השואה לא תקרה שוב

מה זה?

השואה לא תקרה שוב

עידו הרטוגזון (יום רביעי, 20/02/2002 שעה 17:04)

'השואה לא תקרה שוב' / עידו הרטוגזון

'השואה לא תקרה שוב' זוהי הכתובת שמצאה מקומה על גבה של פצצת האטום הראשונה של מדינת היהודים. המשפט הזה, המביע ב- 4 מילים את טירוף המערכות של המדינה הלאומית ביותר בעולם שייצרה לעצמה פצצת ציאניד כדי שתוכל לבלוע אותה במקרה של צורך, כמו חנה התנ''כית השוחטת את שבעת ילדיה ובלבד שלא יאכלו מבשר החזיר. המדינה הזו שייצרה לעצמה פצצה אטומית, מתוך ידיעת מיקומה, מצבה הדמוגרפי והסיטואציות המאוד מובחנות שבהן תדרש לשימוש בכזו.
שבוע שעבר דיבר אחד הפרשנים הגרמנים בירושליים עם האולפן של 3Sat הגרמנית בנוגע להלך הרוחות בישראל העכשווית. לטענתו של הפרשן מהלכיה האחרונים של ישראל והלך הרוח בה, מייצגים את סופו של החלום הציוני על השתלבות אורגנית באיזור אגן הים התיכון. עוד אמר הכתב כי אם הלכי הרוח לגבי הפרדה ומערכת יחסים אוטיסטית עם עמי האזור השונים יימשכו, תהפוך ישראל למעשה לגטו היהודי הגדול ביותר בהיסטוריה; זה שהיהודים המבוצרים בו חמושים במאות מטוסים ופצצות אטום, דרוכים כל העת להתקיף את המתנכלים להם מכל צדדיהם.
ודימוי הגטו הוא גם דימוי אפקטיבי במיוחד בניסיון להבין את הלך רוחו של העם היהודי האסקפיסטי בציון הממשיך להעמיד פנים שהוא מנהל חיים נורמלים למרות הכל.
כמו חכמי תלמוד יהודיים, הם יושבים בחדר קטן ודחוס בחג הפסח בערב יציאת מצריים, ומדברים בהגדת מצריים ומגדילים בפלפוליהם בעוד בחוץ בחצרות העיירה נשחטים יהודים. הם כל כך נסחפים בדברי ההגדה, ובפלפוליהם שאינם שמים לב לקולות היריות ולהזהרות האנשים הנכנסים פצועים מהדלת, שהם ממשיכים בדיוניהם לאורכו של כל הלילה ובבוקר כשהם יוצאים לחזור לבתיהם, הם מופתעים לגלות שעיירתם הקטנה נחרבה כולה.
ידידי ההיסטוריון הישראלי אלכסנדר מאן אמר לי פעם שניתן להשוות את מצבה האוטיסטי של מדינת היהודים לזה של ילד שמצא לפני 3 שנים צעצוע בלוי ברחוב. הילד הולך עם הצעצוע ברחוב, והצעצוע מתבלה עוד יותר, והוא כבר עושה רעש, הוא נסחב על האספלט על צידו, גלגליו נקרעו מציריהם וכל השכונה מביטה בילד בשאט נפש ואומרת לילד: 'תעזוב אותו כבר. הוא כבר לא טוב. נביא לך צעצוע אחר במקומו'. אבל הילד לא מוכן לעזוב את הצעצוע המקולקל, הוא ממשיך לאחוז בו ביד קמוצה, כי הילד הזה קצת מפגר. בינתיים הוא כבר גדל, וכבר ברור שההתפתחות שלו לוקה בצורה מסויימת. הצעצוע המרופט עדיין נשרך לו מאחריו ברחוב, אולם לכולם כבר נמאס לנסות לשכנע אותו, הם יודעים שאין בכך טעם.
זהו סיפורה העצוב של מדינת ישראל וההתפתחויות שחלו בציונות שהפכה מתנועה אידאליסטית פרגמטית לתנועה משיחית ודכאנית התלויה במקומותיה הקדושים.
לאף אחד בעולם כבר אין סבלנות לישראל. הפלשתינאים וישראל נתפסים בעולם כשני ילדים אוטיסטים שכבר לא יודעים מה הם רוצים ומה המטרות שלהם חוץ מלהכאיב אחד לשני. הם נתפסים לקטנוניות ולא מסוגלים לשום צורה של רוחב לב או התכתבות בוגרת אחד עם משנהו. לאף אחד לא היה אכפת, והעולם המערבי היה מתייחס לזה גם בשיוויון נפש, אם אחד מהילדים המטורפים האלה לא היה חמוש באקדח בלתי נצור בידו ולמשנהו בתור חברים קבוצת הבריונים המופרעים של השכונה.
שני הצדדים נתונים כל כך במצבם הדלוזטורי, שכבר אינם שמים לב שכל השאר מביטים עליהם בתמיהה ותיעוב, בחוסר הבנתם את משחקם חסר הטעם של הילדים הא-נורמלים האלה.
בעוד הצד הפלשתינאי החל בעת האחרונה לספר לעצמו סיפורי אלף לילה ולילה על קרבות תהילה שגיבוריהם המפוצצים עצמם בפיצריות רוצחים בהם המוני ילדים או על חיילות ישראליות ערומות וערומות המסתובבות בשדות הקרב על מנת למשוך את תשומת ליבם של הלוחמים הפלשתינאים, הצד הישראלי נמצא ברושם שהוא בחנות משחקי וידאו, בה הוא משלשל מטבעות ומתאמן במטווחים סטריליים בשלט רחוק במנהיגי ארגוני הטרור הפלשתינאים.
מה יהיה סופה של ההתכתשות המגוחכת הזו? דומה שעד שהמערב לא יתערב במהלך העניינים ויכפה על שני הצדדים, כפי שעשה בעבר, הסכם שלום בינלאומי שיכלול נסיגה כוללת מהשטחים הכבושים, עקירת כל ההתנחלויות והפרדה נוקשה וחמורה בין הצדדים הכוללת סנקציות קשות על המפירים אותה, לא תחול כל התקדמות.
למערב צריך להיות ברור מה האפשרות היחידה להתגבר על המשבר הזה, אבל מצד שני, מי רוצה לנסות להתערב ולהפריד בין הילדים המופרעים שלאחד מהם אקדח גיגאנטי בידו.

הצגת המאמר בלבד

חבל...

קורא קבוע (יום שישי, 22/02/2002 שעה 15:13)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

חבל שלא פירסמו את המאמר באייל. כאן אי אפשר לדון במאמר כמו בנאדם.

_new_

[מיסטיקה דיגיטלית]

יובל רבינוביץ (שבת, 23/02/2002 שעה 18:14)
בתשובה לקורא קבוע

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

תחבולה מסמאת עיניים? וכי מה רע בקוואד-דיגיטלי?

והנה עוד תחבולה מסמאת עיניים: איננו יודעים בדיוק מה אנחנו סופרים ומתי נולד ישוע. שלא לדבר על כך שתוך כדי הספירה השתנתה שיטת הספירה, נוספו חודשים וימים.

מהי, אם כן, המשמעות של 20.02.2002 (וכדי לגרום לך לעוד נחת, נכתוב את התאריך כפלינדרום דקא-דיגיטלי: 20.02.002002, שגם הוא התאריך האמור).

_new_

[(ללא נושא)]

סתם אחד (יום ראשון, 24/02/2002 שעה 17:39)
בתשובה לקורא קבוע

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

יהיו עוד הרבה פלינדרומים מלאים לפני 3003. חלק גדול מהם עוד בימי חיינו.

קבוצה א' - 31 פלינדרומים:

01.12.2110
02.12.2120
...
31.12.2113

קבוצה ב' - 9 פלינדרומים:

11.02.2011
12.02.2021
...
19.02.2091

קבוצה ג' - 11 פלינדרומים:

21.02.2012
22.02.2022
...
29.02.2092
30.02.2003 (ממש קרוב)
31.02.2013

סך הכל: 51 - ובטח פספסתי מלא.

_new_

[(ללא נושא)]

סתם אחד (יום ראשון, 24/02/2002 שעה 17:45)
בתשובה לסתם אחד

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

נ.ב. יום באמת מיוחד שהיה לא מזמן (יחסית): 31.11.1999 - כל הספרות אי-זוגיות בפעם האחרונה לימי חיינו. בפעם הבאה שזה יקרה: 01.01.3111.

לעומת זאת: כל הספרות זוגיות: 02.02.2000 ומאז עוד המון פעמים (כל שנה שניה, כל יום שני בכל חודש שני, פחות או יותר). בפעם האחרונה שזה קרה לפני שנת 2000 זה היה ב- 28.8.888, כלומר לפני מעל 1100 שנה.

_new_

[(ללא נושא)]

סתם אחד (יום ראשון, 24/02/2002 שעה 17:47)
בתשובה לסתם אחד

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

איזו מערכת מטומטמת, זה היה נקודותיים ואז סגור סוגריים.

_new_

סיפור עם זקן ומשקפיים

אלכסנדר מאן (יום ראשון, 24/02/2002 שעה 1:45)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

[בתגובה למאמרו של ע. הרטוגזון]

לפני מספר שנים צצה המחשבה בליבי כי משפטו המפורסם של מאיר אריאל הגורס כי ''בכל סוף משפט בעברית יושב לו ערבי עם נרגילה'' אינו מדוייק דיו. לאחר זמן מה מצאתי את שחיפשתי, במעין משחק מילים על משפט זה, בוורסייה הטוענת כי ''בכל סוף משפט בעברית יושב לו אלוהים עם זקן ארוך ומשקפיים'.

כתיבתו של עידו הרטוגזון נעדרת אלוהים, זקן ומשקפיים, ועל כן היא הופכת לעברית של חול אמיתית, ללא סממנים וגוונים דתיים-תרבותיים מרסנים ובולמים. חיבור זה הוא בחזקת דוגמא טובה לתכונה זו, חיבור אשר בו מקפיד הרטוגזון לנתח באיזמל חד וחסר רחמים את פקעת הבנייה והחורבן בקולקטיב היהודי בציון, תוך פזילה קלינית כללית אל שכניו/בני דודו של קולקטיב מסוכסך זה.

בחיבור קצר זה נובר הרטוגזון במקורות תופעת הקיבוע הנפשי קולקטיבי, ובסקירת עולמו האמיתי והמדומה של אובייקט התייחסותו - מדינת ישראל ושכניה הפלסטינאים, אשר למעשה התמכרו לדינאמיקת הסיכסוך ולאווירת האפוקליפסה הנובעת מכך; בעוד שהישראלים נעים במורד ההיבריס בין שאיפות מעצמתיות לבין הרגשת קטנות וחוסר אונים על ציר מצדה-אושוויץ (1), הרי שהפלסטינאים נעים בין הזיות נקמנות מזוויעות, תחושת נכבה המבטאת חוסר אונים, ופינטוז מיני מתקדם על רקע הדחקת נושא זה בחברה הערבית מוסלמית.

שלום לא יהיה פה בקרוב, ומיטת פסיכיאטר אף היא אינה בנמצא.

א. מאן

(1) 'שמשון דער נעבעך', כדברי משקיף חד עין.

_new_

עוד סיפור יהודי עתיק: חומוס והנורה

שמעון גלבץ (יום שני, 25/02/2002 שעה 15:20)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

יום אחד הלך חומוס וקנה לעצמו נורה. הבריג את הנורה למנורת הפרוזדור, הדליק כיבה, הדליק כיבה, שבע פעמים. אחרי כן הוציא אותה והניח אותה במקרר ליד הסלטים. אחרי הצהרים הבריג אותה למנורת הסלון ונתן לה לדלוק עד שירד הערב, ואז הוציא אותה והכניס למקפיא. כך נדדה הנורה מחדר לחדר, מהמקרר לאמבטיה וכו', עד שבאו חברים ואמרו לחומוס: ''חומוס, מה קרה לך, מה הקטע שלך, ירדת מהפסים או מה?''
ענה להם חומוס: ''זו הנורה שלי, קניתי אותה בכסף שלי, ואני אעשה בה מה שבראש שלי.''

אז כך זה, מר הרטזוגן, גם עם מדינת ישראל, פצצת האטום שלה, והשגעונות שלה. כל אלה שלנו ונעשה בהם מה שבראש שלנו. אתה כבר משתוקק שהגויים יבואו ויעשו פה קצת סדר, כמו שהיה באלפיים שנות גלות. שהפריץ כבר יגיע. וכל כך אצה לך הדרך שמיהרת ונסעת לך לחיות בחסות הפריץ הגרמני. אכן בגרמניה יש סדר. סדר מופתי.

מדינת ישראל עושה טעויות למכביר, אבל אלו הטעויות שלה. היא גדלה עם הטעויות שלה, ולעיתים אפילו מפיקה מהם לקחים. ועם כל העוולות ואי הצדק החברתי המצב פה טוב מאשר בברה''מ לשעבר ומדינות רבות אחרות. אנחנו לא צריכים שום גוי שיבוא לעשות לנו פה סדר. שיתעסקו הצרפתים, הבלגים, הגרמנים והבריטים בחרא שלהם (את מה שהבריטים חירבנו באזור שלנו אנחנו צריכים לנקות עד היום), אנחנו לא צריכים הטפות מוסר אירופיות. כבר שמענו עליכם, שמענו.

נ.ב.

השהייה בנכר גורמת לדלדלול העברית שלך. למה לך להשתמש ב''דלוזטורי''? מה דעתך על ''הזייתי'', ''אשלייתי'' וכו'? צא מזה, ויפה שעה אחת קודם.

_new_

סיפור יהודי על יהודי בלי סיפור

אלכסנדר מאן (יום שני, 25/02/2002 שעה 18:51)
בתשובה לשמעון גלבץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

[בתגובה לשמעון גלבץ]

שמעון שלום,

מאוד נהינתי לקרוא את תגובתך זו, אשר היתה במינון ציוני משובח. אני כמובן מסכים עם כל טיעוניך, אך יחד עם זאת מציע לך לשתות כוס מים קרים ולהניח להרטוגזון לנפשו; הבחור לוקח ללב, ולדעתי ממש לא מגיעה לו ירידה שכזו, גם אם פגע בנקודות רגישות.

בניגוד לך אני חושב שהוא רשם חיבור זה מתוך כוונה הומוריסטית נחבאית, ומתוך רצון לפרובוקציה מסויימת, ממש כבמאמרו באייל תחת הכותרת ''הספציאליסטים''. נו, טוף.

לצורך העניין, אספר לך סיפור יהודי קצר בהזדמנות זו, על הרשל'ה מיודענו:

הרשלה התארח בכפר קטן בפונדק יהודי קטן, והוציא את כל כספו על תשלום לינת הלילה. בערב, לפני שפרש לחדרו, תקף אותו רעב גדול, אשר הלך והתגבר לתוך שעות הערב. הרשל'ה הבין שלא יוכל להירדם בנסיבות שכאלו, אך יחד עם זאת ידע שהפרוטה לא מצוייה בכיסו, וכי אין שום סיכוי שיקבל אוכל בהקפה מבעלי מלון יהודים אלו.
מה עשה הרשל'ה? ירד מחדרו למטה, לאולם הכניסה שהיה גם מסעדה, והחל לומר בקול גדול שאם לא יקבל אוכל ללא תשלום ''יאלץ לעשות מה שאביו בתנאים דומים עשה''. לאחר שחזר על משפט זה בנימה רציניתצ מספר פעמים, הזדרזה בעלת המקום להגיש להרשל'ה ארוחה דשנה. לאחר שקינח וישב שמח וטוב לב על כיסאו במסעדה, ניגשה אליו בעלת המקום עם בעלה ושאלה בזהירות מה היה עושה, לולא היה מקבל מהם אוכל?
''פשוט מאוד'' ענה הרשל'ה '' הייתי הולך לישון על בטן ריקה. ממש כמו אבי בזמנו''.

כאמור, סיפור יהודי גלותי. אתה מוזמן לשפר אותו או לשדרג אותו באיזה אופן שתרצה. מהסיפור הזה אפשר ללמוד, אולי, דבר אחד: לפעמים, או אולי על פי רוב, הכלבים נובחים, והשיירה לא עוברת, בניגוד למקובל לחשוב.

שלך

אלכס

_new_

(ללא נושא)

שמעון גלבץ (יום שני, 25/02/2002 שעה 19:26)
בתשובה לאלכסנדר מאן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אלכס,

אף ששמחתי לקרוא את תגובתך, לא תתפלא לשמוע ששיערתי מראש שתמהר לגונן על ''הבחור'' (יש לי בת בגילו). תן לו להתגונן לבד, לפחות בפורום, ממילא רוב הזמן הוא מצוי תחת השפעתך הרעה (: .

שמעון

_new_

א גוי - חייה, א שיקסע - מחייה

אלכסנדר מאן (יום שני, 25/02/2002 שעה 20:35)
בתשובה לשמעון גלבץ

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

[בתגובה לשמעון גלבץ]

צודק, צודק במאה אחוז. אני אתן לבחור להתגונן לבדו, אך בוודאי תתפלא לשמוע שהיום (יום ב') מגיע העילוי לארץ פצצות האטום המופרעת כדי לבלות את חופשת הסמסטר שלו שם, כמו יהודים גלותיים טובים אחרים, וזאת במקום, לדוגמא, להתרוצץ בבתי קפה ובתי בירה ולמצוא חופן שיקסע'ס לרווייה. בחור מוזר היהודי הזה. מעדיף להתרוצץ בארץ הגווילים והמזוזות על טקסי פוריות פגאניים מתוך חדווה ועוצמה. (תשאל את הטלה הפגאנית מה זה).

אלכס

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.