''בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על העירייה לשלם לעובדיה את מלוא שכרם, וכן פיצויי הלנה של 25% לשנה, …. אם העירייה לא תסלק עד אז את מלוא חובה עובדים יוגדלו מאד פיצויי הלנת השכר והעירייה תחוייב לשלם לעובדים פיצויים בשיעור של 10% לשבוע עבור התקופה בה הלינה את שכרם''.

פסיקה: יש לשלם לעובדים בלוד שכר ופיצויים עד יום ג'

''רשויות מקומיות שגירעונן מחייב אותן בתוכנית הבראה והמדינה מזרימה אליהן כספים כדי לחלצן מקריסתן הכלכלית - לא ישלמו לעובדיהן פיצויי הלנת שכר, אלא ריבית והצמדה על שכר העובדים שלא שולם בלבד; כך קובעת הצעת חוק חדשה של שר הפנים, אברהם פורז, שתובא לאישור הממשלה''.

פורז: לא לשלם פיצוי הלנת שכר ברשויות

---

המדינה אמורה להציב את התשתית הבסיסית ולשמור על קיומה כדי שאפשר יהיה לקיים חיים ברמה סבירה. אחד העקרונות החשובים בהקשר הזה זו היציבות והודאות של החוק ואכיפתו על ידי המערכת השלטונית - המדינה. עקרון נוסף הוא שעל המדינה לדאוג ולשמור שהתושבים והגופים השונים גם יקיימו את חוקיה. אבל שר הפנים אברהם פורז חושב, כמו אחרים לפניו, שעל המדינה לא צריך להכיל את העקרונות האלו, אפילו אם מערכת המשפט קובעת אחרת.

במדינת ישראל נוצר מצב מוזר בו מנהלים בחברות ציבוריות פועלים לסכל את מדיניות בעל הבית. הפעילות הזאת פוגעת באופן בולט בסיכויי מדיניות האוצר והממשלה להפרטת החברות הציבוריות להתגשם. הנפגעים, כמובן, זה אנחנו – הציבור.

---

חוק עוקף הלנת שכר

אברהם פורזבעיני הכלכלן תפקיד הממשל דומה לתפקידה של מערכת השמן במכונית. אמנם השמן לא מניע את המכונית אבל היא לא תיסע רחוק בלי שמן או עם תקלה במערכת השמן. הממשל צריך ליצור את כללי המשחק הכלכלי ולתחזק (לאכוף) אותם כמו שבעל הרכב צריך לשמור על תפקודה של מערכת השמן במכונית. על פי המשתמע מספרו של אדם סמית וכלכלנים מאוחרים יותר, מדובר במערכת ממשל מצומצמת שנועדה להבטיח את שימון המנוע הכלכלי. אם נרצה אפשר להרחיב את האמירה הזאת לכלול את כל ''המנועים'' של החברה האנושית.



עמיר פרץהמשבר ברשויות המקומיות הוא דוגמה טובה מדוע ממשל לא מצומצם מסכן את יכולת מערכת השמן לפעול כהלכה. המשבר הזה החזיר למרכז השיח הציבורי את נושא הלנת השכר שכמעט ונעלם מן השפה. אולי הסיבה העיקרית שהלנת שכר נדירה אצלנו היא העובדה שהחוק מתייחס בחומרה רבה להלנת שכר ורשויות האכיפה (בתי המשפט) פוסקים קנסות כבדים על העבריינים. שיעורי הפיצוי השבועיים הם גבוהים עד כדי הכפלת הסכום שהמעסיק חייב בתוך מספר שבועות. אבל בישראל כאשר מלין השכר הוא המדינה מערכת אכיפת החוק נרתעת מלפסוק את אותם קנסות נגד המדינה.

לכן זה גם לא מפתיע שהמדינה בחרה לא לשלם שכר לעובדי הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. הגיעו הדברים לידי כך שברשויות מקומיות רבות לא משלמים שכר עבודה לעובדים במשך זמן ''רב מאד''. מסתבר ''כי 73 רשויות מקומיות חייבות ל-‏12,400 עובדיהן כ-‏188 מיליון שקלים'' (פורז: לא לשלם פיצוי הלנת שכר ברשויות). אלא שנשיא בית הדין הארצי לעבודה, הד''ר סטיב אדלר, פסק שעד היום (14.9.2004) על עיריית לוד לשלם את חוב השכר לעובדיה בתוספת פיצויים בשיעור 25%. הגם שלא פסק את הפיצוי המרבי, קבע השופט תקדים שמעמיד את המדינה בפני מציאות חדשה שהמשמעות שלה היא:

1. שגם למדינה אסור להלין שכר עובדיה,
2. שימיו של ''הטריק'' ספורים כי המחיר של הלנת שכר הוא גבוה.

אלא שהמדינה באמצעותו של אברהם פורז, שר הפנים, בחרה לחפש דרך לעקוף את הפסיקה. התירוץ הוא, איך לא, שאין היגיון שהמדינה, באמצעות הרשויות המקומיות, תיאלץ לשלם פיצוי שיחייב להטיל ארנונה גבוהה יותר על תושביהן. מסתבר שכאשר המדינה מעורבת עד צוואר בפעילות הכלכלית הממשלה (פורז) נקלעת לניגודי אינטרסים שמשבשים את שיקול הדעת שלה. זה מתחיל בהלנת שכר ונמשך בניסיון לעקוף את פסיקת בית המשפט באמצעות חוק חדש שפוטר את המדינה מחובה אלמנטרית שהיא מטילה על כל אזרח ותושב. כמו שלא נותנים לחתול לשמור על שמנת כך גם לא צריך לתת לממשלה לנהל את ענייני תזרים המזומנים שלנו - האזרחים.

המסקנה שעולה מהסיפור שלפנינו היא שצריך לפעול לצמצום מעורבות הממשלה בחיינו כפי שודאי כתוב במצע של מפלגתו של פורז. למדינה יש תפקיד ביצירת תשתיות, צבא, משטרה, מערכת חוקים ואכיפתם – לשמור ש''מערכת השמן'' פועלת בצורה תקינה. התפקיד הזה לא כולל מעורבות בשלטון המקומי. מעבר לכך יש מקום למעורבותה רק במקרים בהם, באמת, פעולת ''היד הנעלמה'' לא יעילה.

---

מכשולים להפרטה

הרבה נכתב כאן ובכלי תקשורת אחרים על התופעה המוזרה שלמרות הכרזות רבות תהליכי הפרטת המשק הציבורי בעצם תקועים. למרות שמדנו על פי החלטות המערכת הפוליטית כאשר מגיעים לצעדי ההפרטה המעשיים הם נבלמים. כך קורה כבר יותר מעשור עם הפרטת בזק וחברת החשמל ובשנים האחרונות עם רשות הנמלים ובתי הזיקוק לנפט (בז''ן). נוצר כאן שילוב אינטרסים בין עובדי המונופולים הציבוריים, המנהלים שלהם ונציגי בעלי הבית (המערכת הפוליטית) נגד מהלכי ההפרטה של הממשלה.

למרות שהכנסת העבירה החלטות עקרוניות בעד ההפרטה של החברות הציבוריות כאשר מגיעים התהליכים המעשיים תמיכת חברי הכנסת כמעט נעלמת. הסיבה העיקרית שחברי הכנסת בעצם נעלמים ומשאירים את האוצר לבד במערכה היא התלות שלהם בעובדי המונופולים הגדולים (בזק, חברת חשמל ורשות הנמלים). המערכת הפוליטית תלויה במינויים לג'ובים בגופים הללו (לוביסטים סמויים).

מה שבולט לאחרונה בתקשורת זו ההתנגדות של מנהלי הגופים השונים לרפורמות שמטרתן לטפח מנגנונים תחרותיים במשק. רבים מאנשים אלו נולדו מקצועית במגזר הציבורי. בעצם כבר שנים רבות מבטאים בכירי האוצר ובנק ישראל עמדה נחרצת בעד הפרטה וטיפוח התחרותיות במשק הישראלי. בזכות ההישגים המקצועיים שלהם הם זוכים בבוא העת לעבור לעמדות ניהוליות בכירות בחברות הציבוריות או במגזר העסקי. אבל ברגע שהם עוברים לצידו האחר של המתרס מתחולל מהפך בהשקפת עולמם.



אוהד מראנינוצר מצב מוזר כאשר בכירי בנק ישראל והאוצר לשעבר ממלאים תפקיד קרדינלי במלחמה של החברות שהם מנהלים להכשלת תהליכי ההפרטה. בולטים בחבורת המנהלים הזאת הם אותם מנהלים של החברות הציבוריות: אוהד מראני יו''ר בז''ן, גליה מאור המנכ''ל ואיתן רף היו''ר של בנק לאומי וגם יו''ר בז''ן. כמובן שגם האלוף (מיל) אילן בירן בראשות בזק ואלי לנדאו בראשות חברת החשמל ''תרמו'' את כוחם למתנגדי ההפרטה.

למרות ההתפתחות ארוכת השנים הזאת, בדרך כלל לא שמענו את בכירי המערכת הציבורית באוצר ובבנק ישראל יוצאים בגלוי נגד אותם מתנגדי ההפרטה. אולי החשש שלא יוכלו להשתלב באחד מהגופים העסקיים, לאחר הקריירה כפקיד ציבור בכיר, אם ינהגו כך. אבל לאחרונה קראנו על מכתב שכתב אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות, לאוהד מראני בו כתב שאינו רשאי להתנגד למדיניות הממשלה בקשר להפרטת בז''ן (על יו''ר בז''ן מראני להסיר התנגדותו לפיצול - או להתפטר). הרי בכל חברה עסקית המנהלים צריכים לפעול לטובת בעלי המניות או הנציגים שלהם. מנהל שלא יעשה זאת יאלץ בסופו של דבר ללכת. כך גם צריך להיות גורלו של מראני אם ימשיך לפעול נגד מדיניות הממשלה – נציגת בעלי המניות בבז''ן – במקרה שלנו ממשלת ישראל. אבל מראני, צריך לזכור, דגל בגישה שתומכת בהפרטה כאשר היה מנכ''ל האוצר לפני מספר שנים.

גם לראשי בנק לאומי ובנק דיסקונט, שבבעלות הממשלה, ''אסור'' לפעול בין חברי הכנסת נגד מדיניות הממשלה הצפויה להפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. כל עוד הם משתתפים במסע התקשורתי ובמאבק מאחורי הקלעים שמנהלים הבנקים הם בעצם פועלים נגד בעל הבית (''אסור לראשי לאומי ודיסקונט לבקר המדיניות להפרדת קופ''ג'').

כמו שהממשלה לא תאפשר לרמטכ''ל להוביל את הצבא בניגוד למדיניותה, כך היא צריכה לנהוג בתחום העסקי. הממשלה, כנציגת בעלי הבית, צריכה לעמוד על דעתה ולהתעקש שמנהלי עסקיה לא יפעלו נגד תהליכי ההפרטה.

---

נספח על אתיקה

חברי ועדת הכספים הוזמנו על ידי איגוד הבנקים לארוחה במסגרתה יציגו מומחים אמריקאיים את התנגדותם להפרדת קופות הגמל. מעבר לזה שזה לא מקובל לארגן פגישות כאלו מחוץ לכנסת על חשבון גוף חיצוני, הרי שיש טעם לפגם בכך שאיגוד הבנקים פועל בין חברי הכנסת נגד הרפורמה שעוד לא קיימת (חברי ועדת הכספים מוזמנים לשמוע טענות הבנקים - על ארוחה בהילטון).

---