לאחרונה נרעשו רוזני ארץ ונזדעזעו מוסדי תבל ממבחן הידע שנערך בקרב מדגם מייצג של הנוער היהודי בישראל.
הסתבר שכך וכך אחוזים מחזיקים בין השאר בדעות הבאות:
- דוד בן גוריון כתב את ''מדינת היהודים'';
- בנימין זאב הרצל ייסד את מדינת היהודים;
- הרצל היה ידוע בזכות פעלו כאחד מחלוצי העליה הראשונה;
- מנחם בגין היה מפקד הפלמ''ח;
- האוניה ''אלטלנה'' היא אוניית מעפילים שהוטבעה על ידי הבריטים.
וכן הלאה והלאה.
במבט ראשון – מזעזע עד עמקי הנפש...
אך במבט שני ושלישי – השד אינו נורא כל כך.
בן-גוריון והרצל נטועים עמוק בתודעת הנוער כדמויות מפתח בתולדות התנועה הציונית – כנפילים שמהם נובעת התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.
אז הנוער סבור שבן-גוריון כתב את ''מדינת היהודים''. אז סבור. וכי מדוע לא? בן-גוריון הקים את מדינת היהודים – ונאבק למען הקמתה במשך 42 שנה לפני כן. עוד ב-1906 הצליח להעביר החלטה במועצת המפלגה (אחדות העבודה?) ש''אנו שואפים לעצמאות מדינית בארץ הזאת''. זה קרה בסך הכל שנתיים לאחר מותו של הרצל, ואכן רק סביר ומתבקש שלוחם כה דגול ורב-שנים למען הקמת מדינת היהודים – יכתוב את הספר המכונן של הרעיון.
אז זו טעות – ללא ספק; אבל טעות לא כל כך מהותית.
בגין היה מפקד הפלמ''ח... כמה נורא. לא – לא נורא. בתודעת הנוער נטוע עמוק שהפלמ''ח, ההגנה, האצ''ל והלח''י היו כולן מחתרות יהודיות ציוניות שלחמו בבריטים למען סילוקם מארץ-ישראל וייסוד מדינה עברית. אז נכון שהאצ''ל היה הגנה ב' שאחר-כך חזרה להגנה א' ונותר פלג האצ''ל שממנו התפלג הלח''י, והפלמ''ח הוא פלג של ההגנה א'. כן, נכון.
אז החליפו בין הלוחם הציוני הדגול יגאל אלון ללוחם הציוני הדגול מנחם בגין, שחיו באותה תקופה; לחמו למען אותה מטרה (ובמשך תקופה מסויימת אפילו תחת אותו פיקוד של תנועת המרי העברי), דיברו את אותה השפה וחלמו על שלמותה המשוחררת של אותה הארץ.
טעות? ללא ספק. אבל לא סוף העולם.
אלטלנה היתה אוניית מעפילים שטובעה על-ידי הבריטים... איזו זוועה! הבה נספוק כפינו בייאוש... אבל רגע לפני כן, נא לספור עד עשר: היתה סטרומה, והיתה אלטלנה. שתיהן היו ספינות עם עולים יהודים בדרכן לארץ-ישראל – באותה התקופה, הבדל של שנים ספורות בלבד. בשתיהן טבעו ונהרגו יהודים בדרכם אל חופי הארץ. שתי פרשות טראגיות ביותר, שאירעו בסמיכות זמנים.
אז הנוער החליף בטעות בין סטרומה לאלטלנה. משמח? ודאי שלא. אבל גם לא סיבה לאבל לאומי.
הרצל היה אחד מחלוצי העליה הראשונה... כמה מגוחך! כמה נלעג... הבה ניחנק מרוב בוז. אבל קודם נשתה כוס מים: הרצל היה ציוני דגול... הדגול שבהם. הוא תמך בעליה יהודית לארץ-ישראל – הוא ביקר בארץ-ישראל – ותקופת פעולתו חפפה במדויק את סוף העליה הראשונה – והוא נפטר ממש עם סיומה.
אז נכון שהיו חובבי ציון ה'מעשיים', ונכון שהיו הציונים ה'מדיניים' מאסכולת הרצל ונורדאו, ונכון שהרצל דווקא התנגד לציונות המעשית של חובבי ציון. אבל רגע אחד... גם הוא היה ''חובב ציון'', לא? אחד החובבים הנלהבים ביותר.
אז נכון – הרצל היה מדינאי והוגה – לא תעשיין או חקלאי. הוא היה חלוץ המחשבה – ולא חלוץ המעשה. יש מה לשפר – אבל לא רק לקטר.
לסיכומו של דבר – מתוך כל הזעווה והזעקה – הסתבר שהנוער שלנו יודע מתי התרחשה העליה הראשונה, שבה היו חלוצים שעלו לארץ-ישראל והתחילו לבנות את היישוב היהודי; הוא נושא בליבו ובתודעתו את גדולתם של הרצל, בן גוריון, בגין, חיים וייצמן ואחרים כמכונני ומנהיגי התנועה הציונית ומדינת ישראל; הוא מודע לקיומו של מאבק המחתרות נגד הבריטים, יודע על ההעפלה ועל הקמת המדינה.
הנוער שלנו – דווקא כפי שמתברר מהסקר ה'פסימי' הזה – הוא חומר טוב, אדמה חרושה וזרועה, שכדאי ואפשר לשתול עליה ולהשביחה. הנוער שלנו יודע ומודע – רק זקוק למעט ריענון וסדר – זה הכל.
חבר שלי מהצבא נוהג לומר שהוא אוהב ספרים לא בזכות – אלא למרות המורה לספרות.
אז הנוער שלנו מפגין ידע בסיסי מוצק למדי – למרות מגרעותיה של מערכת החינוך שלנו.
בורות? כן; אסון? לא.
