זהה לשכר חברי הכנסת, וכיום הוא מצומק ומביש. ב. מעטים מזעיר הם אלה שהמקצוע עדיין מצטייר בעיניהם כשליחות חיונית ששכרה בצידה - לא השכר הרוחני ולא השכר החומרי. אוי לדורות הבאים אם נחזיר את כל מערכת החינוך הממלכתית, פגומה ככול שתהיה, לימי ועד הקהילה של העיירה היהודית בגולה. לא זו הדרך לכוכבים! | |||
|
|||
תתפלא אבל טענות שאלה עובדות בלי להציג את הנתונים לא עובדות עלי. יתכן ואתה יודע משהו על הנתונים אבל אינך מעוניין להציג את עמדתך מגובה בנתונים אלא להציג סיסמאות. אתה מתעקש לא להבהיר את עמדתך שמשתנה עם השאלות. קודם זה היה שכר המורים התדרדר ואחר כך: ''בראשית המדינה היה שכר המורים זהה לשכר חברי הכנסת, וכיום הוא מצומק ומביש.'' האמירות הללו לא מקדמות את הדיון שחשבתי שיש לך עניין בו. השאלות שלי היו רציניות כדי לנסות ללמוד מהידע (הנרמז) שלך. כנראה שטעיתי....! | |||
|
|||
הדיון נעור וקם ומתקדם מעצמו, וכך החלה להתגשם כוונתי המקורית: לרענן את זכרונם של ותיקי היישוב ולעורר את החדשים, למען נחדל כולנו לרבוץ כצאן בין המִשפּתַיִם, ונקום לצאת ולבדוק מדוע וכיצד התדרדרה מערכת החינוך מראשית המדינה ועד ימינו - וכה קל להשוות את שכר חברי הכנסת לשכר המורים, לאחר שננתי את קצה החוט הזה בידי הקוראים אשר שכחו או לא ידעו כלל על דבר השוויון שהופר ברגל גסה ואווילית, עד כי אין טוב מאשר לחזור ולהמליץ: ''ואידך זיל גמור''. | |||
|
|||
אתה יצירתי וכותב בעל יכולת וכל מה שמעניין אותך זה לערבב מין בשאינו מינו. הוא אשר אמרתי! | |||
|
|||
לק''י שכר המורים יורד מפני שהם אינם מורים אלא שמרטפים. המידע שלהם מיושן ואינו רלונטי למצב היום. אישתי למדה במכללה בירושלים וקבלה תואר שני ללימודי מדעים. מורים שסימו את המערכת לפני שלושים או אפילו עשרים שנה לא רק שאינם מועילים אלא מזיקים. הם סיימו את לימודיהם לפני מהפכת האינטרנט המחשב והסלולרי. בדרך כלל התלמידים יודעים הרבה יותר ממוריהם. במצב כזה ברור שהעלאת שכרם רק תזיק מכל בחינה. תפקיד המורים היום הוא אך ורק לשמר את התלמידים במקום מוגן עד שההורים יחזרו מעבודתם ויוכלו לקבלם בחזרה. ושכרם בהתאם. עדיף היה בכלל לחתום את פיהם של מורים רבים בסרט דביק למשך זמן הלימודים. זו גם הסיבה שיש צורך בהפרטה מוחלטת של המערכת ונתינת האחריות על גורל הילדים להורים כדי שבאמת ילמדו בה משהו מועיל ונחוץ ולא ישמרו בה דינוזאורים מתקופת הסוציליזמוס העתיקה. אליצור | |||
|
|||
קרוב לוודאי שתלמידי המאה העשרים ואחת יכלו ללמוד ממנו אלף מונים יותר ממה שמקנה להם מהפכת האינטרנט, השמינטרנט והפינצטערנט. גם לסוקרטס, כדוגמה אחת מיני רבות, לא היה אינטרנט ואפילו סלולרי לא היה לו, אך אילו היה ניתן להחיותו, ואפילו במחיר החייאת קסאנטיפה, הייתי שמח להיות תלמיד בכיתתו. אגב, נדהמתי לשמוע שלטולסטוי לא היה מחשב נייד כאשר כתב את מלחמה ושלום, ואת כול ארבעת הכרכים כתב בעט, וזה עוד כאין וכאפס לעומת הרמב''ם שלנו שנאלץ לכתוב את ''מִשנה תורה'' בנוצת אווז, רחמנא ליצלן. מסתבר שהטכנולוגיה אינה חזות הכול כשם שההפרטה אינה כל- יכולה. | |||
|
|||
לק''י כל תחום ועניניו אני דיברתי על מדעים - המורים לספרות לא למדו את סוקרטס וגם לא את טלסטוי - העלעת משכורתם לא תתרום כלום לתלמידיהם. כי צריך קודם לבדוק מה הם שוים לפני שמעלים משכורת. אליצור | |||
|
|||
אליצור, לפני שמדברים על דרכי פתרון (כמו העלאת שכר) צריך לזהות מה הבעיה. אחר כך חושבים מהו הפתרון המתאים ובהמשך על הדרך להשגת הפתרון. אז רק אז יש טעם לדון אם טיפול במבנה השכר הוא דרך או אמצעי רצוי ... לפני שהסכמנו מהי הבעיה שיש לפתור ומהו הפתרון אנחנו מתווכחים על השאלה מהו האמצעי המתאים ....... אנחנו כרגיל מתחילים מהסוף...... !!! | |||
|
|||
מצד אחד,האמהות יצאו מהבית לעבוד.הילדים כבר לא מקבלים חינוך אימהי צמוד וגדלים מול הטלויזיה או בקניון הקרוב. זה אומר,שתהליך ההדרדרות הוא מורכב וחורג מתחומי מערכת החינוך גרידא. מצד שני,האמהות שיצאו לשוק העבודה הציפו את מערכת החינוך,מה שגרם לירידת שכר ועזיבה מאסיבית של הגברים. ללא גברים,מערכת החינוך חסרה רכיב בלעדיו היא לא אפקטיבית,וזה רכיב הסמכות. בד''כ,מי שמחפש אנשים משכילים שיש להם גם מטען אישיותי מלבד נייר שמנפיקה האקדמיה - ימצא אותו אצל גברים. ללא קשר לשכר,מערכת ההוראה חייבת לחזור לידי ידיים גבריות. מי שרצה לחקות את אירופה ואו ארה''ב,אל לו להלין על כי החברה הישראלית עוברת את אותם תהליכי סיאוב שעובר המערב כולו. | |||
|
|||
לק''י אני מסכים איתך דוד. רק שאני לא כל כך רשאי להטיף מוסר לעידן סובול בענין הזה. כשאני כתבתי מאמר בכיון ההפוך היינו על הפרטת המערכת הרי בסופו של דבר יצא לי מאמר על עולות מפא''י - וזה לא היה שייך לענין שבשבילו כתבתי את המאמר. אליצור | |||
|
|||
אליצור, לא מדובר בהטפת מוסר אלא בביקורת על תוכן ומהות המאמר. בעצם מאמרים טובים צריכים להיות מבוססים על העקרונות שכתבתי. בתמצית מי שמדבר על הדרך אל הפתרון בלי להגדיר מהי הבעיה ומהו הפתרון, כמו שעשה עידן, מפספס את העיקר. מי שכותב מאמר עם כוונה כזו יש סיכויים טובים שלא יחמיץ את העיקר. זה נכון גם במקרה שציינת במיוחד כאשר אתה מכיר ב''טעות''. מעבר לכך גם מאמר על עוולות מפא''י צריך להשתמש באותם עקרונות. | |||
|
|||
אם אתה כל כך חכם ומלא ביקורת על איך מאמר צריך להראות- אולי במקום לבקר אחרים שטרחו וחשבו וישבו וכתבו, תכתוב בעצמך מאמר ותאיר את עינינו, הא? | |||
|
|||
לק''י דוד כותב מאמרים כל שבוע - איזה טענות יש לך נגדם? הם ברורים ומובנים. אני אולי אשתדל לכתוב מאמר חדש ועניני על הפרטת החינוך. אליצור | |||
|
|||
|
|||
איני מתכוון להתיחס לתרבות כי לא כל כך ברור לי מה היא תרבות . נראה לי שאחת הבעיות היא שהמינוך בארץ , ואולי גם במקומות רבים בחו''ל ויתר על משימת החינוך . חינוך מלמד מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור , בקול מי לשמוע ועל מי לחלוק. נראה שאין הסכמה בציבור על הנושאים האלה לכן פנו לדרך של לצאת ידי הכול , פלורליזם , כולם צודקים , לכל אחד האמת שלו וכו' ויצא העגל הזה . במתכונת הנוכחית למורה אין סמכות . ניהול תקין מחיב ממוש משולש הזהב סמכות-אחריות-משאבים . השיטה המקובלת בארץ שהסמכות בידי המג''ד , האחריות על הש''ג והמשאבים בידי הברברן התורן לא מאפשרת תפעול תקין של המערכת . בדברים שנאמרו הוצעו פתרונות מסוימים אשר יש בהם אולי התוית דרך בכוון משולש הזהב . | |||
|
|||
אין כל ספק שהיה צורך, יש צורך ויהיה צורך לבדוק את כישוריהם של המבקשים להתקבל להוראה ולקבל רק את המתאימים ביותר - אבל דבר זה נכון באותה מידה, אם לא למעלה מזה, כשמדובר ברפואה, בפסיכולוגיה ומשפטים, למשל. אך בלתי אפשרי למשוך את הטובים ביותר למקצועות אלה רק ע''י הקמת מערך מיון וסינון קפדני של המועמדים, כאשר בהמשך הדרך מצפות להם משכורות של מטאטאי רחובות ומגרפי שדרות. קצהו של החוט המפורסם המוביל ליציאה מהמערה החשוכה מצוי בידי קובעי מדיניות השכר במדינה, אשר אין ספק כי רמת השכר שלהם יכולה לשמש נקודת ציון בולטת בדרך למטרה... | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |