אזרח א' מגיש תוכנית בקשה להיתר בנייה.
שכנו, אזרח ב', סבור כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מפלה את אזרח א' לטובה בתנאים מפליגים אותם הוא, אזרח ב', לא קיבל כאשר ביקש היתר בניה בעבר, זאת ועוד, מדובר בתנאים היוצרים הפרעה תכנונית לאזרח ב' כגון –
הסתרת אור, חסימת אויר ומראות נוף לכיוון הים, בגלל אישור בניין מול ביתו הגבוה מהמותר.לפיכך, אזרח ב' מגיש התנגדות מוצדקת ומבוססת [שגם מתקבלת] לגבי התוכנית של אזרח א', וזה, אזרח א', ממהר להסכים לבטל את תוכניתו ולהגיש תוכנית חדשה על פי ההנחיות של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה המיטיבה עמו. [יש להניח כי לולא ההתנגדות, התוכנית הפוגעת הייתה מאושרת – שהרי הליך ההתנגדות החל לאחר שהתוכנית עברה את מירב מסלול הרישוי].
...אלא שבשלב זה נכנסת לתמונה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ומחליטה כי לאזרח ב' אין בכלל זכות להגיש התנגדות לגבי התוכנית החדשה... כי מדובר בסך הכול בשינויים ביחס לתוכנית הראשונה, שעיקרם הנמכת המבנה, ולכן, אליבא ד-וועדה, זכות ההתנגדות פוקעת....
לו היה הכול מסתיים כאן, היינו למדים פרק חשוב בתורת הבירוקרטיה, והוא, כיצד למנוע מאזרח [ב'] זכות התנגדות לתוכנית של שכנו, בטענה כי הוא כבר התנגד בעבר, ועכשיו השכן חופשי ''להסתדר'' עם הוועדה...אלא שלא כך היה.
מדובר בערר 121/04 נאור יונה [באמצעות עו''ד
סמדר בן דור] נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון, בפני וועדת ערר מחוזית – מחוז חיפה, מיום 3 ליוני 2004, בראשות היו''ר עו''ד
משה פרזנצ'בסקי, החלטה פה אחד עם שאר חברי וועדת הערר –
חנה קציר, שמחה אפק ויגאל נוייפלד, וכה נפסק:
''אין ספק שישנם מקרים בהם הבקשה הינה שונה באופן מהותי, שמוצדקת התייחסות הוועדה המקומית לבקשה זו כבקשה חדשה המקנה זכות התנגדות.
בנסיבות שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש להעביר את הבקשה המתוקנת לעיון העוררת [היא אזרח ב' בסיפורנו – אב''ע], וזאת על מנת לאפשר לה לבחון באם אכן הבקשה המתוקנת עומדת במגבלת הגובה שנקבעה בתוכנית ש/783.
העוררת תהא רשאית להגיש התנגדותה בנושא זה, כאשר הוועדה המקומית תבדוק את הבקשה המתוקנת על כל שאר מרכיביה''.
מה חבל כי האזרח נאלץ להפעיל מנגנון פרטי יקר הכרוך בהוצאות כספיות ובמשאבי נפש שלא כל אחד יכול לעמוד בהם, כדי להגיע אל שלו, ואינו יכול לסמוך על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שתבצע את תפקידה גם בשמירה על זכויותיו, במיוחד כשמדובר בנושאי תכנון מובהקים המהווים את עיקר עיסוקה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ואשר על נושאים אלה היא אמונה.
ועוד, לאור השתלשלות העניינים, אותו אזרח ב' כבר אינו יכול להרשות לעצמו להסתפק בתוכנית נכונה, וכמובן שלא יסתפק בפיקוחה של הוועדה על הבנייה, ויהא עליו גם למנות מומחים שיפקחו עבורו על הבנייה של השכן במקביל לפיקוח המבוצע על ידי הוועדה.
ניסיון כושל של מניעת התנגדות לתוכנית
