|
''שהרי ידוע דקשה עיגונא דגברא'' |
טל רבינוביץ' (יום רביעי, 15/09/2004 שעה 15:24) |
הצגת המאמר בלבד |
בדיוק ההפך גברת רבינוביץ' | |||
|
|||
המנהג של כפיית גט על ידי מאסר הוא ברברי ופרימיטיבי בין אם הוא מופנה כלפי נשים ובין אם הוא מופנה כלפי גברים. במדינה מתוקנת יכול בית הדין להכריז על אנשים כגרושים גם אם אחד מהם אינו רוצה בכך. במדינה מתוקנת לא היינו נזקקים לערכאות ארכאיות אלה השופטות על פי דינים שנתאבנו לפני אלפי שנים. | |||
_new_ |
אני לא מתערב בריב בין יהודים | |||
|
|||
הויכוח מגוחך עד חמלה. צריך לקחת את חוקי הטומאה האלה ולזרוק אותם מא' עד ת' לבית השופכין של ההיסטוריה ולהרגיש משוחררים. | |||
_new_ |
צריך לשנות את השטה מן היסוד | |||
|
|||
אנחנו לכודים בהלכות שנקבעו לפני אלפי שנים - וזה דבר מאד גרוע. הלכה היא חוק שנעשה בידי אדם, ולא תורה מסיני. רוב החוקים שנעשו בידי אדם, הם בחזקת ''הוראת שעה''. דהיינו, תקפותם טובה לאותה תקופה - וכאן אינני תוחם את התקופה. על רקע זה, יש לראות ברבי גרשום מאור הגולה, איש ענק. ר' גרשום חי במאה ה-11 במיינץ שבגרמניה, והוא פסק הלכה חדשה הנקראת ''חרם דרבנו גרשום'', האוסרת על גבר לשאת יותר מאשה אחת. עד אז ההלכה התירה לשאת ארבע נשים, בדומה לדת האסלאם. האירוניה היא שהאסלאם לקח זאת מן היהדות. קהילות יהודיות שלא היו בקשר הדוק עם המרכז הרוחני היהודי באירופה, נותרו עם ההלכה הישנה המתירה לשאת ארבע נשים. למשל יהדות תימן. מאז רבנו גרשום לא קם רב בעל שעור קומה שישנה הלכות ויתאימן לרוח הזמן. המימסד הרבני נשאר מאובן. דבר זה גורם לכך שהרבה יהודים מבקשים להתנתק ממנו. פעם כאשר היתה ליהודי בעיה, הוא היה הולך לרב לבקש פתרון. היום הרבנים רק מסבכים יותר ויותר את מצב העניינים. ואם נחזור לנושא שלנו, הרבנות הראשית לישראל, צריכה לשנות את הגישה של נישואין וגטין. כשם שלא יעלה על הדעת שרב יקדש זוג - בניגוד לרצונו של אחד מהם. כך צריך לקבוע שבית-דין רבני יוציא פסק-גירושין על זוג כאשר אחד הצדדים אינו יכול לחיות יותר במחיצתו של האחר. צריך להפסיק את הגיחוך של הגישה שהגבר ''נותן'' גט והאשה ''מקבלת'' גט. כמו צריך להוריד מסדר היום את נושא הרצונות של הצדדים. הוא רוצה/לא רוצה לתת גט; היא מסכימה/לא מסכימה לקבל. | |||
_new_ |
לכל החילונים ''הנאורים'' וה''משוחררים'' וה''לא מאובנים'' | |||
|
|||
אמות המידה המוסריות שלכם טובות יותר מאלה שלפני שנים? הסתכלתם פעם על ההלכה היהודית באמת, על ספרי המוסר ותיקון המידות? על ספרות הפסיקה העניפה בנושאים משפטיים נרחבים? - חוזים,קרקעות,חזקות,שכנים, ועוד הרבה מאוד. האמת היא, שאתם מדברים בסיסמאות. סולם הערכים שלכם הוא שטחי ופופוליסטי, והוא יתחלף בהתאם לאופנה בדורות הבאים (כמו שהתחלף בדורות הקודמים) היהדות, לעומת, עומדת כמו סלע איתן אלפי שנים ותעמוד לעולם. | |||
_new_ |
לכל ה''רועים'' | |||
|
|||
אתם מוזמנים לכתוב כאן משהו רלוונטי, אם אתם יודעים משהו כזה, ולהפסיק להשמיץ אותי. | |||
_new_ |
מדוע היית צריכה גט? | |||
|
|||
אני מניח שאת אישה לא דתיה, מה הגט נתן לך? אני שואל את השאלה לא כדי לנגח אלא כדי להבין. בעלך לשעבר היה יכול לסחוט אותך רק בגלל שהגט היה חשוב לך מאוד לא ברור למה. אם היית דורשת מביהמ''ש לעניני משפחה שישלם לך מזונות ללא גט הוא היה נאלץ לעשות זאת. במקביל היית יכולה לתבוע אותו אזרחית על מניעת הגט. להבנתי מבחינתך המניעה היחידה שעמדה בפנייך היא להנשא מחדש וללדת עוד ילדים. האם זה היה הענין? | |||
_new_ |
מדוע היית צריכה גט? | |||
|
|||
אלי שלום. שאלתך אישית ותשובתי תהיה בהתאם. אינני מדברת בשם אחרות, או בשם אידיאולוגיה כזו או אחרת. אני לא הייתי רוצה כי תסיק מדבריי לגבי מקרים אחרים או לגבי נשים אחרות, אלא רק לגבי המקרה הפרטי שלי: א. הייתי נשואה לגבר אלים ומסוכן. בעבור גבר זה הייתי קניין, רכוש, הייתי שלו. כדי להסיר את האיום ואת ההצקות שנובעות בין היתר גם מעצם ידיעתו כי אני אשתו במובן הקנייני - הייתי חייבת את הגט. רציתי לבנות את חיי ואת חייהם של ילדיי מחדש והבנתי כי המפתח לעשייה זו נמצא בפיסת הנייר (הגט). ידעתי כי מהרגע שהוא ידע שאני לא שייכת לו - הוא יניח לי. לשמחתי - צדקתי. עוד ידעתי - שהוא ימהר למצוא אישה אחרת וכך היה. עוד ידעתי - את הכסף, הזמן, הבריאות הנפשית והאנרגיה שאוציא כדי לגבות מזונות שהוא לא ישלם - עדיף להשקיע בדברים אחרים כגון התקדמות מקצועית שלי בשאיפה כי אוכל בעתיד לפרנס את ילדיי בכבוד ללא עזרה וללא תמיכה של אף גורם. גם זה קרה. הבנתי כי אם אחפש לצאת צודקת אמצא רק סבל וכאב. בתי המשפט, עורכי דין, רבנים, עו''סים, משטרה - לא היו לעזרי. בדיעבד - טוב שכך. והיו עוד סיבות: א. זה היה מעליב להישאר נשואה לו. ב. אמנם אני אינני דתייה אך להיות ''אשת איש'' ולנהל מערכת יחסים עם גבר אחר הוא לא מצב שנתפס מבחינה חברתית כחיובי ובטח שלא מבחינת דתית (גבר חובש כיפה למשל יתקשה להתמודד עם עובדה זו). כמו כן, לא הייתי רוצה להעמיד את ילדיי בפני רכילות מרושעת, או סכנה שיוציאו אותם מחזקתי - וכבר היו דברים מעולם. הרחבה והעמקה בסיפור האישי שלי תוכל למצוא בספרי האוטוביוגראפי: ''כלה ונחרצה''. בספר אני מתארת מצבים קשים של התמודדות עם מערכת אלימה ואטומה, בנוסף להתמודדות עם גבר שמאיים ומתכנן לרצוח. כדי להבין באמת מה שעברתי ומהו הרקע להחלטות שקיבלתי - צריך לצבור את הידע הזה. בברכה, טל. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |